תפריט נגישות
חיפוש

Major Depression - דיכאון קליני / מז'ורי

המונח דיכאון הפך שגור בשפה היומיומית, אך המונח "דיכאון קליני" מתייחס להפרעה אקוטית במצב הרוח המלווה בתסמינים גופניים, רגשיים והתנהגותיים ופוגעת בתפקוד באופן משמעותי.

תסמינים קליניים

האדם הסובל מדיכאון, בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת. בנוסף לחוויית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, קשרים בין אישיים נפגעים עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות. סימפטומים אלו גורמים למצוקה קשה ומלווים פעמים רבות בתחושות ייאוש, מחשבות על מוות וניסיונות אובדניים.

מעבר לתסמינים הקליניים הכללים ישנם תסמינים אשר אופניים למגדר. כל לדוגמא דיכאון אצל נשים נוטה להיות מאופיין בחרדה, עצבנות, שינויי מצב רוח ועייפות. דיכאון אצל גברים נוטה להיות מאופיין בהימנעות מאירועים משפחתיים, עבודה של שעות ארוכות ללא הפסקה ואף לעיתים תוקפנות במערכות יחסים. 

שכיחות ההפרעה

דיכאון קל ודיכאון קליני נחשב כיום להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעולם המערבי, ההערכות הן כי כ-7% מהאנשים בארצות הברית סובלים מדיכאון בכל שנה. ישנם הבדלים גדולים בין קבוצות גיל שונות, כך ששכיחות ההפרעה בגילאי 18 עד 29 גבוהה פי 3 משכיחות ההפרעה בגילאי 60 ומעלה. ההפרעה פוגעת בנשים פי 1.5-3 אחוזים ואף יותר מאשר בגברים החל מתחילת גיל ההתבגרות, ללא השפעה של רמה סוציו-אקונומית ומצב משפחתי. כמו כן, דיכאון נפוץ יותר באזורים כפריים ואצל אנשים הנעדרים מערכות תמיכה ויחסים קרובים.

חשוב להבחין בין דיכאון קליני לבין מצבים הדומים לדיכאון קליני מבחינה סימפטומטית אך נובעים מגורמים אחרים. למשל, שימוש בסמים או בעיות בריאותיות מסוימות עשויים ליצור תמונה קלינית של דיכאון. כמו כן, מצבים של עצב עמוק לאחר אובדן, טראומה או אירוע חיים קשה (גירושים, אבחון מחלה קשה) אינם מאובחנים באופן אוטומטי כמצב של דיכאון קליני מאחר והם מהווים תגובה טבעית למצב חריג.

אבחנה ע"פ ה-DSM-5

A. על מנת לאבחן אדם כבעל דיכאון קליני / מז'ורי חייבים להופיע חמישה או יותר מהסימפטומים הבאים במשך שבועיים רצופים, כאשר לפחות אחד מהם הוא מצב רוח ירוד או חוסר עניין והנאה:

⦁ האבחנה לא תכלול סימפטומים שבאופן מובהק משויכים למצב רפואי אחר.

1. מצב רוח מדוכא מרבית שעות היום, כמעט בכל יום, המדווח בדיווח עצמי (תחושת עצבות, ריקנות, או חוסר תקווה) או נצפה על ידי אחרים (אצל ילדים ומתבגרים יכול להיות מצב רוח עצבני).

2. הפחתה בולטת בעניין או הנאה בכל או כמעט בכל הפעילויות במשך רוב היום, כמעט כל יום (דיווח עצמי או נצפה על ידי אחרים).

3. ירידה משמעותית ולא מכוונת במשקל או עליה במשקל (שינוי של 5% במשקל הגוף תוך חודש), תיאבון מופחת או מוגבר כמעט כל יום (בילדים אי הגעה למשקל מצופה לפי גיל ומבנה גוף יחשב כעמידה בסימפטום זה).

4. נדודי שינה או שינה מוגברת כמעט בכל יום.

5. תנועתיות מוגברת או איטיות יתר המופיעות כמעט בכל יום (נצפה על ידי אחרים, ולא תחושה סובייקטיבית של  חוסר מנוחה או האטה).

6. עייפות או חוסר אנרגיה כמעט בכל יום.

7. תחושת חוסר ערך או אשמה מוגזמת או לא מותאמת (יכולה להיות מחשבת שווא), כמעט בכל יום.

8. צמצום היכולת להתרכז או לחשוב בבהירות, או הססנות, כמעט בכל יום (דיווח עצמי או נצפה על ידי אחרים).

9. מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (לא רק פחד ממוות), רעיונות חוזרים של התאבדות בלי תכנון ספציפי, ניסיון התאבדות או תוכנית ספציפית לבצע התאבדות.

B. אבחנת דיכאון קליני / מז'ורי תינתן כאשר הסימפטומים השונים מביאים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או תחומי תפקוד משמעותיים אחרים.

C. האפיזודה אינה קשורה לסימפטומים פיזיולוגיים של חומרים או למצב רפואי אחר.

⦁ אובדן משמעותי (שכול, משבר כלכלי עמוק, אובדן עקב אסון טבע, מחלה קשה או נכות) עלול לכלול סימפטומים הדומים לדיכאון מז'ורי. יש להביא בחשבון כי אובדן עלול להוביל לדיכאון ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו, להתייחס להיסטוריה של האדם, לנורמות החברתיות של הבעת מצוקה בזמן אובדן ולבצע הערכה קלינית מעמיקה.

