חיפוש

ADHD


הפרעת קשב וריכוז (Attention deficit hyperactivity disorder, או בקיצור ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית, אשר הסימפטומים העיקריים שלהם כוללים נטייה להתפרץ לדברי אחרים, קושי להמתין בתור, נטייה להשתעמם מהר, איחורים מרובים, תנועתיות ותזזיתיות או "פתיל קצר".

אנשי מקצוע בתחום ADHD

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום ADHD

ADHD
אבות אכלו בוסר: כך אתם משפיעים על הקשב והריכוז של ילדכם
ADHD
ספינר – צעצוע או כלי טיפולי?
ספינר – צעצוע או כלי טיפולי?
ADHD
איך מטפלים בבעיות קשב וריכוז?
איך מטפלים בבעיות קשב וריכוז?
ADHD
אנחנו הדי. ג'יי. אים:פרק ראשון בסיפורו של ילד בעל הפרעת קשב וריכוז
ADHD
ספינר – צעצוע או כלי טיפולי?
במקום הספינר: 5 דרכים (באמת יעילות) לעזור לילדים עם הפרעות קשב וריכוז
ADHD
הילד שלכם סובל מהפרעת קשב וריכוז? תנו לו לישון!
הילד שלכם סובל מהפרעת קשב וריכוז? תנו לו לישון!

אבחנה ותסמינים

הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כיום על בסיס שלושה מרכיבים עיקריים: מוסחות, היפראקטיביות ואימפולסיביות. כדי לקבל אבחנה של ADHD, לפחות אחד משלושת המרכיבים הללו צריך לנכוח בחיי היום יום של האדם באופן עקבי, למשך חצי שנה לפחות, ולהתבטא במספר רחב של תחומים (למשל, למשל, בתחום הלימודים, בתחום החברתי, במקום העבודה, במערכות יחסים וכו'). יתכן כי האדם יסבול מתסמינים בתחום אחד בלבד, לעומת אדם אשר יסבול מהפרעה קשה יותר אשר משלבת סימפטומים בכלל התחומים).
מוסחות
מוסחות היא קושי לשמור על קשב לאורך זמן, כמו גם נטייה לשכחנות ואובדן תכוף של חפצים, קושי לשים לב לפרטים, קושי בהתארגנות, נטייה ל"ריחוף" (חולמנות) ופיזור נפש. הפרעת קשב המבוססת בעיקר על מרכיב זה מכונה ADHD-predominantly inattentive (להרחבה, ראה גם ADD – הפרעת קשב ללא מרכיב היפר-אקטיבי).
היפראקטיביות
היפראקטיביות מתייחסת להתנהגות פעלתנית יתר על המידה, המתבטאת באופנים שונים:
א. אי שקט מוטורי: נטייה לנענע את הידיים או הרגליים בעצבנות לעיתים קרובות, או להחזיק חפצים קטנים בידיים ולשחק איתם.
ב. קושי להישאר יישוב במקומות אחרים בהם האדם מצופה להישאר לשבת לאורך זמן (למשל, בכיתה או במשרד).
ג. בילדים עשויה להיות נטייה להתרוצץ או לטפס באופן על חפצים במצבים בהם התנהגות זו לא מקובלת. במבוגרים נצפית הנטייה להרגיש חוסר שקט לעיתים קרובות.
ד. קושי להשתתף במשחקים או בפעילויות פנאי בצורה רגועה ושקטה.
ה. קושי להישאר במקום למשך זמן ממושך ונטייה לתזזיתיות או ל"אנרגטיות" מרובה. בילדים הדבר עשוי להתבטא בתנועתיות רבה, ואילו במבוגרים בהתרוצצות מפגישה לפגישה.
ו. נטייה לדברנות יתר.
אימפולסיביות
אימפולסיביות מתייחסת לנטייה לפעול בלי מחשבה מוקדמת וכן בקושי לעכב תגובה. היא מאופיינת על ידי מספר תסמינים:
א. נטייה "לפלוט" תשובות לפני תום השאלה.
ב. חוסר סבלנות וקושי לחכות בתור.
ג. נטייה להתפרץ לדברי אחרים ולהפריע לסביבה (למשל, התפרצות לשיחה בזמן שמישהו משוחח בטלפון, התפרצות למשחק של אחרים, נטייה לקחת צעצועים של אחרים בלי לבקש).
הפרעת קשב המבוססת בעיקר על מרכיבי ההיפראקטיביות או האימפולסיביות מכונה כיום Predominantly hyperactive/impulsive. לצידה, קיים גם הסוג המשולב, המערב תסמינים של מוסחות יחד עם תסמינים של היפראקטיביות ו/או אימפולסיביות (combined type).

מאפייני הפרעת הקשב לאורך החיים

אבחון של הפרעת קשב יכול להתבצע כבר בגיל 3, זאת במידה והסימפטומים בולטים מאוד המעידים על דרגת חומרה גבוהה. אולם, על פי רוב קשה להבחין בין התנהגות נורמטיבית ותואמת גיל לבין תסמינים של הפרעת קשב מתחת לגיל 4. כאשר הילד גדל ומשתלב במסגרת בית-ספרית, בה נדרש להקשיב בשיעורים, להתארגן ולעקוב אחר הכיתה, הסימפטומים הופכים לברורים וקלים יותר לאבחון.
עד גיל 6, המרכיב הבולט ביותר בהפרעת קשב וריכוז הוא היפראקטיביות. מרכיב המוסחות הופך לבולט יותר בעיקר עם המעבר לבית הספר היסודי, כאשר הילד צריך להסתגל לדרישות הלימודיות. בהמשך החיים, במהלך גיל ההתבגרות והבגרות הצעירה, תסמיני התנועתיות (התרוצצויות ממקום למקום, תזזיתיות, טיפוס) וההיפראקטיביות המוטורית פוחתים בהדרגה. אלו אינם נעלמים, אלא מתבטאים באופנים מעודנים יותר. כך למשל, היפראקטיביות עשויה לבוא לידי ביטוי בגילאי הבגרות בתחושה פנימית של חוסר שקט, נדנוד רגליים וחוסר סבלנות. לעומת זאת, ישנם קשיים אשר ממשיכים לנכוח בחייהם של הסובלים מ-ADHD גם בחייהם הבוגרים, כגון קשיים במיקוד קשב, בתכנון מראש, בבקרה ובעיקר בעיכוב תגובה.

