ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל?
צוות הפורום מזמין אתכם לשאול, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית בהתמודדות עם נושאים הנוגעים לבחירת הייעוץ והטיפול הנפשי אשר יסייעו לכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
**כמו כן, הפורום אינו מהווה מענה לשעת חירום. במצבים דחופים אנו ממליצים לפנות לער"ן
(טל' 1201 או צ'ט און-ליין אנונימי) או למיון פסיכיאטרי.
פסיכולוגית קלינית, מטפלת בוגרים ומתבגרים.
מציעה טיפול פסיכולוגי כאמצעי להשגת שינוי משמעותי הן בחוויה הפנימית והן במציאות החיים החיצונית.
מתמחה בטיפול במצבי דיכאון, הפרעות אכילה, חרדה, קשיים בין אישיים, סוגיות הנוגעות לנטייה המינית ופגיעה עצמית. דוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה וממשקיה', אוניברסיטת תל אביב. מרצה בבי"ס לפסיכותרפיה יישומים קליניים. מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית
בוקר טוב ליטל,
אני נמצאת בטיפול כשנתיים. יש לי קשר מצוין עם המטפלת. לפחות ככה חשבתי עד לפני כמה ימים.לפני כחודש ניסיתי לקבוע פגישה נוספת והיא דחתה אותי באלגנטיות. שלחתי לפני כמה ימים הודעה ועברו מעל 24 שעות ולא קיבלתי התיייחסות. זה לא אופייני. גם אם לוקח לה זמן לענות, אף פעם היא לא התעלמה ממני. מה אני צריכה להסיק? שמבחינתה נגמר? קרה משהו שהכעיס אותה? מה הולך? אני צריכה לעשות במצב הזה כדי לא להחמיר יותר את מה שקורה או לא קורה?
אני מבולבלת, מרגישה חרדה גדולה ובעיקר נטושה.
שלום נעמה.
אני שומעת את התחושה הקשה ומציעה לשתף את המטפלת בכל מה שעבר עלייך- גם כדי להבין ממה נבעה תגובתה וגם כדי לבחון את המחשבות וההנחות האוטומטיות שהתעוררו בך לאור חוסר המענה. התבוננות בשני היבטים אלו היא משמעותית מאחר והיא מאפשרת הן שיקום של האמון והביטחון בקשר, והן בחינה של חוויתך ועולמך הפנימי המשתקף דרך תגובתך לחוסר המענה.
ליטל
שנה שעברה הייתה שנה מצויינת, עברתי הרבה בחיים, בריונות, גם מצד תלמידים המורים ביסודי, איכשהו עברתי את תקופת בית הספר בשלום ובתיכון החיים שלי התחילן להסתדר. התגייסתי ליחידה קרבית, הייתי נמושה לגמרי, בוכה ברבה ולא הייתי מסיים מסעות, אני מתבייש בזה, גם נפצעתי במהלך הטירונות והגאווה היחידה דאני לוקח משם היא שלמרות כל זה סיימתי שירות קרבי כלוחם. בגלל כל האירועים האלה שמתי לב שממש קשה לי בסיטואציות חברתיות, וזה בא והולך לפי תקופות אז אני מנסה למנף את התקופות הטובות יותר שיש לי מבחינה נפשית, שנה שעברה הייתה מצויינת, התחלתי ללמוד את המקצוע שאני חולם עליו, נכנסתי לזוגיות בפעם הראשונה בחיים שלי ואז הגיע הקיץ בסוף הסמסטר השני, עזבתי את המלגה שהייתי בה בגלל בעיות עם הבניין שגרנו בו ככפר סטודנטים, נפרדתי מהחברה כי זה לא התקדם לשום מקום, ולא הרגשתי שרע לי למרות הכל. עד המלחמה. שירתתי במילואים קרוב ל200 יום במצטבר בשני סבבי מילואים ביחידה רפואית בעזה, לא מרגיש שהייתי סטודנט בכלל השנה ואיכשהו אני עדיין מנסה להחזיק את הראש מעל המים... מאז אני בירידה מטורפת במצב רוח, לא מצליח להירדם בלילה, לא מצליח ללמוד, אין לי מושג איך אני מסיים את השנה הזאת, מת לבכות אבל לא מצליח... ביקשתי פסיכולוג מכללית לפני חודש ועדיין לא קיבלתי תשובה. מה אני עושה?
הי,
בת 35, רווקה, גרה עם שותפה , מרגישה מאוד בודדה ובדיכאון שרק מתגבר כבר תקופה מאוד ארוכה.
אני לא עושה שום דבר לבד בגלל חרדות- גם הליכה למכולת קרובה ומוכרת מצריכה ממני מאמץ רב.
הייתי 10 שנים בטיפול פסיכולוגי שהסתיים לפני שנה וחצי. הפסיכולוג העלה את נושא הסיום והחליט סופית לסיים אחרי 3 פגישות אחרונות. בכל פעם שנושא זה הועלה במשך השנים הייתי נכנסת לדיכאון וחרדות שלא אצליח לבד ואני מפחדת משינויים ולכן אף פעם לא עזבתי. רק המחשבה הכניסה אותי ללחץ ולחרדות.
