תפריט נגישות

Depression - דיכאון

דיכאון

מהו דיכאון?

לא תמיד קל לשים את האצבע על הנקודה בה הקושי הופך לכדי דיכאון, מאחר וכולנו חווים תקופות קשות יותר בהן מצב הרוח שלנו ירוד. עם זאת, במרבית המקרים חל בתחושות אלה שיפור עם הזמן והן אינן פוגעות בתפקוד היום- יומי שלנו באופן בולט. במצבי דיכאון, לעומת זאת, ישנה פגיעה משמעותית ומתמשכת במצב הרוח והתפקוד, לעיתים ללא סיבה נראית לעין או שלא בפרופורציה לאירוע החיצוני. במרבית המקרים נלווים לדכדוך גם פגיעה בתיאבון או בשינה, אובדן עניין והנאה, קשיי ריכוז, עצבנות ותחושות ייאוש ומחשבות אובדניות, כאשר אלו קיימים לאורך תקופה ממושכת של מספר שבועות לפחות.

מהם הגורמים לדיכאון?

שיעור הסובלים מדיכאון עומד על 4.4% בעולם, שיעור האבחנה השנתי של דיכאון בישראל הינו 6%. הגישה המקובלת כיום רואה את הדיכאון כתוצאה של שילוב בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים.

גורמים ביולוגיים וגנטיים: גורמים ביולוגיים נוגעים לחוסר איזון ביוכימי בחומרים במוח הקשורים בוויסות מצב הרוח (כסרוטונין ונוראפינפרין), פגיעה בוויסות ההורמונלי ואף שוני במבנים מסוימים במוח. כמו כן, מחקרים אשר נערכו בקרב משפחות ותאומים מצביעים על קיומן של השפעות גנטיות-תורשתיות.

גורמים פסיכולוגיים: למרות מרכזיותם של הגורמים הביולוגיים, במרבית המקרים הם משולבים בגורמים פסיכולוגיים. גישות המתמקדות בגורמים פסיכולוגיים לדיכאון מצביעות על דפוסי חשיבה נוקשים ובלתי יעילים, עיבוד שלילי של מידע, ערך עצמי נמוך, חוויה של חוסר אונים ועוד. נטיות אלו משולבות פעמים רבות בחוויות חיים קשות כמו אובדן ואירועים מלחיצים.

גורמים סביבתיים: נסיבות חיים הרצופות באירועים מלחיצים עשויות להוות טריגר להתפתחות דיכאון, בפרט בקרב אנשים בעלי פגיעות פסיכולוגית או ביולוגית. דיכאון עשוי להתפתח סביב אירועים כמו פיטורין, מחלות קשות ושינויים הדורשים הסתגלות מחודשת עשויים. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי קיימת שונות רבה בין אנשים, ולא כל אדם שיחווה אירוע חיים מלחיץ יפתח דיכאון. לדוגמא, אדם אשר רואה בפיטוריו אות לכך שהוא "אפס ולא מצליח בכלום", נמצא בסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון מאדם שמניח כי פיטוריו נובעים מהמצב הכללי במשק ולא מסמלים את היותו חסר ערך.

  • למטפלים בתחום דיכאון >>

  • למאמרים נוספים בתחום דיכאון >>

סוגי דיכאון

תחת הקטגוריה של אבחנות הדיכאון ב- DSM-5, ניתן למצוא את הפרעת ויסות מצב הרוח, דיכאון מז'ורי, הפרעת דיכאון מתמשך (דיסתימיה) והפרעה דיספורית קדם ווסתית.

דיכאון קליני/מז'ורי: דיכאון קליני מתייחס להופעתם של סימפטומים דיכאוניים (מצב רוח ירוד, ייאוש, עצבנות, פגיעה בתיאבון או השינה ועוד) אשר מביאים למצוקה או פגיעה בתפקוד במשך שבועיים רצופים לפחות ואינם נובעים מאבל. התחושות הקשות הנלוות לדיכאון הקליני עשויות להביא אף למחשבות וניסיונות אובדניים ולכן חשוב ביותר לטפל בו. אפיזודות של דיכאון קליני עשויות להופיע במספר הקשרים כדיכאון אחרי לידה ודיכאון עונתי. כמו כן, בגילאי הזקנה והילדות עשוי הדיכאון להתבטא באופנים ייחודיים לתקופות גיל אלו. תת סוג נוסף של דיכאון הוא הדיכאון הפסיכוטי, בו נלווים לסימפטומים הדיכאוניים סימפטומים של נתק מהמציאות אשר בדרך כלל נוגעים לתכנים של דיכאון וחוסר ערך (למשל, אמונה של האדם כי הוא רקוב מבפנים).

הפרעת דיכאון מתמשך/דיסתימיה: הפרעה זו מבטאת מצב קבוע של דכדוך, תחושת חוסר ערך, חוסר הנאה, פגיעה בדפוסי האכילה והשינה ועוד אשר נמשכים לפחות שנתיים. סימפטומים אלו מופיעים בעוצמה נמוכה יחסית לעוצמתם בדיכאון הקליני אך מביאים למצוקה או פגיעה תפקודית בהיבטים כזוגיות, תעסוקה וכדומה. בתגובה למצבי לחץ עשויה הדיסתימיה להחמיר ולהפוך לאפיזודה של דיכאון קליני.

