תפריט נגישות

Hypnosis - היפנוזה

היפנוזה

הטיפול בהיפנוזה הוא אולי אחד הטיפולים המלווים ביותר במיתוסים ומעוררים תהיות יותר מכל טיפול פסיכולוגי אחר: האם מדובר בטיפול מסוכן, העשוי להסתיים ב"היתקעות" בטראנס ההיפנוטי? האם כל אדם מסוגל להתהפנט? האם המהופנט נתון לשליטתו המוחלטת של המהפנט? למרות המיתוסים והאמונות השגויות הרבות המלוות אותה, מוכרת ההיפנוזה ככלי טיפולי רפואי ופסיכולוגי, המשמש לטיפול בבעיות חרדה, כאב כרוני, גמילה מעישון ועוד.

ההיסטוריה של ההיפנוזה - מגירוש שדים לפסיכואנליזה

שקיעה בטראנס ויצירת נתק זמני מכוון מהמציאות מתועדת בתרבויות מערביות ומזרחיות כבר מימי קדם: במיתולוגיה היוונית מתוארים פולחנים דתיים הכוללים שקיעה בטראנס המביאה לאקסטזה. כך, כוהני דת נהגו באותה תקופה להנהיג טקסים של שקיעה בטראנס בכדי לזכות בהארה פנימית. לאורך השנים החל הטראנס ההיפנוטי לשמש כאמצעי טיפול רפואי וככלי לגירוש שדים, אך השימוש בו פחת בימי הביניים, כאשר הנצרות החלה לתפוס אותו כסוג של כישוף.

  • למטפלים בתחום היפנוזה >>

  • למאמרים נוספים בנושא היפנוזה >>

ב-1770 צפה הרופא הוינאי פרנץ אנטון מסמר, בטקס גירוש שדים שערך הכומר גסנר באמצעות היפנוזה, והושפע ממנו רבות. מסמר האמין בקיומו של נוזל מגנטי בלתי נראה המאפשר את תקינותו של העולם ואת בריאות האדם. הוא סבר, כי נוזל זה נמצא בגוף האדם וכאשר זרימתו נחסמת מתעוררות בעיות רפואיות. על כן, פיתח מסמר שיטת ריפוי שכללה טיפול במגנטים תוך שקיעה בטראנס היפנוטי. רעיונותיו בדבר היסודות המגנטיים נמצאו חסרי בסיס, אך השימוש שעשה בדמיון ובכניסה לטראנס נחשב לימים לבסיס הטיפול ההיפנוטי, אשר כונה, תחילה, "מסמריזם".

ב-1842 פיתח הרופא ג'יימס ברייד את טכניקת הטיפול ההיפנוטי והדגיש אלמנטים שונים כמו מיקוד הקשב וקיבוע העיניים על אובייקט מסוים. ברייד הדגיש כי ההיפנוזה היינה כלי טיפולי רפואי אשר יש להשתמש בו באופן זהיר ומקצועי. בשנים שלאחר עבודתו של ברייד, הלכה ופותחה הטכניקה ההיפנוטית תוך הדגשת יצירת הקשר עם המטופל, הצורך במיקוד והנטייה לסוגסטיביות (יכולת המטופל לשקוע בהיפנוזה).

בסוף המאה ה-19 הציע שארקו, נוירולוג צרפתי, כי היפנוזה היא סימן לכשל של מערכת העצבים והשתמש בה לטיפול בסימפטומים היסטריים. הרופא הוינאי ברוייר למד אצל שארקו את עקרונות הטיפול ההיפנוטי וזיהה, כי הטיפול יעיל לא רק לטיפול בסימפטומים פיסיים, אלא גם לקשיים פסיכולוגיים. עבודתו של ברוייר השפיעה באופן משמעותי על עבודתו של פרויד והשניים השתמשו בהיפנוזה להסרת סימפטומים היסטריים: לטענתם, ההיסטריה נגרמה כתוצאה מחוויות או רגשות מאיימים אשר הודחקו, אך מצאו ביטוי דרך סימפטומים גופניים. כך האמינו, כי סימפטומים אלו ניתנים להסרה על ידי שחזור והעלאה למודעות של החוויות והרגשות שהודחקו, והשחזור יתאפשר על ידי שימוש בהיפנוזה. באוןפ זה, טיפל ברוייר ב"אנה או", נערה צעירה אשר לקתה בסימפטומים היסטריים, ביניהם, חוסר יכולת לשתות מים. במהלך הטראנס ההיפנוטי, שיחזרה אנה כיצד צפתה בכלב שנוא שותה מכוס, ונזכרה ברגשות הכעס והשנאה שחשה כלפי בעלת הכלב. המודעות לזיכרון זה ולרגשות העזים שנלוו אליו, הביאה להסרת הסימפטום ההיסטרי. לאחר זמן מה זנח פרויד את השימוש בהיפנוזה מאחר ופיתח טכניקות טיפוליות המאפשרות שיחזור חוויות מודחקות באופן מודע וחוויתי יותר (למשל אסוציאציות חופשיות, פירוש חלומות). זניחת ההיפנוזה על ידי פרויד הביאה להפחתת השימוש בה, אך בשנות ה-60' החלה ההיפנוזה להיחקר שוב, באופן מדעי. כיום משמשת ההיפנוזה בעיקר לטיפול בבעיות חרדה, כאב וגמילה מהרגלים מזיקים, ופחות להעלאת חוויות ורגשות מודחקים.

