תפריט נגישות

Binge Eating Disorder - הפרעת אכילה כפייתית

הפרעת אכילה כפייתית מאופיינת בהתקפי זלילה חוזרים, תחושת חוסר שליטה וחוויה של מצוקה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על האבחנה של הפרעת אכילה כפייתית, גורמים ודרכי טיפול בהפרעת אכילה כפייתית.

כמעט כל אחד מאיתנו מוצא עצמו לעיתים מרגיש שאינו מצליח להפסיק לאכול דבר מה טעים, או עם תחושת חרטה על ארוחה גדולה מדי. יחד עם זאת, כאשר תחושות אלו מלוות בהתקפי זלילה בלתי נשלטים אשר חוזרים על עצמם לעיתים קרובות ומעוררים מצוקה רבה, יתכן שמדובר בהפרעת אכילה כפייתית.

ההפרעה, אשר נקראת לעיתים גם הפרעת אכילה בולמוסית או אכילת בינג', נכנסה למדריך האבחון והסטטיסטיקה של ההפרעות הנפשיות (DSM) במהדורתו האחרונה, אשר יצאה בשנת 2013, ומאז היא ניתנת כאבחנה של הפרעת אכילה. כיום היא נחשבת הפרעת האכילה השכיחה ביותר.

תסמינים קליניים

הפרעת אכילה כפייתית היא הפרעה אשר מתאפיינת בנטייה חוזרת להתקפי אכילה בלתי נשלטים, שלא נובעים מתחושת רעב. במהלכם, האדם אוכל בפרק זמן קצר כמות מזון גדולה ובלתי מידתית. לרוב, ההתקפים מובילים לתחושת מלאות קיצונית ולא נעימה, ובטווח הרחוק גם לבעיות בריאותיות, בהן סיכון להשמנת יתר, עליית כולסטרול ועוד.

אל התחושות הפיזיות הקשות והסיכונים הבריאותיים המאפיינים את הפרעת האכילה הכפייתית, נלווים גם קשיים רגשיים המסבים לאדם תחושת מצוקה. היבט רגשי מרכזי סובב סביב חוויות של חרטה, אשמה, בושה או גועל בעקבות אפיזודות של אכילה מופרזת. בעקבות תחושת הבושה החזקה, במקרים רבים מתפתחת אצל הסובלים מן ההפרעה נטייה להשקיע מאמץ רב בהסתרת הבולמוסים מאנשים אחרים בסביבתם, אפילו הקרובים אליהם ביותר. צורה נוספת בה בושה עצמית באה לידי ביטוי היא בתחום הבין-אישי, כאשר לעיתים אנשים הסובלים מההפרעה נוקטים בהימנעות ממפגשים חברתיים.

במקרים בהם תחושת החרטה על האכילה המופרזת מביאה ל"התנהגויות מפצות" – פעולה יזומה של ריקון הגוף ממזון, דוגמת הקאה מכוונת או שימוש בחומרים משלשלים – מדובר כבר במצב של הפרעת אכילה שונה, כגון בולימיה או אנורקסיה מתת סוג שמאופיין בהתקפי זלילה.

שכיחות ההפרעה

השכיחות המוערכת של ההפרעה לאורך שנה בארה"ב, עומדת על 1.6% מהאוכלוסייה בקרב נשים, בעוד בקרב גברים היא מוערכת ב-0.6%. בתוך כך, הסבירות לפתח הפרעת אכילה כפייתית נמצאה כגבוהה יותר בקרב אנשים אשר סובלים מהשמנת יתר (Obesity). בקרב אוכלוסייה זו, שכיחות ההפרעה עומדת על בין 6.5%-8%. בנוסף, היא נמצאה כשכיחה יותר בקרב אנשים אשר מחפשים טיפולים להורדת המשקל.

במקרים רבים הפרעת אכילה כפייתית מלווה בהפרעות פסיכיאטריות נוספות, בהן הפרעה בי-פולארית, דיכאון והפרעות חרדה. כך, כמעט 50% מהמאובחנים בהפרעת אכילה כפייתית מתמודדים גם עם דיכאון.

אבחנה על פי DSM-5

על מנת לקבל אבחנה של הפרעת אכילה כפייתית, על האדם לעמוד בכל הקריטריונים הבאים:

A. הופעת אפיזודות חוזרות של התקפי זלילה, המאופיינים בשני קריטריונים:

1. תוך פרק זמן של שעתיים, אכילת כמות אוכל הגדולה באופן משמעותי מהכמות שמרבית האנשים היו אוכלים באותם התנאים והנסיבות.

