חיפוש

Depression - דיכאון

דיכאון

"אולי זה רק משבר קטן וזה אוטוטו חולף", "זאת פשוט תקופה יותר לחוצה" אתה אומר לעצמך שוב ושוב אבל שם לב שירדת במשקל ושכבר חודש אתה מתחמק ממפגשים חברתיים.

לא תמיד קל לשים את האצבע על הנקודה בה הקושי הופך לכדי דיכאון, מאחר וכולנו חווים תקופות קשות יותר בהן מצב הרוח שלנו ירוד. עם זאת, במרבית המקרים תחושות אלו קשורות לאירועים מסוימים (פרידה, אובדן, פיטורין) ועם הזמן חל בהן שיפור. במצבי דיכאון, לעומת זאת, ישנה פגיעה משמעותית במצב הרוח והתפקוד ללא סיבה נראית לעין או שלא בפרופורציה לאירוע החיצוני. במרבית המקרים נלווים לדכדוך גם פגיעה בתיאבון או השינה, אובדן עניין והנאה, קשיי ריכוז, עצבנות ותחושות יאוש ומחשבות אובדניות, כאשר אלו קיימים לאורך תקופה ממושכת של מספר שבועות לפחות.

דיכאון - גורמים וסוגים

לא פעם מכונה הדיכאון "השפעת של הפסיכיאטריה" עקב שכיחותו הגבוהה בחברה המערבית- כ-15-20% מהאנשים באוכלוסיה יסבלו במהלך חייהם מאפיזודה של דיכאון. הגישה המקובלת כיום רואה את הדיכאון כתוצאה של שילוב בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים.

גורמים ביולוגיים נוגעים לחוסר איזון ביוכימי בחומרים במוח הקשורים בויסות מצב הרוח (כסרוטונין ונוראפינפרין), פגיעה בויסות ההורמונלי ואף שוני במבנים מסויימים במוח. כמו כן, מחקרים אשר נערכו בקרב משפחות ותאומים מצביעים על קיומן של השפעות גנטיות-תורשתיות. למרות מרכזיותם של הגורמים הביולוגיים, במרבית המקרים הם משולבים בגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים. גישות המתמקדות בגורמים פסיכולוגיים לדיכאון מצביעות על דפוסי חשיבה נוקשים ובלתי יעילים, עיבוד שלילי של מידע, ערך עצמי נמוך, חוויה של חוסר אונים ועוד. נטיות אלו משולבות פעמים רבות בחוויות חיים קשות כאובדנים ואירועים מלחיצים.

כמו כן, אירועים כפיטורין, מחלות קשות ושינויי חיים הדורשים הסתגלות מחודשת עשויים להוות טריגרים משמעותיים עבור אנשים בעלי פגיעות פסיכולוגית וביולוגית. לדוגמא, אדם אשר רואה בפיטוריו אות לכך שהוא "אפס ולא מצליח בכלום" ומניח כי אין לו כישורים למציאת עבודה חדשה נמצא בסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון מאדם שמניח כי פיטוריו נובעים מהמצב הכללי במשק ולא מהיותו חסר ערך. כאשר לנטייה זו נלווית גם פגיעות גנטית-ביולוגית, גדל הסיכון לדיכאון, בין אם דיכאון קל או קשה יותר, אף קליני.

דיכאון הנה הפרעה השייכת לקבוצה המכונה קבוצת הפרעות מצב רוח כאשר ניתן להבחין בין שלושה סוגים מרכזיים של דיכאון: דיכאון קליני, דיסטימיה ודיכאון כחלק מהפרעה בי פולרית:

דיכאון קליני/מז'ורי - מתייחס להופעתם של סימפטומים דכאוניים (מצב רוח ירוד, יאוש, עצבנות, פגיעה בתיאבון או השינה ועוד) אשר מביאים למצוקה או פגיעה בתפקוד במשך שבועיים רצופים לפחות ואינם נובעים מאבל. התחושות הקשות הנלוות לדיכאון הקליני עשויות להביא אף למחשבות ונסיונות אובדניים ולכן חשוב ביותר לטפל בו. אפיזודות של דיכאון קליני עשויות להופיע במספר הקשרים כדיכאון אחרי לידה ודיכאון עונתי. כמו כן, בגילאי הזקנה והילדות עשוי הדיכאון להתבטא באופנים ייחודיים לתקופות גיל אלו. תת סוג נוסף של דיכאון הוא הדיכאון הפסיכוטי, בו נלווים לסימפטומים הדכאוניים סימפטומים של נתק מהמציאות אשר בדרך כלל נוגעים לתכנים של דיכאון וחוסר ערך (למשל, אמונה של האדם כי הוא רקוב מבפנים).

