פורום טיפול נפשי

שלום רב, לפני שנה ביתי בת 30 התגרשה (ללא ילדים) וחזרה לגור בביתנו לאחר שלוש שנות נישואים, אני ובעלי ליווינו אותה ותמכנו בה, מאז תהליך הפרידה והגט הקשר בינה לבין בעלי מאוד התהדק, היא הייתה מתייעצת איתו בכל נושא הגירושין, הם משוחחים הרבה, יש ביניהם תקשורת טובה והיא משתפת אותו בדברים. מצד אחד אני מאוד שמחה שיש לה קשר טוב עם אבא אך מצד שני זה מאוד מתסכל אותי, בכל פעם שאנחנו יושבים יחד ומתחיל שיח, אני מרגישה לא שייכת, השיח מתנהל בינו לבינה וכאילו לי אין מקום, חשוב לי לציין כי אני ובעלי בזוגיות נהדרת ותודה לאל המשפחה שלנו מקסימה יש לנו 4 ילדים נפלאים כאשר הקטן שהוא בן 21 גם גר איתנו.בעלי סוג של "עמוד השדרה "בבית . הרבה פעמים אני שואלת את עצמי איפה אני בתור אמא? מרגישה שהוא לוקח לי את המקום כאמא שצריכה להיות קרובה לבת שלה, להדריך, להקשיב והוא בעצם בלי לשים לב משתלט ולוקח לי את המקום. כל פעם מחדש כאשר נוצר איזה שיח, אני קמה והולכת לחדר כי מראש אני יודעת שכמעט ולא אוכל להכניס מילה..
אני באמת מתוסכלת מהמצב ולא יודעת מה לעשות

שלום,
אני במשך שנים סובלת מבעיות רפואיות ולא הוכרתי בביטוח לאומי רק לאחרונה הוכרתי וגם עשו לי טובה ונתנו לי חצי כי ללא עבודה.
בטיפול פסיכאטרי שטוענת שבעיות התסגלות חרדה ודיכאון.
אולם אני במשך שנים עוברת חרמים הן מהמשפחה והן מבחוץ והחברה
ללא חברים לבד.
אנשים לא מבינים אותי ואומרים שתוקפנית או מנצלים אותי למה שהם צריכים ועז באים בטענה את תוקפת למרות שאפילו לא דיברתי, מחפשים לריב ואז אני באמת תוקפת.
במשך שנים נסיתי לסגל חברים ללא הצלחה תמיד זורקים לי מילים והשפ השני שלי מרל האנשים את קרה ומוזרה.
תמיד מבקרים אותיעל כל מילה וחצי מילה.
גם בעבודות המעט שעבדתי היה ככה לא החזרתי הרבה ובלימודים את חיה 5ת זה כבר עשורים.
אך לאחרונה ממש ממש התחיל להפריע לי אני מרגישה יותר ויותר בודדה ולא מובנת ופשוט נמאס לי כבר וב5לי איזה שקט נפשי מעט הבנה שלא יתעלמו ממני כרילו אני לא אדם. ממש מפריע לי וכואב להיות במצב הזה.
אני מאוד מאופקת ולא משתפת את הפסיכאטרית בזה כי גם ככה עד היום לא הבינו אותי אז מה היה שונה, יגידו כי את עם בעיות רפואיות, כי את בדיכאון ימצאו מה להגיד ולהסתיר את החוויות. אז אני פשוט אומר. היה טוב הבר חלף שיחנקו יעבור.
בתחלאס בפנים אני ממש כאובה ובוכה על המצהב שנהיה משנה לשנה יותר קשה להתמודד. רציתי כמה פעמים להיעלם אך תמיד אמרתי יש לי ילדים יפגעו בהם, אז לא שיתפתי בתחושות האלה.
קשה לי מאוד הן פיזית בשל בעיות רפואיות והן נפשית, שלא מבינים אותי, אין לי חברים, המשפחה עושה לי טובה כשהיא מדברת.
בעלי כל הזמן כועס עליי שאני אומרת לו שלמה זה ישכ למה לא נקי למה אתה נוחר למה זרקת פה שם מפריע לי החוסר סדר בבית והצעקות יש לו קול גבוהה או התזוזות של כשהוא סתם יושב מציק לי ברמות.
הוא תמיד אומר לי למה לך חברים והסברתי לו שקשה להיות מנודה כל הזמן כי אני בנאדם אני לא איזה חפץ או אוויר ונמאס לי שמעלמים ממני ומתנהגים אליי בצורה כזו או מחפשים על מה להאשים ללא סיבה העיקר להגיד שיש מי אשם, אבל כשפתאום צריכים עזרה ישר מתקשרים תעזרי תעשי הפסקתי פשוט לענות ולעזור הגעתי למצב שאני פשוט עונה כשבאלי ומתחילה לסנן כי גם ככה לא מכירים בי אז למה לי, עדיף לי להעלם אני גם ככה לא יחסר לאנשים. תמיד אמרתי כשאמות לאף אחד לא יזיז כי לא אוהבים אותי. ממש ממש קשה לי בשנים האחרונות כל המצב והסיטואציות האלה קשה לי להבין להכיל כמו שפעם הייתי אומרת טוב לא להתייחס מחר יעבור וככה במשך שנים לא עובר פשוט מתרצת לעצמי.
מה אפשר לעשות?
לא רוצה לשתף 5ת הפסיכאטרית שלא תבוא לי ביציאה לאשפוז או תשלול ותגיד לי שאני אמא רעה והילדים לא יהיו לצידי.
תמיד מבקריך אותי בצורה שלילית וזורקים לי שאני אדם רע חולה אמא רעה קרה מוזרה אחרי שניה 5ת לא נראת שקטה את מיוחדת ומוזרה, קודם מעצבנים ואז לא נראת. העיקר להגיד את אמא חרא אמא רע לר אכפת לך כי רני נותנת עצמאות לילדים או כועסת כשמתחצפים.
יש לי התקפי זעם מכל התסגול הזה שלפעמים אני לא שולטת בלמתן אותו ולהיות מאופקת אני לא צפויה אני לא יודעת מתי זה יבוא לי.
אך הילדים שלי הם הסיבה שלי לחיים הם הכל בשבילי!!!! הטיפה של האור שאני רואה בקצה המנהרה. וכן אני מפחדת לאבד אותם אם ישתף את הפסיכאטרית כי תמיד אמרו לי שהם מסוגנים ומספיק שתגידי משהו שלא נראה להם יקחו לך יאשפזו אותך.
אני שנים לא טופלתי רק בשנה האחרונה הסכמתי לנסות ללכת ואני מאוד מאוד מאופקת ורקזרקתי לה שאין לי חברים חוויתי חרמות מאז הביהס ודיברתי איתה על הבעיות הרפואיות והחרדות בשל המצב הביטחוני והדיכאון מהמצב הביראותי לא מעבר.
אשמח להכוונה משהו אני מאבדת את עצמי בעולם.

