היי אני בת 30 ומאז ומתמיד, מאז שאני נערה הייתי נמנעת מלדבר עם אמא שלי על דברים עקב התגובות שלה וזה לא משנה באיזה עניין, מהפשוט ועד הרציני.
עם הזמן פשוט נמנעתי ואני לא מדברת איתה על כלום כי אני חשה תסכול גדול לאחר שיחה איתה אפילו בת שני משפטים.
בד"כ זו גישה של ביטול או אפילו משהו פשוט כמו למשל שהיא שואלת איך לסדר משהו מסויים ואני עונה את דעתי וזה הופך למתקפה שאני לא חושבת שהיגיון וכו..
זה קיצוני, ולצערי זה הגיע למצב שאני פשוט לא מדברת איתה על כלום, אומרת כן על כל מה שהיא אומרת רק שיהיה שקט ולא יהפוך לדיון.
אני לא יכולה לצערי להתנהג בטבעיות על ידה מהסיבה הזו, אם אני לא אוהבת את מה שהיא אוהבת אז ישר זה הופך לדיון אם אני לא מסכימה איתה על משהו אפילו הכי קטן זה יהפוך לדיון גם כן.
או אם לצורך העניין אני אומרת משהו (פעם ב.. כיוון שאני כבר ביטלתי את עצמי בכל הקשור לדעות כשאני איתה) אבל אם אני אומרת משהו שדומה למשהו שאחי הגדול אמר (שגם איתו היא לא מסכימה על כלום) אז היא ישר תגיד שאני פשוט חוזרת אחריו וזה מציג אותי לא משנה איך כאדם נטול דעה אלא אם כן היא דומה לשלה, מוזיקה, בגדים, בילוי, דעה על איך לסדר משהו ועד דברים עמוקים כמו לחלוק משהו אישי, דבר שאני לא עושה מגיל 15 עקב התגובות שלה.
וזה פשוט נורא עצוב, אני רוצה ללמוד איך להתנהל בסיטואציות האלה, בהן אני לא מוותרת על העמדה שלי אבל בלי העייפות וההתשה הזו בלהיכנס לדיון כל פעם רק אם אני לא חושבת כמותה.
כאילו אם אני לא כמותה, אז במובן מסויים היא אפילו כועסת ומרחיקה אותי קצת וכאילו אני חייבת לחשוב כמותה בשביל שזה לא יקרה.
אבל אין לי כוח לזה יותר.
שלום לך.
נשמע שאת מחפשת דרך להסתדר טוב יותר עם אמך אך יותר מזה- שאת מחפשת דרך למצא את קולך ואת העצמאות שלך ביחס אליה, מבלי לאבד את הקשר ביניכן.
דינמיקות מסוימות של יחסים מקשות על תהליכים אלו של השגת עצמאות ושל איזון בין קשר וקרבה לבין אוטונומיה ובמצבים אלו, כדאי מאוד לפנות אל טיפול פסיכולוגי אשר יכול לסייע בעיבוד ובפרימה הדרגתית של חלקי הקשר הסבוכים והמקשים.
לפעמים כאשר היחסים סבוכים, יש צורך בקול חיצוני אשר יציע מבט מבחוץ ופרספקטיבה נוספת, לצד תמיכה וליווי.
ממליצה בחום על פנייה לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית אשר יוכל לסייע לך בהקשר זה.
ליטל