2. תחושה של חוסר יכולת לשלוט באכילה במהלך ההתקף, למשל שאי אפשר לעצור או לשלוט בכמות האוכל.

B. התקפי הזלילה מקושרים עם 3 או יותר מהמאפיינים הבאים:

1. אכילה מהירה הרבה יותר מהנורמה.

2. אכילה עד לתחושת מלאות לא נוחה.

3. אכילת כמות גדולה של אוכל, גם ללא תחושת רעב.

4. ביצוע האכילה לבד, לאור תחושת מבוכה מכמות האוכל שאוכלים.

5. תחושה שהאדם נגעל מעצמו, מדוכא, או חש אשם לאחר התקף הזלילה.

C. תחושת מתח המקושרת להתקפי הזלילה.

D. התקפי הזלילה מופיעים במודע בתדירות של לפחות פעם בשבוע, למשך שלושה חודשים.

E. התקפי הזלילה אינם מקושרים להופעה של "התנהגות מפצה" כפי שניתן לזהות בהפרעת בולימיה נרבוזה, ואינם מופיעים כחלק מהפרעה זו או מאנורקסיה נרבוזה.

את ההפרעה ניתן להגדיר על פי דרגת החומרה שלה, אשר נקבעת על פי שכיחות אפיזודות הזלילה:

- מתון: 1-3 אפיזודות בשבוע.

- בינוני: 4-7 אפיזודות בשבוע.

- קשה: 8-13 אפיזודות בשבוע.

- קיצוני: 14 אפיזודות ומעלה בשבוע.

מהם הגורמים להפרעת אכילה כפייתית?

לא הרבה ידוע על המקור של התפתחות ההפרעה, אשר לרוב מופיעה בשנות גיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. כיוון שישנם מקרים חוזרים של הפרעת אכילה כפייתית בתוך משפחות, ייתכן כי ישנה מעורבות של גנטיקה בהתפתחות ההפרעה.

לצד זאת, כן ניתן לזהות גורמי סיכון אשר תורמים להופעתם של התקפי זלילה: גורמי לחץ, דימוי גוף שלילי, אכילה פחותה כתוצאה מדיאטה ושעמום.

איך ניתן לטפל בהפרעת אכילה כפייתית?

סוגים שונים של טיפולים פסיכולוגים נמצאו כמועילים במקרים של הפרעת אכילה כפייתית.

טיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT): טיפול הממוקד בשינוי דפוסי התנהגות וחשיבה אשר מובילים להתקפי זלילה. במסגרתו מתמקדים בזיהוי הטריגרים להתקפי האכילה, שיפור הדימוי הגופני וההערכה העצמית, ולימוד אסטרטגיות לשליטה עצמית.

טיפול בגישה דיאלקטית התנהגותית: טיפול המבוסס על השגת שליטה ב-4 מיומנויות מרכזיות אשר מסייעות בהגברת השליטה העצמית, ועל כן גם באפשרות לשלוט בהתקפי האכילה. טיפול באכילה כפייתית בשיטה זו כולל הגברת היכולת למודעות העצמית, רכישת מיומנויות לוויסות מצב הרוח, הקניית אסטרטגיות להתמודדות עם תסכולים ושיפור היכולות הבין אישיות.

טיפול בגישה דינאמית: טיפול באכילה כפייתית בגישה זו יתמקד בגורמי העומק להתפתחות דפוס האכילה הרגשית, עיבוד הרגשות הנלווים לה והבנת ההקשר הבין-אישי של האכילה הכפייתית. על רקע אלו, הטיפול מכוון להתמודדות ולהגברת יכולת השליטה בהתקפי האכילה.

לצד ההתמודדות עם ההיבט הרגשי וההתנהגותי של ההפרעה, חשוב שלא לזנוח גם את השפעותיה על בריאות הגוף. לכן, חשוב שהטיפול יהיה מלווה ברופא שיוכל לסייע וללוות את הטיפול, תוך פיקוח על מדדים שעשויים להיפגע כתוצאה מההפרעה – BMI, רמות כולסטרול ולחץ דם. כמו כן, לשם איזון הרגלי האכילה ושמירה על תזונה בריאה שתומכת את ההתמודדות עם ההפרעה, מומלץ לקבל סיוע מדיאטנית המומחית בהפרעות אכילה.


מקורות

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5®). American Psychiatric Pub‏

Abnormal Psychology 17th edition (2016). J.M. Hooley, J.N. Butcher, S., M.K. Nock, & S. Mineka

https://www.psychologytoday.com/us/conditions/binge-eating-disorder-compulsive-overeating

אנשי מקצוע בתחום

הפרעות אכילה