פורום טיפול נפשי

שלום,
בעקבות אירוע מסויים נכנסתי למצב של הסתגרות, תגובה לא טובה לאירוע (מעדיפה לא לפרט), חרדה ותחושת אימים מהסיטואציה.
בכל פעם שאני נתקלת במשהו שמזכיר את האדם מהאירוע או את האירוע עצמו אני מנסה להימנע מכך ככל האפשר וכשלא ניתן להימנע אני מגיבה לזה לא טוב ונכנסת למצב דומה למצב שהייתי בו באירוע? אותה כוננות ותגובה של הגוף אפשר לומר.
קרה שכשנתקלתי באדם דומה לאדם מהאירוע או במשפט שנהגה באותו טון כמו שנאמר באירוע ואוטומטית חזרתי לשם בראש- לאירוע עצמו. כאילו משכו אותי חזרה לאותה סיטואציה ואני נכנסת למגננה ולכוננות בהתאם.
אני מנסה להימנע ככל האפשר מדברים שמזכירים את האירוע אבל בכל פעם שאני נתקלת במשהו שמזכיר או מחזיר אותי לסיטואציה זה משבית אותי לתקופה מסויימת.
מה קורה? והאם יש איך לטפל בזה או שזה יעבור לבד?
אני במצב הזה כבר כמה שנים וזה רק מחמיר..

שלום ליטל,

לפני כחודש הייתה פגישה טעונה מאוד שקרתה עקב טעות מצערת של המטפלת לגבי שעת הפגישה, נדמה שמשהו השתנה בגישה שלה. דיברנו על הדברים והיא די משוכנעת שכל שינוי קטן בשעה מעורר בי כעס גדול. אמנם זה קרה כי היא טעתה אבל היא סבורה שיש כאן משהו שחוזר על עצמו. לפני כמה ימים ביקשתי פגישה נוספת אחרי תחושה רעה בעקבות נושא אחר שעלה. היא כתבה לי כמה מילים יפות, בעיקר על זה שהיא מאמינה בקשר שלנו ויודעת שנוכל להתגבר על כל קושי ושהיא נמצאת איתי בין הפגישות. יחד עם זאת, אני ממש רציתי לראות אותה ולדבר. אני צריכה להבין שבאמת אני צריכה את המסגרת הזאת והיציבות בצורה כל כך קפדנית? לסמוך עליה שהיא מבינה טוב יותר ממני מה נכון עבורי כדי לשמור על זה?

לפני כ3 שנים, בעקבות מצב רפואי כרוני, הייתי בבדיקה אצל רופאה שנהגה בי בזלזול ושמה אותי במצב של חוסר אונים. לא הגבתי לזה טוב (הסתגרות ובכי ללא הפסקה בימים העוקבים לבדיקה) מאז אני מנסה להימנע מלהגיע לרופאים במיוחד ללא ליווי (בבדיקה שלה הייתי לבד). אתמול הייתי בבדיקה אצל רופאה אחרת כמובן והמלווה יצא באמצע- ברגע שהוא יצא נכנסתי לסוג של לחץ / חרדה, מעיין תחושת איימים וכוננות לאיום שיגיע. דמעות בעיניים ונשימות מהירות. מאותו רגע ניסיתי רק להסביר את המצב שלי וסוג של להצדיק אותו, לגרום לה להאמין לי ולא להיות נגדי. מאז שחזרתי אני מגיבה בצורה דומה לאיך שהגבתי עם הרופאה הקודמת- שוב מסתגרת ובוכה יום ולילה, רק שהפעם זה בתדירות נמוכה יותר יחסית. האם זה נחשב פוסט טראומה? הרי לא חזרתי ממלחמה ולא עברתי זוועות- סהכ רופאה שהתנהגה לא כראוי. אם לא אז מזה? ואיך מטפלים בפחד להגיע לרופא כשהמצב הרפואי מחייב טיפולים ומעקב?

