חיפוש

אספרגר

התינוק שנמנע מקשר עין עם הוריו, הפעוט המעט מוזר שמדבר רק על נושא אחד אך מתעלם כאשר פונים אליו, המדען המתבודד שמעדיף את חברת החתול שלו על פני חברתם של בני אדם... התנהגותם יוצאת הדופן של אנשים אלו עשויה להצביע על קיומה של תסמונת אספרגר- הפרעה על קשת האוטיזם אשר נחשבת לאחת הפחות חמורות מבין ההפרעות, אך מלווה מרות זאת בפגיעה משמעותית ביכולות התקשורתיות והבין אישיות. בכתבה זו נביא מידע ע תסמונת אספרגר: אבחנה ותליכי אבחון של תסמונת אספרגר, תסמונת אספרגר מהינקות ועד לבגרות, גורמים להתפתחות תסמונת אספרגר ושיטות הטיפול המרכזיות בתסמונת אספרגר.

אנשי מקצוע בתחום אספרגר

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום אספרגר

אספרגר
איך מטפלים בילדים אוטיסטיים?
אספרגר
אפשר לסייע לאוטיזם - על שיטת טיפול כוללנית לטיפול בילדים על הרצף
אפשר לסייע לאוטיזם - על שיטת טיפול כוללנית לטיפול בילדים על הרצף
אספרגר
כיצד מטפלים באוטיזם? תלוי אם מדובר בילד או ילדה
כיצד מטפלים באוטיזם? תלוי אם מדובר בילד או ילדה

אספרגר- אבחנה

החל משנת 1994 כלל ה- DSM, המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי הרשמי, אבחנה של אספרגר אשר התייחסה לאנשים המתמודדים עם סימפטומים אוטיסטיים ברמה מתונה יחסית. תסמונת אספרגר שויכה לרצף ההפרעות האוטיסטיות אך נחשבה להפרעה בפני עצמה, בנפרד מהפרעות של אוטיזם או של PDD. במסגרת השינויים שחלו במהדורה החמישית של ה- DSM (אשר יצאה לאור בשנת 2013), בוטלה האבחנה של אספרגר וכל ההפרעות הרלוונטיות הוכללו תחת הכותרת של הפרעות אוטיזם בדרגות חומרה שונות. כלומר, סביר להניח כי אנשים שאובחנו עד עכשיו כבעלי תסמונת אספרגר יאובחנו על פי ה- DSM-5 כבעלי אוטיזם קל.

על פי ה-DSM-5, אספרגר מאובחן כאשר האדם מתמודד עם קשיים משמעותיים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית אשר מתקיימים כבר מהילדות המוקדמת ומביאים לפגיעה משמעותית ומובחנת בתפקודו היומיומי, החברתי או התעסוקתי.

כדי שתאובחן תסמונת אספרגר, על הילד/אדם לענות על הקריטריונים הבאים:

1. קיומם של קשיים מתמשכים ונרחבים ביכולות התקשורת וביכולות האינטראקציה החברתית אשר באים לידי ביטוי בשלושה היבטים מרכזיים:

* היעדרה של הדדיות חברתית: מתבטאת בכך שהאדם אינו יוזם ואינו מגיב לאינטראקציות חברתיות, אינו מעוניין לשתף אחרים בחוויותיו, מתקשה לנהל שיח תקין ומביע את רגשותיו באופן מוגבל.

* תקשורת בלתי מילולית מוגבלת: יכולתו של האדם להשתמש בהתנהגויות ומחוות לא מילוליות התואמות את גילו ואת הסיטואציה בה הוא נמצא- מוגבלת. למשל, עשויים להתקיים קשיים ביצירת קשר עין ובביצוע מחוות גופניות מקובלות חברתית.

* יחסים חברתיים מוגבלי: האדם מתקשה לפתח, ליצור ולקיים לאורך זמן קשרים בין אישיים, וניכר קושי משמעותי בהבנת יחסים ואינטראקציות חברתיות. כתוצאה מכך, ילדים עם אספרגר עשויים להתקשות בהשתלבות במשחק עם ילדים אחרים, ובוגרים עם אספרגר עשויים להתקשות ביצירת קשרים רגשיים משמעותיים ובהשתלבות חברתית תקינה במקום עבודתם.