הפרעת ויסות מצב רוח: הפרעה זו מופיעה כבר בגיל הילדות ומאופיינת בהתפרצויות זעם קשות, כאשר בין התפרצויות אלה מצב הרוח נותר רגזני. הפרעה זו הינה הפרעת דיכאון בילדים וניתן לאבחנה בין הגילאים 6-18.

הפרעה דיספורית קדם ווסתית: הפרעה זו מבטאת מצב חמור של תסמונת קדם ווסתית. התסמינים כוללים חוסר עקביות במצב הרוח, תחושה של דיכאון ועצבנות אשר מופיעים במועדים קבועים (כשבוע לפני הוסת החודשית) ומשתפרים ואף נעלמים בימים הראשונים של הווסת.

מתי כדאי לפנות לטיפול בדיכאון?

מומלץ לפנות לטיפול כאשר יש תחושה כי הסימפטומים הדיכאוניים מביאים לפגיעה באיכות החיים, בין אם ברמת הרווחה הנפשית ובין אם ברמה התפקודית. פעמים רבות תחושות חוסר האונים והייאוש מקשות על הפנייה לטיפול ("מה זה כבר יעזור לי? מה הטעם?") ובמקרים אלו עשויה תמיכה סביבתית להיות גורם מניע משמעותי. כאמור, המצוקה הנלווית לדיכאון עשויה להביא לניסיונות אובדניים רציניים ולכן חשוב לסייע לאדם המדוכא להגיע לטיפול המתאים לו.

כיצד מטפלים בדיכאון?

כיום קיימות שיטות טיפוליות רבות לדיכאון אשר יכולות להביא לשיפור משמעותי ביותר ולמניעת הישנותן של האפיזודות הדיכאוניות. שיטות מרכזיות הן טיפול פסיכודינמי, טיפול התנהגותי קוגניטיבי ותרופות פסיכיאטריות. בחירת סוג הטיפול נעשית בהתאם לחומרת הדיכאון והעדפותיו של המטופל, כאשר השילוב בין טיפול תרופתי לפסיכותרפיה נחשב ליעיל במיוחד. כאשר מדובר בדיכאון של ילדים ובני נוער ניתן לשלב בטיפול גם הדרכת הורים או טיפול משפחתי ובמצבים של דיכאון חמור, דיכאון לאחר לידה, או דיכאון פסיכוטי, וחשש לניסיון אובדני (בכל הגילאים) אשפוז פסיכיאטרי עשוי לספק מסגרת מכילה ותומכת עד להשגת הקלה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי: טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו טיפול קצר מועד הממוקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את הדיכאון. רבים מהסובלים מדיכאון מחזיקים באמונות ותפיסות נוקשות ומייאשות המחזקות את תחושות חוסר הערך והדיכאון. תפיסות אלו מביאות להתנהגויות בלתי יעילות כהסתגרות והימנעות מהתנסויות חדשות ואלו משמרים ומגבירים גם הם את הדיכאון. במסגרת הטיפול ניתן לזהות דפוסים אלו ולרכוש מיומנויות התמודדות עמם. שיטות התנהגותיות נוספות עוסקות בשיפור מיומנויות חברתיות ובין אישיות, טכניקות פתרון בעיות וכדומה, המשפרים את התפקוד ובכך גם את המצב הדיכאוני.

טיפול פסיכודינמי: הטיפול הדינאמי מתמקד באירועי עבר וגורמים לדיכאון, ביחסים בין אישיים ובאופן בו הדיכאון משפיע ומושפע מקונפליקטים וגורמים בלתי מודעים. הטיפול הפסיכודינמי מאפשר רכישת מיומנויות התמודדות טובות יותר עם הדיכאון ומסייע להקל על תחושות חוסר הערך, האשמה והקשיים הבין אישיים אשר פעמים רבות נלווים לדיכאון. ישנן גישות שונות לטיפול פסיכודינמי בדיכאון.

טיפול תרופתי: טיפול תרופתי הניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי עשוי להביא להקלה משמעותית בדיכאון וחרדה. כיום קיימות תרופות נוגדות דיכאון נוחות לשימוש אשר אינן מגבילות את התפקוד היומיומי.

מומלץ להיעזר בטיפול התרופתי במקביל לפסיכותרפיה: הטיפול הפסיכותרפי משפר מיומנויות התמודדות ומסייע בשינוי דפוסי מחשבה המשמרים את הדיכאון, אך לעיתים הטיפול התרופתי נדרש על מנת לשפר את התחושה באופן שמאפשר שימוש יעיל יותר בטיפול הפסיכותרפי. במקרים של דיכאון חמור בו הטיפול התרופתי אינו מסייע במידה מספקת יתכן גם טיפול בנזעי חשמל (ECT).


מקורות

איגוד הפסיאטריה ביראל ומשרד הבריאות (1992). ICD-10 הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון - אוניברסיטת תל-אביב.

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.

תחומי מומחיות:
דיכאון

אנשי מקצוע בתחום

דיכאון