תפריט נגישות
חיפוש

אוטיזם בתפקוד גבוה

התינוק שנמנע מקשר עין עם הוריו, הילד שמדבר רק על נושא אחד אך מתעלם כאשר פונים אליו... התנהגותם יוצאת הדופן של אנשים אלו עשויה להצביע כי הם מצויים על קשת האוטיזם. אמנם אוטיזם בתפקוד גבוה נחשב פחות חמור, אך הוא מלווה בפגיעה משמעותית ביכולות התקשורתיות והבין אישיות. 

מהם תהליכי האבחון של אוטיזם בתפקוד גבוה? איך הוא בא לידי ביטוי בחיי היומיום? מהם הגורמים להתפתחותו? ומהם שיטות הטיפול המרכזיות?

אנשי מקצוע בתחום אוטיזם בתפקוד גבוה

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום אוטיזם בתפקוד גבוה

אוטיזם בתפקוד גבוה
"אמרו ש..." – על החיים עם OCD, תסמונת אספרגר וסרבול מוטורי
אוטיזם בתפקוד גבוה
על הספקטרום: שיטות טיפול לילדים בתפקוד נמוך על הרצף האוטיסטי
על הספקטרום: שיטות טיפול לילדים בתפקוד נמוך על הרצף האוטיסטי

אוטיזם בתפקוד גבוה - אבחנה

החל משנת 1994 כלל ה- DSM, המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי הרשמי, אבחנה של אספרגר אשר התייחסה לאנשים המתמודדים עם סימפטומים אוטיסטיים ברמה מתונה יחסית. תסמונת אספרגר שויכה לרצף ההפרעות האוטיסטיות אך נחשבה להפרעה בפני עצמה, בנפרד מהפרעות של אוטיזם או של PDD. במסגרת השינויים שחלו במהדורה החמישית של ה- DSM (אשר יצאה לאור בשנת 2013), בוטלה האבחנה של אספרגר וכל ההפרעות הרלוונטיות הוכללו תחת הכותרת של הפרעות אוטיזם בדרגות חומרה שונות. כלומר, סביר להניח כי אנשים שאובחנו עד עכשיו כבעלי תסמונת אספרגר יאובחנו על פי ה- DSM-5 כבעלי אוטיזם. יש לציין כי לפי ה-DSM אין הבחנה בין רמות שונות של אוטיזם, והאבחנה הרשמית שתינתן תהיה דיכוטומית – כלומר, האם יש אוטיזם או אין אוטיזם.

על פי ה-DSM-5, אוטיזם מאובחן כאשר האדם מתמודד עם קשיים משמעותיים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית אשר מתקיימים כבר מהילדות המוקדמת ומביאים לפגיעה משמעותית ומובחנת בתפקודו היומיומי, החברתי או התעסוקתי.

כדי שיאובחן אוטיזם, על הילד/אדם לענות על הקריטריונים הבאים:

1. קיומם של קשיים מתמשכים ונרחבים ביכולות התקשורת וביכולות האינטראקציה החברתית אשר באים לידי ביטוי בשלושה היבטים מרכזיים:

* היעדרה של הדדיות חברתית: מתבטאת בכך שהאדם אינו יוזם ואינו מגיב לאינטראקציות חברתיות, אינו מעוניין לשתף אחרים בחוויותיו, מתקשה לנהל שיח תקין ומביע את רגשותיו באופן מוגבל.

* תקשורת בלתי מילולית מוגבלת: יכולתו של האדם להשתמש בהתנהגויות ומחוות לא מילוליות התואמות את גילו ואת הסיטואציה בה הוא נמצא- מוגבלת. למשל, עשויים להתקיים קשיים ביצירת קשר עין ובביצוע מחוות גופניות מקובלות חברתית.

* יחסים חברתיים מוגבלים: האדם מתקשה לפתח, ליצור ולקיים לאורך זמן קשרים בין אישיים, וניכר קושי משמעותי בהבנת יחסים ואינטראקציות חברתיות. כתוצאה מכך, ילדים עם אוטיזם עשויים להתקשות בהשתלבות במשחק עם ילדים אחרים, ובוגרים עם אוטיזם עשויים להתקשות ביצירת קשרים רגשיים משמעותיים ובהשתלבות חברתית תקינה במקום עבודתם.