2. קיומם של דפוסי התנהגות, עניין ופעילות מצומצמים, חזרתיים ויוצאי דופן. כדי שאדם יאובחן כסובל מתסמונת אספרגר, עליו לענות לפחות על שניים מהקריטריונים הבאים בהקשר זה: 

* קיומם של דפוסים מוטוריים סטריאוטיפיים או דפוסים מוטוריים חזרתיים: דפוסים מסוג זה עשויים להתבטא בתנועות ידיים מוזרות, אקולליה (חזרה על דברי אחרים), התנדנדות, חזרה אינטנסיבית על מחווה גופנית או קולית וכן הלאה.

* נטייה לנוקשות: קריטריון זה מתבטא בנטייה לנוקשות משמעותית אשר מתבטאת בדבקות עיקשת בשגרה (למשל, ללכת תמיד באותו מסלול, לאכול את ארוחת הצהריים בסדר מסוים) ובקושי משמעותי ביותר בהתמודדות עם שינויים, גם כאשר מדובר בשינויים מינוריים (למשל, בקשה לצחצוח שיניים לפני לבישת פיג'מה ולא אחריה, כפי שהילד רגיל).

* "הידבקות" לתחומי עניין מוגבלים וקבועים: קריטריון זה מתבטא בהתעניינות אובססיבית בתחום ידע או עיסוק ספציפיים (בולים, לוחות זמנים של אוטובוסים, ערי בירה, מכוניות), עד כדי התעניינות יתר בתחום זה והזנחת תחומי עניין אחרים.

* קשיי וויסות חושי הבאים לידי ביטוי בתת רגישות או יתר רגישות לגירויים חושיים. אספרגר המלווה בתת רגישות עשוי להתבטא, למשל, באדישות לכאב ובצורך בגרייה חזקה מאוד כדי לייצר תחושה. אספרגר המלווה ברגישות יתר, לעומת זאת, מתבטא ברגישות גבוהה המלווה באי נעימות משמעותית סביב חשיפה למרקמים, קולות, רעשים או ריחות אשר מרבית אנשים חווים באופן מינורי יותר. למשל, ילד עם אספרגר עשוי להימנע מאכילת מזונות נוזליים (יוגורט, מרק) או להגיב באי נעימות קיצונית לרעשים חזקים. 

כאמור, אנשים אשר אובחנו עד כה כבעלי תסמונת אספרגר יאובחנו כיום כבעלי אוטיזם ברמת חומרה נמוכה. בפועל, יהיה מדובר באנשים אשר במרבית המקרים האינטליגנציה שלהם תהיה נורמלית או גבוהה מהרגיל, ושהסימפטומים שלהם בכל אחת מהקטגוריות הנ"ל יהיו מתונים ביחס למצבי אוטיזם חמורים יותר. כתוצאה מכך, תפקודם של ילדים או בוגרים עם אספרגר יהיה בדרך כלל טוב יחסית, ועם קבלת הטיפול המתאים הם עשויים להצליח להשתלב באופן טוב למדי במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות נורמטיביות.

אספרגר – איך זה נראה בפועל?

כיצד אספרגר בא לידי ביטוי לאורך החיים, מעבר לקריטריונים ה"יבשים" לאבחנה?

אספרגר בינקות
אספרגר מאובחן בדרך כלל בגיל הרך (שנה וחצי-שנתיים), אך מחקרים עדכניים מצביעים על כך שבחלק מהמקרים ניתן היה להצביע על מאפיינים ייחודיים כבר במהלך שנת החיים הראשונה. כך, נמצא שתינוקות אשר אובחנו בשלב מאוחר יותר של חייהם כמתמודדים עם אוטיזם בדרגות חומרה שונות הפגינו בשנת חייהם הראשונה, פאסיביות, חוסר עניין ותגובתיות מועטה להורה, הימנעות מקשר עין, התמקדות יוצאת דופן בחפצים, בעיות אכילה, היעדר הנאה ולעתים אף רתיעה ממגע ההורה. באופן כללי, תינוקות אלו נראו מכונסים בעצמם ובעולמם הפנימי ביחס לתינוקות שלא אובחנו בהמשך כסובלים מאוטיזם. עם זאת, חשוב לציין כי סימנים אלו לא תמיד ניכרים לעין, ובפרט לאנשים אשר אין להם ניסיון הורי או מקצועי. כמו כן, סימנים אלו עשויים לנבוע מקשיים רפואיים או התפתחותיים אחרים, ולאו דווקא מתסמונת אספרגר.