D. הופעת הדיכאון קליני / מז'ורי אינה מוסברת טוב יותר על ידי: סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית, הפרעה סכיזופורמית, הפרעה דלוזיונאלית, או הפרעות אחרות בספקטרום הסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות.

E. מעולם לא היו אפיזודות מאניות או היפומאניות (במידה והייתה אפיזודה כמו-מאנית או כמו-היפומאנית שנגרמה ממצב פיזיולוגי או רפואי, למשל כתוצאה מנטילת סם, הדבר אינו נחשב כאפיזודה מאנית או היפו-מאנית לעניינו של סעיף זה).

בנוסף לכך, ה- DSM מציין כי ישנם תתי סוגים של דיכאון קליני- מדובר במאפיינים אשר מלווים ונוספים לאבחנה של הפרעת הדיכאון המוז'ורי: 

דיכאון עם מאפייני חרדה: מצב בו תוך כדי שהאדם עונה על הקריטריונים לדיכאון הוא מאופיין גם בתסמינים של חרדה כגון חוסר מנוחה, דאגנות ופחד שמשהו נורא יקרה. 

דיכאון עם מאפיינים מעורבבים: מצב בו בנוסף לאבחנה של דיכאון ישנם מאפיינים של מאניה או היפו-מאניה ואלה אינם עונים על הקריטריון להפרעה דו קוטבית. 

דיכאון עם מלנכוליה: דיכאון בו ישנם מאפיינים מלנכולים כגון חוסר עניין, ייאוש ודיכאון שבולט בעיקר בבקרים. 

דיכאון עם מאפיינים לא טיפוסיים: דיכאון בו מצב רוחו של האדם עשוי להתרומם בשל אירוע משמח ויש בו גם תסמינים של השמנה ועודף שינה. 

דיכאון פסיכוטי: דיכאון בו ישנם מאפיינים של פסיכוזה כגון מחשבות שווא והזיות. 

דיכאון קטטוני: דיכאון בו יש קטטוניה- תסמין של פגיעה תנועתית אשר נמצאת על בסיס נפשי. 

דיכאון אחרי לידה: דיכאון אשר מאובחן במהלך ההיריון או 4 שבועות לאחר הלידה. 

דיכאון עונתי: דיכאון אשר נוטה להופיע בעונה ספציפית (בעיקר בחורף). 

סוגי דיכאון נוספים

  • הפרעת ויסות מצב הרוח
  • דיסתימיה
  • הפרעת דיכאון ווסתית
  • הפרעת דיכאון בעקבות שימוש בתרופות או סמים
  • הפרעת דיכאון בעקבות מצב רפואי אחר
  • הפרעת דיכאון לא ספציפית
  • אפיזודה דכאונית חוזרת
  • הפרעת דיכאון פוסט פסיכוטי
  • דיכאון קל

טיפול בדיכאון

למרות תחושת חוסר האונים המלווה מצבים דיכאוניים, טיפולים עשויים להקל על הסימפטומים ועל המצוקה הנלווית להם באופן משמעותי. במקרים קלים, יחסית, ניתן לבחור בין טיפול תרופתי לפסיכותרפי ובמקרים קשים יותר כדאי לשלב מספר טיפולים בכדי לאפשר הן הקלה מהמצוקה והן הקניית מיומנויות התמודדות.

פסיכותרפיה: גישות טיפוליות שונות מציעות טיפולים הממוקדים בהבנת הגורמים לדיכאון, שיפור כישורים חברתיים וייעול תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים.

תרופות פסיכיאטריות: הטיפול המקובל הוא באמצעות נוגדי דיכאון, בין היתר תרופות מקבוצת ה-SSRI או SNRI, המעלות את רמות הסרוטונין והנוראפינפרין. הטיפול ניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי.

אשפוז פסיכיאטרי: מספק מסגרת מוגנת ומכילה, יעיל במקרים של דיכאון אקוטי הכולל נטייה אובדנית ברורה או אלמנטים פסיכוטיים.

טיפול בנזעי חשמל: טיפול בשוק חשמלי הניתן, בדרך כלל, כאשר טיפול תרופתי נמצא כלא יעיל.


ביבליוגרפיה


זיו א. (1998), פסיכולוגיה - מדע הבנת האדם. הוצאת עם עובד/ מפעלים אוניברסיטאים.

ברנס, ד.ד. (2003). בוחרים להרגיש טוב. רמת-גן: מכון פסגות.

קרסון, ר. ובוצ'ר, ג'. ומינקה, ס. (2001). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים. כרך ב'. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

סילמי, נ. (1997), לקסיקון פסיכולוגי. הוצאת לארוס, ידיעות אחרונות.

איגוד הפסיאטריה ביראל ומשרד הבריאות (1992). ICD-10 הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון - אוניברסיטת תל-אביב.

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.

Beck A. T, Rush A. J., Shaw B. F., Emery G (1979) Cognitive Therapy of Deprssion The Guilford Press N.Y

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition.

אנשי מקצוע בתחום

דיכאון