ידעתי ואכן צדקתי שהמצב רק יילך ויחמיר לאחר מכן. מאוד פחדתי כי הרגשתי שלא רואים אותי- איך אפשר לסיים שאני בתקופה כזאת נוראית??
בפגישות סיום ניסיתי למצוא פסיכולוג אחר אבל ללא הצלחה. הלכתי למטפל בשטיפה אנרגטית ולאחר מכן התחלתי אצל קואצ'רית.
אבל.. אני לא מרגישה שזה באמת עוזר וגורם לי לקום ולעשות דברים. אני חסרת אנרגיה, בוכה מלא ומאוד כועסת ומאוכזבת מעצמי שאני לא מצליחה. יש ימים שבהם אני מצטערת שהתעוררתי.
אין לי כוחות ללכת לטיפול דינמי שוב, מרגישה שכבר הכל נאמר...
חשבתי ללכת לטיפול קבוצתי בעמותת רקפת אבל זה מאוד גדול עליי עם החרדות...
מה עושים? לאיזה טיפול עליי ללכת? לא רואה אור בקצה המנהרה.
נ.ב אני סובלת בנוסף מכאב כרוני ונוטלת נורטילין בהמלצת נוירולוג (בעבר נטלתי בעקבות פגישה עם פסיכיאטרית).
תודה
שלום לך.
מאחר ואת מתארת הן מצוקה והן קושי משמעותי בפן התפקודי, מציעה בשלב ראשון לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי. לא פעם, הטיפול התרופתי מביא להקלה ברמת החרדה אשר מאפשרת גם שיפור של התפקוד וגם שימוש אפקטיבי יותר בתהליכים טיפוליים. במסגרת הייעוץ הפסיכיאטרי תוכלי לקבל גם המלצה לטיפול המתאים עבורך ביותר. במקביל, מאחר וכבר ניסית טיפול פסיכודינמי ללא הטבה משמעותית, מציעה לשקול פנייה לטיפול באוריינציה קוגניטיבית-התנהגותית אשר מתמקד בהקניית כלים פרקטיים להרגעה עצמית וויסות החרדה. כמו כן, במידה והחרדה איינה מאפשרת לך לעבוד, ללמוד או לתפקד, מציעה לפנות לטיפול באוריינטציה שיקומית, אשר יתמקד בשיפור התפקוד בהיבטים בהם את חווה קושי משמעותי.
מה שחשוב הוא לנסות ולא לשקוע לתקופה של היעדר עשיה וטיפול, כדי לא לקבע את המצב
ליטל
ליטל
הנפש הציפה לי תקיפה מינית אכזרית תחת איומים שקרתה בנערות שנמשכה שנה וחצי
אני לא בן אדם מאז
ניתוקים ארוכים מוח מחוק ותחושה שהגוף הזה לא שלי
אני לפעמים לא מרגישה את הרגליים ובעיקר מרגישה שאין לי כלום יותר
לקחו לי את האישיות גנבו לי את הגוף ואני אפילו לא יודעת בת כמה אני
אני מרוסקת
לפעמים אני מרגישה שזה לא הסיפור שלי אבל רגע אחרכך עולים בי תמונות ככ חדשות וכואבות והגוף מגיב ואני יודעת שזה אני
נשבר לי האמון בכל העולם
גם בטיפול שהיה קשר ככ מדהים בשבילי פתאם אני לא מוגנת בחוויה שלי כולם פוגעים
אני לא סומכת על אף אחד
אין לי אף אחד שיגן עלי ואני מרגישה לא מוגנת והכי חשופה ופגיעה שיש💔
שלום לך.
אני מצטערת כל כל לשמוע מה שעברת. כאשר זכרונות כאלו צפים, צפות איתן גם חוויות של חוסר אמון, בדידות וייאוש. אלו חוויות מייסרות וקשות אך הן צפות כדי שהנפש תוכל לעבד ולעכל אותן, וכך גם להשתחרר מהן בעזרת אנשי המקצוע שתומכים בך גם אם כרגע אינך יכולה לחוש זאת.
שמרי על עצמך וזכרי שגם זו הדרך להחלמה.
ליטל
שלום ותודה על ההזדמנות להתייעץ.
אחותי בת 45, בעלת הפרעת אישיות גבולית כבר לא מטופלת מזה 3 שנים (בעברה טיפול פסיכולוגי שלתחושתנו עזר לה לווסת את עצמה ולבטא את הקשיים שלה). מאז שילדה תינוק (בהורות יחידנית) תלויה מאוד בהורים שלי. פורקת עליהם את כל הקשיים שלה, משתלחת בהם, מנצלת אותם ולא מקשיבה לצרכים שלהם. בערך מחצית מהזמן נמצאת אצלהם בבית (ולא בבית היפה והנוח שלה), לא מאפשרת להם לצאת ולחיות את חייהם הפנסיונרים הנוחים. הם כל הזמן סביבה וסביב הילדה שלה שהם כמובן מאוד אוהבים אבל כבר חנוקים.
אני מרגישה שהיא ממש פוגעת בהורים המתוקים שלי ולא יודעת איך לעזור להם, הם גם ההורים שלי ואני רוצה בטובתם. קשה לי לראות אותם דואגים ומדוכאים מכל גחמה שלה (ואלו כחלק מההפרעה שלה מגיעות כל הזמן).
