ביהדות, נחשב השיער למקור כוח ומיניות: שמשון מאבד את כוחו לאחר שדלילה, אהובתו, גוזזת את שיערו; נשים מצוות ללכת בכיסוי ראש בכדי שמראה שערן לא יביא לידי "הרהור עבירה". עבור הלוקים בטריכוטילומניה, השיער אינו מקור כוח אלא החלק בגוף שסביבו מתרחשת הפרעה משמעותית המתבטאת בדחף חזק לתלישת שיער מאזורי גוף שונים.
תסמינים קליניים
טריכוטילומניה היא הפרעת שליטה בדחף המתבטאת בתלישת שיער מכוונת, אשר פורצת בדרך כלל בילדות או בבגרות המוקדמת. התלישה אינה גורמת לכאב, והיא מלווה בריגוש ומתח לפני התלישה ותחושת הקלה וסיפוק אחריה. אזורי התלישה השכיחים הם הקרקפת, הגבות, הריסים ואזור הזקן, אך גם אזורים אחרים עשויים להיכלל. לעיתים מלווה התלישה בהכנסת השיער התלוש לפה, אכילת ציפורניים, הטחת הראש ופעולות אחרות של פגיעה עצמית.
שכיחות ההפרעה
השכיחות השנתית באוכלוסיה הכללית, אצל מבוגרים ומתבגרים, מוערכת ב1%-2%. נשים מושפעות יותר מההפרעה, כאשר היחס בין המינים מוערך ב-1:10. בקרב ילדים הסובלים מטריכוטילומניה היחס בין המינים דומה.
אבחנה ע"פ ה-DSM
A. תלישה חוזרת של השיער, וכתוצאה מכך איבוד השיער.
B. ניסיונות חוזרים ונשנים להקטין או להפסיק את משיכת שיער.
C. משיכת השיער גורמת למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או פגיעה חברתית, תעסוקתית או בתחומי תפקוד משמעותיים אחרים.
D. משיכת השיער או נשירת שיער אינה מיוחסת למצב רפואי אחר, כמו למשל, בעיה עורית.
E. משיכת השיער אינה מוסברת טוב יותר על ידי התסמינים של הפרעה נפשית אחרת (לדוגמה, ניסיון לשפר פגם או ליקוי נתפס במראה הגוף בהפרעת גוף דיסמורפית).
גורמים להפרעה
ההסבר להפרעה שנוי במחלוקת וגישות שונות מגדירות ומסבירות את ההפרעה באופן שונה.
גורמים פסיכולוגיים: גישות פסיכולוגיות רואות בתלישת השיער פעולת פיצוי על אובדן (ממשי או מדומיין) של אובייקטים משמעותיים או כביטוי סמלי של דחפים תוקפניים ומיניים. גישות אחרות רואות את ההפרעה כתת סוג של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). הסבר פסיכולוגי נוסף ניתן על ידי גישות הרואות בתלישת שיער סוג של התנהגות פגיעה עצמית שנועדה להפחית מתח או לחלופין, להפחית קהות חושים רגשית.
גורמים נוירו-פסיכולוגיים: לא ידוע על גורם נוירו-פסיכולוגי ברור להפרעה, אך השיפור שחל לאחר טיפול תרופתי מצביע על כך שיתכן מאוד כי קיים מקור נוירולוגי.
גורמים פסיכו-סוציאליים והתנהגותיים: תיאוריות התנהגותיות רואות בתלישת השיער התנהגות המאפשרת הפחתת מתח בתגובה למצבי לחץ. בהתאם, מחקרים מצביעים על כך שבקרב הסובלים מטריכוטולומניה ישנו אחוז גבוה של אנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית או שחוו אירועים טראומטיים.
טיפול
טריכוטילומניה עשויה להביא למצוקה ופגיעה תפקודית ניכרת וכמעט ואינה נרפאת ללא טיפול. כיום, קיימים מספר סוגי טיפולים להפרעה, כאשר שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם טיפול תרופתי נמצא כיעיל ביותר. כאשר ההפרעה נלווית להפרעות נפשיות נוספות, כחרדה, הפרעת אישיות וכדומה, יש לשקול גם טיפול פסיכותרפי דינמי מקיף יותר.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי: נמצא כיעיל במיוחד וכולל טכניקות התנהגותיות כגון לימוד התנהגויות שיחליפו את תלישת השיער, אימון לניטור (מעקב) עצמי ועוד. טכניקות קוגניטיביות כוללות אימון לזיהוי המחשבות והרגשות הקודמים לתלישת השיער. טיפול קבוצתי המתבסס על טכניקות אלו יעיל אף הוא ומהווה מקור תמיכה משמעותי.
טיפול תרופתי: ישנם חילוקי דעות לגבי הטיפול התרופתי האידיאלי לטריכוטולומניה, אך הטיפול המקובל, כיום, הוא טיפול בתרופות אנטי דכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שנמצאו כיעילים הם תרופות אנטי פסיכוטיות, ליתיום, קלומיפרמין ועוד. למרות יעילות הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכותרפי מקביל נוטה ההפרעה להישנות.
ביבליוגרפיה
DSM-IV (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1998) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition.
Victoria E White Kress, Brandy L Kelly, Laura J McCormick. Trichotillomania: Assessment, Diagnosis, and Treatment. Journal of Counseling and Development: JCD. Alexandria: Spring 2004. Vol. 82, Iss. 2; pg. 185.
Gershuny, B. S .; Keuthen, N. J .; Gentes, E. L .; Russo, A. R .; Emmott, E. C .; Jameson, M .; Dougherty, D. D .; Loh, R .; Jenike, M. A . Current posttraumatic stress disorder and history of trauma in trichotillomania. Journal of Clinical Psychology 0021-9762, vol: 62 (12) 2006 p: 1521-1529.