אספרגר בגיל הרך ובילדות
כאמור, ילדים עם אספרגר נוטים להיות בעלי אינטליגנציה תקינה ובהתאם לכך, הם ישיגו בדרך כלל את אבני הדרך ההתפתחותיות המרכזיות (הליכה, גמילה מחיתול, שפה) באופן תקין, מעט איטי מהרגיל או בעזרת התערבות מקצועית מינורית. בהתאם לכך, קשייהם המרכזיים של ילדים עם אספרגר יבואו לידי ביטוי בעיקר בתחום התקשורתי והחברתי. ילדים עם אספרגר יתקשו בדרך כלל לקרא נכון את "המפה החברתית" ולקחת חלק בשיחה או משחק משותפים. בחלק מהמקרים נטייתו הטבעית של הילד תהיה לשחק לבד, להעסיק את עצמו ולסגת מקשרים חברתיים. במקרים אחרים, הילד אמנם יפגין עניין ביצירת קשרים חברתיים אך יעשה זאת באופן מסורבל ומוגבל. כך, למשל, ילד עם אספרגר עשוי להיעמד ליד ילד אחר ולהתחיל לדבר על נושא שמעסיק אותו מבלי לשים לב שהילד שקוע במשחק אחר, לא מתעניין בנושא, רוצה לדבר גם כן וכן הלאה. על אף שלילדים עם אספרגר עשויה להיות יכולת שפתית תקינה ואוצר מילים עשיר, הם נוטים להתקשות בשימוש מתוחכם בשפה- הם נוטים להחמיץ מסרים כפולים, מטאפורות, אירוניה ושימוש בהומור ולהבין את הדברים פשוטם כמשמעם, באופן קונקרטי ביותר. קושי זה עשוי להקשות על הקשרים החברתיים מאחר והילד המתמודד עם אספרגר יתקשה להשתלב בשיחות ובהומור קבוצתי, להיעלב בקלות או לדבר/להתנהג באופן שיעורר לעג והצקות חברתיות. כך, התמונה הכללית המתקבלת כאשר אנו מתבוננים בילד עם אספרגר תהיה של ילד נבון המתפקד בצורה סבירה ומעלה במטלות יומיומיות ואפילו בתחום הלימודי, אך הופך להיות מסורבל, נבוך ומעט משונה באינטראקציות חברתיות.

מעבר לתחום החברתי-תקשורתי, ילדים עם אספרגר עשויים לסבול ממספר סימפטומים או דפוסים מוטוריים המקשים עליהם. כך, למשל, רבים מהילדים המתמודדים עם אספרגר נוטים לסרבול מוטורי קל, לקשיי ויסות חושי ולצורך בחזרה על פעולות מוטוריות יוצאות דופן. סימפטומים אלו ניתנים לטיפול בדרך כלל, אך כאשר הם אינם מטופלים הם עשויים להחריף את קשייו החברתיים של הילד. כך, למשל, ילד עם אספרגר הסובל גם מסרבול מוטורי עשוי לסגת עוד יותר ממשחקים ספורטיביים, ילד המבצע מחוות מוטוריות או קוליות משונות עשוי להוות מושא ללעג וילד עם רגישות חושית מוגברת עשוי לסגת או לחוות מצוקה משמעותית באירועים הנחווים כחיוביים ומהנים עבור ילדים אחרים, כמסיבות יום הולדת, טיולים וכן הלאה.

אספרגר בגיל ההתבגרות
מתבגרים עם אספרגר מתמודדים עם קשיים דומים אך שונים מאלו איתם מתמודדים ילדים עם אספרגר. במובנים מסוימים, הכניסה לגיל ההתבגרות עשויה להיות מלווה בהקלה מאחר ובשלב זה של חייהם, מרבית המתבגרים המתמודדים עם אספרגר כבר עברו טיפולים שונים אשר מאפשרים להם שליטה טובה יותר בגופם ובמיומנויות החברתיות הבסיסיות. כך, למשל, בתקופה זו המתבגר עשוי לסבול פחות מקשיי הוויסות החושי אשר הביאו למצוקה רבה בילדות המוקדמת, ולשלוט באופן טוב יותר במיומנויות תפקודיות וחברתיות בסיסיות.