חשבתי להציע לאמא שלי (הסובלת העיקרית) לפנות לטיפול שיעזור לה עם כלים לניהול הקשר עם אחותי, אבל לא יודעת למי לפנות.
אשמח לעצות להתמודדות.
תודה מכל הלב
שלום לך.
אכן לא קל להתמודד עם בן משפחה המתמודד עם קשיים נפשיים, וטוב שאת מסייעת להורייך לחפש עזרה מקצועית מתאימה. אציע מספר כיוונים שיכולים להיות רלוונטיים, בהתאם לרמת הקושי ולהעדפתכם. ראשית, ניתן לפנות למרכז מילם המציע שירותי ייעוץ לבני משפחה של אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים. אפשר לפנות ולברר אילו שירותים רלוונטיים יש להם. אפשרות נוספת היא פנייה למרכז להעצמה הורית ברשות פרופ' חיים עומר, ולבקש טיפול המתאים למצבי תלות תובענית בבגרות. זוהי גישה המכוונת לסייע להורים להתמודד עם מצבי תלות והישענות לא מיטיבה בגילאי הבגרות. ניתן גם לפנות לטיפול משפחתי, במידה ואחותך נכונה לקחת חלק בתהליך ומחוברת לכך שיש קושי אותו מנסים לפתור יחד. טיפול פרטני יכול להיטיב עם אמך ולחזק אותה, אך במידה ורוצים פתרונות מהירים ופרקטיים יותר, אני חושבת שהדרכה הורית/משפחתית בגישת הסמכות ההורית יכולה להיות האפקטיבית ביותר.
ליטל
שלום
אני נמצא בטיפול דינאמי כבר שנה ואני מרגיש רק כאב שקורה בכל מפגש. שום דבר לא מתקדם ורק מדרדר, מרגיש הרבה יותר גרוע ממה שהגעתי איתו.
כל התחושות האלה כבר תקופה ארוכה מאוד, יותר מחצי שנה.
שיתפתי את המטפל, והכל ממשיך.
אני מתלבט עד כמה לתת צ'אנס לטיפול.
תודה רבה
שלום שמעון.
אני יכולה להבין את התסכול וההתלבטות, וטוב שאתה מעלה שאלה לגבי התאמת הטיפול. כיוון אחד הוא כפי שתיארת, לשוחח עם המטפל ולנסות לקבל פרספקטיבות נוספות על הסיבה לתקיעות ולקושי. לפעמים הבנה של גורמים לא מודעים המביאים לתקיעות מייצרת תזוזה ושינוי, גם אם הדבר לוקח זמן. כיוון נוסף הוא לבדוק האם יש צורך בשינוי מסגרת הטיפול- העלאת מספר המפגשים השבועיים, התייעצות עם פסיכיאטר לגבי הצורך בטיפול תרופתי וכד'. שינויים מסוג זה לפעמים דוחפים את הטיפול קדימה והופכים אותו לאפקטיבי הרבה יותר.
כמובן, קיימת גם האפשרות שהטיפול והמטפל אינם המתאימים לצרכיך, וכאן אני חוששת שאפשר בעיקר להישען על תחושת הבטן והאינטואיציה שלך לגבי המידה בטיפול מתקיים שיח שיש בו ערך.
ליטל
קראתי לא מזמן פוסט על התנהגות מינית לא מותאמת בין אחים וזה הציף אצלי הרבה דברים..
אני די בטוחה שקרו דברים לא בסדר ביני ובין אחי הגדול (יש בינינו הפרש של 4 שנים). אבל הזכרונות שלי נורא מעורפלים לגבי זה ואני לא תמיד בטוחה אם הם בכלל אמיתיים או שדמיינתי אותם.. (מה שאני חושבת שזוכרת קרה סביב גיל 6)
אני כבר נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית כ-3 שנים בגלל עניינים אחרים, של חרדות דכאונות וקשיים חברתיים (חלקם כן קשורים גם לאחי- הוא סבל מבעיות נפשיות אחרות שגרמו להתפרצויות זעם קשות ואלימות שלו בבית. כיום אנחנו לא בקשר כבר כמה שנים, והוא ניתק קשר גם מהוריי. אני בת 25 כיום)
כבר כמה פעמים יצא לי לתהות אם לשתף על כך בטיפול, אבל אני לא בטוחה אם זה יועיל, וגם לא נראה לי שזה נחשב ממש פגיעה מינית.. אני לא בטוחה אם היה שם אלמנט של כפייה, נראה לי שבעיקר לא ממש הבנתי מה קורה ומה המשמעויות של זה. ובגלל שאני לא בטוחה שהזכרונות אמיתיים זה מוסיף עוד רובד של בלבול...
ואני מפחדת שלהעלות את זה בטיפול סתם יציף אותי ויבלגן לי עוד יותר את החיים.. וגם מפחדת שהפסיכולוגית שלי לא תדע איך להתמודד עם זה.. ושזה יציף המון כעס על אמא שלי, שכרגע היא דווקא עוגן משמעותי בחיים שלי..
ובכללי יש לי מספיק קשיים שמשפיעים עליי בצורה יותר "מיידית" בהווה, אז נראה לי עדיף להתמקד בהם ולא בדברים מהעבר שלא בטוח שבאמת משפיעים
שלום דר.