שלום, שאלתי קצרה אומנם אך קריטית מאד עבורי.
האם אני יכולה לקבל טיפים, עצות, הכוונה ועזרה באופן כללי להתמודדות נרקיסיזם במשפחה? (האח הגדול).
בבקשה, זה ממש חשוב.
תודה

המתבגרת שלי שיתפה אותי שהיא פוגעת בעצמה,
זה קרה בעבר (לפני כשנה) ושוב בחודש האחרון.
היא לא מוכנה ללכת לטיפול ואני מנסה לחשוב איך אני יכולה לעזור לה.
אשמח להכוונה/לייעוץ .
תודה

כמה שאלות.
לגבי טיפול זוגי והדרכה הורית על ידי אנשי מקצוע.
1. האם על מטפל לדווח במידה והוא נחשף הדינמיקה אלימה בין שני הורים?
2.האם על המטפל לתווך לצד האלים כי הוא פועל באלימות,למרות שגם הוא מטופל על ידי אותו איש מקצוע?
3. האם על המטפל להתערב במידה ובדנימיקה הזו נחשפת תוך כדי טיפול?

יש לציין כי מרבית מקרי האלימות כפי שידוע אינם מתאפיינים באלימות פיזית ,אלה רגשית מילולית ופסיכולוגית

האם למטפל זוגי או הדרכה הורית מוסמכת.
ישנה אחריות לדווח במידה והוא מזהה אלימות לדווח לאין שהוא? (אלימות שהיא אינה דווקא פיזית ,כי 80 אחוז מהמקרים הם אינם כאלה)
והאם הוא מחויב באיזה רמה אתית..לנסות להבהיר שמה שקורה כרגע נראה האלימות גם לצד התוקף?

