פורום טיפול נפשי

שמתי לב שבכל פעם שאני אוגר המון רגשות שליליים ואז אני מוציא את זה איכשהו מול אדם ,זה מפחית משמעותית לחץ. האם כתיבה אקספרסיבית מסודרת יכולה להרוויח את אותו האפקט ?

שלום ליטל
אני ואשתי מתכננים לנסוע ליום כיף. ראשון אחרי כמה שנים קשות שעברנו בנישואים שלנו וריחוק גדול שיש בינינו.
רציתי להתייעץ ולשאול מה אני יכול לעשות כדי שהבילוי יצליח לקרב אותנו אחד לשני?

שלום רב, בני בן 25 במילואים בלבנון, חווה ארוע של פיצוץ מטען כאשר הלך לעזור ראה פצועים וכו', הארוע היה מאוד מטלטל...לא ארחיב כאן יותר מידי
איך ומה אנחנו כהורים צריכים לעשות כדי לעזור לו
והאם צריך להציע לו ללכת לטיפול ומתי נכון להציע לו ללכת לטיפול
ומה הדברים/התנהגויות שאנחנו חייבים לשים לב אליהם
אנחנו אמורים לפגוש את המשפחה המורחבת שהם יודעים מהסיפור מה לבקש מהם בהקשר להתנהגות מולו? תודה מראש על המענה
כן חשוב לי לציין שהוא משתף אותנו בפרטי הארוע אך לא מדבר אישית עליו ועל הרגשות שלו

שלום. לפני כמה חודשים סיימתי טיפול של כשנתיים במכון בסבסוד הקופה, וקבלתי מישהי אחרת באותו מקום. ההתלבטות על העזיבה התחילה כמה חודשים אחרי ההתחלה והנושא נדון כמה פעמים. אך החשש ממטפל או מטפלת חדשים היה גדול. בסוף החלטתי אבל החשש ואי הנעימות נשארו. היא אמרה שתמיד תזכור את הקשר ועצם ההחלטה לעזוב היא חוזק. עם החדשה נאלצתי להתחיל כמעט מההתחלה בתיאור הדמויות המשפחתיות ובהיסטוריה שלי(( והקצב נעשה איטי)ולאחרונה היא טענה שמנסיונה קופת חולים לא מאשרת ארכה( נשארו קרוב לשלושה חודשים לסיום)אם אין אבחנה פסיכיאטרית ושגם מדריכתה אשרה זאת ולכן היא מנועה מלהגיש בקשה.כמה שבועות לפני כן אמרה שתגיש בקשה, אז אם היא מניסיון ידעה שלא יאשרו, למה אמרה את זה?מוזר. היא זרקה הכדור אליי, שאני אבקש מהקופה, שיש לה מרכז משל עצמה ולכן גם פחות רצון. למרות שזה נשמע לי לא הגיוני, שהרי הם אמורים לפנות , עשיתי זאת. עדיין לא ענו. אמרתי לה, שבשבועיים הקרובים כנראה נסיים כי אין מספיק זמן לסגור הפער מהטיפול הקודם ולא קשור אליה ישירות. במקביל שאלתי את המטפלת הקודמת, שאמרה אז, שידוע לה, שהקופה כן האריכה לאנשים רגילים( אך זה היה בקופה אחרת שגם עובדת איתם, ולה אין גוף משלה),.בהקדמה לזה ציינתי שבמידה מסוימת עשיתי טעות בהחלפה, למרות האי הבנות מהירותה והעובדה המכעיסה שהמנהל שם טרפד אפשרות לפעמיים בשבוע בהתחלת המפגשים על ידי קודם שהקופה תאשר, ואחרי זה באמצעות קבלת חוות דעת מפסיכיאטר למה צריך פעמיים.ציינתי שאם היה לי כסף הייתי שוקל לנסות שוב, שכן היא כבר מכירה. בסוף שאלתי לגבי בקשת ההארכה מהקופה ומה שאמרה אז אך לא הגיבה בנתיים לאכזבתי.אולי נפגעה מההחלפה אבל התעלמות לא נראית לי התנהגות הולמת מול מי שניסית לעזור לו כשנתיים.אולי טעיתי ששלחתי הודעה?חשבתי שגם אם לא תענה לא אעיר לה וזהו כדי לא להרגיש לא רצוי ובעיתי. האומנם? הביורוקרטיה הזאת והמטפלות האלה ואמירחתיהם לא נותנות שקט נפשי אלא הביאו אותי למחשבה לוותר על מה שנשאר למרות שאני מבולבל כרגע