ליטל אובחנתי בפוסט טראומה מורכבת חריפה מאניה דפרסייה ודכאון מגורי עמוק
הוצע לי טיפול בפלונקס לאובדנות הפעילה
הנפש שלי התפוררה סופית
אני מקבלת מעטפת תומכת פסיכו 3 פעמים בשבוע פסיכיאטרית פרטית פעם בשבוע ועדיין אין אור
אנחנו עובדות על הטראומות
יש לי ילדה בת 17 מתה בלב
נרצחה בדמי ימיה
היא צורחת שחייבים לשמוע אותה
אני יודעת מלמעלה מה היא עברה והיא עברה שואה
מצד שני יש מדרגות נורא עמוקות שמגיעות עד למטה שזה עומק מטורף
הכל מרושת חומרי נפץ
אני רועדת להתפוצץ בטעות בלי להתכוון.
אני רועדת להחשף לחומר שאני לא יודעת
בחודשים האחרונים הנפש שלי מקיאה לי ים חומר שלא ידעתי
ואני כבר לא יודעת מה עדיף
ןאולי הכל סתם בראש שלי?
אולי לא קרה כלום ודי?

בשנתיים האחרונות בעקבות פרידה צפו אצלי מלא רגשות שליליים, זכרונות כואבים מאד מהעבר. בעקבות זה לוקחת ציפרלקס (נכנסתי להמון חרדות ושיפוט עצמי והמון כעס ותסכול יוצא ממני ללא שליטה. יכולה לבכות בלי סוף ברמה של חוסר תפקוד) ואני בליווי אצל מלווה אישית.
רציתי לדעת למה זה קורה? ידוע לי שיש אנשים שהם יותר רגישים כמוני אבל מאד מסקרן אותי למה דווקא חוויות עבר שזכורות לנו לרעה פורצות החוצה במצבים שהחיים מאכזבים אותנו (כגון פרידה/אובדן).
עם הקאוצרית הגענו למסקנה שזה כנראה קשור לחוסר תחושת השייכות ואנחנו מנסות לבנות את השייכות והביטחון העצמי שלי מחדש. אבל האם זה קשור לזה שהנפש דורשת זווית ראייה אחרת לדברים? לדוגמא, אמא שלי ניסתה להתאבד כשהייתי בגיל ההתבגרות ולקחתי את זה נורא קשה ולאחרונה אני נורא כועסת עליה ומאוכזבת ו״לא מתה עליה כרגע״ כאילו אני אותה הילדה בת ה20 שהייתי (אני בת 31) מה שמצער אותי כי במוח אני מבינה שכמוני- היא עשתה את ההכי טוב שלה. למרות שההכי טוב שלה מאד פגע בי אז. אני מנסה לשחרר את הרגשות ומוצאת בהן חרדות וקושי לשחרר ולהתגבר. מה שמצחיק, שהתגברתי על זה כבר פעם ובאמת המשכתי הלאה בקלילות ושמחה, בגלל זה מוזר לי שהכל ״התפרץ״ שוב. אני כמעט שנתיים בתוך התהליך הרגשי הזה.. מן מוצאת קושי לשחרר מהאגו כי אני מפחדת להפגע ולהפתח.

