פורום פסיכולוגיה

האם לנראות הקליניקה הטיפולית יש השפעה על המצב הנפשי של המטופל? חדר טיפולי הנראה מוזנח יכול לגרום לחרדה ובעקבות כך גם לחוסר נוחות עם אותו המטפל?
אשמח לתשובה.

שלום וראשית תודה על הנכונות לעזור.
יש לי אח בן 24 , שלעיתם מתנהג כילדותי ועם פערים חברתיים .
גדלנו במשפחה עם קשיים , כאשר אחי חווה את עיקר חוסר היחס ותשומת הלב וכך עם השנים נוצר פער, בתחילה דיבר מאוד מאוחר ,לאחר מכן בעיות בלימודים , ועם השנים גם פערים חברתיים . לאחי אין חברים בגילו , הוא מתקשר בד"כ עם ילדים בני 14-18 , או עם אנשים מבוגרים . וגם זה לא כשיחות רציניות אלא כבדיחות ושיחות ילדותית.
אחי התחיל לעבוד לא מזמן , ושיש בזה משהו מאוד משמח אבל חוזר לפעמים עם סיפורים שאני מבין שיש לו פער בהבנה בחיים, ובבגרות .

מצד אחד יש לו פוטנציאל , מצד שני זה לא ממומש בגלל אותם פערים שמקשים עליו מאוד בחיים . כמובן זה בא לידי ביטוי שהוא לא מודע לאותם פערים ביחס לגיל שלו.

אשמח לעזרה והכוונה איך כן אפשר לעזור לו , בהנחה שהוא לא מודע לפערים ואם זה טיפול פסיכולגי איך כן משכענים אותו ללכת בהנחה שהוא לא רוצה . (היה פעם ועזב).

תודה רבה

אני מטופלת כבר קרוב לארבע שנים באחת ממרפאות בריאות הנפש של הכללית בעקבות טראומה ממקום עבודה, אחרי ניסיון התאבדות... טיפלו בי פסיכולוג ופסיכיאטר במשך 3 שנים, אבל לפני כשנה הם החליטו שזמן הטיפול הפסיכולוגי בי הסתיים, אחרי כמה הארכות שקיבלתי לאחר שבעלי התערב. מחוסר ברירה, נשארתי מטופלת רק אצל הפסיכיאטר. לזה אין תוקף מסתבר... בחודש האחרון המצב שלי החמיר שוב, אני בלי טיפול פסיכולוגי, ועם הפסיכיאטר אני ממש לא מרגישה שיש נכונות מצידו לטפל בי בכלל. הוא נראה תמיד משועמם ולא קשוב בכלל. רושם תרופות באדישות מופגנת והשיא הגיע אחרי שבפגישה האחרונה הוא הודיע לי שבכוונתו דווקא עכשיו להפחית את מינון התרופות הקבועות!!! אני מרגישה שלא רק שאין לי שם אוזן קשבת, אלא שמנסים לחסוך בכסף על חשבוני! מה אני עושה? אני כבר בלופ של עצבנות, חוסר שינה וייאוש, לא מצליחה לתפקד ורע לי מאוד. אין לי עם מי לשתף במצב. יש לי ילדים לחיות בשבילם, אחרת מזמן לא הייתי כאן בכלל!... מה אני אעשה? בעלי כבר לא רוצה בכלל להקשיב (וזה לא שהוא קשוב מטבעו, הוא אחת הסיבות למצב שהגעתי אליו...)אחרי שכמעט פיטרו אותו בגלל הישגים נמוכים שקשורים למצב שלי. רע לי, אני בלופ של עצבנות, חוסר שינה והכי גרוע שהייאוש בכלל מטורף! הצילו!!!

יש לי בעיה שיש לי חרדה חברתית. למשל עם מישהו קובע איתי אני ישר נלחצת וחושבת ומפחדת שבסוף אותו בן אדם לא ירצה אותי ולא יקבל אותי כמו שאני יש לי חרדות נטישה אני עברתי שתי פרידות קשות עם בני זוג וברגע שמישהו רוצה להכיר אותי אני חוששת שאני התאהב ואחר כך הוא לא ירצה או יבגוד. בכלל יש לי חרדה חברתית שנגיד אני אקבע עם חברים ועם אני יגיד שאני לא יכולה בסוף להיפגש אני מפחדת שהם ינתקו איתי את הקשר אני לא רוצה להישאר בלי חברים בכלל אני גם מחפשת חברים מתחת לאדמה מה לעשות?