ערב טוב,

במקום העבודה שלי התחילה לעבוד מישהי מעל גיל 45 שעוברת קשיים חברתיים.
יצא שהתקרבנו ואני היחיד שממש מדבר איתה והיא כל יום מספרת לי שמתנהגים כלפיה בצורה לא יפה. אני שמתי לב שהיא "עושה עניין" מדברים פעוטים ומה שעבור האחרים נתפס ככלום אצלה זה סוף העולם, ברמה שהיא עושה להם פרצופים ומגיבה בצורה הפגנתית. התחושה שלי שאולי התפיסת מציאות שלה בעייתית או שהיא סובלת מפגיעות יתר.
אני כל הזמן תומך בה ומנסה להגיד לה שלא תעשה עניין מהדברים, אבל יש לי הרגשה שיש משהו מעבר כי אני רוצה לעזור לה (לא דיברתי על הנושא ולא רוצה לשאול שאלות מיותרות שיפגעו בה או יגרמו לאי נוחות).

השאלה שלי היא האם יש בסיס לתחושה שלי?
אני כן רוצה לכוון אותה ולעזור לה אבל כאמור, יש לי חשש שמדובר על משהו מעבר לבעיה של השתלבות רגילה. אשמח לטיפים איך אפשר לעזור לה

שלום,
אני נוטלת פאקסט 40 מ"ל די הרבה שנים (לטיפול בחרדה). לאחרונה שמעתי על פטריות רעמת האריה (טיפות) שעשויות לסייע בשמירה על זיכרון.
אני בת 67.
רציתי לדעת אם יש בעיה בנטילת הטיפות בשילוב עם פאקסט.
בתודה ובברכה,
ימית

היי,

אני מטופלת כשנה באופן פרטי בטיפול דינמי, לאחרונה אובחנתי עם הפרעת אכילה. לאחר האבחנה המטפלת שלי נרתעה והציעה שאפנה למערכת הציבורית או למסגרת מחזיקה יותר ממה שהיא יכולה להציע (יש לנו סטינג של פעם בשבוע, ללא תקשורת בין הפגישות, אני לא מרגישה צורך ביותר מכך).

מבחינה פיזית, ניסיתי לאזן את התפריט אצל דיאטנית והbmi שלי כרגע נמוך אבל בטווח הנורמה.

מערכות ציבוריות מציעות פתרון אשפוזי (נניח אשפוז יום) שלא מותאם למצבי (אני עובדת במשרה מלאה, נשואה) ולדעתי גם לא יקבלו אותי.

לתחושתי המטפלת הנוכחית לא תרצה להמשיך איתי והאמת שתחושת הדחייה קשה לי וגורמת לי לרצות בעצמי להפסיק להגיע.
אני מרגישה שמאז האבחנה נפלתי בין הכיסאות, מצד אחד מטפלים נרתעים ממנה ולא רוצים לקחת אחריות בפרטי ומצד שני המערכת הציבורית מותאמת יותר למקרי קיצון. האם יש אפשרות להתמודד לבד, ללא טיפול?

תודה

עברתי טיפול קצר מועד מאד לא מקצועי, שיפוטי ולא מספיק מכיל. נעשו בו הרבה פגיעות שחצו את הגבולות האתיים של טיפול.
בשיחה עם המטפלת ניסתה להכחיש חלק מהפגיעות, בחלק האחר הכירה אך לקחה מעט מאד אחריות. למרות שהגעתי לטיפול על רקע של חוסר ביטחון עצמי וסבלתי במהלך הטיפול מתוך "עיוורון" גדול לצערי, כיום התפכחתי ואני לא מרגישה שזה השפיע על הדימוי העצמי שלי לרעה(חבל רק שלא שיפר אותו)
עם זאת, למרות שעברו חודשים רבים מאז תום הטיפול הנושא מציף אותי ברמה יום יומית.
שאלתי:
א.האם זה מחייב אותי ללכת לטיפול לעיבוד הטראומה, או שהדברים עשויים לעבור מעצמם באיזשהו שלב?
ב. אם אחליט ללכת לטיפול חוששת לעבור את זה שוב ( המטפלת הקודמת היתה בעלת הכשרה מכובדת ובעלת התמחות בטראומה ולא נהגה איתי באחריות.)
ב. אני מעוניינת בטיפול ממוקד עם מטפלת שמתמחה בחוקים האתיים בטיפול או עסקה בעיבוד טראומה מטיפול שתדע להכיר בפגיעות ולא תחליק אותם. אשמח להמלצות באזור אשדוד למטפלות שהתמחו דווקא בנושא זה.

