פורום פסיכולוגיה

כל שבוע המטפלת חושבת שהמשכנו משבוע שעבר, אני אמרתי לה הרבה פעמים בדרכים שונות שהיא מתחילה את הטיפול מהר מידי כאילו אני חבר שלה ושאצלי כל שבוע מבחינתי התחלנו מחדש את הטיפול, כמעט כאילו טיפול ראשון.

אני אחרי שנה של טיפול, היא אמורה לדעת את זה לדעתי, בפגישנ היום אמרתי משהו בסיגנון "הרגיש לי כאילו את משווה את הקושי שלי עם קושי של אחרים בלי להבין שאצלי הכל יותר קשה (וזה נכון), הרגשתי שאת לא מבינה כמה קשה כמו שתמיד קורה לי מחוץ לטיפול"
והיא ענתה "אבל אתה יודע שאני מבינה את הקשיים שאתה עובר שייחודיים לך כבר"

היא אמורה לדעת כמה קשה לי עם משפטים כאלו, אמרתי לה אינספור פעמים כמה זה בעייתי כשכל החיים שלי אנשים מצפים שהקשר שלי איתם ימשיך כרגיל כאילו אנחנו עדיין חברים, וכמה אנשים נקמניים שאני מתייחס אליהם כאילו רק הכרנו, כי ככה זה באמת בשבילי ואני לא מבין מה הם רוצים ממני לא מבין מאיפה הציפיות האלו באות, אז גם קשה לי לענות לפסיכולוגית תשובה אמיתית במקרה כזה, ההגנה האוטומטית עונה במקרים כאלה כדי שהאדם שמולי לא יעלב, אני לא מצליח לכבות את ההגנה, אבל אני מרגיש שאני לא אמור, והיא לא אמורה לצפות ממני כל שבוע מחדש שכאילו אני אמשיך את הפגישות כרגיל כאילו אני מכיר אותי, וכל שבוע אני צריך להזכיר לה מחדש שזה לא עובד ככה, והשאלה שלי היא האם אני אמור להזכיר לה כל שבוע מחדש למרות שזה כל כך קשה לי?
במקרה של היום אני הגעתי למצב שאני יצאתי מהטיפול ונפלתי על הריצפה כבר לא היה לי כוח אליה, היא יצאה לדבר איתי ואמרתי לה לעזוב אותי, זה פשוט מייאש שאני אומר דברים והם מתנדפים באוויר כל שבוע מחדש, פסיכולוג אמור לדעת את זה כבר על אדם עם הפרעת אישיות סכיזואידית לא? מה את חושבת על כל זה?

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד סבלתי במחילות מסיבה כלשהי.
יוצא לטיול עם חברים,אולי אקיא בלילה מתישהו
לפני טיסה חשובה? יש מצב שיום לפני אקיא
מישהי משפיעה עליי רגשית? אולי אקיא
אחרי דייט בדרך אלי הביתה? כנראה שאשים אותה בבית עכשיו כי אם לא אני אקיא
ובנוסף סתם בחילות מידי פעם בלי קשר מסויים
תמיד קיבלתי את הדברים האלה ואמרתי לעצמי שזה בסדר אולי זה קורה לכולם.
בגיל 23 החלטתי לעשות את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות כדי להבין מה לא בסדר איתי כי איכות החיים שלי נפגעה כתוצאה בתקופות שבהן בחילות הפכו לעניין שבשגרה.
כל הבדיקות יצאו בסדר גמור ובאותו הרגע הבנתי שאולי משהו לא בסדר איתי לא במובן הפיזי.
מעולם לא חשדתי שכל עניין הבחילות הוא בעיה נפשית כלשהי מפני שמעולם לא הייתי בקשיים כלשהם, תמיד הייתי וגם היום אני אדם מאוד יציב רגשית. אחרי המון חקירות באינטרנט וקריאה של מקרים דומים לשלי הבנתי שמדובר בחרדות.
אני לא יודע מה עושים מפה או איך להגיב להבנה של הסיטואציה שאני חיי מאז שאני זוכר את עצמי

מה עושים כששומעים על קרוב שההורה שלו מכה אותו?

שלום רב


ברצוני לדעת האם ידוע לכם על מחקרים שנעשו בקרב תלמידי תיכון שביקרו באתרי השמדה בפולין במסגרת המסע לפולין וחוו טראומה משנית או עקיפה?

