תפריט נגישות

Anorexia Nervosa - אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בירידה דרסטית במשקל הגוף, המלווה בפחד עצום מאכילה והשמנה, למרות שהמצב הגופני רחוק מלהיות כזה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התסמינים הקליניים, כיצד מאבחנים אנורקסיה, גורמים ודרכי טיפול באנורקסיה.

התרבות שלנו מכתיבה לנו את התפיסה לפיה "רזה זה יפה"; הדוגמן על גבי שלט החוצות, ה"אושייה" ברשתות החברתיות או שחקנית הקולנוע. אותן דמויות אשר אמורות לעורר בנו השראה והזדהות עלולות להוביל לעיסוק בלתי פוסק בהתייחסות לגוף ולמשקל עד כי זה הוא כרטיס הביקור שלנו, בין היתר כמנוף להצלחה אישית וחברתית. אך כשעושים זאת "טוב מדי", והרצון להוריד במשקל משתלט על המחשבה ומוביל להתנהגויות של הרעבה, עשויים בני נוער ומבוגרים להזיק לעצמם, לעיתים עד מוות, כחלק מהפרעת אכילה הידועה בשם אנורקסיה נרבוזה.

מהם התסמינים הקליניים של אנורקסיה?

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בירידה דרסטית במשקל הגוף, המלווה בפחד עצום מאכילה והשמנה, למרות שהמצב הגופני רחוק מלהיות כזה. משמעות השם אנורקסיה ביוונית הוא "חוסר תיאבון" אך לרוב, הסובלים מאנורקסיה אינם נעדרי תשוקה למזון. להפך, חלק גדול מתשומת הלב, המחשבה וההתנהגות היומיומית מתמקדים באוכל, בדרכים להפחתת כמות המזון הנצרכת ובבדיקת מצב הגוף ומשקלו.

לרוב, סובלות מאנורקסיה נוטות להכחיש את מצבן, להתנגד לטיפול ואף להסתיר פעולות הקשורות לאוכל או לירידה במשקל. הדבר יתבטא, למשל, בסירוב לאכול בנוכחות אנשים. כמו כן, עלולות להתלוות להפרעה לעיתים "התנהגויות מפצות" אשר נועדו לפצות על האכילה, כמו הקאה, שימוש בחומרים משלשלים, משתנים וחוקנים, או פעילות גופנית מוגזמת.

אנורקסיה מלווה בדרך כלל בהפרעות פיזיות ונפשיות משמעותיות. הלוקים בהפרעה נוטים לסבול מחשיבה מצומצמת, שינויים חדים במצב הרוח (לעיתים עד כדי הצגת תסמינים החופפים להפרעת דיכאון מג'ורי), הפרעות שינה, התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית, פרפקציוניזם ונוקשות. בתחום הפיזי, פעמים רבות מלווה האנורקסיה בהפסקת המחזור אצל נשים, פגיעה בהתפתחות סדירה בקרב בני נוער, בעיות במערכות העיכול והרבייה ועוד. במקרים קשים עשויה ההרעבה העצמית וההפרעות הגופניות הנלוות לה להוביל למוות.

כמה אנורקסיה שכיחה?

שכיחות ההפרעה מוערכת בכ-1.2%, כאשר בקרב נשים בנות 15 ומעלה השכיחות הינה 0.9% ובקרב גברים, לרוב ההפרעה מתרפצת מאוחר יותר והיא מוערכת כ-0.3%. אנורקסיה נחשבת "הפרעה נשית", ולא ברור עד כמה ההעדפה המגדרית נובעת מבושה ונורמות תרבותיות או מפער ממשי בין גברים ונשים בנטייתם לפתח אנורקסיה נרבוזה.

כמו כן, מוקד ההפרעה משתנה בין נשים וגברים כך שנשים נוטות להתמקד ברזון ואילו אידיאל הגוף הגברי לרוב כולל מסת שריר ושרירים, ולכן הפרעות אכילה גבריות פחות באות לידי ביטוי בהרעבה וסירוב לאכול, ויותר בעיסוק אובססיבי בפעילות ספורטיבית. 

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה הנפוצה יותר במדינות מפותחות ומתועשות, ובקרב השכבות החברתיות-כלכליות הגבוהות יותר. מחקרים מראים כי מהגרות למדינות מפותחות ומערביות נוטות לפתח את ההפרעה יותר מאשר בנות גילן בארץ מוצאן. גברים ספורטאים נמצאים בקבוצת סיכון לפתח אנורקסיה, ונשים העוסקות בדוגמנות או במחול נמצאות אף הן בקבוצת סיכון לפתח אנורקסיה.

אבחנה על פי 5-DSM

קריטריונים דיאגנוסטיים:

A. הגבלת צריכת האנרגיה הדרושה לאדם, המובילה למשקל גוף נמוך בצורה משמעותית בהתחשב בגיל, מין, מסלול התפתחות ובריאות פיזית. משקל גוף נמוך באופן קיצוני מוגדר כמשקל שהוא נמוך מהמינימום הנורמלי באוכלוסייה, או לחילופין, עבור ילדים ומתבגרים, נמוך מהמינימום המצופה לגיל ולמין הילד.