שלום,

אני בתקופה האחרונה מרגיש שאני לא מסוגל יותר לראות אנשים (אני לא מדבר על אנשים ספציפיים) אם זה בלשמוע אנשים אם זה לראות אותם או לדבר איתם אפילו בהודעות בוואטצאפ.
פשוט מרגיש שכל הקשרים שהיו לי עד היום היו פשוט מזוייפים בעלי אינטרסים כל שהם ושבסופו של דבר לא באלי יותר לצאת ולהנות עם אנשים שכאלו.

לדוגמא הייתה לי ידידה ממש אבל ממש טובה שפתאום ביום בהיר לא רצתה יותר לדבר נעלמה לחודש חזרה דיברנו קצת יצאנו ואז אני נעלמתי קצת לתקופה בגלל הלימודים והיא אפילו לא שלחה הודעה ואז שדיברתי איתה אחרי התקופה היא משחקת אותה "קשה להשגה" ומאז אותו יום הקשר הוא חד צדדי לא שולחת הודעות לא מתקשרת אלה אני מתפעל את כל הקשר שלנו עד שפשוט היה נמאס לי וניתקתי איתה קשר לגמרי.

השאלה שלי היא האם זו תקופה או שזה יכול להוביל אותי למקומות חשוכים? למחשבות כל שהם? לבעיות שיוכלות להיווצר?
בסופו של דבר אני ניתקתי קשר עם כולם (פשוט הם לא שולחים הודעות ואני לא שולח הודעות אז יצא מצב שפשוט הקשר נאמר נותק)

לא מרגיש שצריך את זה לא מרגיש שרוצה את זה אני בן 23 שלומד כרגע ומעדיף לשקוע בלימודים מאשר לצאת מהבית.

תודה על העזרה..

שלום,
אסבחר מי אני בגדול ושאלות אשאל בסוף בבקשה .
אני בחורה מאוד חייכנית, אוהבת את החיים, אוהבת חיוביות ואוהבת לצחוק והרבה.אבל....
כמו שאני שיש לי צד מאוד מאוד חיובי לרוב יש לי גם צד מאוד שלילי.אמנם עובר מהר ..אבל תמיד ..כל החיים חוזר. אסביר את עצמי.
יש פחדים וחרדות, ערך עצמי נמוך, אני מאמנת כושר ומגיל קטן חלמתי להיות רזה, מוצלחת.בעניי אנשים אני מדהיצה ומוצלחת...בעיניי כל כך לא.א י כ3 חודשים לאחר לידה עם 10 קילו יותר ואני מרכישה רע מאוד אבל לא עושה כלום בנדון ומודעת לזה.
תמיד הייתי בןכה על מה שאין לי אבל לא מצליחה לעשות משהו עם זה.
פרפקציוניסטית, אם לא הולך כמו שרציתי אני לוקחת את זה קשה. לא מרוצה מעצמי, ישלי תקופות שהכל ורוד, ותקופות שפחות כמו כולם אבל משום מה אני מרגישה שלא מצליחה להחליט לצאת מזה.כשרע לי או אני עצבנית אני בוכה, נגעלת מעצמי פיזית ונפשית, וגם לא נעימה לאנשים..מעדיפה להיות לבד באותורגע כדי לא לפגוע.אני עושה פרצופים ומאודשלעלית כאילו סוף העולם..ומצד שני מודעת היטב שזה לא בסדר ושזה לא יקדם אותי לשום מקום, ושאני חייבת להגבר על כל זה במיוחד שזה שטויות כי יש אנשים במצב הרבה יותר גרוע ממני ואני צריכה לומר תודה .
אז אני אומרת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי מאיפה להתחיל תהליך...תמיד האמנתי שהכל אפשרי בחיים ושאין באמת לא סתם אומרים אין דבר העומד בפני הרצון! מדברנת את האחרים ככה , לחשוב חיובי, פחות להגיג אלא לפעול....אבל לא מיישמת לעצמי..לא מצליחה וגם לא רוצה.אין לי משמעת עצמי זה נורא!
מגיל צעיר היה לי תמונה בראש לאיזו אידה אני רוצה להיות:פיזית: רזה, חטובה, בלי צלוליט, וחזקה בטירוף באימונים.
מנטלית:נשית, עוצמתית, בעלהבוסטית כזאת.
מה אני : נשית, מצחיקה, מתלוננת כל הזמן, מאמנת שמנמנה, דוחה משימות כל הזמן במיוחד אלה שאני שונאת , בוכה לא מעט לאחרונה,ועצבנית גם הרבה.בקיצור מה הבעיה שלי???