שלום ,
בתי בת 11.5, לאחרונה החלה לספור קלוריות ולרדת במשקל.היא חושבת שהיא שמנה ושיש לה סנטר כפול. שניהם לא קשורים למציאות( ילדה רזה). היא לא שיתפה אותי בנושא, שמתי לב לשינוי באכילה ולהוספה של הרבה ספורט ולאחר חיטוט בטלפון שלה התגלתה גודל הבעיה. כל יום שואלת את צ'אט כיצד לרזות. לרוב היא רושמת לו שהיא בת 11 ואז הוא מתאים את התוכן אבל לפעמים שוכחת לרשום גיל ואז הוא ממש נותן טיפים לירידה במשקל. קבעתי פגישה ראשונה לדיאטנית לנוער להפרעות אכילה. מספר שאלות:
1. מה אעשה עם הנייד/ הפלפון ? האם אני צריכה לאסור על השימוש בו ? עדיין לא עשינו שיחה בעניין ההפרעת אכילה כי לא ידעתי כיצד לגשת ומה אסור ומותר להגיד, ופחדתי להחמיר את המצב. אז רק דאגתי שתאכל טוב יותר והאכילה ממש השתפרה והחזרתי לה חלק מהמשקל שירד. הבעיה שהצאט " מקלקל לי " ומספר לה לפעמים על דברים עם סוכר/ חמאה ואז היא שוב לא רוצה מזון מסויים אם רשמו שהוא לא בריא.
גם ככה היא במצוקה , עכשיו אקח לה גם את הטלפון שלה ? לרב החברות שלה יש, גם יש קבוצות של הכיתה ומתכתבים בוואטס אפ.
תודה לכם

שלום רב. שמנו לב שהבן שלנו בן ה25 בכל פעם כשהוא לא במסגרת-עבודה/מילואים הוא נמצא כל היום בחדר, משחק במשחקי מחשב או עסוק בניגנה , אוכל רק פעם ביום וגם בחדר, אלו ההרגלים שלו כבר הרבה מאוד זמן הוא כן מתקשר איתנו יחד עם זאת הוא דיי מנותק מהעולם החיצוני, גם מבחינה חברתית אין לו כמעט חברים. הוא כן מתקשר איתנו ואפילו יושב מידי פעם ומראה לנו כל מיני דברים הקשורים לנגינה . כשניסיתי לומר לו משהו על הנושא, הוא ישר מרגיש מותקף-כך זה מרגיש לנו ועונה- מה שאני לא עושה אף פעם לא טוב לכם...חשוב לי לציין כשהוא נמצא במסגרת עבודה או בכללי במסגרת הוא פורח, אפילו לחדר כושא הפסיק ללכת. ...........הקשר איתו מצויין יחד עם זאת אנחנו מודאגים, מה אפשר לעשות האם לדבר איתו ואיך נכון להציף את זה בלי שירגיש מותקף (בעבר כתבתי לו מכתב והעלתי את הנושא מהמקום שאני כאמא מודאגת)

אני בטיפול תקופה ארוכה
אצל מטפלת שגרה דיי רחוק ממני. מכל מיני סיבות זה הסתדר ככה
יש בינינו כימיה טובה ואני חושבת שהיא מעבירה אותי תהליך שעושה לי טוב, גם אם לא מושלם
בתקופה האחרונה יש לי יותר קושי טכני להגיע בגלל המלחמה והמרחק, והיא לא כל כך מאפשרת מלכתחילה פגישה בזום, ואני גם לא הכי מתחברת במיוחד שמצידה זה לא מרגיש נכון.

אני בתקופה מורכבת עכשיו מבחינה אישית ומשפחתית ומרגישה שאני צריכה יותר תמיכה רגשית, וזה לא מתאפשר.

האם זו סיבה להחליף מטפל? או שכן כדאי לנסות בכוח להחזיק את זה למרות הקושי הטכני? גם אם זה במינון יותר נמוך ממה שאני זקוקה לו... האם נכון לשלב תמיכה רגשית מעוד איש מקצוע במקביל?

על סמך מה אני יכולה להחליט על מטפל מתאים באיזור המגורים שלי אם אני לא מכירה אישית מישהו שממליץ עליו?

אשמח להכוונה. תודה.