B. פחד מתמשך מפני עלייה במשקל או להפוך לשמן, או לחילופין – התנהגות מתמשכת אשר מחבלת בעלייה במשקל, למרות שנמצאים במשקל נמוך משמעותית.

C. הפרעה באופן בו האדם תופס את משקל הגוף או הצורה שלו. השפעה מופרזת של משקל הגוף או הצורה על ההערכה העצמית או חוסר הכרה בחומרה של משקל הגוף הנמוך הנוכחי.

סוגים שונים של אנורקסיה

ניתן להבחין בין 2 סוגים של אנורקסיה, לפי ההתנהגויות הנלוות לקריטריונים הדיאגנוסטיים:

1. אנורקסיה מסוג מגביל (Restricting Type) – תת סוג זה מאופיין ב-3 חודשים לפחות של הרעבה עצמית ללא אפיזודות של זלילה והקאה, וללא התנהגויות של טיהור עצמי (הקאה מכוונת, שימוש במשלשלים או משתנים, או חוקן). בתת סוג זה הירידה במשקל מושגת בעיקר בעזרת דיאטה, צום והתעמלות מופרזת.

2. אנורקסיה מסוג מטהר (Binge Eating/ Purging Type) – תת סוג המאופיין ב-3 חודשים לפחות של התנהגויות חוזרות ונשנות של התקפי זלילה, או התנהגות מטהרת.

כמו כן, את ההפרעה ניתן לסווג על פי דרגת החומרה שלה, הנקבעת על פי BMI בקרב מבוגרים, ועל פי אחוזון ה-BMI בהשוואה לממוצע בני גילם בקרב ילדים ומתבגרים. דרגת החומרה עולה גם ככל שיש יותר פגיעה בתפקוד ויותר צורך בהשגחה:

⦁ מתון – BMI גדול או שווה ל-17

⦁ בינוני – BMI בין 16 עד 16.99

⦁ קשה – BMI בין 15 עד 15.99

⦁ קיצוני – BMI קטן מ-15

מהם הגורמים לאנורקסיה?

גישות שונות ניסו להסביר הפרעה זו, כאשר כיום מאמינים מרבית אנשי המקצוע כי שילוב בין הגורמים השונים מובילים להיווצרות ההפרעה:

1. גורמים חברתיים-תרבותיים: השוואה בין תמונות של "משפיעניות" עכשוויות לבין אייקונים תרבותיים מהעבר מדגימה את השינוי העצום אשר חל בשנים האחרונות באופן בו נתפסת "האישה האידיאלית", כאשר דוגמניות רבות רזות באופן קיצוני, וכן רזון מקושר לכוח רצון, הצלחה ויופי. חשוב לציין כי בשנים האחרונות גוברת המגמה להראות בתוכן פרסומי ושיווקי משקלים שונים ומבני גוף שונים על מנת להפחית את האידיאליזציה למבנה גוף ספציפי ומסוים, אך "קידוש הרזון" עדיין רווח ובא לידי ביטוי, גם אם לא במודע. בהתאם, מאמינים אנשי מקצוע כי עיסוק היתר של החברה המערבית באידיאל הרזון מעודד עלייה בשיעור האנורקסיה.

2. גורמים פסיכולוגיים – אנורקסיה יכולה להתפתח מתוך הניסיון לפתח אישיות עצמאית, המאפיין בעיקר את גיל ההתבגרות. בשנים אלו, נדרשים נערים ונערות להתמודד עם אתגרים חברתיים חדשים ועם דחפי מין ותוקפנות שעולים. ניתן, אם כך, לראות בחיפוש אובססיבי אחר רזון המוביל לא פעם לעצירת ההתפתחות כניסיון לדחות ולהכחיש מיניות. מתוך כך, יש הרואים באנורקסיה ניסיון להפגין שליטה ולהשיג אוטונומיה, המכסה דווקא על עצמיות מעורפלת ולא מפותחת.

3. גורמים משפחתיים – מחקרים מצאו 3 מאפיינים משפחתיים המקושרים להתפתחות אנורקסיה: חוסר בהגדרה ברורה של גבולות, עירוב יתר בקונפליקט הורי ואמצעי לשליטה במשפחה. כמו כן, נמצא קשר בין אנורקסיה לבין התמודדות עם דמות אם דומיננטית הנחווית כפולשנית וחודרנית, ממנה קשה למצוא נפרדות וזהות אישית. במקרים אלו, הרעבה עצמית יכולה להוות סוג של ניסיון להכריז בעלות על הגוף, להכניע ולהרוס את הדימוי הפנימי של האם הפולשנית, ולדחות את הנשיות עצמה. מנגד, הדינאמיקה בבסיס ההפרעה יכולה לנבוע מהרצון להישאר קטנה, חלשה וזקוקה להגנה, ובכך למנוע נפרדות מהאם האוהבת או מהמשפחה המגוננת.