למרות זאת, מתבגרים עם אספרגר עשויים להתמודד עם קשיים ייחודיים לתקופת גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות, מתבגרים נדרשים להפגין מיומנויות בין אישיות מתוחכמות יותר ויותר: החל מהבנת הומור ושנינות מתוחכמים יותר ועד ליכולת ליצירת קשרים אינטימיים ראשוניים. בהתאם, מתבגרים עם אספרגר עשויים לחוות בתקופה זו קושי משמעותי יותר ופער הולך וגדל בין יכולותיהם הבין אישיות לאלו של קבוצת בני גילם. כך, למשל, ילד שהצליח למצוא את מקומו במשחקים הקבוצתיים-ספורטיביים של הילדות, עשוי "ללכת לאיבוד" כאשר משחקים אלו מפנים את מקומם לשיחות אישיות, רגשיות ומורכבות יותר. בהקשר זה, יכולות הביטוי הרגשי המוגבלות של אנשים עם אספרגר עשויות לבלוט במיוחד, מאחר והם עשויים להיתפס כקרים, אדישים, מרוחקים ואטומים.

קושי נוסף הניצב בפני מתבגרים עם אספרגר הוא ההתמודדות עם הדחפים המיניים. כפי שידוע לכולנו, גיל ההתבגרות מלווה בדרך כלל בעלייה משמעותית בדחף המיני, וכאשר המתבגר המתמודד עם אספרגר מתקשה באופן משמעותי לקרא נכון סיטואציות וקודים חברתיים- הוא עשוי לבטא את דחפיו המיניים באופן בלתי הולם. כך, למשל, נער עם אספרגר עשוי לנעוץ עיניים בחזה של נערה או לגעת בה באופן לא מותאם. התנהגויות אלו עלולות להביא, כמובן, לתגובות חברתיות חריפות למרות שהן נובעות, בבסיסן, מחוסר הבנה תמים של הקודים ההתנהגותיים.

מעבר לקשיים השונים, ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית המאפיינת את גיל ההתבגרות עשויה לחדד את מודעותו של המתבגר המתמודד עם אספרגר למצבו ולמגבלותיו, ומודעות זו עשויה להביא להתפתחות סימפטומים רגשיים של דיכאון, חרדה, בדידות, התפרצויות זעם וכן הלאה. מכלול הקשיים גם עשוי לחזק את נטייתו של המתבגר לסגת מאינטראקציות חברתיות ולהשקיע את מירב האנרגיות שלו בתחומים שאינם מבוססים על מגעים בין אישייםץ

אספרגר בבגרות
מרבית האנשים המתמודדים עם אספרגר מגיעים אל הבגרות עם שליטה טובה למדי במיומנויות בין אישיות, חברתיות ותפקודיות. האינטליגנציה הגבוהה של רבים מהם אף מאפשרת להם, במקרים רבים, להשתלב היבט במערכות לימודיות וחברתיות. יחד עם זאת, בחלק גדול מהמקרים עדיין יישארו קשיים מסוימים ביכולות התקשורת וביכולות הבין אישיות. למתבונן מהצד, בוגרים עם אספרגר עשויים להיראות כאדישים, קרים, מנותקים, "יבשים" או "רובוטיים" עקב הקושי שלהם בקריאת המפה החברתית. בנוסף, בוגרים עם אספרגר עשויים להתקשות ביצירת קשרים זוגיים או לחוות קשיים זוגיים משמעותיים עקב הקושי שלהם להיות קשובים ומכווננים אל צרכיו הרגשיים של בן/בת הזוג. כך, למשל, בוגרים עם אספרגר עשויים להתקשות באופן מהותי לתפוס למה בת הזוג זקוקה כאשר היא בוכה, מדוע עצות פרקטיות אינן משפרות את תחושותיה השליליות ומה עושה את תאריך יום הנישואים לתאריך קריטי כל כך עבורה.