אני אישה בתהליך גירושין,בגלל סיפור הקשור לגירושין הכרתי בן אדם בעל מעמד מסויים לפני שנתיים.לפני חודשים בערך אני מקבלת שיחת טלפון ממנו להפתעתי הוא שאל לשלומי ,הבין ממני שאני עדיין בתהליך גירושים כי העניין מסתבך וייעץ לי בנושא מסויים הקשור לעבודתן וכאן הסיפור התחיל , מידי פעם היה מגיב לי על סטטוס בואטסאפ לשאול לשלומי מתוך דאגה , ועד בגלל התשובות שלי שהכל לא בסדר היה מבקש להתקשר שיחה , היה מדבר איתי בסופר איכפתיות ומשכיל משפטי פרגון על היופי שלי בכל הזדמנות , פעם אחת הוא שידל אותי להגיע אליו לשיחה ,הגעתי דיברנו וכל הזמן פירגן לי על כמה שאני יפה והרשה לו להתערב לי בתספורת השיער איך שהוא רצה שאעשה כי טוב לו לראות אותי כך וכשהזכרתי את הצעירים בכניסה למקום התעצבן וביקש אפסיק , אותת לי בהתנהגותו שהוא מקנה לי , מספר פעמים תוך דקות לחץ לי ידיים והחזיק לי את הידיים ולחץ עליהם וחייך , וכל התנהגותו היתה איתות לבן אדם מאוהב אני שהיתי בשוק לא ידעתי איך להגיב הלכתי הביתה עם סימני שאלה מה הוא רוצה מהחיים שלי ועד כאן לא היתה לי טיפת רגש אליו להפך הייתי נזהרת ממנו כי חשדתי בנאמנות שלו וההסבר שהמח שלי נתן הוא שהבן אדם הזה הולך לנצל אותי בגלל הסטטוס הנוכחי ,הייתי מבולבלת , אני בעלת אישיות סופר אמפתית ואיני יכולה לפגוע אפילו באויב ונוטה לראות את מעבר למציאות ולא ממהרת בפרשנות , המשיך לכתוב לי ולהתקשר מתוך דאגה היה קופץ על כל הזדמנות ברמה שהיתי מוחקת תמונת פרופיל ישר היה מתקשר, הענין התפתח התחיל לספר לי שהוא מתגעגע אלי , ועוד היה שואל אם אני מתגעגעת אליו והיה מתחנן אלי ממש במילי תחנונים שאשלח לו תמונה שלי ותמיד היה מגיב במשטים כמו ״ עצרת לי את הנשמה״אני מת״ ושהיתי מסרבת היה מגיב ״ איזה סתירה קיבלתי ״ וכאלה משפטים והיה מסיים את השיחה ב״ לב שלי״אני עד כאן לא מוצא חן בעיניי וחושבת על דרך יפה מבלי פגוע בו להגיד לו שיפסיק , עד שהוא נעלם לשבוע ,ואז בשבוע הזה אני התחרפנתי , לא הבנתי מה קרה לי פתאום אני מתגעגעת אליו ומשהוא צילצל ושאל אם התגעגעתי אמרתי כן , הוא עף משמחה, וככל הנראה אני התחלתי לפתח אליו רגשות , בתחילת הסיפור מהשיחות הראשונות משהיה מרבה לבקש תמונות הייתי מבקשת שיתעשת. על עצמו כי הוא לא ילד ושאלתי אם הוא פיתח רגשות אלי אז היה עונה ,שלא מה פתאום את בשבילי חברה ותודה שהסכמת להיות חברה שלי ושיש ביננו חיבור רוחני ואת יודעת בן אדם עובר משברים בחיי הזוגיות אנחנו דומים והתחתן מוקדם ואת יודעת איך זה אני הבנתי שיש סכסוך עם אשתו אבל לא הסכים לספר לי על מה ומה מידתו , מצד אחד אומר לי חברה ומצד שני מערים עלי באהבות וגעגועים אז הייתי בטוחה שהוא מאוהב ומתבייש להגיד ומפחד בגלל הסטטוס אז הרשיתי לעצמי להתאהב בו ,העניין התפתח לכדי שיחה על פנטזיה שלו איתי במיטה שהפנטזיה הזאת לא עזבה אותו במשך שבוע הנופש שלו עם אשתו והמשפחה ובהודעות ביננו ומימשנו את הפנטזיה הזאת,ביקש שנפגש נפגשנו היה מגע גופני סוער ללא יחסי מין התפשטות מבגדים בחצי העליון בלבד וחלקית אבל הוא לא יכל להרפות ממני עד שגמר, מיד אחרי שגמר הרגשתי את הריחוק שלו והחרטה , למרות שהגיע אלי וחיבק אותי ונישק אותי אך הרגשתי שזהו קיבלמה ששאף אליו כלומר ניצל אותי יום לצחרת שאל לשלומי אבל לא בשפה שהיתה בשפה רגילה , ומאז התחיל לדבר איתי שיחות רגיל בלי מילות אהבה שהיה רגיל אליהם וגם ההודעות יותר רשמיות , ומידי פעם היה נעלם יומיים ולאט לאט התחיל להשכיל לי שהוא היה עם אשתו במיטה שאשתו ממתינה לו ולא יכול לדבר עד שהפתיע אותי ואמר שהוא והמשפחה יוצאים לנופש ארוך מאד שעלותו מעל 80,000₪ והטיול הזה מתנה ממנו לאשתו על יומהולדתה אני כאן שכבר הייתי נחנקת מקנאה לו , לא הבנתי מה אני שומעת אל המח הבין שאני הייתי קורבן ש אדם שהיה במשבר זמני ורצה לעבור את המשבר הזה בעזרתי ואו השתמש בי ככלי לשקם את המערכת יחסים שלו עם אשתו ואו סוטה , למרות שכבר הספקתי להכיר אותו והוא באמת דומה לי בנפש והנשמה ואדם מאד אמפתי ומאד אינטלגנט רגשית שזה יכול לפסול כל האופציות בינתיים אני בדרגת השיא של ההתאהבות , ובמקביל אכזבה סכינים בלב ומשהרגשתי שהוא מתרחק והשיחות שלו הרבו לדבר על משפחתו ואשתו והתחיל לשלוח לי סרטונים על הילדים שלו והתחיל להזכיר לי כמה אני אמא טובה וכל הכבוד לי שאני שומרת על ילדיי למרות כל הקושי במלחמת הגירושין וכמה שהילדים שלי מדהימים ומבקש לשמור עליהם ועל שלומי והשיח שלו התחיל להשתמש במילים אני אוהב אותך כחברה את החברה הכי טובה אני מעריך אותך וכל מילה ממל במקביל מידי פעם היה אומר לי שהוא מתגעג ושואל אם אני מתגעגת וכשהייתי עונה כן היה מתחרפן , אותי זה בילבל מאד ורגע היא היה כששלחתי לו הודעה וככל הנראה הטלפון היה עם אשתו ענה לי ביבש ולמחרת כתב לי שהוא מתנצל על הגסות אשתו ראתה השתגעה הכריחה אותו לענות לי בפניה על מנת להאמין לו שאין כלום ביננו אני שאלתי למה אין קוד הוא ענה כך אני ואישתי סיכמנו שאין סודות ביננו ותביני אותה היא מקנה לי תהי במקומה היא אוהבת אותי מאד אני בבעיה מגודל האהבה שלה ומצד שני אני לא מתכוון להתגרש אמרתי לך מלכתחילה נכון היו משברים אבל יש לי משפחה גדולה ותינוק יונק יש לי משכנתא והיא עוזרת בכלכלת הבית והיא אישה טובה כאן אני סיפרתי לו כמה אני פגועה ומרגישה מנוצלת שבחיים שלי אף אחד לא הצליח לנצל אותי כפי שהוא עשה והוא יודע שזאת פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרשה לעצמי לגעת בגבר אחר ולמה דווקא אני ולמה שיעשה כך אם הוא עדיין אוהב את אשתו, הוא שוב חזר ואמר שאני אוהב אותך כחברה ומעריך אותך ואני רוצה אותך כחברה לא הגדיר לי מה התכוון בחברה כי לי היה קשה והלכתי יום למחרת בדרך שלו לנופש עם אשתו והמשפחה עצר במיוחד במקום עבודתו על מנת להתקשר אלי מהנייח של העבודה שאשתו לא תדע והתחנן שאסלח וסיפר שלא ישן בגלל ההאשמה שלי שהוא ניצל כי הוא לא,אמרתי שסולחת כדי שלא יתבאס בנופש. האם נוצלתי? הוא מאוהב בי או מה ?