אני שומעת את החשש שלך, ואת התהייה האם ניתן לשאת את הרגשות שיעלו במידה ויפתחו ויעלו עוד דברים ונושאים בטיפול. אני מבינה את החשש ולצד זאת, גם ההחזקה של הדברים מתחת לפני השטח צורכת אנרגיה ומשפיעה באופנים שונים על הנפש ועל החיים. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את הפסיכולוגית שלך בכך שיש לך התלבטות לגבי העלאת נושא מורכב בטיפול, גם אם בשלב ראשון לא תשתפי אותה בנושא עצמו. עצם השיח על החשש יכול לסייע לך בקבלת ההחלטה כיצד להתקדם, ובחיזוק הקשר והאמון ביכולת של המטפלת לשאת גם נושאים מורכבים.
ליטל
שלום,
בעקבות אירוע מסויים נכנסתי למצב של הסתגרות, תגובה לא טובה לאירוע (מעדיפה לא לפרט), חרדה ותחושת אימים מהסיטואציה.
בכל פעם שאני נתקלת במשהו שמזכיר את האדם מהאירוע או את האירוע עצמו אני מנסה להימנע מכך ככל האפשר וכשלא ניתן להימנע אני מגיבה לזה לא טוב ונכנסת למצב דומה למצב שהייתי בו באירוע? אותה כוננות ותגובה של הגוף אפשר לומר.
קרה שכשנתקלתי באדם דומה לאדם מהאירוע או במשפט שנהגה באותו טון כמו שנאמר באירוע ואוטומטית חזרתי לשם בראש- לאירוע עצמו. כאילו משכו אותי חזרה לאותה סיטואציה ואני נכנסת למגננה ולכוננות בהתאם.
אני מנסה להימנע ככל האפשר מדברים שמזכירים את האירוע אבל בכל פעם שאני נתקלת במשהו שמזכיר או מחזיר אותי לסיטואציה זה משבית אותי לתקופה מסויימת.
מה קורה? והאם יש איך לטפל בזה או שזה יעבור לבד?
אני במצב הזה כבר כמה שנים וזה רק מחמיר..
שלום קורי.
מאחר ואת מתארת תגובה חריפה שהולכת ומחמירה לאורך שנים, אין סיבה להניח שהדברים ישתפרו בזמן הקרוב ללא עזרה מקצועית. את מתארת מצוקה משמעותית ופגיעה בתפקוד ולכן ממליצה לפנות לאבחון ראשוני אצל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני, ולקבל ממנו הכוונה לגבי סוג הטיפול שיכול לסייע לך. חבל על הזמן שעובר בסבל- טיפול יכול להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים.
ליטל
שלום ליטל,
לפני כחודש הייתה פגישה טעונה מאוד שקרתה עקב טעות מצערת של המטפלת לגבי שעת הפגישה, נדמה שמשהו השתנה בגישה שלה. דיברנו על הדברים והיא די משוכנעת שכל שינוי קטן בשעה מעורר בי כעס גדול. אמנם זה קרה כי היא טעתה אבל היא סבורה שיש כאן משהו שחוזר על עצמו. לפני כמה ימים ביקשתי פגישה נוספת אחרי תחושה רעה בעקבות נושא אחר שעלה. היא כתבה לי כמה מילים יפות, בעיקר על זה שהיא מאמינה בקשר שלנו ויודעת שנוכל להתגבר על כל קושי ושהיא נמצאת איתי בין הפגישות. יחד עם זאת, אני ממש רציתי לראות אותה ולדבר. אני צריכה להבין שבאמת אני צריכה את המסגרת הזאת והיציבות בצורה כל כך קפדנית? לסמוך עליה שהיא מבינה טוב יותר ממני מה נכון עבורי כדי לשמור על זה?
שלום דניאל.
נשמע מדבריך שהסטינג הפך להיבט דרכו עולים תחושות, אתגרים והיבטים נפשיים לא פשוטים. במובן זה, טוב שמה שעולה מדובר וזוכה לתשומת לב רבה ולעיבוד. בהתאם, אני חושבת שלא כדאי לסגור את הדיון בלסמוך/לא לסמוך על המטפלת אלא להמשיך להתבונן, בסבלנות ובסקרנות, על כל מה שמתעורר בשיח בהקשר זה. סביר להניח שהמשך ההתבוננות המשותפת תאפשר העמקה ותנועה הן בקשר הטיפולי והן בהיבטים שמעסיקים אותך גם מחוץ לטיפול.
ליטל
לפני כ3 שנים, בעקבות מצב רפואי כרוני, הייתי בבדיקה אצל רופאה שנהגה בי בזלזול ושמה אותי במצב של חוסר אונים. לא הגבתי לזה טוב (הסתגרות ובכי ללא הפסקה בימים העוקבים לבדיקה) מאז אני מנסה להימנע מלהגיע לרופאים במיוחד ללא ליווי (בבדיקה שלה הייתי לבד). אתמול הייתי בבדיקה אצל רופאה אחרת כמובן והמלווה יצא באמצע- ברגע שהוא יצא נכנסתי לסוג של לחץ / חרדה, מעיין תחושת איימים וכוננות לאיום שיגיע. דמעות בעיניים ונשימות מהירות. מאותו רגע ניסיתי רק להסביר את המצב שלי וסוג של להצדיק אותו, לגרום לה להאמין לי ולא להיות נגדי. מאז שחזרתי אני מגיבה בצורה דומה לאיך שהגבתי עם הרופאה הקודמת- שוב מסתגרת ובוכה יום ולילה, רק שהפעם זה בתדירות נמוכה יותר יחסית. האם זה נחשב פוסט טראומה? הרי לא חזרתי ממלחמה ולא עברתי זוועות- סהכ רופאה שהתנהגה לא כראוי. אם לא אז מזה? ואיך מטפלים בפחד להגיע לרופא כשהמצב הרפואי מחייב טיפולים ומעקב?