אתמול גיליתי שבעלי שאני איתו כבר 5 שנים ונשואה לו חודשיים בלבד, נכנס לאתרי הכרויות למטרות סטוצים. מיד כשגיליתי שאלתי מה פשר העניין. אני אדם שקשה לו לא להראות שהוא כועס או פגוע, לכן החלטתי להעלות את הנושא מידית.
הוא בשניות הראשונות הכחיש ואמר זה לא אני, אבל אמרתי לו שיש תמונה שלו, איך הוא אומר שזה לא הוא? הוא מיד פרץ בבכי וכיסה את פניו בבושה ואמר שהוא מתנצל ושהוא בזמן האחרון עובר משבר שלא קשור אליי ויצר הרע משתלט עליו. הוא ממש התנצל והבטיח שלא קרה כלום מעבר לשיחות באתר.. אני נוטה להאמין לו כי הוא לא אדם רע, לא אדם שקרן, בנוסף הוא דתי. אני רואה את האהבה שלו אליי מדי יום וזו אותה האהבה שהייתה אצלו עוד כשהכרנו. לא השתנה שום דבר ביחס. עם זאת, אחרי שעודדתי אותו במשך כשעה שאנחנו נשואים כה מעט זמן וצריך לעבוד על הכל ולא להסתיר כשמשהו לא מוצא חן, ואחרי שהסכמתי לסלוח אבל הבהרתי שבפעם הבאה אני לא אבליג, קשה לי לסלוח... אני לא יודעת איך לתת אמון שוב באדם שחשבתי שהוא הכי נאמן ולעולם לא יפגע בי והנה הוא פגע. הכל אצלנו בסדר מבחינת היחסים.. ועדיין אני מתקשה להבין איך הוא עשה לי את זה.. ואיך אני יכולה לסמוך עליו שוב.

שלום,
אבי בן כ-80, לאחר אירוע מוחי ומאובחן כדמנטי.
בדיעבד הסכיזופרניה אצלו הייתה שנים אחורה, ורוב הזמן שתפתי פעולה עם מחשבתו בנסיון להרגיע ולפייס את האווירה. בחודשים האחרונים מצבו הנפשי החמיר. תחושת הרדיפה וההרגשה שרוצים לפגוע בו התעצמה, ואני הפסקתי לשתף פעולה וניסיתי לדבר איתו בהיגיון, אך רוב הזמן זה לא צלח. למחשבתו, המשטרה רוצה לפגוע בו בעזרת השכן שלנו והעובדת הזרה בביתנו.

רציתי להתייעץ, אני מעוניין להביא הביתה שוטר במדים, כדי שידבר "מטעם" המשטרה וירגיע אותו שלא רוצים לפגוע בו. מהכרותי איתו הוא יהיה רגוע במצב זה, אך עדיין אני חושש לגרום לתוצאה לא רצויה במהלך זה.

חשוב לציין כי אני מתנגד לאשפוז או העלאת מינון הטיפול התרופתי.

אשמח לשמוע את דעתך בנושא, תודה רבה.

היי,
תהייה שעולה לי הרבה לאחרונה:
למה הרבה יותר פשוט וקל לי לשתף בחוויות קשות או ברגשות בטלפון או בכתב מאשר שיחה פנים מול פנים?
ואיך מתגברים על הקושי הזה?

ובאותו עניין, למה יותר קל לשתף ולדבר שיחות נפש/ רגש עמוקות בלילה?