מבנה הטיפול ההיפנוטי

היפנוזה היא מצב תודעה ופעילות מוחית נורמטיבית הכוללים קשב ממוקד ביותר תוך השהיית תשומת הלב לסביבה החיצונית. הטיפול ההיפנוטי מבוסס על הכנסת המטופל למצב של טראנס היפנוטי המאפשר לו שהייה במצב של פתיחות לסוגסטיות (רעיונות, הצעות) שונות אותם יתקשה לקבל במצב רגיל. פתיחות זו לרעיונות חדשים מאפשרת למטפל להשפיע באופן משמעותי על תפיסות ואמונות העומדות בבסיס קשייו של המטופל. לדוגמא, במקרה של טיפול בפוביה (פחד מוגזם) מנהיגה, ישתמש המטפל בהיפנוזה בכדי לבסס תחושת רוגע, ביטחון והיעדר חשש מביקורת הסביבה על טיב הנהיגה. בדומה, מאפשרת ההיפנוזה הקלה על כאבים פיסיים (כאבים כרוניים, כאבי לידה ועוד), טיפול בבעיות רגשיות כגון חרדה, פוביה וסימפטומים של המרה וגמילה מהרגלים מהם מנסה המטופל להיפטר כעישון ואכילת יתר.

למרות הטענה על פיה רק חלק מהאנשים מסוגלים להתהפנט, מרבית אנשי המקצוע מחזיקים בדעה כי כל אדם מסוגל לשקוע בהיפנוזה, במידה זו או אחרת. מידת הסוגסטביליות (רמת היכולת להתהפנט) שונה מאדם לאדם, כאשר יעילות הטיפול ההיפנוטי נקבעת, בין השאר, על פי רמת יכולת זו. היכולת הסוגסטבילית כוללת שלושה רכיבים מרכזיים:

* יכולת שקיעה: היכולת להשהות את תשומת הלב לסביבה ולהתמקד בגירוי או רגש יחיד אליו מופנית תשומת הלב.
* יכולת דיסוציאטיבית (יכולת ניתוק): היכולת להיפרד לזמן מה מאלמנטים מודעים של זהות, תפיסה, זיכרון ותגובות מוטוריות.
* סוגסטביליות: היכולת להשהות במידת מה את החשיבה הביקורתית ולקבל ללא שיפוט רעיונות חדשים.

מיתוסים וחילוקי דעות רבים נפוצים סביב סוגיות שונות כגון מידת השליטה שיש למהפנט על המהופנט או תכונות אישיות המבחינות בין אנשים שניתנים ואינם ניתנים להפנוט: יש הטוענים כי מהפנט מיומן מסוגל להביא מהופנט לביצוע מעשים המנוגדים לעקרונותיו, בעוד שאחרים טוענים כי עצם הניסיון להביא אדם להתנהגות אשר אינה טבעית עבורו תביא להתעוררות מיידית מהטראנס. כמו כן, למרות שיש הטוענים כי לא ניתן להצביע על קשר בין תכונות אישיותיות לבין מידת הסוגסטביליות, ניתן להצביע על קיומו של קשר זה בקרב אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות או הפרעות אישיות: אנשים בעלי קווי אישיות פרנואידים (סכיזופרניים פרנואידים, אנשים בעלי אישיות פרנואידית) וכאלו הסובלים מהפרעות אכילה מתקשים להתהפנט, בעוד שבעלי אישיות היסטריונית ואנשים הסובלים מהפרעות דיסוציאטיביות מתהפנטים בקלות בדרך כלל.


מקורות

Corey Brown, D., & Corydon Hammond, D. (2007). Evidence-based clinical hypnosis for obstetrics, labor and delivery, and preterm labor. Intl. Journal of Clinical and Experimental Hypnosis, 55(3), 355-371

Flammer, E., & Bongartz, W. (2003). On the efficacy of hypnosis: a meta?analytic study. Contemporary Hypnosis, 20(4), 179-197

Flammer, E., & Alladin, A. (2007). The efficacy of hypnotherapy in the treatment of psychosomatic disorders: Meta-analytical evidence. Intl. Journal of Clinical and Experimental Hypnosis, 55(3), 251-274

Hill, R., & Bannon?Ryder, G. (2005). The use of hypnosis in the treatment of driving phobia. Contemporary Hypnosis, 22(2), 99-103

Kaplan, H. I., & Sadock, B. J. (1988). Synopsis of psychiatry: Behavioral sciences clinical psychiatry. Williams & Wilkins Co‏‏


תחומי מומחיות:
היפנוזה ,חרדה

אנשי מקצוע בתחום

היפנוזה