שלום לך.
המצב שאת מתארת אינו עונה לקריטריונים של הפרעה פוסט טראומטית (ptsd), אך נשמע כמו תגובה לסיטואציה מכאיבה, אשר משפיעה עלייך ומפריעה לתפקודך. לאור זאת, אני מציעה להמשיך לטפל בעצמך כפי שנשמע שאת עושה באופן טבעי- להמשיך לפנות לרופאים כאשר את צריכה, כדי לאפשר לעצמך לחוות חוויות חיוביות אשר בהדרגה "ישכנעו" את נפשך שהאירוע הלא נעים היה יוצא דופן ביחס למפגשים חיוביים יותר עם רופאים. כמו כן, כמובן שלגיטימי שתעזרי בליווי של אדם עליו את סומכת כל עוד התחושות השליליות אינן נרגעות.
ליטל
ליטל אובחנתי בפוסט טראומה מורכבת חריפה מאניה דפרסייה ודכאון מגורי עמוק
הוצע לי טיפול בפלונקס לאובדנות הפעילה
הנפש שלי התפוררה סופית
אני מקבלת מעטפת תומכת פסיכו 3 פעמים בשבוע פסיכיאטרית פרטית פעם בשבוע ועדיין אין אור
אנחנו עובדות על הטראומות
יש לי ילדה בת 17 מתה בלב
נרצחה בדמי ימיה
היא צורחת שחייבים לשמוע אותה
אני יודעת מלמעלה מה היא עברה והיא עברה שואה
מצד שני יש מדרגות נורא עמוקות שמגיעות עד למטה שזה עומק מטורף
הכל מרושת חומרי נפץ
אני רועדת להתפוצץ בטעות בלי להתכוון.
אני רועדת להחשף לחומר שאני לא יודעת
בחודשים האחרונים הנפש שלי מקיאה לי ים חומר שלא ידעתי
ואני כבר לא יודעת מה עדיף
ןאולי הכל סתם בראש שלי?
אולי לא קרה כלום ודי?
שלום לך.
אני שומעת את כאבך ואת הפחד שלך מהמגע עם הזכרונות ואזורי הנפש הפצועים והמייסרים. ליבי איתך, ואני מקווה שבתוך הסבל והאימה את יכולה לראות גם איך עליית החומרים הקשים היא תנועה והתקדמות. הישעני, היעזרי, ותני לאנשי המקצוע שאיתך ודואגים לך לעשות איתך את הדרך הקשה הזאת
ליטל
בשנתיים האחרונות בעקבות פרידה צפו אצלי מלא רגשות שליליים, זכרונות כואבים מאד מהעבר. בעקבות זה לוקחת ציפרלקס (נכנסתי להמון חרדות ושיפוט עצמי והמון כעס ותסכול יוצא ממני ללא שליטה. יכולה לבכות בלי סוף ברמה של חוסר תפקוד) ואני בליווי אצל מלווה אישית.
רציתי לדעת למה זה קורה? ידוע לי שיש אנשים שהם יותר רגישים כמוני אבל מאד מסקרן אותי למה דווקא חוויות עבר שזכורות לנו לרעה פורצות החוצה במצבים שהחיים מאכזבים אותנו (כגון פרידה/אובדן).
עם הקאוצרית הגענו למסקנה שזה כנראה קשור לחוסר תחושת השייכות ואנחנו מנסות לבנות את השייכות והביטחון העצמי שלי מחדש. אבל האם זה קשור לזה שהנפש דורשת זווית ראייה אחרת לדברים? לדוגמא, אמא שלי ניסתה להתאבד כשהייתי בגיל ההתבגרות ולקחתי את זה נורא קשה ולאחרונה אני נורא כועסת עליה ומאוכזבת ו״לא מתה עליה כרגע״ כאילו אני אותה הילדה בת ה20 שהייתי (אני בת 31) מה שמצער אותי כי במוח אני מבינה שכמוני- היא עשתה את ההכי טוב שלה. למרות שההכי טוב שלה מאד פגע בי אז. אני מנסה לשחרר את הרגשות ומוצאת בהן חרדות וקושי לשחרר ולהתגבר. מה שמצחיק, שהתגברתי על זה כבר פעם ובאמת המשכתי הלאה בקלילות ושמחה, בגלל זה מוזר לי שהכל ״התפרץ״ שוב. אני כמעט שנתיים בתוך התהליך הרגשי הזה.. מן מוצאת קושי לשחרר מהאגו כי אני מפחדת להפגע ולהפתח.
שלום דנית.