דיסתימיה - היא מצב קבוע של דכדוך, תחושת חוסר ערך, חוסר הנאה, פגיעה בדפוסי האכילה והשינה ועוד אשר נמשכים לפחות שנתיים. סימפטומים אלו מופיעים בעוצמה נמוכה יחסית לעוצמתם בדיכאון הקליני אך מביאים למצוקה או פגיעה תפקודית בהיבטים כזוגיות, תעסוקה וכד'. בתגובה למצבי לחץ עשויה הדיסתימיה להחמיר ולהפוך לאפיזודה של דיכאון קליני.

דיכאון במסגרת הפרעה דו-קוטבית/מאניה דפרסיה - דומה במאפייניו לדיכאון הקליני אך מופיע לסירוגין עם אפיזודות של מאניה (מצב של מצב רוח מרומם, עצבני ופעלתני בצורה מוגזמת ובלתי נשלטת).

מתי כדאי לפנות לטיפול בדיכאון?

ההחלטה על עיתוי הפנייה לטיפול היא סובייקטיבית ותלויה ברצונו של האדם, אך מומלץ לפנות כאשר יש תחושה כי הסימפטומים הדכאוניים מביאים לפגיעה באיכות החיים עקב המצוקה הנפשית או הפגיעה התפקודית, החברתית או הבין אישית הנגרמת בעטיו. פעמים רבות תחושות חוסר האונים והיאוש מקשות על הפנייה לטיפול ("מה זה כבר יעזור לי? מה הטעם?") ובמקרים אלו עשויה תמיכה סביבתית להיות גורם מניע משמעותי. כאמור, המצוקה הנלווית לדיכאון עשויה להביא לניסיונות אובדניים רציניים ולכן חשוב לסייע לאדם המדוכא להגיע לטיפול המתאים לו.

כיצד מטפלים בדיכאון?

כיום קיימות שיטות טיפוליות רבות לדיכאון אשר יכולות להביא לשיפור משמעותי ביותר ולמניעת הישנותן של האפיזודות הדכאוניות. שיטות מרכזיות הן טיפול פסיכודינמי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ותרופות פסיכיאטריות.


טיפול קוגניטיבי התנהגותי: טיפול קצר מועד הממוקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את הדיכאון: רבים מהסובלים מדיכאון מחזיקים באמונות ותפיסות נוקשים ומייאשים המחזקים את תחושות חוסר הערך והדיכאון ("אם התגרשתי סימן שאני לא שווה כלום"; "אין סיכוי שהמצב ישתפר"). תפיסות אלו מביאות להתנהגויות בלתי יעילות כהסתגרות והימנעות מהתנסויות חדשות ואלו משמרים ומגבירים גם הם את הדיכאון. במסגרת הטיפול ניתן לזהות דפוסים אלו ולרכוש מיומנויות התמודדות עמם. שיטות התנהגותיות נוספות עוסקות בשיפור מיומניות חברתיות ובין אישיות, טכניקות פתרון בעיות וכד', המשפרים את התפקוד ובכך גם את המצב הדיכאוני.

תרופות פסיכיאטריות: טיפול תרופתי הניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי עשוי להביא להקלה משמעותית בדיכאון וחרדה והיום קיימות תרופות נוחות לשימוש אשר אינן מגבילות את התפקוד היומיומי. מומלץ להיעזר בטיפול התרופתי במקביל לפסיכותרפיה: הטיפול הפסיכותרפי משפר מיומניות התמודדות ומסייע בשינוי דפוסים המשמרים את הדיכאון אך הטיפול משפר את התחושה באופן שמאפשר שימוש יעיל יותר בטיפול הפסיכותרפי. במקרים של דיכאון חמור בו הטיפול התרופתי אינו מסייע במידה מספקת יתכן גם טיפול בנזעי חשמל (ECT).

טיפול פסיכודינאמי: הטיפול הדינאמי מתמקד באירועי עבר וגורמים לדיכאון, ביחסים בין אישיים ובאופן בו הדיכאון משפיע ומושפע מקונפליקטים וגורמים בלתי מודעים. ההתמקדות בגורמים אלו מאפשרת רכישת מיומניות התמודדות טובה יותר עם הדיכאון, תחושות חוסר הערך והאשמה ועם הקשיים הבין אישיים אשר פעמים רבות נלווים לדיכאון.

בחירת סוג הטיפול נעשית בהתאם לחומרת הדיכאון והעדפותיו של המטופל, כאשר השילוב בין טיפול תרופתי לפסיכותרפיה נחשב ליעיל במיוחד. כאשר מדובר בדיכאון של ילדים ובני נוער ניתן לשלב בטיפול גם הדרכת הורים או טיפול משפחתי ובמצבים של דיכאון חמור, דיכאון לאחר לידה, או דיכאון פסיכוטי, וחשש לניסיון אובדני (בכל הגילאים) אשפוז פסיכיאטרי עשוי לספק מסגרת מכילה ותומכת עד להשגת הקלה.


תחומי מומחיות:
דיכאון