שלום לך.
המעבר ממסגרת עוטפת ומחזיקה של אשפוז לחיים העצמאיים היא טלטלה עצומה. במובן זה, מעבר לקשיים שהביאו לאשפוז מלכתחילה, לא מפתיע שמשהו בנפשך מתקומם, ואולי אף מתחבר יותר לחולשות מאשר לכוחות בנקודה זו. כפי שאת עצמך כותבת, פרידה היא דבר קשה, ובוודאי כשמדובר בפרידה מעטיפה שהיתה משמעותית לך. לצד זאת, מדובר גם בנקודת זמן חשובה ומשמעותית שעיבוד וצליחה שלה יכולים להביא גם לגדילה וצמיחה נפשית, גם אם כרגע זה לא מרגיש כך. לכן, אני מציעה לשתף את הצוות הטיפולי בהרגשתך ולייצר לעצמך מקום לעיבוד משמעותי של התחושות.
במקביל, כדאי להשקיע את מירב המשאבים בבניית "מעטפת" טובה והדוקה עד כמה שאפשר גם בחוץ כך שהמעבר יהיה חלק יותר. לבסוף, מציעה להזכיר לעצמך שוב ושוב שאת בנקודת שיא של כאב, ויש סיכוי סביר שזה לא ימשיך כך, גם אם כרגע את מוצפת ביאוש.
ליטל