לא פעם, כדי להתמודד עם אירועים מכאיבים הנפש נכנסת למצב "הישרדותי" ומתמודדת היטב תוך הסטה ויצירת ניתוק מהתכנים המכאיבים. תכנים אלו נותרים בנפש באופן לא מעובד וכפי שקרה לך, אולי, צפים כאשר משהו בהווה (למשל, פרידה שמהווה סוג של אובדן) מגרה נקודה רלוונטית להם. במצבים אלו, החרדה, הכאב והקושי ש"הוקפאו" בעבר לצורך הישרדות ותפקוד, מציפים ונחווים בהווה. כך, גם אירוע שעל פניו לא אמור היה להיות מטלטל ומכאיב באופן קיצוני, תופס מקום רב ומעורר מצוקה משמעותית. בהתאם לכיוון חשיבה זה, ולאור עוצמת הקשיים שאת מתארת והתמשכותם לאורך זמן, נשמע שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בו ניתן יהיה לעבד לעומק את חוויתך הנפשית ואת האופן בו העבר מחלחל אל ההווה.
אימון אישי אינו ההתערבות המקצועית המתאימה למצב שאת מתארת- למאמנים אין הכשרה וידע מקיפים בתחום הנפשי, ובהענקת טיפול למצבי דיכאון וחרדה.
ליטל
אני אישה בתהליך גירושין,בגלל סיפור הקשור לגירושין הכרתי בן אדם בעל מעמד מסויים לפני שנתיים.לפני חודשים בערך אני מקבלת שיחת טלפון ממנו להפתעתי הוא שאל לשלומי ,הבין ממני שאני עדיין בתהליך גירושים כי העניין מסתבך וייעץ לי בנושא מסויים הקשור לעבודתן וכאן הסיפור התחיל , מידי פעם היה מגיב לי על סטטוס בואטסאפ לשאול לשלומי מתוך דאגה , ועד בגלל התשובות שלי שהכל לא בסדר היה מבקש להתקשר שיחה , היה מדבר איתי בסופר איכפתיות ומשכיל משפטי פרגון על היופי שלי בכל הזדמנות , פעם אחת הוא שידל אותי להגיע אליו לשיחה ,הגעתי דיברנו וכל הזמן פירגן לי על כמה שאני יפה והרשה לו להתערב לי בתספורת השיער איך שהוא רצה שאעשה כי טוב לו לראות אותי כך וכשהזכרתי את הצעירים בכניסה למקום התעצבן וביקש אפסיק , אותת לי בהתנהגותו שהוא מקנה לי , מספר פעמים תוך דקות לחץ לי ידיים והחזיק לי את הידיים ולחץ עליהם וחייך , וכל התנהגותו היתה איתות לבן אדם מאוהב אני שהיתי בשוק לא ידעתי איך להגיב הלכתי הביתה עם סימני שאלה מה הוא רוצה מהחיים שלי ועד כאן לא היתה לי טיפת רגש אליו להפך הייתי נזהרת ממנו כי חשדתי בנאמנות שלו וההסבר שהמח שלי נתן הוא שהבן אדם הזה הולך לנצל אותי בגלל הסטטוס הנוכחי ,הייתי מבולבלת , אני בעלת אישיות סופר אמפתית ואיני יכולה לפגוע אפילו באויב ונוטה לראות את מעבר למציאות ולא ממהרת בפרשנות , המשיך לכתוב לי ולהתקשר מתוך דאגה היה קופץ על כל הזדמנות ברמה שהיתי מוחקת תמונת פרופיל ישר היה מתקשר, הענין התפתח התחיל לספר לי שהוא מתגעגע אלי , ועוד היה שואל אם אני מתגעגעת אליו והיה מתחנן אלי ממש במילי תחנונים שאשלח לו תמונה שלי ותמיד היה מגיב במשטים כמו ״ עצרת לי את הנשמה״אני מת״ ושהיתי מסרבת היה מגיב ״ איזה סתירה קיבלתי ״ וכאלה משפטים והיה מסיים את השיחה ב״ לב שלי״אני עד כאן לא מוצא חן בעיניי וחושבת על דרך יפה מבלי פגוע בו להגיד לו שיפסיק , עד שהוא נעלם לשבוע ,ואז בשבוע הזה אני התחרפנתי , לא הבנתי מה קרה לי פתאום אני מתגעגעת אליו ומשהוא צילצל ושאל אם התגעגעתי אמרתי כן , הוא עף משמחה, וככל הנראה אני התחלתי לפתח אליו רגשות , בתחילת הסיפור מהשיחות הראשונות משהיה מרבה לבקש תמונות הייתי מבקשת שיתעשת. על עצמו כי הוא לא ילד ושאלתי אם הוא פיתח רגשות אלי אז היה עונה ,שלא מה פתאום את בשבילי חברה ותודה שהסכמת להיות חברה שלי ושיש ביננו חיבור רוחני ואת יודעת בן אדם עובר משברים בחיי הזוגיות אנחנו דומים והתחתן מוקדם ואת יודעת איך זה אני הבנתי שיש סכסוך עם אשתו אבל לא הסכים לספר לי על מה ומה מידתו , מצד אחד אומר לי חברה ומצד שני מערים עלי באהבות וגעגועים אז הייתי בטוחה שהוא מאוהב ומתבייש להגיד ומפחד בגלל הסטטוס אז הרשיתי לעצמי להתאהב בו ,העניין התפתח