4. גורמים ביולוגיים – לא קיימות עדויות חד משמעיות לקיומם של גורמים תורשתיים בהיווצרות ההפרעה, אך הם נמצאו כגורמים אשר משמרים את ההפרעה ואולי אף מקשים על טיפול אפקטיבי בה. כך, ממצאים ביולוגיים הנוגעים לקשיים במנגנון מוחי של וויסות אכילה (בהיפותלמוס) עשויים לשקף את הנזק הנגרם כתוצאה מהרעבה מתמשכת. באופן דומה, נמצא כי חומרים אופיאטיים המיוצרים בגוף כתוצאה ממחסור במזון מגבירים את הנטייה להתכחש לתחושת הרעב, וכך משמרים את תסמיני ההפרעה הנוגעים להרעבה.

איך ניתן לטפל באנורקסיה?

הטיפול באנורקסיה הוא טיפול מורכב וממושך אך הוא עשוי להביא לשיפור משמעותי הן בסימפטומים האנורקטיים והן בקשיים הנפשיים הנלווים להפרעה כגון הערכה עצמית נמוכה, קשיי נפרדות, עיסוק יתר בשליטה ועוד. יחד עם זאת, מטרת הטיפול הראשונית היא הפחתת הסיכון לחיי המטופלת ושיפור במצבה הרפואי והגופני.

1. ליווי רפואי – תחילה, על מנת להתמקד בהיבטים הרפואיים והגופניים של ההפרעה, ולהפחית את הסיכון לחיי המטופלת, על הטיפול להיות מלווה ברופא אשר יפקח על מדדים רפואיים קריטיים ויסייע בבחירת מסגרת טיפול מתאימה. לצד זאת, מומלץ לקבל סיוע מתזונאית קלינית המומחית בהפרעות אכילה, על מנת לאזן ולשמור על הרגלי תזונה אשר יתמכו בהתמודדות עם ההפרעה.

2. אשפוז – במצבים של סכנת חיים, או כאשר מטופלים ומשפחותיהם חשים כי הם אינם מסוגלים להתמודד עם הפרעת האכילה במסגרת ביתית, אשפוז עשוי להוות מסגרת טיפולית מקיפה ויעילה במיוחד. אשפוז, המתקיים לרוב במסגרות ייחודיות להפרעות אכילה, מאפשר השגחה על מצבו הרפואי של המטופל והתאמת דיאטה והרגלי אכילה בריאים. כמו כן, ניתנים טיפולים פסיכולוגיים מותאמים וניסיון להכין את המטופל לחיים בקהילה, בבוא הזמן.

3. פסיכותרפיה להפרעות אכילה – כיוון שאחד האתגרים המשמעותיים בהפרעה זו נוגעת למוטיבציה לשינוי ולטיפול, הסובלים והסובלות מאנורקסיה עשויים לגלות התנגדות רבה לטיפול המכוון לעלייה במשקל. לכן, בטיפול פסיכודינמי מעמיק, יש דגש על רכישת אמונו של המטופל והבנת נקודת המבט והצורך שלו ברזון משמעותיים במיוחד ועשויים לאפשר, בהמשך הטיפול, שינוי דפוסי התנהגות ומחשבה. טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים מתמקדים באופן אקטיבי בשינוי הסימפטומים האנורקטיים ומאפשרים למטופל לרכוש יכולות כבקרה על רגשות ומחשבות אוטומטיות שמעוררת בהם האכילה וויסות רגשות אלו, שיפור מיומנויות בין אישיות וכן הלאה.

4. טיפול משפחתי בהפרעות אכילה – בנוסף לטיפולים פסיכולוגיים פרטניים המתמקדים בהפרעה ובגורמים לה, טיפול משפחתי יעיל במיוחד במקרים בהם גורמי ההפרעה נשענים על דפוסים משפחתיים לא מיטיבים או קונפליקטים משמעותיים במרחב המשפחתי. כמו כן, כיוון שהפרעת האכילה משפיעה בדרך כזו או אחרת על כל אחד מבני המשפחה, טיפול משפחתי יכול לשפוך אור על השפעות אלו ועל האופן בו יכולה המטופלת להשתלב באופן אדפטיבי יותר בדינמיקה המשפחתית הקיימת או המשתנה.

יש לציין כי טיפול תרופתי נמצא כלא יעיל במיוחד לטיפול בסימפטומים אנורקטיים, אך הוא עשוי לתרום להפחתת מצבי דיכאון וחרדה כאשר הם נלווים לאנורקסיה נרבוזה.


מקורות

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

קרסון, ר. ובוצ'ר, ג'. ומינקה, ס. (2001). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים. כרך א'. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1998) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition

תחומי מומחיות:
אנורקסיה ,הפרעות אכילה

אנשי מקצוע בתחום

אנורקסיה