2. קיומם של דפוסי התנהגות, עניין ופעילות מצומצמים, חזרתיים ויוצאי דופן. כדי שאדם יאובחן כסובל מאוטיזם, עליו לענות לפחות על שניים מהקריטריונים הבאים בהקשר זה:

* קיומם של דפוסים מוטוריים סטריאוטיפיים או דפוסים מוטוריים חזרתיים: דפוסים מסוג זה עשויים להתבטא בתנועות ידיים מוזרות, אקולליה (חזרה על דברי אחרים), התנדנדות, חזרה אינטנסיבית על מחווה גופנית או קולית וכן הלאה.

* נטייה לנוקשות: קריטריון זה מתבטא בנטייה לנוקשות משמעותית אשר מתבטאת בדבקות עיקשת בשגרה (למשל, ללכת תמיד באותו מסלול, לאכול את ארוחת הצהריים בסדר מסוים) ובקושי משמעותי ביותר בהתמודדות עם שינויים, גם כאשר מדובר בשינויים מינוריים (למשל, בקשה לצחצוח שיניים לפני לבישת פיג'מה ולא אחריה, כפי שהילד רגיל).

* "הידבקות" לתחומי עניין מוגבלים וקבועים: קריטריון זה מתבטא בהתעניינות אובססיבית בתחום ידע או עיסוק ספציפיים (בולים, לוחות זמנים של אוטובוסים, ערי בירה, מכוניות), עד כדי התעניינות יתר בתחום זה והזנחת תחומי עניין אחרים.

* קשיי וויסות חושי הבאים לידי ביטוי בתת רגישות או יתר רגישות לגירויים חושיים. אוטיזם המלווה בתת רגישות עשוי להתבטא, למשל, באדישות לכאב ובצורך בגרייה חזקה מאוד כדי לייצר תחושה. אוטיזם המלווה ברגישות יתר, לעומת זאת, מתבטא ברגישות גבוהה המלווה באי נעימות משמעותית סביב חשיפה למרקמים, קולות, רעשים או ריחות אשר מרבית אנשים חווים באופן מינורי יותר. למשל, ילד עם אוטיזם עשוי להימנע מאכילת מזונות נוזליים (יוגורט, מרק) או להגיב באי נעימות קיצונית לרעשים חזקים.

כאמור, אנשים אשר אובחנו עד כה כבעלי תסמונת אספרגר יאובחנו כיום כבעלי אוטיזם ברמת תפקוד גבוהה. בפועל, יהיה מדובר באנשים אשר במרבית המקרים האינטליגנציה שלהם תהיה נורמלית או גבוהה מהרגיל, ושהסימפטומים שלהם בכל אחת מהקטגוריות הנ"ל יהיו מתונים ביחס למצבי אוטיזם חמורים יותר. כתוצאה מכך, תפקודם יהיה בדרך כלל טוב יחסית, ועם קבלת הטיפול המתאים הם עשויים להצליח להשתלב באופן טוב למדי במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות נורמטיביות.

אבחון אוטיזם

אבחון לזיהוי אוטיזם מתבצע בישראל בשלב מוקדם יחסית, בין גיל שנה וחצי לשנתיים. אבחון מוקדם זה חשוב ביותר מאחר וממחקרים מצביעים על כך שהתערבות טיפולית מוקדמת מסייעת באופן משמעותי בביסוס שליטה במיומנויות חיוניות להתפתחות. זאת, מאחר ובגילאי הילדות קיימת תקופה קריטית להתפתחויות בתחומי השפה והתקשורת, אותה ילדים עם אוטיזם עשויים להחמיץ כאשר הם אינם מאובחנים ומטופלים קרוב ככל האפשר לתקופה קריטית זו.

הפנייה לאבחון אוטיזם נעשית בדרך כלל בתקופת הינקות, כאשר ההורים או מטפליו של הילד חשים כי תפקודו הבין אישי פחות טוב מהמצופה לגילו. התלונה הרווחת של הורים היא שילדם אינו מגלה רמת עניין סבירה בקשר איתם ובגירויים שהם מציגים לו, ונראה שקוע יתר על המידה בעולמו הפנימי או בחפצים ספציפיים. כמו כן, הורים עשויים לדווח על עיכובים בהתפתחות השפתית והמוטורית.