לכדי שיחה על פנטזיה שלו איתי במיטה שהפנטזיה הזאת לא עזבה אותו במשך שבוע הנופש שלו עם אשתו והמשפחה ובהודעות ביננו ומימשנו את הפנטזיה הזאת,ביקש שנפגש נפגשנו היה מגע גופני סוער ללא יחסי מין התפשטות מבגדים בחצי העליון בלבד וחלקית אבל הוא לא יכל להרפות ממני עד שגמר, מיד אחרי שגמר הרגשתי את הריחוק שלו והחרטה , למרות שהגיע אלי וחיבק אותי ונישק אותי אך הרגשתי שזהו קיבלמה ששאף אליו כלומר ניצל אותי יום לצחרת שאל לשלומי אבל לא בשפה שהיתה בשפה רגילה , ומאז התחיל לדבר איתי שיחות רגיל בלי מילות אהבה שהיה רגיל אליהם וגם ההודעות יותר רשמיות , ומידי פעם היה נעלם יומיים ולאט לאט התחיל להשכיל לי שהוא היה עם אשתו במיטה שאשתו ממתינה לו ולא יכול לדבר עד שהפתיע אותי ואמר שהוא והמשפחה יוצאים לנופש ארוך מאד שעלותו מעל 80,000₪ והטיול הזה מתנה ממנו לאשתו על יומהולדתה אני כאן שכבר הייתי נחנקת מקנאה לו , לא הבנתי מה אני שומעת אל המח הבין שאני הייתי קורבן ש אדם שהיה במשבר זמני ורצה לעבור את המשבר הזה בעזרתי ואו השתמש בי ככלי לשקם את המערכת יחסים שלו עם אשתו ואו סוטה , למרות שכבר הספקתי להכיר אותו והוא באמת דומה לי בנפש והנשמה ואדם מאד אמפתי ומאד אינטלגנט רגשית שזה יכול לפסול כל האופציות בינתיים אני בדרגת השיא של ההתאהבות , ובמקביל אכזבה סכינים בלב ומשהרגשתי שהוא מתרחק והשיחות שלו הרבו לדבר על משפחתו ואשתו והתחיל לשלוח לי סרטונים על הילדים שלו והתחיל להזכיר לי כמה אני אמא טובה וכל הכבוד לי שאני שומרת על ילדיי למרות כל הקושי במלחמת הגירושין וכמה שהילדים שלי מדהימים ומבקש לשמור עליהם ועל שלומי והשיח שלו התחיל להשתמש במילים אני אוהב אותך כחברה את החברה הכי טובה אני מעריך אותך וכל מילה ממל במקביל מידי פעם היה אומר לי שהוא מתגעג ושואל אם אני מתגעגת וכשהייתי עונה כן היה מתחרפן , אותי זה בילבל מאד ורגע היא היה כששלחתי לו הודעה וככל הנראה הטלפון היה עם אשתו ענה לי ביבש ולמחרת כתב לי שהוא מתנצל על הגסות אשתו ראתה השתגעה הכריחה אותו לענות לי בפניה על מנת להאמין לו שאין כלום ביננו אני שאלתי למה אין קוד הוא ענה כך אני ואישתי סיכמנו שאין סודות ביננו ותביני אותה היא מקנה לי תהי במקומה היא אוהבת אותי מאד אני בבעיה מגודל האהבה שלה ומצד שני אני לא מתכוון להתגרש אמרתי לך מלכתחילה נכון היו משברים אבל יש לי משפחה גדולה ותינוק יונק יש לי משכנתא והיא עוזרת בכלכלת הבית והיא אישה טובה כאן אני סיפרתי לו כמה אני פגועה ומרגישה מנוצלת שבחיים שלי אף אחד לא הצליח לנצל אותי כפי שהוא עשה והוא יודע שזאת פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרשה לעצמי לגעת בגבר אחר ולמה דווקא אני ולמה שיעשה כך אם הוא עדיין אוהב את אשתו, הוא שוב חזר ואמר שאני אוהב אותך כחברה ומעריך אותך ואני רוצה אותך כחברה לא הגדיר לי מה התכוון בחברה כי לי היה קשה והלכתי יום למחרת בדרך שלו לנופש עם אשתו והמשפחה עצר במיוחד במקום עבודתו על מנת להתקשר אלי מהנייח של העבודה שאשתו לא תדע והתחנן שאסלח וסיפר שלא ישן בגלל ההאשמה שלי שהוא ניצל כי הוא לא,אמרתי שסולחת כדי שלא יתבאס בנופש. האם נוצלתי? הוא מאוהב בי או מה ?
שלום סימה.
אני שומעת את הבלבול והקושי שאת חשה, ואת הרצון להבין טוב יותר מה קרה וקורה לך במערכת היחסים. הצורך בתשובות ברורות מובן אך לצערי, מהצד אי אפשר לשפוט מה היתה המוטיבציה המקורית של הפרטנר שלך, ומה הוא רצה בעבר ורוצה כעת, ואני גם לא בטוחה שזה הדבר שכדאי להתמקד בו. מה שחשוב הוא בעיקר מה את רוצה ומחפשת והאם הקשר עם אדם זה יכול לענות על הצרכים הזוגיים והאישיים שלך. כמו כן, כדאי להבין כיצד כל ההתרחשות הזו קשורה ומשפיעה על תהליך הגירושין שאת עוברת.