בן זוגי מזה שנתיים, סיפר לי בערך לפני שנה שהייתה לו תקופה לפני כמה שנים שבה התחילו לו התקפים של פאניקה, הרבה מחשבות שווא ותחושות קשות כנראה עקב שינוי כלשהו שקרה בחיים שלו. היה אצל פסיכולוג שאיבחן כ״פאניקה״ והתחילו טיפול תרפי בנוסף לכדורים ואחרי תקופה זה חלף. בכמה חודשים האחרונים לאור עוד שינוי גדול בחיים שלו, ההתקפים חזרו. למרות שבפועל הכל ממש ההפך, פתאום הכל נראה לו רע ולא טוב, שחור ובלי מוצא.
כולל אני. הוא נכנס ללחץ גם מהמערכת יחסים שלנו לפעמים וכמעט לקחנו הפסקה/כמעט נפרדנו כבר בגלל זה ובגלל הקושי שלו להתמודד עם הכל למרות שבמילים שלו אני ממש לא הבעיה ולא עושה משהו שמטרגר אותו ישירות.
ממש לאחרונה חזר שוב לכדורים, התחיל טיפול עם פסיכולוג אחר שלא כל כך עזר ומאז הכל תמיד בירידות ועליות. שבוע שהכל וואו וורוד והכל בסדר ותחת שליטה ומרגיש נפלא, ואז מגיעה נפילה ושוב תחושות, שוב מחשבות רעות ושחורות ושוב חרדה.
אני תמיד דואגת להקשיב, לא לשפוט, להכיל, לתמוך, לחזק, לדאוג שלא יזניח את הטיפול והכדורים וכמה שיותר לעשות לו מצב רוח טוב וכיף, אבל מה עוד אפשר לעשות בתור בת זוג שחווה וחוטפת ״קו אש ראשון״ את כל המצבים האלה שלו? זה חוסר אונים מטורף, אני ממש לא רוצה לעזוב אותו ולא רוצה להיפרד בגלל תקופה קשה בחיים שלו. להפך- אני עושה ואעשה שמיניות באוויר כדי שרק ירגיש יותר טוב ויחזור לעצמו. הוא אהבה גדולה שלי וקשה לי לראות אותו ככה ועוד יותר קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו ומאוד מאוד קשה לי להתמודד עם זה שאני אחד מגורמי החרדה שלו. מה אוכל לעשות עבורו? איך נכון להתמודד עם המצב? לפעמים גם לי קשה להכיל את הסיטואציה. אשמח לעזרתכן.ם המקצועית