אבחון אוטיזם עשוי להתבצע ביחידות התפתחותיות של מכונים ובתי חולים, כאשר האבחון עצמו נערך על ידי פסיכיאטרים, נוירולוגים או פסיכולוגים התפתחותיים בעלי הכשרה ספציפית בתחום האבחון ההתפתחותי. אבחון אוטיזם כולל בדרך כלל שלושה מרכיבים מרכזיים:

ראיון עם ההורים: ראיון מקיף בו נאסף מידע מקיף על התפתחותו ותפקודו של הילד בהיבטים חיים שונים. בין היתר נאסף מידע על ההיריון והלידה, ההתפתחות המוקדמת, השגת אבני הדרך ההתפתחותיות המרכזיות ועיכובים שחלו בהשגתן, התפתחות השפה, תפקודים שפתיים, רמת התקשורת המילולית והבלתי מילולית, איכות הקשרים הבין אישיים שהילד יוצר, רגישויות חושיות, רמת התפקוד בבית ובמסגרת החינוכית, בעיות רפואיות מיוחדות וכן הלאה.

אבחון ישיר: כחלק מתהליך האבחון, המאבחן נפגש ישירות עם הילד כדי להתרשם ממנו ומתפקודיו ברמה הקוגניטיבית, השפתית, המוטורית, הבין אישית והתפקודית.

בדיקת EEG: בשנים האחרונות אבחון אוטיזם כולל גם בדיקת EEG. הסיבות לשימוש בבדיקה זו הוא שמחקרים מצביעים על כך שהפעילות המוחית של ילדים עם אוטיזם שונה (למשל, פגיעה בקשרים העצביים בין המערכת הלימבית וקליפת המוח ושונות בתפקודם של נוירוני המראה). כמו כן, בדיקת EEG עשויה לזהות בעיות נוירולוגיות אשר מייצרות תסמינים דמויי אוטיזם, אשר נובעים למעשה מסיבות אחרות. לדוגמה, פגיעת ראש או אפילפסיה עשויים לייצר נתקים וקשיים רגשיים אשר עלולים להיות מאובחנים בטעות כנתקים אוטיסטיים.

בהתאם לממצאי אבחון, המאבחן יציע להורים לא רק אבחנה פורמלית אלא גם המלצות על תכנית טיפולית כוללנית אשר תספק מענה לצרכיו וקשייו הספציפיים של הילד.

אוטיזם – איך זה נראה בפועל?

כיצד אוטיזם בא לידי ביטוי לאורך החיים, מעבר לקריטריונים ה"יבשים" לאבחנה?

אוטיזם בינקות אוטיזם מאובחן בדרך כלל בגיל הרך (שנה וחצי-שנתיים), אך מחקרים עדכניים מצביעים על כך שבחלק מהמקרים ניתן היה להצביע על מאפיינים ייחודיים כבר במהלך שנת החיים הראשונה. כך, נמצא שתינוקות אשר אובחנו בשלב מאוחר יותר של חייהם כמתמודדים עם אוטיזם בדרגות חומרה שונות הפגינו בשנת חייהם הראשונה, פאסיביות, חוסר עניין ותגובתיות מועטה להורה, הימנעות מקשר עין, התמקדות יוצאת דופן בחפצים, בעיות אכילה, היעדר הנאה ולעתים אף רתיעה ממגע ההורה. באופן כללי, תינוקות אלו נראו מכונסים בעצמם ובעולמם הפנימי ביחס לתינוקות שלא אובחנו בהמשך כסובלים מאוטיזם. עם זאת, חשוב לציין כי סימנים אלו לא תמיד ניכרים לעין, ובפרט לאנשים אשר אין להם ניסיון הורי או מקצועי. כמו כן, סימנים אלו עשויים לנבוע מקשיים רפואיים או התפתחותיים אחרים, ולאו דווקא מאוטיזם.

אוטיזם בגיל הרך ובילדות

כאמור, ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה נוטים להיות בעלי אינטליגנציה תקינה ובהתאם לכך, הם ישיגו בדרך כלל את אבני הדרך ההתפתחותיות המרכזיות (הליכה, גמילה מחיתול, שפה) באופן תקין, מעט איטי מהרגיל או בעזרת התערבות מקצועית מינורית. בהתאם לכך, קשייהם המרכזיים של ילדים אלו יבואו לידי ביטוי בעיקר בתחום התקשורתי והחברתי.

ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה יתקשו בדרך כלל לקרא נכון את "המפה החברתית" ולקחת חלק בשיחה או משחק משותפים. בחלק מהמקרים נטייתו הטבעית של הילד תהיה לשחק לבד, להעסיק את עצמו ולסגת מקשרים חברתיים. במקרים אחרים, הילד אמנם יפגין עניין ביצירת קשרים חברתיים אך יעשה זאת באופן מסורבל ומוגבל.