בברכה
אבי

אני עוברת תקופה לא קלה. בעבר עברתי טראומה מהמסגרת בה הייתי ובפירוש המשפחה שלי אמרה לי שלא אחזור למסגרת לעולם. במקום פסיכולוגים רציתי לשתף את האחיות שלי ואת גיסי במה שעובר עלי ושמדברים איתי על טיפולים פסיכולוגים כאלה או אחרים אני מקבלת עצבים איומים ומתחילה לריב עם המשפחה. גיסי אמר לי שאולי אני צריכה ללכת לטיפול פסיכולוגי ברגע שהוא אמר לי את זה התעצבנתי בכיתי והחלטתי לנתק איתו את הקשר אני בכל מקרה לא אלך לטיפולים פסיכולוגים כאלה או אחרים זה הדבר שהכי מעצבן אותי המשפחה מתנהגת אלי בצורה חוצפתית ולא יפה וכשהוא דיבר איתי על טיפול פסיכולוגי כל כך התעצבנתי והייתי סוערת שהחלטתי לנתק עם גיסי ואחותי את הקשר. מה אפשר לעשות כדי להירגע מהעניין המעצבן הזה? אני כולי סוערת לא רוצה לדבר עכשיו עם אף אחד מהמשפחה למרות שאני עוברת תקופה לא קלה אבא שלי חולה מאוד אימא שלי במצב לא טוב אני גרה עם ההורים שלי נכון אין לי עזרה הייתי שמחה לקבל טיפ איך להרגיע את עצמי מבחינת העצבים ומבחינת החרדות שמדברים איתי על טיפול פסיכולוגי חשוב לי מאוד את דעתכם בנושא גם בקשר לניתוק קשר עם המשפחה וגם בקשר לטראומה שעברתי בעבר במסגרת בה הייתי אני כבר לא ילדה קטנה אני רציתי לשמוע את דעתכם אני מודה לכם מאוד על התמיכה אבל בבקשה בלי לכתוב לי ללכת לטיפול פסיכולוגי רק איך אני יכולה להרגיע את עצמי לבד כי אני סוערת ועצבנית מגיסי ומהמשפחה ויש לי חרדות מטיפולים. תודה רבה

היי, אני פונה אליכם כי כל הרופאים לא נותנים לי תשובות ואומרים לי לנסות בפן הנפשי.
הסיפור הוא כזה:
בתחילת אוגוסט הייתי באמסטרדם וניסיתי בפעמים הראשונות וויד. הפעם הראשונה הייתה טובה, ובפעם השנייה עישנתי משהו חזק יותר (שמן קנאביס, לא ידעתי כל כך מה זה) חטפתי ״טריפ רע״ (שכולל נמלולים, דפיקות לב חזקות, הזיות.. דברים שבדיעבד הבנתי שקרו להרבה מהחברים שלי (לא שזה דבר טוב, אבל זה הרגיע אותי..)
המשכתי לטייל, עשיתי טיול באירופה, רואה נופים ומקומות במשך חודש כשהכל כרגיל (הטריפ הרע הזה עבר תוך יומיים לגמרי)

וכאן הכל מסתבך

בתחילת אוקטובר, חודש וחצי אחרי אותו ערב רע, אני יושב לאכול ארוחת ערב, שמח לגמרי (התקופה מהטובות בחיי, חייל משוחרר ורק מתכנן את הטיול הגדול), ובבת אחת אני מרגיש כאבים בחזה כאילו אני חוטף התקף לב. הכאבים האלה מלווים בנמלול בכל הגוף שלא מפסיק. זה עבר אחרי בערך 15 דקות, אבל אף לא לגמרי. זה המשיך במשך שבוע, on and off, לפעמים נמלולים חזקים שאתה לא מסוגל להירדם ולפעמים הלב דופק ואין אפשרות להתרכז בכלום.
עשיתי כמובן בדיקות, הכל תקין (אק״ג, בדיקות דם וכו׳). כל הרופאים מייעצים לי לבדוק את התחום הנפשי ואני הייתי על גג העולם, אני לא מרגיש שיש לי מה להגיד לפסיכולוג בכלל!
אבל מתקופה טובה היא הפכה לרעה מאוד. לא הפסקתי את החיים שלי, קניתי כרטיס טיסה לדרום אמריקה, אני עובד והכל, אבל זה ממשיך.
לפני שבועיים אני יושב רגוע לגמרי ושומע מוזיקה בחדר, ופתאום דפיקות לב חזקות מאוד עם תחושת חנק- כאילו אני עומד להקיא ולא יכול לנשום רגיל. זה עובר אחרי שאני פשוט נרדם
ולילה אחרי, אני מתעורר ב5:00 בבוקר עם נמלולים בכל הגוף שנפסקים כשאני נרדם
ולרוב כשאני לבד, לפעמים אני מרגיש נמלים או דפיקות לב חזקות סתם ככה, למרות שאני במצב הכי רגוע שלי.