שכיחות ההפרעה

הפרעת קשב וריכוז היא תופעה שכיחה המתקיימת בכ-5-10% מכלל אוכלוסיית הילדים בגיל בית-ספר. בגילאי 3-5 הפרעת קשב וריכוז המלווה בהיפראקטיביות (ADHD) נפוצה יותר מ- ADD (הפרעת קשב המאופיינת בעיקר במוסחות), אך מגילאי 6 ומעלה ADD דווקא רווחת יותר.

טיפול בהפרעת קשב וריכוז

בשל ההשפעה הנרחבת של הפרעת קשב וריכוז על תפקוד הילד והמבוגר, ומשום שהמגבלות המתלוות להפרעה זו עשויות לעכב הישגים התפתחותיים ואקדמיים ולפגוע בדימוי העצמי ובתפקוד החברתי, מומלץ לפנות לגורם מקצועי לצורך אבחון והערכה. כיום קיימים מגוון רחב של טיפולים להפרעת קשב, אשר לרוב משלבים בין טיפול תרופתי, אימון מוחי (נוירופידבק), ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוגי – אשר עשוי לכלול פסיכותרפיה פרטנית או משפחתית, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), והדרכת הורים.
טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי הנפות ביותר להפרעות קשב כולל תרופות ממריצות (סטימולנטים) ממשפחת מתילפנידאט (למשל, ריטלין, קונצרטה, פוקלין). כיום קיימות תרופות נוספות ממשפחת האמפטמינים (למשל, אדרל, ויואנס), אשר נחשבות חדשניות יותר ועם פחות תופעות לוואי. הטיפול התרופתי נועד לשפר את מדד המוסחות (עבור ADD ו-ADHD) כמו גם את מדד ההיפראקטיביות (עבור ADHD). לצד זה, תרופות אלה עשויות לגרום לתופעות לוואי משתנות, כגון דיכוי התיאבון, מצב רוח ירוד ואפאטיות. חשוב לציין כי תופעות הלוואי משתנות מאדם לאדם, ולעיתים יש לבצע החלפה של הטיפול התרופתי או מינונו, עד למציאת "הנוסחה" המתאימה ביותר עבור המטופל. כמו-כן, רצוי ללוות את הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי, המתמקד בקשיים הרגשיים והחברתיים המתעוררים נוכח ההפרעה.
טיפול פסיכולוגי
כיום קיים מגוון רחב מאוד של טיפולים פסיכולוגיים המיועדים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, המשתנים בטכניקות הטיפוליות עליהן הם מבוססים:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפול אשר מתמקד בשינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שהתפתחו והשתמרו עקב הפרעת הקשב, וכן תרגול מיומנויות להתמודדות מיטיבה יותר עם דרישות היום-יום.

נוירופידבק: שיטת טיפול בה נמדדת הפעילות המוחית בזמן אמת (מדידת EEG) בכדי לחזק תגובות מוחיות "רצויות", המביאות לשיפור ביכולות הקשב והריכוז. לרוב, טיפולים בנוירופידבק נעשים בקליניקה תחת השגחה מקצועית.

הדרכות הורים: עבודה עם הורים ועם בני משפחה לצורך שיפור התקשורת בין בני הבית, קבלה של נוכחות הפרעת הקשב בחיי ילדיהם, הצבת גבולות באופן אפקטיבי, ומתן כלים להתמודדות עמה. כמו-כן, מספק הטיפול מידע אודות הפרעת הקשב אשר בכוחו לסייע לבני המשפחה להבין כיצד משפיעה הפרעת הקשב על התפקוד ועל ההערכה העצמית.

טיפול פרטני: טיפול פסיכולוגי פרטני בהפרעת קשב וריכוז עשוי, למשל, להתמקד בשיפור תחושת המסוגלות האישית של הילד או המבוגר, כך שהמטופל יחזיק בדימוי עצמי חיובי ובתחושה כי יש ביכולתו להגיע להישגים על אף הפרעת הקשב ממנה הוא סובל. הדבר יכול להיעשות באמצעות איתור יכולות אישיות ותחומי עניין בהם האדם מצטיין. כמו-כן, הטיפול יבקש לספק כלים לוויסות רגשי טוב יותר, זאת באמצעות זיהוי מחשבות שליליות אוטומטיות ("אף פעם לא אצליח להשיג את מה שאני רוצה", או "תמיד אני מפשל") ורגשות שליליים הנלווים להם (מתח, חרדה, כעס), המביאים לעיתים קרובות להתנהגות מתפרצת ובלתי מווסתת.

ריפוי בעיסוק: טיפול בהפרעת קשב באמצעות ריפוי בעיסוק מכוון לסייע למטופלים (בד"כ ילדים) לשפר את תפקודם באופן שיאפשר להם למצות את הפוטנציאל התפקודי שלהם ולנהל אורח חיים עצמאי ומספק ככל האפשר. בהתאם, יתמקד הטיפול בשיפור ההתארגנות וניהול הזמן, הקואורדינציה, הוויסות רגשי והמיומנויות החברתיות.