כך, למשל, הילד עשוי להיעמד ליד ילד אחר ולהתחיל לדבר על נושא שמעסיק אותו מבלי לשים לב שהילד שקוע במשחק אחר, לא מתעניין בנושא, רוצה לדבר גם כן וכן הלאה. על אף שלילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה עשויה להיות יכולת שפתית תקינה ואוצר מילים עשיר, הם נוטים להתקשות בשימוש מתוחכם בשפה- הם נוטים להחמיץ מסרים כפולים, מטאפורות, אירוניה ושימוש בהומור ולהבין את הדברים פשוטם כמשמעם, באופן קונקרטי ביותר.

קושי זה עשוי להקשות על הקשרים החברתיים מאחר שהילד יתקשה להשתלב בשיחות ובהומור קבוצתי, להיעלב בקלות או לדבר/להתנהג באופן שיעורר לעג והצקות חברתיות. כך, התמונה הכללית המתקבלת כאשר אנו מתבוננים בילד עם אוטיזם בתפקוד גבוה תהיה של ילד נבון המתפקד בצורה סבירה ומעלה במטלות יומיומיות ואפילו בתחום הלימודי, אך הופך להיות מסורבל, נבוך ומעט משונה באינטראקציות חברתיות.

אוטיזם בגיל ההתבגרות

מתבגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה מתמודדים עם קשיים דומים אך שונים מאלו איתם מתמודדים ילדים. במובנים מסוימים, הכניסה לגיל ההתבגרות עשויה להיות מלווה בהקלה מאחר ובשלב זה של חייהם, מרבית המתבגרים המתמודדים עם אוטיזם כבר עברו טיפולים שונים אשר מאפשרים להם שליטה טובה יותר בגופם ובמיומנויות החברתיות הבסיסיות.

כך, למשל, בתקופה זו המתבגר עשוי לסבול פחות מקשיי הוויסות החושי אשר הביאו למצוקה רבה בילדות המוקדמת, ולשלוט באופן טוב יותר במיומנויות תפקודיות וחברתיות בסיסיות.

למרות זאת, מתבגרים עם אוטיזם עשויים להתמודד עם קשיים ייחודיים לתקופת גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות, מתבגרים נדרשים להפגין מיומנויות בין אישיות מתוחכמות יותר ויותר: החל מהבנת הומור ושנינות מתוחכמים יותר ועד ליכולת ליצירת קשרים אינטימיים ראשוניים. בהתאם, מתבגרים עם אוטיזם עשויים לחוות בתקופה זו קושי משמעותי יותר ופער הולך וגדל בין יכולותיהם הבין אישיות לאלו של קבוצת בני גילם.

כך, למשל, ילד שהצליח למצוא את מקומו במשחקים הקבוצתיים-ספורטיביים של הילדות, עשוי "ללכת לאיבוד" כאשר משחקים אלו מפנים את מקומם לשיחות אישיות, רגשיות ומורכבות יותר. בהקשר זה, יכולות הביטוי הרגשי המוגבלות של אנשים עם אוטיזם עשויות לבלוט במיוחד, מאחר והם עשויים להיתפס כקרים, אדישים, מרוחקים ואטומים.

קושי נוסף הניצב בפני מתבגרים עם אוטיזם הוא ההתמודדות עם הדחפים המיניים. כפי שידוע לכולנו, גיל ההתבגרות מלווה בדרך כלל בעלייה משמעותית בדחף המיני, וכאשר המתבגר המתמודד עם אוטיזם מתקשה באופן משמעותי לקרא נכון סיטואציות וקודים חברתיים- הוא עשוי לבטא את דחפיו המיניים באופן בלתי הולם. התנהגויות אלו עלולות להביא, כמובן, לתגובות חברתיות חריפות למרות שהן נובעות, בבסיסן, מחוסר הבנה תמים של הקודים ההתנהגותיים.

מעבר לקשיים השונים, ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית המאפיינת את גיל ההתבגרות עשויה לחדד את מודעותו של המתבגר המתמודד עם אוטיזם למצבו ולמגבלותיו, ומודעות זו עשויה להביא להתפתחות סימפטומים רגשיים של דיכאון, חרדה, בדידות, התפרצויות זעם וכן הלאה. מכלול הקשיים גם עשוי לחזק את נטייתו של המתבגר לסגת מאינטראקציות חברתיות ולהשקיע את מירב האנרגיות שלו בתחומים שאינם מבוססים על מגעים בין אישיים.