אשמח לעזרה בדיוק סוג הטיפול שאני צריכה.
יש קשיים רבים בתחום הזוגי תקופה ארוכה מאוד, יש דיבור על פרידה. מרגישה שצריכים עדיין לברר לא מעט דברים בקשר הזוגי(כרגע אין שיתוף פעולה שלו בנושא טיפול).
מעבר לזה רוב הקשיים הם דברים שאני מביאה, קשיים שלי בתוך הזוגיות.
אני אישה מתפקדת מאוד ועם זאת חווה דכדוך ומצבי רוח, כמו כן חרדות(שלא מפריעות לתפקוד היומיומי אך מלוות אותי). בנוסף מרגישה שכל המחשבות שלי בנושא הזוגי הם שליליות ואובססיביות.
דבר נוסף שמעיק עלי הוא קשיי קשב וריכוז שאני מרגישה שמציפים אותי יותר בשנתיים האחרונות, בעיקר על מה שקשור לדחיינות.
מתקשה לעתים להצביע האם הקושי שלי קשור לקשיי קשב וריכוז או לסוג של דיכאון.
אשמח לעזרה🙏🏻

שלום.לפני כמה שנים גילית שגיסי האינסטלטור עבד עליי פעם אחד בוודאות ופעם קודמת בחשד גדול.הוא ניפח מחיר התיקונים שביצע בנצלו שלא יכולתי להגיע פיסית ורק הדייר היה שם.מאז בכל פעם שאחותי הזמינה אותי לפסח וראש השנה מצאתי תירוץ אחר ולפעמים דומה של נסיעה או ידידים.השבוע לא התקשרה אז היום ערב פסח שלחתי הודעת ווטסאפ של איחול לחג ואחרי כמה שעות התקשרה ואמרה שנוסעת לחמתה של ביתה ואם רוצה להצטרף ואמרתי לא וכמו כן שבעלה מפריע בהערות שלו ופעם פעציים יש גם בלי חולצה.היא חזרה על זה בנוכחותו ואחרי שיחה על בעיותיה ועל האב שנפטר הוא קרא בקול רם ,חג שמח ואיפה נעלמת.היא העבירה אליי זאת ועניתי תמסרי חזרה ואז העבירה הטלפון אליו.שאלתי מה הבעיה וענה "אמרתי חג שמח, עניתי: עניתי לך חזרה ואז שאל מה נשמע וזהו.אציין מאז המקרים ההם לא הערתי לו שידוע לי שהוא רימה וכן לא ספרתי לאחותימפאת אי הנעימיות לא נזפתי בה למה העבירה אליו .הייתי צריך להעיר לה כשהוא נמצא ומקשיב?כמו כן חזרה אליי הדילמה הכואבת לחשוף את התרמית בפניה אבל בפועל חושש שזה יצור מהומה מסוימת במשפחה הזו כי היא דכאונית ושתי האחיות האחרות די חששות מריב בגלל מצבה ובגלל שלא מבינות מה זה ייתן לי.מה דעתך?אם הייתי בזמנו צעיר לו ואומר לו שאשלם חצי ממה שדרש אומנם היה מתווכח וכועס אבל לפחות היה נרתע מלשחק אותה חביב.באותו הזמן אחת מהאחיות אמרה לי לשלם לו מה שמבקש ויותר לא לזמן אותו כדי לא ליצור מהומה.לא בטוח שעשיתי הדבר הנכון שקבלתי עצתה.מה דעתך?יש פה כמה שאלות.
תודה

עלה חשד שבני בן ה30 , מצד פסיכולוג ופסיכיאטר שהוא בטיפולם הינו על הרצף בתפקוד מאד גבוה, היכן ניתן לבצע אבחון, מהם השלבים, ועלות?
פניתי במייל לשיבא ולבני ציון מחכה לתשןבה מצפה שאקבל תשובה לאחר פסח , אשמח למידע

היי,

אני בן 46, רווק, ללא חברים וידידות.

לצערי אני לא מצליח להחזיק במקום עבודה. היו הצלחות מעטות לאורך הדרך, אבל בדרך כלל אני מתפטר תוך כמה ימים או שבועות, עקב תחושת פגיעה אחרי שמנהל או מישהו אחר צועק עלי, או עקב אי הצלחה להבין ולהתמודד עם המטלות ותהליכי העבודה.