שלום
בעלי בן 56 , ישנה האטה בקצב החשיבה והתגובות למצבים יומיומיים.
פנינו לרופא משפחה, המליץ לערוך אבחון קוגניטיבי נירופסיכולגי.
בבית חולים רמב״ם אמרו שזה לא בסל ועלינו לשלם 4000 ש״ח בבדיקה מסוג זה.
מה לעשות? לאן לפנות?

היי,
תודה מראש על ההקשבה והזמן.

אני סטודנטית בעיר מרוחקת מהעיר שבה אני גרה, גרתי בדירה שהיו לי בה הרבה בעיות, אני מתמודדת עם בעיות כספיות בנוגע ללימודים והשכר גירה וזה דבר שמאוד מטריד ומדאיג אותי, גם מב יהיה שנה הבאה וכו'... אנחנו באים ממשפחה מעוטת יכולת לצערי וזה מאוד משפיע עליי פיזית ונפשית.
הלימודים מאוד מעניינים אותי ואני שמחה על התחום שבחרתי (הייתה לי שאיפה כמה שנים ללמוד תואר מסוים בירושלים שמרוחקת ממני והיו המון קשיים בדרך ובסוף הצלחתי בניגוד למה שעולם חשבו) אבל כרגע אני מרגישה קושי גדול.
לא מבחינת החומר, אני יכולה להנות ממנו והוא יעניין אותי וקורסים מסוימים אפילו קלים,
אבל כשזה מגיע למטלות, לסיכומים במהלך השיעור ובכלל ללמוד לקראת המבחן אני לא מסוגלת!
אני לא יודעת מה הבעיה שלי, אני רוצה! באמת שכן, אבל לא מצליחה להחזיק את עצמי ואז יוצא שאני נמרחת במיטה רוב היום ונכנסתי לדכאון כי אני כל כך רוצה להצליח ואולי זה הפחד מהכשלון מוביל לחוסר מוטיבציה בפועל.
כשצריך להתחיל ללמוד וגם בשיעורים קשה לי לאחוז ראש.
יש לי בעיות קשב וריכוז ואני לוקחת אטנט וזה עוזר לי מבחינת ריכוז ועדיין אני לא מצליחה לפתוח את המחברת.
אני אפילו לא מנסה, זה לא שעשיתי מועד אחד ונכשלתי אז אני עושה שוב- אני מלכתחילה נגשת ישירות למועד ב'
קל לי ללמוד כשמופעל עליי לחץ, אני לא מצליחה להפעיל את עצמי.
אני מרגישה הרבה פעמים מאחור.
סמסטר א' עברתי בהצלחה אבל עדיין עם קושי גדול ואף אחד לא מבין את ההתמודדות שלי כי יש תוצאות וזה מה שחשוב...