אוטיזם בבגרות

מרבית האנשים המתמודדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה מגיעים אל הבגרות עם שליטה טובה למדי במיומנויות בין אישיות, חברתיות ותפקודיות. האינטליגנציה הגבוהה של רבים מהם אף מאפשרת להם, במקרים רבים, להשתלב היטב במערכות לימודיות וחברתיות. יחד עם זאת, בחלק גדול מהמקרים עדיין יישארו קשיים מסוימים ביכולות התקשורת וביכולות הבין אישיות. למתבונן מהצד, בוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה עשויים להיראות כאדישים, קרים, מנותקים, "יבשים" או "רובוטיים" עקב הקושי שלהם בקריאת המפה החברתית. בנוסף, הם עשויים להתקשות ביצירת קשרים זוגיים או לחוות קשיים זוגיים משמעותיים עקב הקושי שלהם להיות קשובים ומכווננים אל צרכיו הרגשיים של בן/בת הזוג.

חלק מהבוגרים המתמודדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה ישתלבו באופן טוב למדי במערכת התעסוקתית הרגילה, ואף ינהלו חיי משפחה מספקים ומשמעותיים. חלקם ינהלו חיים עצמאיים וישתלבו במערכת תעסוקתית רגילה, אך יגבילו את המגעים החברתיים שלהם למגעים עם בני משפחה קרובים ועם קולגות בלבד. במקרים אחרים, האדם יזדקק למערכת תמיכה מיוחדת אשר תכלול מועדון חברתי ייחודי, מגורים עם בני משפחת המקור או במסגרת מוגנת, מסגרת תעסוקתית לבעלי קשיים רגשיים או סיוע בהשתלבות במקומות עבודה המעסיקים עובדים בעלי צרכים מיוחדים.

אוטיזם בתפקוד גבוה והגורמים לו

בדומה לשאר ההפרעות על הקשת האוטיסטית, הגורמים להתפתחות אוטיזם בתפקוד גבוה אינם ברורים, עם כי ידוע כי בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בשכיחותו באוכלוסייה. ההנחה הרווחת בנוגע לגורמים לאוטיזם היא שהתסמונת נוצרת על רקע שילוב בין גורמים גנטיים שונים ואינטראקציות ספציפיות בין גנים שונים, אשר טרם זוהו במדויק. כמו כן, זוהו גורמים נוירו-ביולוגיים רלוונטיים שביניהם פגיעה בקשר בין המערכת הלימבית (מערכת פרימיטיבית הקשורה בחוויות רגשיות-חושיות) לבין קליפת המוח המביאה לקושי משמעותי. גורם נוירו-בביולוגי נוסף שזוהה הצביע על לקות בתפקודם של נוירוני המראה של ילדים עם אוטיזם, אשר אחראיים ליכולת לחקות אחרים וללמוד מהם.

כיוון נוסף שנמצא קשור להיווצרות אוטיזם נוגע לסביבה הרחמית בה העובר מתפתח: מספר מחקרים הצביעו על קשר בין אוטיזם לבין סיבוכים במהלך ההיריון, חוסר התאמה קיצוני בין מערכת החיסון של האם לזו של העובר ועישון של האם במהלך ההיריון.

חשוב לציין כי על אף המיתוס המוכר לפיו אוטיזם קשור ב"קור רגשי של האם"- בפועל מעולם לא נמצא קשר בין התפקוד האימהי לבין אוטיזם.

אוטיזם בתפקוד גבוה – איך מטפלים?

בדומה להפרעות התפתחותיות אחרות ולשאר מצבי האוטיזם, אוטיזם בתפקוד גבוה נחשב להפרעה אשר אינה ניתנת לריפוי מלא. עם זאת, קיימות עדויות לכך שילדים שאבחנו בגיל צעיר כסובלים מסימפטומים מתונים יחסית של אוטיזם, וקיבלו טיפול אינטנסיבי, לא ענו לקריטריונים של אוטיזם לאחר מספר שנים. עם זאת, יש לציין כי קיימת מחלוקת בנושא זה, ויש הטוענים כי ילדים שהשתפרו ברמה זו פשוט לא אובחנו נכון בגיל הרך. בכל מקרה, לאור קשייהם הנרחבים של ילדים עם אוטיזם בתחומים משמעותיים רבים (שפה, תקשורת, מוטוריקה ועוד), מוסכם כי טיפול בילדים עם אוטיזם צריך להיות רב מקצועי ואינטנסיבי ולהינתן כבר בגיל צעיר יחסית כדי שיביא לתוצאות משמעותיות.