בוגרים עם אספרגר עשויים להיות שונים מאוד במסלול החיים בו יבחרו בבגרות, עקב השוני ברמת הסימפטומים והקשיים הבין אישיים איתם הם מתמודדים. חלק מהבוגרים המתמודדים עם אספרגר ישתלבו באופן טוב למדי במערכת התעסוקתית הרגילה, ואף ינהלו חיי משפחה מספקים ומשמעותיים. חלקם ינהלו חיים עצמאיים וישתלבו במערכת תעסוקתית רגילה, אך יגבילו את המגעים החברתיים שלהם למגעים עם בני משפחה קרובים ועם קולגות בלבד. במקרים אחרים, האדם יזדקק למערכת תמיכה מיוחדת אשר תכלול מועדון חברתי ייחודי, מגורים עם בני משפחת המקור או במסגרת מוגנת, מסגרת תעסוקתית לבעלי קשיים רגשיים או סיוע בהשתלבות במקומות עבודה המעסיקים עובדים בעלי צרכים מיוחדים.

אספרגר והגורמים לו

בדומה לשאר ההפרעות על הקשת האוטיסטית, הגורמים להתפתחות אספרגר אינם ברורים, עם כי ידוע כי בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בשכיחות האספרגר באוכלוסייה. כיום, אחד מתוך כ- 330 ילדים יהיה מאובחן כסובל מתסמונת אספרגר, כאשר בנים סובלים מההפרעה בשכיחות גבוהה פי 4 מבנות.
ההנחה הרווחת בנוגע לגורמים לתסמונת אספרגר היא שהתסמונת נוצרת על רקע שילוב בין גורמים גנטיים שונים ואינטראקציות ספציפיות בין גנים שונים, אשר טרם זוהו במדויק. כמו כן, זוהו גורמים נוירו-ביולוגיים רלוונטיים שביניהם פגיעה בקשר בין המערכת הלימבית (מערכת פרימיטיבית הקשורה בחוויות רגשיות-חושיות) לבין קליפת המוח המביאה לקושי משמעותי. גורם נוירו-בביולוגי נוסף שזוהה הצביע על לקות בתפקודם של נוירוני המראה של ילדים עם אוטיזם, אשר אחראיים ליכולת לחקות אחרים וללמוד מהם.
כיוון נוסף שנמצא קשור להיווצרות אספרגר נוגע לסביבה הרחמית בה העובר מתפתח: מספר מחקרים הצביעו על קשר בין אספרגר לבין סיבוכים במהלך ההיריון, חוסר התאמה קיצוני בין מערכת החיסון של האם לזו של העובר ועישון של האם במהלך ההיריון.
חשוב לציין כי על אף המיתוס המוכר לפיו אספרגר והפרעות אוטיזם אחרות קשורים ב"קור רגשי של האם"- בפועל מעולם לא נמצא קשר בין התפקוד האימהי לבין אספרגר.

אבחון אספרגר

אבחון לזיהוי אספרגר מתבצע בישראל בשלב מוקדם יחסית, בין גיל שנה וחצי לשנתיים. אבחון מוקדם זה חשוב ביותר מאחר וממחקרים מצביעים על כך שהתערבות טיפולית מוקדמת מסייעת באופן משמעותי בביסוס שליטה במיומנויות חיוניות להתפתחות. זאת, מאחר ובגילאי הילדות קיימת תקופה קריטית להתפתחויות בתחומי השפה והתקשורת, אותה ילדים עם אספרגר עשויים להחמיץ כאשר הם אינם מאובחנים ומטופלים קרוב ככל האפשר לתקופה קריטית זו.

הפנייה לאבחון אספרגר נעשית בדרך כלל בתקופת הינקות, כאשר ההורים או מטפליו של הילד חשים כי תפקודו הבין אישי פחות טוב מהמצופה לגילו. התלונה הרווחת של הורים היא שילדם אינו מגלה רמת עניין סבירה בקשר איתם ובגירויים שהם מציגים לו, ונראה שקוע יתר על המידה בעולמו הפנימי או בחפצים ספציפיים. כמו כן, הורים עשויים לדווח על עיכובים בהתפתחות השפתית והמוטורית.