ואני שואל, מה קורה לי? האם יש קשר בין הוויד למה שעובר עליי (הוויד כבר מזמן לא בדם שלי)?
מה כדאי לי לעשות? אין לי מה להגיד לפסיכולוג כי זה קורה ללא כל טריגר. אני מרגיש שהחיים שלי נדפקו בגלל טעות אחת (ותמימה) וכל ההדרדרות במצב הנפשי זה רק העובדה שאני מרגיש אבוד עם מה שקורה לי בגוף.
עלתה ההשערה של התקף חרדה אבל אני מזכיר שהחיים שלי היו במצבם הטוב ביותר ושזה מגיע ללא כל טריגר. (באמסטרדם נתקלתי במצבים קשים כשהלב דפק ממש ולא חוויתי נמלולים או משהו כמו התקף חרדה), וגם שזה נמשך חודש רצוף ולא עוצר..
ממש אשמח לעזרה, תודה ושבוע מצוין.

היי :)
כתבתי לפני מספר ימים בפורום, בת הזוג שלי נכנסה למשבר ולתקופה אפתית בעקבות חוויה שהיא עברה לאחרונה, שקשורה לטראומה מהעבר.
אני מאוד מנסה להיות שם בשבילה, ולשאול אם היא צריכה אותי או לבוא אליה להעביר איתה את הזמן או את הלילה. לצערי קשה לה לבקש עזרה, לכן רוב הפעמים היא מסרבת, אבל במקביל נוצר מצב שהיא מרגישה שאין לה בן זוג שהיא יכולה לסמוך עליו, למרות המאמצים שלי להראות לה שיש.
היא אמורה בימים הקרובים להתחיל טיפול, אבל בינתיים עלה מהצד שלה הנושא של פרידה.
עד כה לי היה מאוד טוב בקשר, והנחתי שגם לה, למרות שמסתבר שהיו קשיים שיכלנו לדבר עליהם מוקדם יותר או לעשות אקסטרה מאמץ.
הנושא של הפרידה עלה מהסיבה שהיא צריכה זמן לבד, בטענה שרק ככה בלי התחייבויות היא תוכל לעבוד על עצמה. לי מאוד קשה לקבל את זה שניפרד בתקופה הכי קשה שלה בשנה האחרונה, ועוד לפני שהיא התחילה טיפול.
כמובן שבשביל מערכת יחסים צריך שניים, ואם היא לא רוצה אז אין לי הרבה מה לעשות, למרות תחושת הפספוס הנוראית.

הנושא של הטראומה, והניתוק ואפתיה כמנגנון הגנה הוא משהו שלא הכרתי, כרגע מבחינתי זה כמו לדבר עם בן אדם אחר, רציתי להתייעץ איתך בתור בן אדם עם קצת יותר נסיון ואולי לשמוע על דרך לגרום לה להסתכל קצת מעבר לכאן והעכשיו, להזכר בתקופה טובה יותר שהייתה לנו לא מזמן, ואולי לפחות להציע לחכות עם הפרידה עד שהיא תדבר עם הפסיכולוג שלה, או אולי להציע הפסקה כדי לתת לה את הזמן שלה.
תודה רבה.

היי

בן 35 ורווק, יש לי בעיה קשה במציאת זוגיות. אני לא בטוח מה המקור שלה, למי לגשת כדי לאבחן אותה (פסיכולוג, פסיכאטר, קווצ'ר), וכיצד להתגבר עליה.