הייתי בדכאון עמוק שנתיים קודם ויצאתי ממנו. אני לא חושבת שאני בדכאון בתקופה הזאת של החיים שלי- יש לי רגעי שמחה, רצונות וחלומות וגם עצב כמו כל בן אדם רגיל, אבל אולי זה משהו סמוי שאני אפילו לא מצליחה להבחין...
אשמח מאוד שתעזור לי בהבחנה.
אם היה לי כסף הייתי הולכת לפסיכולוג, אני חושבת שזה היה עוזר לי אבל אין לי שום אפשרות לממן את זה, חשבתי לנסות דרך הקופ"ח אבל אני לא רוצה שהמשפחה שלי תדע זה לא שאני לא מוכנה לדבר, פשוט אין מי מהמשפחה שלי שישמע ויקבל את זה בעין יפה.. אנחנו קצת עם דעות פרימיטיביות במשפחה אז אני מאוד נמנעת מלדבר על נושאים נפשיים כאלה, לא יצא מזה טוב (ניסיתי פעם ולא נגמר בטוב).

מודה לך מאוד.

אני גר בהוסטל והאבחון שלי הוא סכיזופרניה אבל אני חושב שיש לי הפרעת אישיות נמנעת, בהוסטל יודעים שאני ביישן ותמיד הייתי כזה, היו ניסיונות לרשום אותי לcbt אבל נמענתי להפגש אם הפסיכולוג מביישנות, בהוסטל מאתרגים אותי אינספור פעמים כדי לבדוק אותי ולהוציא אותי מהקונכייה, אבל אני לא נותן להם להפיל אותי ולא יוצא מדעתי, אני לא עובד והתפקוד של נמוך מבדידות ודיכאון, עד מתי זה ימשך הרי הוסטל זה מקום שיקומי והם צריכים לעזור לי להשתקם, ולהעביר אותי לשלב הבא שזה דיור מוגן, שמה אני אהיה יותר עצמאי אם ביטחון עצמי גבוה.

אני ובעלי נשואים כשנתיים, נולדה לנו ילדה לפני 6 חודשים פחות או יותר.
בנוסף כל אירועי ה7/10 הביאו איתם עוד במהלך ההריון פחדים, חששות ומצבי התמודדות מאתגרים. בנוסף עברנו להורים שלי בשל המצב הבטחוני שגם לא נראה כאילו הולך להסתיים בקרוב.
בקיצור כל המציאות שהכרנו השתנתה לנו במהירות שיא… וזה מביא איתו הרבה מאוד דאגות, ריבים, מחלוקת, עצבים וכו..
לאחרונה המצב רק מחמיר ואנחנו רבים על כל דבר דבילי! ואני חושבת עם עצמי ומאמינה שגם הוא אם יש טעם להישאר בכל הדבר הזה!!
הוא אדם שחושב שטיפול זה לא בשבילו…
חושבת אם יש טעם ללכת לבד כדי לפחות להבין מה אני מרגישה בכל הדבר הזה… ואם כן לאיזה סוג טיפול.

תודה

שלום
התחלתי טיפול לפני חודשיים וחצי בטיפול ה10 עשיתי לראשונה emdr עם מכשיר
ובמהלך הטיפול המטפלת הייתה עסוקה בטלפון שלה
ולא שמה לב שהזמן של התרגול הסתיים והייתי צריכה להגיד לה וגם לא זכרתי לעשות נשימות בסיום כי בדרך כלל היא אומרת אך היא הייתה בטלפון וזה חזר מספר פעמים
וזה הטריד אותי במהלך הטיפול והוציא מריכוז

והשאלה איך אני אמורה להתייחס לזה?