שלום,
אני מתעניין.ת בפסיכולוגיה.
אני חווה קושי גדול ודיי בטוח.ה שזה דיכאון קליני.
אם אני הולכ.ת לפסיכיאטר ומקבל.ת חותמת ממנו שזהו אכן דכאון קליני,
לימודי הפסיכולוגיה נאסרים עליי?
אם ברצוני להפוך לפסיכולוג.ית קליני.ת,
ובעברי יש אבחון של דכאון קליני ע״י פסיכיאטר מוסמך אשר גם עוסק בחוות דעת משפטיות, אשר גם תביעת ביטוח לקבלת פיצוי נעשתה לקבלת החזרים על טיפול פסיכולוגי ופיצוי כספי בגין תאונה קשה, ואכן אני מעוניינ.ת בלהפוך לפסיכולוג.ית קליני.ת,
זוהי תהיה חותמת שחורה ועליי יהיה אסור העיסוק בתחום?
אשמח לתשובה מוסברת ומעמיקה,
תודה,
אנונימי

כבר הרבה זמן אני מסתובבת עם השאלה מי אני ואני לא בטוחה איך עונים על זה.
זה מרגיש שאף פעם לא הייתה לי אישיות משלי, תמיד התאמתי את עצמי לסביבה ואף פעם לא באמת הפסקתי פשוט עם השנים כילתה אותי מבפנים המחלה, הסבל והכאב הפכו להיות כל מה שיש לי והחיים שלי סובבים סביבם. אני "נלחמת" בהם אבל גם מנציחה אותם כי זה כל מה שאני מצליחה למצוא בעצמי ואני לא יודעת לראות משהו אחר ואני לא יודעת אם אי פעם היה בכלל משהו אחר. כל מה שאני זוכרת זו ילדה מרצה ונערה מלאה בסבל, ולא שום דבר אחר.
בטח יש לי כל מיני תשובות בפנים אבל אני לא יודעת לאסוף אותן ושהן מה שיוצר "אני", אם שואלים אותי מי אני אין לי מושג מה לענות.
אני יודעת שהאישיות שלי מורכבת, אני יודעת שאני גבולית, אני יודעת שאני היסטרית, אני יודעת שאני נרקיסיסטית ואני יודעת שאני אובססיבית אני יודעת מה ההגדרות הרפואיות לאישיות שלי ומה רשימת האבחנות שמסבירות את הדפוסים וההתנהגויות שלי, אבל אני רוצה להאמין שאני לא רק המחלה שלי. אני גם, בכל זאת, הפרעת האישיות זה לא משהו שעובר וזה שהאישיות שלי מופרעת זה חלק ממי שאני. אבל מי אני? מה הם שאר החלקים?
מה מגדיר "אני"? אני זה הצבע האהוב עלי? זה התחביבים שלי? זה הדברים שגורמים לי להרגיש? זה השם שלי? מה מאפיין "אני" מה יוצר "אני" ממה מורכבת אישיות, זהות של אדם מה הופך מישהו למי שהוא?
אני מטופלת כבר כמעט עשור והפסיכולוג שלי הוא הקשר הכי מורכב בחיים שלי, הוא הקשר הכי קשה אבל גם הכי חשוב וכבר ניסיתי לשאול את השאלות האלו בטיפול, זה לא קידם אותי לשום מקום.. אז אני מנסה למצוא תשובות או כיוון במקום אחר.

היי ליטל.

את כתבת לי לעשות פעילות תפקודית דרך אגב אני די יצאתי מהזמר יכול להיות שזה קרה לי בגלל המלחמה אני אשמח לדוגמאות על פעילויות תפקודיות בלי שום קשר לזמר אשמח לטיפ תודה על המענה סוף שבוע נפלא ושקט

אני בן אדם שמח בדרך כלל ואוהב עשייה אני עושה תואר במדעי המחשב אני בשנה א וממש קשה לי ואני עדין לא מוותרת אבל מרוב שיש לי מלא משימות אני לא עושה כלום אני לא לומדת ולא רק בפן הלימודי אני לא רוצה לצאת קניות כלום באלי רק לשבת על המחשב ולראות סרטים אני לא יודעת מה עובר עליי למה אני לא לומדת למה אני לא רוצה לזוז מה קורה לי