לאור כל האמור, נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, ובמידה וקיימת רמה גבוהה של מצוקה יתכן וכדאי להיעזר באיש מקצוע. כמו כן, כדאי לשתף חברות ולייצר לעצמך מעגל תמיכה בתקופה מורכבת זו.
ליטל
בן זוגי מזה שנתיים, סיפר לי בערך לפני שנה שהייתה לו תקופה לפני כמה שנים שבה התחילו לו התקפים של פאניקה, הרבה מחשבות שווא ותחושות קשות כנראה עקב שינוי כלשהו שקרה בחיים שלו. היה אצל פסיכולוג שאיבחן כ״פאניקה״ והתחילו טיפול תרפי בנוסף לכדורים ואחרי תקופה זה חלף. בכמה חודשים האחרונים לאור עוד שינוי גדול בחיים שלו, ההתקפים חזרו. למרות שבפועל הכל ממש ההפך, פתאום הכל נראה לו רע ולא טוב, שחור ובלי מוצא.
כולל אני. הוא נכנס ללחץ גם מהמערכת יחסים שלנו לפעמים וכמעט לקחנו הפסקה/כמעט נפרדנו כבר בגלל זה ובגלל הקושי שלו להתמודד עם הכל למרות שבמילים שלו אני ממש לא הבעיה ולא עושה משהו שמטרגר אותו ישירות.
ממש לאחרונה חזר שוב לכדורים, התחיל טיפול עם פסיכולוג אחר שלא כל כך עזר ומאז הכל תמיד בירידות ועליות. שבוע שהכל וואו וורוד והכל בסדר ותחת שליטה ומרגיש נפלא, ואז מגיעה נפילה ושוב תחושות, שוב מחשבות רעות ושחורות ושוב חרדה.
אני תמיד דואגת להקשיב, לא לשפוט, להכיל, לתמוך, לחזק, לדאוג שלא יזניח את הטיפול והכדורים וכמה שיותר לעשות לו מצב רוח טוב וכיף, אבל מה עוד אפשר לעשות בתור בת זוג שחווה וחוטפת ״קו אש ראשון״ את כל המצבים האלה שלו? זה חוסר אונים מטורף, אני ממש לא רוצה לעזוב אותו ולא רוצה להיפרד בגלל תקופה קשה בחיים שלו. להפך- אני עושה ואעשה שמיניות באוויר כדי שרק ירגיש יותר טוב ויחזור לעצמו. הוא אהבה גדולה שלי וקשה לי לראות אותו ככה ועוד יותר קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו ומאוד מאוד קשה לי להתמודד עם זה שאני אחד מגורמי החרדה שלו. מה אוכל לעשות עבורו? איך נכון להתמודד עם המצב? לפעמים גם לי קשה להכיל את הסיטואציה. אשמח לעזרתכן.ם המקצועית
שלום לך.
אכן, לא קל להתמודד עם קושי רגשי של בן זוג, ונשמע שאת עושה מאמצים רבים כדי לשמור ולתמוך בבן זוגך, בקשר הזוגי ובעצמך. לצד זאת, נשמע מדברייך שעוצמות הקושי המתגלגלות גם אלייך מקשות מאוד, ושאת מחפשת את הדרך לאזן בין תמיכה לבין הצבת גבול. לאור הקושי בהיבט זה, נשמע שאכן חשוב להרחיב את מעגלי התמיכה שלך עצמך: החל משיתוף של חברות בקושי (גם במחיר חשיפה מסוימת של בן הזוג), דרך שיתוף כנה של בן הזוג בקושי שאת חווה מולו ובקשה ברורה ללקיחת אחריות על התנהלותו מולך, ולבסוף- באמצעות עזרה מקצועית. יתכן וייעוץ זוגי קצר יאפשר לכם לדון בקשיים בפתיחות ובסביבה בטוחה, ולגבש דרכי התמודדות משותפות. אפשרות נוספת היא לפנות לטיפול פרטני עבור עצמך, משום שלא פעם עיבוד הקושי הזוגי מאפשר התמקמות טובה יותר לנוכח קשייו של בן הזוג, ויצירת איזון בין תמיכה לבין שמירה על תקשורת ודינמיקה מכבדת ומיטיבה (שבסופו של דבר תקל גם עליו).
ליטל
שלום
בעלי בן 56 , ישנה האטה בקצב החשיבה והתגובות למצבים יומיומיים.
פנינו לרופא משפחה, המליץ לערוך אבחון קוגניטיבי נירופסיכולגי.
בבית חולים רמב״ם אמרו שזה לא בסל ועלינו לשלם 4000 ש״ח בבדיקה מסוג זה.
מה לעשות? לאן לפנות?
שלום חני.
ראשית, כדאי לפנות לקופ"ח אליה אתם משתייכים ולבדוק את זכאותכם. במידה ואין כיסוי רלוונטי, תוכלי לפנות למכון אבחון נוירופסיכולוגי פרטי (ניתן לאתר באמצעות חיפוש באינטרנט) או לפנות לאיש מקצוע פרטי המתמחה בתחום (למשל כאן)
ליטל