הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הידועה גם כפוסט טראומה, היא תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי אשר כוללת עוררות מוגברת, חודרנות של האירוע הטראומטי והימנעות מגירויים המזכירים אותו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים פוסט טראומה, גורמים ודרכי טיפול.
הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא תגובת דחק ממושכת, העלולה להתפתח בעקבות חשיפה לאירוע המאיים על שלמותו הפיזית או הנפשית של האדם כמו אסון, תאונת דרכים, מלחמה או תקיפה. מצב זה מתבטא במגוון תסמינים הכוללים מחשבות וזיכרונות חודרניים של האירוע, עוררות מוגברת, קהות רגשית והימנעות מגירויים אשר עשויים להזכיר את האירוע הטראומטי.
אנשים רבים ברחבי העולם, ובישראל בפרט, נחשפים לאירוע טראומטי במהלך חייהם, אולם רק מיעוטם יחוו סימפטומים פוסט-טראומטיים מתמשכים. תגובות דחק לאירוע טראומטי נחשבות נורמליות ולעיתים אף אדפטיביות בטווח הזמן הסמוך לאירוע, אך כאשר התסמינים נמשכים מעל חודש ופוגעים בתפקוד היום-יומי, ייתכן שמדובר בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.
מה הם התסמינים הקליניים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית?
הפרעת דחק פוסט-טראומטית מאופיינת בהשפעה נרחבת ומתמשכת של חוויות טראומטיות על חיי היום-יום, גם זמן רב לאחר שהאיום חלף. אנשים המתמודדים עם מצב זה חווים את האירוע הטראומטי שוב ושוב באופן בלתי רצוני דרך זיכרונות חודרניים, סיוטים או פלאשבקים. חוויות אלו מלוות בעוררות גופנית עזה ובמצוקה נפשית.
מצב זה מלווה לרב בתחושת דריכות מתמדת, כאילו הגוף והנפש מצויים כל הזמן בכוננות לאיום הבא. חלק מהאנשים חווים התפרצויות כעס, קשיי שינה, קושי בריכוז או תגובות בהלה מוגברות, גם בהיעדר סכנה ממשית. לצד עוררות היתר, עשויות להופיע תגובות הפוכות – קהות רגשית, תחושת ניתוק מהעצמי או מהמציאות וקושי לחוות רגשות חיוביים.
התסמינים עלולים לשבש את השגרה הרגילה ואת הדרך שבה האדם תופס את עצמו ואת העולם. רבים חווים מחשבות שליליות על עצמם או על העולם, תחושת אשמה או בושה, קשיים בזיכרון של פרטים מהאירוע ותחושת ניכור מתמשכת מהזולת. דפוס התסמינים משתנה בין אדם לאדם, אך פוגע באיכות החיים ובתפקוד התעסוקתי, החברתי והבין-אישי.
אבחנה על פי ה–DSM-5-TR
לפי עידכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), אבחון ההפרעה נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
א. חשיפה לטראומה – האדם נחשף למוות ממשי או מאיים דרך חשיפה ישירה, עדות ישירה, מידע על אירוע טראומטי לבן משפחה/חבר קרוב, או חשיפה חוזרת במהלך ביצוע תפקיד מקצועי.
ב. סימפטומים חודרניים – האירוע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחת או יותר מן הדרכים הבאות:
• זיכרונות חוזרים, בלתי רצוניים וחודרניים מהאירוע הטראומטי
• חלומות חוזרים ומעוררי מצוקה הקשורים לאירוע הטראומטי
• תגובות דיסוציאטיביות (כמו פלאשבקים) שבהן האדם מרגיש או מתנהג כאילו האירוע הטראומטי מתרחש שוב .
• מצוקה פסיכולוגית ממושכת וקשה בתגובה לתזכורות מהאירוע הטראומטי
• תגובות פיזיולוגיות משמעותיות בתגובה לתזכורות מהאירוע הטראומטי
ג. הימנעות מתמשכת – הימנעות מגירויים הקשורים לאירוע הטראומטי, המתבטאת באחד או בשניים מהדרכים הבאות:
• הימנעות או מאמצים להימנע מזיכרונות, מחשבות או רגשות הקשורים לאירוע הטראומטי
• הימנעות או מאמצים להימנע מתזכורות חיצוניות (כמו אנשים מקומות, פעילויות, מצבים) המעוררים זיכרונות, מחשבות או רגשות הקשורים לאירוע הטראומטי.
ד. שינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח – שניים או יותר מהתסמינים הבאים, שהחלו או החריפו לאחר האירוע הטראומטי:
• חוסר יכולת לזכור היבט חשוב מהאירוע הטראומטי
• אמונות וציפיות שליליות, מתמשכות ומוגזמות על העצמי, האחר והעולם. מחשבות מתמשכות ומעוותות בנוגע לגורם לאירוע הטראומטי, המובילות את האדם להאשים את עצמו או אחרים בגרימת האירוע הטראומטי או השלכותיו.
• מצב רגשי שלילי מתמשך (לדוגמה, פחד, אימה, כעס, אשמה או בושה).
• ירידה ברורה בעניין או בנוכחות בפעילויות חשובות ומשמעותיות.