נפרדתי מבת זוג לאחר מערכת יחסים ארוכה של 4 שנים לפני שנתיים, ומאז אני לא מצליח למצוא בת זוג.

אני נראה בסדר גמור, מצבי הכלכלי טוב ובעל תואר שני.

אני מאוד מתקשה להכיר נשים שמוצאות חן בעיני, והקריטריונים שלי לא בשמיים, הכי חשוב שתהיה אדם עם אופי נעים ושתהיה משיכה פיסית מינימלית.

בדרך כלל אלא שמסכימות לצאת איתי הן כאלה ש.. ,אולי זה לא פולטיקלי קורקט, אבל אף אחד אחר לא רוצה לצאת איתן (בעלות בעיות פסיכאטריות, בעיות אסטטיות וכד).

גרתי בגילאי העשרים המאוחרות בחו"ל ושם לא הייתה לי את הבעיה הזו.
יש לציין שאת החברה ממנה נפרדתי הכרתי בחו"ל ושנפרדנו חזרתי לארץ, למעשה מעולם לא הייתה לי מערכת יחסים ארוכת טווח בישראל.

אני מאוד בודד, מתחיל לאבד סבלנות ומפתח מרירות. אני רוצה להקים משפחה בישראל כי כאן גרה המשפחה שלי, אחרת כבר הייתי עוזב לחו"ל.

חזרתי לאחרונה מחופשה של כמה שבועיים בחו"ל, שם הכרתי בקלות בחורות זרות שמצאו חן בעיני, אבל הן לא יהודיות וזה חשוב לי במידת מה, בעיקר בקטע של זהות.
אני לא מבין למה כל כך קל לי להכיר בחורות זרות, ושנתיים אני לא מצליח למצוא בחורה ישראלית אחת לקשר בריא ורציני.

החלטתי שאני נותן לעצמי חצי שנה למצוא מישהי ואם עדיין אין לי "קצה חוט" של קשר, אני מוותר על הקמת משפחה וטס לגור בחו"ל.

אני מאוד רוצה איש מקצוע שיעזור לי להבין איפה הבעיה(ות) שלי, ואיך אני פותר אותה(ם).

אשמח לקבל עצה

תודה!

בראשית דבריי ארצה לציין שהנושא הוא מורכב וארוך לכן אני מודה לכם על הזמן שלכם .
אני עבדתי בחברת ביטוח במשך שלוש שנים בתפקיד מסוים .בשנה השלישית שלי החברה התמזגה עם עוד חברה .לפני המיזוג נאמר לנו שהכל ישאר כפי שהוא . בפועל לאחר המיזוג שינו לי את התפקיד בגלל שהבחור שעבד איתי באותו התפקיד אמר למנהלת החדשה שהוא יסתדר לבד וזה גרם לכך שהוציאו אותי מהתפקיד יש לציין שאותו בחור עבד בתפקיד אחר לפני המיזוג. לאחר שפניתי אליה מספר פעמים היא סירבה לתת לי תשובה חד משמעית בנושא. כל פעם סיבה אחרת . אני אוכל את עצמי מכעס מכיון שבחודש הראשון הייתה לי הזדמנות לחזור לתפקיד שלי אבל בגלל שאני טוב לב חשבתי על הבחור זה שתקע לי סכין בגב . אני לצערי התפטרתי מהחברה בעקבות זה ובמשך שמונה חודשים חיפשתי עבודה . היום אני נאלץ להתחיל ולעבוד בעבודה עם שכר נמוך יותר . הבעיה איתי שתמיד זה היה כך תמיד חשבתי על אחרים במקום על עצמי . הרי העולם אכזר וכל אחד חושב על עצמו אז למה אני לא כזה