אני סובלת מדי פעם מהתקף חרדה,וכאשר זה קורה לי,אני מקבלת עצבים ודפיקות לב מואצות רבה עם כל מי שנמצא סביבי קשה לי להשתלט על עצמי בעצבנות שלי לא חס וחלילה מבחינה פיזית אלא אני עונה בעצבים לכל אחד שנמצא מסביבי באותו רגע חס וחלילה אני לא אלימה או משהו כזה זה מובא במילים,מה אני יכולה לעשות? אני ממש ממש מודה לך על העזרה זה רק שאני בהתקף חרדה

האם זו דרישת סף?

שלום,
בתי בת 18 בכתה יב וכבר מתחילת השנה מתקשה מאוד בהתעוררות בבוקר ובהליכה לבית הספר.
לעיתים יש לה הסברים הגיוניים שיש "חלונות" רבים בין השיעורים או שהחומר כבר ידוע לה ומיותר ללכת, ולעיתים סובלת מכאבי בטן מכל מיני סיבות (בעיקר מחזור) ולכן נעדרת מהלימודים.
כבר העירו לנו מבית הספר שהיא נעדרת הרבה ותיתכן פגיעה בציוניה ובתעודה.
בתי מאוד חכמה עם ציונים מאוד טובים ותמיד עומדת על שלה גם מולנו וגם מול המורים.
אנחנו מרגישים חסרי אונים מולה ולא יודעים איך להסביר לה בצורה שתצליח לקום וללכת לבית הספר.
היא עובדת ומסורה לעבודתה אך ללימודים פחות רואה צורך ללכת, כי כבר יודעת הכל....
אשמח לייעוץ או דרך לשכנע אותה לסיים את שנת הלימודים ללא היעדרויות ואיחורים לבית הספר.

תודה, מור

היי
אני נמצאת בטיפול כמעט שנה בעקבות פגיעה מינית בילדות שנמשכה כמה שנים.
אני מוצאת את עצמי נמנעת מלדבר על התנהגויות שליליות שלי עם המטפלת,מפחדת לאבד את התדמית שלי בעיניה.
כלומר,אם היא תדע עלי שכך וכך,היא פחות תעריך אותי ותסתכל עלי כמישהי שצריכה עזרה בגלל כל מה שעברתי.
מאד חשוב לי התדמית שבניתי מולה ואני מפחדת לאבד את זה אם אספר לה דברים שליליים עלי.
מה דעתך?

מאז אתמול אחרי מה שקרה בסוריה אני יושבת מול החדשות נחשפת לזה יותר מדי ומרגישה חרדה מאד גדולה שחס וחלילה יהיה משהו בישראל. תמיד שמדברים על הדברים האלה בחדשות בטלויזיה יש לי קושי לנשום ופחד לצאת מהבית אפילו. אני רוצה להמשיך לחיות רגיל ולקום בבוקר בלי פחד וחרדה,מה אפשר לעשות מחרדה ממלחמות,איך מתמודדים בטיפול פסיכולוגי?

אני בת 25, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הרגשת אי נוחות בבטן שעות לפני עשיית צרכים, אני ממש מרגישה את התהליך מבפנים, ואף חשה עצבנות ורוגז בזמן זה, לאח"מ בעת הפעולה עצמה אני מתאמצת מאוד וצריכה רוגע ובלי לחץ של זמן שצריך כבר לצאת מהבית וכאלה בשביל להצליח, אחרי מרגישה שחרור ותחושת הקלה.
שיניתי את הרגלי התזונה והפעילות הגופנית ואני חשה הקלה רבה אבל לא מוחלטת. בדיקות דם וכדו' הכל תקין.
איך את מסבירה את העובדות והתחושות הללו מבחינה רגשית?
יש לציין שנגמלתי בקלות ובגיל ממוצע מתאים.