כיום קיימות מספר שיטות טיפול מרכזיות באוטיזם:

שיטת ABA: שיטת ABA היא שיטת עיצוב התנהגות המבוססת על יצירת מסגרת טיפולית אינטנסיבית בה הילד מקבל חיזוקים חיוביים חוזרים ונשנים על התנהגויות חיוביות. ההתנהגות המצופה מהילד מפורקת לתתי מטרות והילד רוכש בהדרגה, תוך קבלת חיזוקים חיוביים, את השליטה במיומנויות תפקודיות ושפתיות שונות.

שיטת DIR: שיטת DIR היא שיטה אינטגרטיבית המאגדת מגוון טיפולים פרא-פסיכולוגיים, אך בלב השיטה עומד רכיב ה"זמן רצפה"- זמנים קבועים המתקיימים מספר פעמים לאורך שעות היום, בהם הילד נמצא עם מטפליו (הורים או צוות מקצועי) אשר מתאימים את עצמם לפעילות המעסיקה את הילד ולאט לאט ובהדרגה "מגרים" אותו להרחבת תחומי העניין. שיטה זו מבוססת על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וחיזוק יכולות ההתקשרות של הילד.

טיפולים פרא-פסיכולוגיים: טיפולים פרא-פסיכולוגיים רלוונטיים לטיפול באוטיזם הם ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, אינטגרציה חושית (לילדים עם קשיים בוויסות החושי), פיזיותרפיה וטיפולים נוספים אשר מכוונים לסיוע בהתמודדות עם הלקויות המוטוריות, השפתיות והחושיות הנלוות לאוטיזם. מתוך טיפולים אלו יש לבחור את הטיפולים המתאימים לקשיי הילד, כאשר גם תכנית הטיפול עצמה תותאם לקשייו הספציפיים. למשל, חלק מהילדים זקוקים לעזרה ברכישת מיומנויות שפה בסיסיות בעוד שאחרים רוכשים את השפה ללא קושי מיוחד, אך זקוקים להכוונה וסיוע משמעותיים סביב רכישת מיומנויות תקינות של שימוש בשפה בסיטואציות חברתיות ורכישת אסטרטגיות לקריאת המפה החברתית באופן מדויק יותר (למשל, איך מזהים אירוניה? איך מזהים שילד אחד מנסה להעליב? איך מצטרפים לשיחה או משחק של ילדים אחרים באופן מותאם?). טיפול רלוונטי נוסף הוא הטיפול הנעזר בבע"ח המאפשר לילד להתנסות בקשר רגשי עם חיה, לפתח אמפתיה לאחר, לחזר מיומנויות מוטוריות (ללטף בעדינות, לשבת על גבו של סוס) ולחוות חוויות של הצלחה והתקדמות התורמות לביטחון העצמי.

טיפול פסיכולוגי: ילדים, מתבגרים ובוגרים עם אוטיזם יכולים להיתרם מטיפול פסיכולוגי בשני היבטים מרכזיים. ההיבט הראשון הוא עיבוד ועבודה על הקשיים הרגשיים המעסיקים את האדם, עם ובלי קשר לאוטיזם. ההיבט השני קשור ביצירת קשר רגשי משמעותי עם המטפל, אשר עשוי לקדם גם את נכונותו ויכולתו של הילד לפתח קשרים בין אישיים נוספים.

קבוצות מיומנויות חברתיות: קבוצת מיומנויות חברתיות מספקת לילדים, מתבגרים ובוגרי מסגרת מוגנת לתרגול אינטראקציות חברתיות. המשתתפים מתנסים ומקבלים פידבק והנחיה בזמן אמת לגבי תפקודם החברתי, ויכולים לשכלל את מיומנויותיהם הבין אישיות, להרחיב את המעגל החברתי ולצבור חוויות בין אישיות משמעותיות.

טיפול תרופתי: טיפול תרופתי לאוטיזם אינו מכוון לריפוי התסמונת אלא ליצירת הקלה בסימפטומים הנלווים לה. כך, למשל, תרופות אנטי חרדתיות עשויות לסייע בהתמודדות עם עכבות וחרדות חברתיות ובהתמודדות עם החרדה הנלווית לשינויים בשגרה. בדומה, תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע בהתמודדות עם בדידות חברתית או עם כאב שהאדם חווה סביב מגבלותיו וקשייו.