הי אני בן 31, מעולם לא חשבתי שאני צריך טיפול, הייתי חברתי ושמח ומלא סיפוק וקרן אור לכל הסובבים אותי
לפני כארבע שנים עברתי ניסיון תקיפה והרגיש לי שמאז כמו קצת נכבה לי האימון בטוב ולאט לאט מקרן אור הפכתי להייטר
לא הרבה לאחר מכן היה לי התקף חרדה בפעם הראשונה בחיי וזה היה מפחיד מאוד
אני רגיל להיות חזק ולהתמודד, עברתי הרבה מאוד רגעים מחשלים פיזית ונפשית בחיי אבל עם הזמן אני מרגיש שרק המעטה החיצוני שלי נשאר חזק ומבפנים אני מתפרק לרסיסים
לא ישן טוב בכלל, נרדם לשעתיים ואז מתהפך לילה שלם עם מוח קודח במחשבות ונרדם לעוד שעה בבוקר, אז אני תמיד עייף וגם היפראקטיבי ופעיל ביום יום מה שהופך אותי עוד יותר לאחד שפועל על אדים
לאחרונה מתחיל לי משהו עם בת זוג פוטנציאלית ואני מגלה בעצמי תהומות של פחדים שאין חי מושג איך להתמודד איתם
מנסה להבין לראשונה בחיי איזה טיפול יכול לעזור לי

רגע שבירה
רגע קשה
הטריגר לא משנה כל כך, [סביב דלקת במרפק...].רגע רפואי גופני, מקפיץ אותי עד הקצה ממש, עד הקצה כפשוטו...תחושות גופניות ומחשבות של סכנה קיומית..
ריצה למוקד בתחושת סכנה ודחיפות קיומית...תחושות המשך של קצה..אי אפשר להמשיך ככה, זה רגע של שבירה, רגע של הכרה בקיצוניות ובחוסר יכולת להמשיך בצורה שכזו.
נעזר בג'י פי טי, וכמובן מוסיף דלק למדורה, ואפילו הוא בעצמו אומר לי להפסיק...בודק באתרים... והכי מוזר שהם בעצמם לא כותבים שום דבר חמור מסביב לטריגר הנוכחי, אפילו בצד החמור ביותר הם לא מפחידים...אז למה ולמה ולמה,,
מה הגוף שלי כך כל דרוך ומפחד, ומפרשן כל כאב גרון קל וכל תחושה ביד כאילו קטסטרופה מתקרבת בצעדי ענק..איך אני יכול לצאת מזה.
אני מטופל באופן יומיומי בסרטרלין... וכשמגיע טריגר הכי קטן זה לא עוזר כלום....האם יש לזה דרך יציאה.

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר 8 חודשים פעמיים בשבוע ,זה התחיל בזומים ולאחרונה התחלתי להגיע לקליניקה הייתי כבר 4 פעמים והיה ממש בסדר רק שהפריע לי בקטנה המבנה הפיזי שנכנסים לתוך החדר מדלת שקופה (כמו של מרפסת ) ואז יש חלל קטן ו2 דלתות אחת של הפסיכולוג ואחת של קוסמטיקאית.
בפעם הראשונה שבאתי היא היתה בחוץ וזה כזה הפגיש ביננו בפעם השניה שיצאתי היא ישבה בחוץ בצד . והיום כאילו תוך כדי הטיפול היא היתה בחלל שמחוץ לחדר הטיפול והרגשתי שזה מפריע לי כי הדלת היא לא דלת אטומה ממש אלא דלת זכוכית חלבית כן לא רואים אבל בטוח לי שכמו ששמעתי כל פעולה שהיא עשתה ככה היא שמעה אותי , אין לי אינטראקציה איתה ככה שאין לי בעיה שתשמע אבל כאילו עכשיו שאני יודעת שאני מתחילה להגיעה באופן קבוע פעם בשבוע זה קצת יותר מפריע …

היי ליטל

יש לי בעיה שאני רוצה להיפטר מזה. אני בזמן האחרון נסחפת באינטרנט לראות זמר מפורסם מסוים ואני לא מצליחה לצאת מזה אני יודעת שזה מגוכך אבל ככל שאני רואה אותו באינסטגרם שלו או שירים שלו זה מכניס אותי לסוג של אובססיה לאותו זמר הייתי שמחה עם את יכולה לתת לי טיפ איך לצאת מזה חוץ מטיפול. גם לא נעים לי לדבר על זה עם אף אחד ולא עם הרופא שלי. אני ממש אודה לך עם תוכלי לתת לי טיפ איך לצאת מזה לצאת מהאובססיה הזאת כי זה לא עושה לי טוב. אני ממש מודה לך מכל הלב שיהיה לך המשך שבוע שקט ונפלא