צהרים טובים,
בפגישה האחרונה שלי עם המטפל הופתעתי לגלות במהלך השיחה כי הוא שכח פרט די מרכזי בסיפור חיי. תוך כדי דיבור שלי, הוא שאל: רגע אז זה ככה או ככה? עניתי לו עניינית והמשכתי הלאה.
מאז הפגישה זה מציק לי ממש.
אני יודע שיש לו עוד מטופלים רבים חוץ ממני ושזה יכול לקרות למרות שזה לא צריך לקרות, ועדיין זה מאכזב ומצער אותי.
אני מרגיש שזה קצת פגע באמון שלי בו.
איך להתמודד עם זה?
איך להעלות את הנושא מולו?
אני יודע שאם אעלה את הנושא מולו זה יגיע למקום של מה זה גורם לי להרגיש ששוכחים משהו שחשוב לי ומה זה אומר לי על האדם שמולי ועל כמה שאני חשוב לו/ לא ואיך אני מתמודד עם זה וכל מיני כאלה.
וזה מעצבן אותי שזה יגיע למקומות האילו, לא כי זה לא חשוב כי אני יודע שכן וברור שאני האישו בחדר ולא הוא, ועדיין הייתי פשוט רוצה לשמוע ממנו שזה פשוט לא בסדר ושהוא מתנצל.
שתהיה אחלה שבת...

היי בוקר טוב,
פעם ראשונה שלי שאני הולכת לטיפול ויש לי כמה שאלות:
1. מבחינה מקצועית האם טוב לשתף אדם קרוב בתכנים העולים בטיפול או שעדיף לתת מקום לעיבוד לבד?
קראתי פעם ששיתוף בתחילת תהליך טיפול עלול לגרום לדחיפה חזקה מידי קדימה, את מסכימה עם זה?
2. מה דעתך על 2 חברות טובות שמשתפות אחת את השנייה בתכנים מתוך החדר, שהולכות לטיפול אצל אותה מטפלת? האם עלולה להיות בעייתיות?
אני יודעת שהתשובה הכי טובה היא לנתח זאת במסגרת התהליך הטיפולי, מבקשת תשובה מעבר לזה.

היי,
אני כמעט אף פעם לא זוכרת מה שאני חולמת בלילה, מידי פעם זוכרת חלומות בהקיץ.
מעניין אותי לדעת מה זה אומר מבחינה נפשית כמעט שלא לזכור חלומות?
מה הממוצע שאנשים זוכרים? ומה זה אומר לזכור כל בוקר כמה חלומות?

למה פסיכולוגים טוענים שמטופלים רבים מתחילים לזכור במהלך טיפול? האם זה בגלל שיש כאן חומרים שרוצים לעלות לפני השטח או פשוט מודעות של האדם לכך שאינו זוכר והזמנתו את החלום לפני השינה וניסיון שלו לרשום מיד בבוקר מה חלם וכך לזכור?

קראתי כי הפסיכואנליטיקאי אוגדן אומר, כי אנשים פונים לטיפול נפשי, בגלל שאינם מסוגלים לחלום, ומטרת הטיפול, לסייע להם לחלום. אשמח שתסבירי את דבריו?

תודה ושבת שלום

שלום וברכה,
חברה טובה שיתפה אותי בכך שאחיה היה אונס אותה בתור ילדה. זו פעם ראשונה שהיא מדברת על הנושא.
כמובן שהבעתי הרבה אמפטיה, נכונות להיות שם בשבילה, חיזקתי אותה על האומץ לדבר, אמרתי לה שהיא לא אשמה ושאני איתה ומאמינה לה, וכו'
היא חוששת מאוד ועדיין לא שם לדבריה אבל יחד עם זה חשה צורך לשבת ולספר לי לפרטי פרטים.
היא מרגישה אשמה, מלוכלכת, משומשת, טמאה, חסרת אונים, הרוסה,
אני מבקשת מעט הכוונה איך לתמוך בה, איך להגיב לתיאור הסיטואציות, איך לגרום לה להבין שזה הוא אשם ולא היא ושהיא בסדר ותמיד הייתה.
כואב לי עליה כל כך, קשה לי כל כך לחשוב מה עבר ועובר עליה, האם לומר לה זאת או שאני רק מקשה עליה עם הרגשות שלי? אני יודעת שזה טוב לה לדבר ולשתף ולא רוצה שהכאב שלי יהיה שיקול.
אפשר בבקשה עיצות?
היא בטיפול, אני מבקשת רק הכוונה לחברה.
תודה