שלום שמי נגה, בת 25
בזמן האחרון אני ערה יותר לבעיה שקיימת הכוונה היא שאני חושבת שאני צריכה לטפל בזה בדרך כל שהיא. אז ככה אני מחשיבה את עצמי לאדם מאוד חיובי
אבל בזמן אחרון לפי כל מיני סיטואציות יש לי מין הרגשה כזו שאולי אני לא ככ חיובית אפילו שלילית אם אפשר לקרוא לזה ומנתחת סיטואציות בצורה שהיא פוגעת בי. קודם כל אני נעלבת או מתעצבנת ממשהו שקרה ורק אחכ אני מבררת ומבינה שבכלל לקחתי את הדברים למקום הלא נכון . אני לא יודעת מאיפה זה נובע
לדוגמה- דיברתי עם חברה ואמרתי לה שאני רוצה להיפגש ללמוד איתה והיא בתגובה אמרה לי שהיא לא יכולה מכוון שיש לה סידורים בבית ושניפגש יותר מאוחר ( אותה החברה בדרכ לומדת איתי, וכשאנחנו נמצאות בקבוצה אני לא מצליחה ללמוד )
א- לא הבנתי מלכתחילה למה הצאתי ללמוד יחד מכוון שהלמידה ביחד לא טובה לנו אולי מהמקום של לא להיות לבד
ב- אני יש לקחתי את הדברים לכיוון שהיא פשוט לא מעוניינת בחברתי ואני מנסה לנתח את זה עם עצמי אולי עצם העובדה שאני הבנתי אחכ שאני לא לומדת איתה טוב גרמה לי להשליך את האי רצון שלי עליה?
כל מיני כאלה סיטואציות שאולי הם קצת דביליות או ילדותיות שאני מוצאת את עצמי מתעסקת בהם במקום לתעסק בעיקר
תודה מראש

רציתי לשאול אם יש למישהו מושג על פורום להפרעת אשיות גבולית שנפתח בסינון אתרוג.
דחוף!!

שלום לצוות הפורום

במהלך שיטוט וחיפוש בפייסבוק אחר המטפלת שלי, נכנסתי לתמונות משפחתיות שלה.
כמו כן, לפרופילים של אחותה ואחיה.

מצאתי את עצמי מתאהבת באחיה. מן התמונות ראיתי בחור נאה עם עיניים טובות. מעיד על רגישות. מתוך הדברים שכתב, התרשמתי מאינטליגנציה רגשית, קרבה וחום וכו'.

ההתאהבות הזו לא מרפה ממני. אני חושבת עליו המון ונכנסת שוב ושוב לפרופיל שלו.
מרגיש לי שהוא יכול להיות עבורי בן זוג טוב והרצון מושך להצעת חברות וקשר זוגי עימו.

האם אני משליכה ומדביקה רגשות כלפי המטפלת כלפיו והכל בעצם פנטזיה?

האם זו תהיה חציית גבול להציע חברות לאח של המטפלת שלי?

אני יודעת שיש מצב שאתאכזב ואפגע אם אקבל דחייה, אבל ממש רוצה לנסות.

גם ברור לי שבמידה ואכן יתפתח קשר, אאלץ להיפרד מהמטפלת שלי וזה לא קל בכלל.

תודה על התשובה
חג שמח

שלום שמי נטלי בת 29 רווקה
ובן זוגי בן 37. גרוש +3 בגילאים שנה וחצי , שלוש, וחמש.

אנחנו רוצים להתקדם שלב אך חושבים מה הדרך הנכונה לעשות זאת מבלי שיפגעו
אודה לייעוץ

היי, ראשית תודה על תגובתך.
אז ככה.... אני והמטפלת כבר לא נפגשות אך מאחר והרגשתי שמשהו מציק לי וסיבת סיום הטיפולים לא נראתה לי פניתי אליה בבקשה לשוחח בטלפון (וזאת לאחר שהיא אמרה לי שאם אזדקק לה תמיד אוכל לפנות אליה). היא השיבה בחיוב ואמרה שתשמח שנפגש פעם נוספת ונשוחח.
אני מצידי הודעתי לה שמעדיפה לשוחח בטלפון כך יהיה לי קל יותר, היא ענתה שתתקשר ונדבר אך לא התקשרה (עבר חודש).
זה מאד מפריע לי שפיה וליבה אינם שווים, היא יכלה גם לסרב.
אני נשארתי בסימן שאלה איפה הצדק?

שלום,

ידוע כי משך הפגישה טיפולית נמשכת 50 דקות.
שמעתי מחברה שלי שהולכת לטיפול פסיכולוגי שהרבה פעמים המטפלת שלה מושכת את זמן הפגישה ל-60 דקות ולפעמים אפילו ל-70 דקות.

זה הגיוני? האם צריך להדליק נורה? זה אתי?