שלום. לפני כמה חודשים סיימתי טיפול של כשנתיים במכון בסבסוד הקופה, וקבלתי מישהי אחרת באותו מקום. ההתלבטות על העזיבה התחילה כמה חודשים אחרי ההתחלה והנושא נדון כמה פעמים. אך החשש ממטפל או מטפלת חדשים היה גדול. בסוף החלטתי אבל החשש ואי הנעימות נשארו. היא אמרה שתמיד תזכור את הקשר ועצם ההחלטה לעזוב היא חוזק. עם החדשה נאלצתי להתחיל כמעט מההתחלה בתיאור הדמויות המשפחתיות ובהיסטוריה שלי(( והקצב נעשה איטי)ולאחרונה היא טענה שמנסיונה קופת חולים לא מאשרת ארכה( נשארו קרוב לשלושה חודשים לסיום)אם אין אבחנה פסיכיאטרית ושגם מדריכתה אשרה זאת ולכן היא מנועה מלהגיש בקשה.כמה שבועות לפני כן אמרה שתגיש בקשה, אז אם היא מניסיון ידעה שלא יאשרו, למה אמרה את זה?מוזר. היא זרקה הכדור אליי, שאני אבקש מהקופה, שיש לה מרכז משל עצמה ולכן גם פחות רצון. למרות שזה נשמע לי לא הגיוני, שהרי הם אמורים לפנות , עשיתי זאת. עדיין לא ענו. אמרתי לה, שבשבועיים הקרובים כנראה נסיים כי אין מספיק זמן לסגור הפער מהטיפול הקודם ולא קשור אליה ישירות. במקביל שאלתי את המטפלת הקודמת, שאמרה אז, שידוע לה, שהקופה כן האריכה לאנשים רגילים( אך זה היה בקופה אחרת שגם עובדת איתם, ולה אין גוף משלה),.בהקדמה לזה ציינתי שבמידה מסוימת עשיתי טעות בהחלפה, למרות האי הבנות מהירותה והעובדה המכעיסה שהמנהל שם טרפד אפשרות לפעמיים בשבוע בהתחלת המפגשים על ידי קודם שהקופה תאשר, ואחרי זה באמצעות קבלת חוות דעת מפסיכיאטר למה צריך פעמיים.ציינתי שאם היה לי כסף הייתי שוקל לנסות שוב, שכן היא כבר מכירה. בסוף שאלתי לגבי בקשת ההארכה מהקופה ומה שאמרה אז אך לא הגיבה בנתיים לאכזבתי.אולי נפגעה מההחלפה אבל התעלמות לא נראית לי התנהגות הולמת מול מי שניסית לעזור לו כשנתיים.אולי טעיתי ששלחתי הודעה?חשבתי שגם אם לא תענה לא אעיר לה וזהו כדי לא להרגיש לא רצוי ובעיתי. האומנם? הביורוקרטיה הזאת והמטפלות האלה ואמירחתיהם לא נותנות שקט נפשי אלא הביאו אותי למחשבה לוותר על מה שנשאר למרות שאני מבולבל כרגע