וגם שפתחתי את זה מולה דבר שהייה לי קשה כי אני נוטה לריצוי ולא להביע את צרכיי היא הגיבה שזה לא עניין שלי מה היא עושה וזה לא שייך לטיפול ולכן גם הטיפול לא הצליח
וגם לומר לי על דברים אחרים שהפריעו לי במרחב הטיפולי בנוגע לבריאות שלי והיא הציעה לי שיותר לא תשים את מה שמפריע והתרגשתי מהרגישות ואכפתיות שלה ועכשיו היא דיברה על זה נגדי ושאני מתעסקת בתפל ולא בעיקר ומאוד נפגעתי מהדרך שהגיבה וביחוד שהיא הציעה את זה .

וגם היא כל הזמן חוזרת על אותן שאלות כאילו זה פעם ראשונה שאני אומרת לה.
הטיפולים האחרונים גרמו לי למצוקה נפשית ועומס
וכל הדברים האלה מציפים לי סימני שאלה אם להמשיך בטיפול שמאוד שרציתי שיצליח.

הבן שלי בשנות ה 20 נמצא בחול כרגע וחווה משבר והמון מחשבות שליליות. הוא לא מוכן לחזור לארץ ואני משתדלת לדבר איתו ולעודד אותו מרחוק. אשמח לדעת האם ניתן להגיע אליכם לייעוץ איך אנחנו יכולים לעזור לו.

שלום רב, הבת שלנו הבכורה בת 29 מיזה 5 שנים גרה עם חבר שלה, הם מגיעים אלינו אחת לחודש, בבית גרים עוד שני ילדים בת בגיל 28 ובן בגיל 25, (אמורים לצאת לדירות שכורות בקרוב )כשהיא מגיעה יש אוירה לחוצה, מה גם שכל מילה שלה נשמעת כמו "ביקורת" כלפי אח שלה, או סוג של "עקיצה" גם בלי לשים לב או בלי להתכוון לכך. הרבה פעמים הוא נמנע מלשבת עם כולנו בסלון אני בטוחה שזה בגללה.
מה גם יש לה קטע שהיא ובן זוגה רוב הזמן "מבדלים" את עצמם כשהם אצלנו , הכוונה הולכים ויושבים בחדר ומדברים בינהם.
המצב מאוד לא נעים, גם אני וגם בעלי הורים מאוד מבינים, יחד עם זאת מתוסכלים מההתנהלות שלה בעיקר כלפי האחים שלה. אני לא יודעת מה לעשות עם הנושא....חשוב לנו שהילדים יהיו בקשר טוב ובנוסף שהאוירה בבית תהיה טובה...לאורך כל השנים מאז שהיא הייתה צעירה יותר, תמיד בידלה את עצמה . אשמח לתשובה. תודה מראש

אני מרגישה סוף העולם
כאילו שבשבועות האחרונים כל הסימפטומים של לפני הטיפול חזרו (חרדות, בלבול, תחושת חוסר שייכות לעולם, זרות, ניכור, אימה, בדידות נוראה, ערפל, תהום, התקפי חרדה , התקפי חוסר אונים.... מועקה תמידית, ריקנות אינסופית....)
דברים שעם הטיפול קצת נחלשו
אין לי קצה חוט מה הסיבה/ ות וזה לא שעלו תכנים קשים בטיפול
מרגישה כל כך נורא , כאילו שכל קליפת ההגנה שקצת קיבלתי עם הטיפול התקלפה לגמרייי
ממש ברמה שהספקתי לשכוח איך זה להרגיש גם טיפה חוזק
ואני שוב "אני המקורית" בדיוק כמו לפני ובתחילת הטיפול . מהלכת בתחושה תמידית נוראההההה מאוד, תחושת מוות, כליה וסוף, תחושה חשופה , מנוכרת, מאוימת, לא שייכת לשום דבר ואף אחד, חרדה תמידית מרחפת, ריקנות תהומית, הכל סביב מרגיש זר, חסר משמעות, ושאין אף אחד בעולם הזה . אף לא אחד! שיכול לעזור, לתת ביטחון, משמעות, לנתב,
קשה לי להסביר בכלל,
תחושה של גופה
חיה אבל מתה
ריקה
זרוקה בצד הדרך
נמצאת בעולם מקביל, אחר מכולם.
כלום לא רלוונטי
תחושת חוסר תכלית ותקווה ושמה שיכול להיות זה רק רע
בלתי נסבל
ואני לא מצליחה לראות / להרגיש אחרת
חרדה