צריך לציין שלמדתי מספר שנים מקצוע וסיימתי בהצלחה, אבל לא הצלחתי למצוא עבודה במקצוע כך שאני ממשיך לעבוד בעבודות של אחרי צבא, ואני מרגיש שככל שעובר הזמן ואני מחליף עבודות אני נשחק עוד יותר. אני גם מתוסכל מהמצב האישי שלי, וגם מהעובדה שאני לא מצליח להחזיק במקום עבודה. המצב הכלכלי בהתאם.


ברקע יש דיכאון, חרדה, OCD ו ADHD. אני מלווה על ידי ביטוח לאומי וסל שיקום, אבל אין להם פתרונות.

תפקידים שניסיתי עד היום הם בעיקר מוקדי מכירות, שירות לקוחות ותמיכה טכנית, ושם סבלתי והתפטרתי הרבה. תפקיד שהצליח בעבר הוא כשתקופה קצרה נתנו לי לעבוד במקצוע שלמדתי, בסביבה פיזית פתוחה ולא עמוסה, עם צוות מקיף ידידותי מאוד שרובם עבדו בתחומים אחרים, כך שהיה לי את המרחב הפיזי והמקצועי שלי ואת השקט שלי. זאת הייתה הזדמנות נדירה ולא יצא לי מאז לראות אפשרויות דומות. כיום כמעט כל המשרות במקצוע שלמדתי דורשות ניסיון, והשוק מוצף בבוגרים ללא עבודה במקצוע.

יכולה להתאים לי עבודה בתיוק וסריקת מסמכים, אבל כמעט ואני לא רואה משרות כאלה. חשבתי על עבודה בסידור סחורה בסופרמרקט. האם לדעתכם עבודה כזו יכולה להתאים? עד כמה היא רגועה ותהליכי העבודה בה הם פשוטים?

אני מנסה להתפרנס כדי שאוכל לשלם חשבונות וכרגע זה כל מה שחשוב. אני יכול לעבוד בשכר מינימום, בעבודה פשוטה ורגועה ללא עימותים וללא תהליכי עבודה מורכבים. זה אבסורד שכשאני לוקח איזשהו קורס ולומד, זה בדרך כלל הולך טוב, אבל כשאני מנסה לעבוד בעבודה כללית, לא מקצועית, צצים אינספור קשיים ואני מתפטר.

אני יכול לקחת את זה לכיוון של עבודה במפעל מוגן, ושם התנאים יכולים להתאים למגבלות, אבל השכר נמוך משמעותית משכר המינימום. אני מנסה כן להשתלב בשוק החופשי, עד כמה שאפשר.

לסיום, אם יש לכם המלצה על עבודה שיכולה להתאים, או רעיון אחר כיצד להתקדם, אשמח.

תודה רבה מראש על העזרה,


רונן

האם זה נכון שאתערב ואשקף לביתי בת ה32 דברים שאני רואה בהתנהלות שלה ודברים הקשורים באירוח שאחותה בת ה30 שיתפה אותי והיא לא רוצה לפתוח את זה מולה בגלל שהיא יודעת מה תהיה התגובה. (חוסר קבלה והרגשה של ביקורת ואפילו ריב).

דוגמא- בת ה30 הלכה לישון מספר ימים אצל בת ה32 ובעלה (היו לה פגישות קרוב לביתם)היא שיתפה אותי שלא היה שום אוכל או הרגשה של "אירוח" היא ציפתה שאם מישהו מגיע אליהם הביתה שהם ידאגו שיהיה משהו קטן לאכול, לנשנש. אני מבינה שהם עובדים וחוזרים אחרי יום עבודה אך בכל זאת.....

חשוב לי לציין כי לביתי בת ה32 יש קצת עניין של "קמצנות" חוסר ידע בשפע
מה גם כשנמצאים אצלה לפעמים היא יכולה לתת תחושה לא נעימה, במידה ומישהו הפיל אוכל בטעות על השטיח או הספה, ביתי לפעמים גורמת להרגיש חוסר נוחות

אצלינו בבית תמיד גדלו בשפע, השולחן מלא בכל טוב, כשאורחים או משפחה מגיעים תמיד יש הרגשה של בית. אני לא מבינה מאיפה זה בא..
מה עליי לעשות בנדון?