אבחון אספרגר עשוי להתבצע ביחידות התפתחותיות של מכונים ובתי חולים, כאשר האבחון עצמו נערך על ידי פסיכיאטרים, נוירולוגים או פסיכולוגים התפתחותיים בעלי הכשרה ספציפית בתחום האבחון ההתפתחותי. אבחון אספרגר כולל בדרך כלל שלושה מרכיבים מרכזיים:

ראיון עם ההורים: ראיון מקיף בו נאסף מידע מקיף על התפתחותו ותפקודו של הילד בהיבטים חיים שונים. בין היתר נאסף מידע על ההיריון והלידה, ההתפתחות המוקדמת, השגת אבני הדרך ההתפתחותיות המרכזיות ועיכובים שחלו בהשגתן, התפתחות השפה, תפקודים שפתיים, רמת התקשורת המילולית והבלתי מילולית, איכות הקשרים הבין אישיים שהילד יוצר, רגישויות חושיות, רמת התפקוד בבית ובמסגרת החינוכית, בעיות רפואיות מיוחדות וכן הלאה.

אבחון ישיר: כחלק מתהליך האבחון, המאבחן נפגש ישירות עם הילד כדי להתרשם ממנו ומתפקודיו ברמה הקוגניטיבית, השפתית, המוטורית, הבין אישית והתפקודית.

בדיקת EEG: בשנים האחרונות אבחון אספרגר והפרעות אוטיזם נוספות כולל גם בדיקת EEG. הסיבות לשימוש בבדיקה זו הוא שמחקרים מצביעים על כך שהפעילות המוחית של ילדים עם אספרגר שונה מזו של ילדים שאינם מתמודדים עם אספרגר או הפרעות אוטיסטיות אחרות (למשל, פגיעה בקשרים העצביים בין המערכת הלימבית וקליפת המוח ושונות בתפקודם של נוירוני המראה). כמו כן, בדיקת EEG עשויה לזהות בעיות נוירולוגיות אשר מייצרות תסמינים דמויי אוטיזם, אשר נובעים למעשה מסיבות אחרות. לדוגמה, פגיעת ראש או אפילפסיה עשויים לייצר נתקים וקשיים רגשיים אשר עלולים להיות מאובחנים בטעות כנתקים אוטיסטיים.
בהתאם לממצאי אבחון, המאבחן יציע להורים לא רק אבחנה פורמלית אלא גם המלצות על תכנית טיפולית כוללנית אשר תספק מענה לצרכיו וקשייו הספציפיים של הילד.

אספרגר – איך מטפלים?

בדומה להפרעות התפתחותיות אחרות ולשאר מצבי האוטיזם, אספרגר נחשבת להפרעה אשר אינה ניתנת לריפוי מלא. עם זאת, קיימות עדויות לכך שילדים שאבחנו בגיל צעיר כסובלים מסימפטומים מתונים יחסית של תסמונת אספרגר, וקיבלו טיפול אינטנסיבי, לא ענו לקריטריונים של אספרגר לאחר מספר שנים. עם זאת, יש לציין כי קיימת מחלוקת בנושא זה, ויש הטוענים כי ילדים שהשתפרו ברמה זו פשוט לא אובחנו נכון בגיל הרך. בכל מקרה, לאור קשייהם הנרחבים של ילדים עם אספרגר בתחומים משמעותיים רבים (שפה, תקשורת, מוטוריקה ועוד), מוסכם כי טיפול בילדים עם תסמונת אספרגר צריך להיות רב מקצועי ואינטנסיבי ולהינתן כבר בגיל צעיר יחסית כדי שיביא לתוצאות משמעותיות.

כיום קיימות מספר שיטות טיפול מרכזיות בתסמונת אספרגר:

שיטת ABA: שיטת ABA היא שיטת עיצוב התנהגות המבוססת על יצירת מסגרת טיפולית אינטנסיבית בה הילד מקבל חיזוקים חיוביים חוזרים ונשנים על התנהגויות חיוביות. ההתנהגות המצופה מהילד מפורקת לתתי מטרות והילד רוכש בהדרגה, תוך קבלת חיזוקים חיוביים, את השליטה במיומנויות תפקודיות ושפתיות שונות.