• חוסר יכולת מתמשך לחוות רגשות חיוביים
ה. שינויים בעוררות ותגובתיות – שניים או יותר מהתסמינים הבאים, שהחלו או החריפו לאחר האירוע הטראומטי:
• התנהגות רגזנית והתפרצויות כעס
• התנהגויות הרס עצמי ונטילת סיכונים.
• דריכות מוגברת
• תגובת בהלה מוגזמת
• קשיי ריכוז
• הפרעות שינה
ו. משך זמן – התסמינים נמשכים מעל חודש.
ז. פגיעה תפקודית – מצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד יום-יומי משמעותי.
ח. התופעות לא נגרמות בגלל טיפול תרופתי, חומרים ממכרים או מחלה.
מה הם הגורמים להתפתחות PTSD?
הפרעת דחק פוסט-טראומטית אינה נובעת רק מעצם החשיפה לטראומה, אלא מתפתחת מתוך שילוב של גורמים אישיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים הפועלים לפני, במהלך ולאחר האירוע הטראומטי. חשיפה לאירוע המאיים היא תנאי הכרחי, אך כשלעצמה אינה מספיקה – רק 6-7% מכלל האנשים שנחשפו לטראומה יפתחו הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
גורמי סיכון לפני האירוע הטראומטי – נטייה גנטית, תכונות אישיות כמו נטייה לחרדה או לדיכאון, הפרעות נפשיות קודמות, טראומות בילדות, מעמד סוציו-אקונומי נמוך והיעדר תמיכה חברתית.
גורמי סיכון במהלך האירוע הטראומטי – טראומה המאופיינת באלימות, פציעה קשה, תפיסה של איום מיידי על החיים או אובדן שליטה. בנוסף, תגובות עוצמתיות של פחד, בלבול או דיסוציאציה במהלך האירוע, במיוחד בקרב ילדים, נחשבות לגורמי סיכון משמעותיים. עבור אנשי צבא – חשיפה חוזרת ונשנית לאירועים טראומטיים מהווה גורם סיכון ייחודי נוסף.
גורמי סיכון לאחר האירוע הטראומטי – פרשנות שלילית של האירוע, תחושת אשמה, דפוסי התמודדות נוקשים או הימנעותיים, וחשיפה מחודשת לתזכורות טראומטיות. מנגד, תמיכה חברתית משמעותית ממשפחה וקהילה קרובה עשויה לשמש גורם מגן חשוב המקל על תהליך ההחלמה והשיקום.
כיצד ניתן לטפל בהפרעת פוסט-טראומה?
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה: טיפול זה מהווה הגישה המומלצת ביותר לקו טיפול פסיכולוגי ראשון, הנתמך במחקרים רבים. הוא מתמקד בקשר שבין מחשבות, רגשות והתנהגויות הקשורות לטראומה ומטרתו לסייע להפחתת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. במסגרת טיפול זה, מקובלות כמה תתי-גישות עיקריות:
-
טיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged Exposure): חשיפה הדרגתית לזיכרונות הטראומטיים במסגרת טיפולית בטוחה ולגירויים מהם קיימת הימנעות, מתוך מטרה להפחית את החרדה והעוררות הרגשית.
-
עיבוד קוגניטיבי (Cognitive Processing Therapy): התמקדות בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה מעוותים ולא מסתגלים הקשורים לטראומה ("זה היה באשמתי", "העולם אינו מקום בטוח").
-
טכניקות ניהול חרדה: למידת טכניקות כמו הרפיה, מיינדפולנס, הסחת דעת מובנית.
טיפול EMDR: גישה טיפולית מבוססת ראיות הנשענית על עיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים. הטיפול משלב חשיפה לזיכרונות טראומטיים תוך גירוי דו-צדדי של מערכת העצבים (למשל באמצעות תנועות עיניים). תהליך זה מאפשר לעבד את הזיכרון בצורה בטוחה ולאחסן אותו כזיכרון שאינו מעורר מצוקה רגשית עזה.
טיפול פסיכודינמי: מטרתו של טיפול פסיכודינמי בהפרעת דחק פוסט טראומטית היא עיבוד מעמיק של החוויה הטראומטית ושל השלכותיה על אישיות האדם ועל מהלך חייו. הטיפול אינו מתמקד בהקלה סימפטומטית, ולכן מתאים פחות למצבים בהם יש צורך בהקלה מיידית בתסמינים.
טיפול פסיכיאטרי: מאחר וההפרעה הפוסט טראומטית מלווה בחוויה עזה של חרדה ולעיתים אף דיכאון, ניתן לפנות לייעוץ פסיכיאטרי להתאמת טיפול תרופתי שמטרתו הפחתת עוצמת הסימפטומים.
מקורות
להב, י. סולומון, ז. (עורכות) (2020). משחזור לזיכרון: טיפול בטראומה נפשית. רסלינג
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Martin, A., Naunton, M., Kosari, S., Peterson, G., Thomas, J., & Christenson, J. K. (2021). Treatment guidelines for PTSD: a systematic review. Journal of Clinical Medicine, 10(18), 4175