שיטת DIR: שיטת DIR היא שיטה אינטגרטיבית המאגדת מגוון טיפולים פרא-פסיכולוגיים, אך בלב השיטה עומד רכיב ה"זמן רצפה"- זמנים קבועים המתקיימים מספר פעמים לאורך שעות היום, בהם הילד נמצא עם מטפליו (הורים או צוות מקצועי) אשר מתאימים את עצמם לפעילות המעסיקה את הילד ולאט לאט ובהדרגה "מגרים" אותו להרחבת תחומי העניין. שיטה זו מבוססת על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וחיזוק יכולות ההתקשרות של הילד.

נוירופידבק: לאור הלקויים בפעילות המוחית של הסובלים מתסמונת אספרגר, טיפול באמצעות נוירופידבק מהווה מסגרת טיפולית רלוונטית ביותר. הטיפול בנוירופידבק מבוסס על צפייה בסרט או פעילות ממוחשבת אשר איכותם או ההתקדמות בהם תלויה בקריאת גלי מוח "טובים" של הילד. באמצעות תרגילים אלו, מתאפשר לילד "לתקן" את פעילות גלי המוח הרלוונטיים לכדי פעילות נורמטיבית יותר.

טיפולים פרא-פסיכולוגיים: טיפולים פרא-פסיכולוגיים רלוונטיים לטיפול בתסמונת אספרגר הם ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, אינטגרציה חושית (לילדים עם קשיים בוויסות החושי), פיזיותרפיה וטיפולים נוספים אשר מכוונים לסיוע בהתמודדות עם הלקויות המוטוריות, השפתיות והחושיות הנלוות לתסמונת אספרגר. מתוך טיפולים אלו יש לבחור את הטיפולים המתאימים לקשיי הילד, כאשר גם תכנית הטיפול עצמה תותאם לקשייו הספציפיים. למשל, חלק מהילדים עם תסמונת אספרגר זקוקים לעזרה ברכישת מיומנויות שפה בסיסיות בעוד שאחרים רוכשים את השפה ללא קושי מיוחד, אך זקוקים להכוונה וסיוע משמעותיים סביב רכישת מיומנויות תקינות של שימוש בשפה בסיטואציות חברתיות ורכישת אסטרטגיות לקריאת המפה החברתית באופן מדויק יותר (למשל, איך מזהים אירוניה? איך מזהים שילד אחד מנסה להעליב? איך מצטרפים לשיחה או משחק של ילדים אחרים באופן מותאם?). טיפול רלוונטי נוסף הוא הטיפול הנעזר בבע"ח המאפשר לילד להתנסות בקשר רגשי עם חיה, לפתח אמפתיה לאחר, לחזר מיומנויות מוטוריות (ללטף בעדינות, לשבת על גבו של סוס) ולחוות חוויות של הצלחה והתקדמות התורמות לביטחון העצמי.

טיפול פסיכולוגי: ילדים, מתבגרים ובוגרים עם תסמונת אספרגר יכולים להיתרם מטיפול פסיכולוגי בשני היבטים מרכזיים. ההיבט הראשון הוא עיבוד ועבודה על הקשיים הרגשיים המעסיקים את האדם, עם ובלי קשר לתסמונת אספרגר. ההיבט השני קשור ביצירת קשר רגשי משמעותי עם המטפל, אשר עשוי לקדם גם את נכונותו ויכולתו של הילד לפתח קשרים בין אישיים נוספים.

קבוצות מיומנויות חברתיות: קבוצת מיומנויות חברתיות מספקת לילדים, מתבגרים ובוגרי מסגרת מוגנת לתרגול אינטראקציות חברתיות. המשתתפים מתנסים ומקבלים פידבק והנחיה בזמן אמת לגבי תפקודם החברתי, ויכולים לשכלל את מיומנויותיהם הבין אישיות, להרחיב את המעגל החברתי ולצבור חוויות בין אישיות משמעותיות.

טיפול תרופתי: טיפול תרופתי לתסמונת אספרגר אינו מכוון לריפוי התסמונת אלא ליצירת הקלה בסימפטומים הנלווים לה. כך, למשל, תרופות אנטי חרדתיות עשויות לסייע בהתמודדות עם עכבות וחרדות חברתיות ובהתמודדות עם החרדה הנלווית לשינויים בשגרה. בדומה, תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע בהתמודדות עם בדידות חברתית או עם כאב שהאדם חווה סביב מגבלותיו וקשייו.