תפריט נגישות

Sigmund Freud - זיגמונד פרויד

פרויד הוא אבי הפסיכואנליזה, ורעיונותיו התיאורטיים מהמאה ה-19, היוו את הבסיס לכלל הטיפולים הפסיכולוגיים הרגשיים כיום. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הרקע, הקווים המנחים לעבודתו, בריאות ופתולוגיה, מיניות וטיפול לפי פרויד. 

"פליטת פה פרוידיאנית", "זה התת-מודע שלך מדבר", "מה המשמעות של החלום שלי?", "תפסיק להדחיק ותתחיל לדבר". ביטויים אלו ועוד רבים אחרים, מדגימים כיצד החשיבה שפיתח זיגמונד פרויד במסגרת הפסיכואנליזה הפכה למרכיב כמעט מובן מאליו בעידן המודרני. הטיפול הפסיכודינמי שהגה זיגמונד פרויד בסוף המאה ה-19, היווה למעשה את הבסיס לכל הטיפולים הפסיכולוגיים-רגשיים של ימינו, גם אם רבים מהם שונו ללא הכר וקיבלו תצורות חדשות.

רקע

זיגמונד פרויד (1856-1939) נולד בצ'כוסלובקיה למשפחה יהודית, חילונית וענייה למדי. הוא בילה את מרבית ילדותו בווינה, עם ששת אחיו ואחיותיו. על שנים אלו אמר בבגרותו, "ואז באו שנים ארוכות וקשות... אין בהן דבר שראוי לזכרו". פרויד היה תלמיד מוכשר ושאפתן, נחשב לבן המועדף והחל בלימודי רפואה כשהיה בן 18. הוא התחיל את עבודתו כרופא בווינה, אך לאחר שזכה במלגת לימודים והתנסה בעבודה עם אחד הנוירולוגים הידועים של התקופה - שארקו, החל לעסוק ברפואה פסיכיאטרית ובהיפנוזה.

במקביל לנישואיו ולהולדת חמשת ילדיו, החל פרויד לפתח את רעיונותיו אודות נושאים כמו היסטריה, חרדה, דחפים וחלומות. בהמשך, פיתח את יסודות הטיפול הפסיכואנליטי למה שנודע בהמשך כ"טיפול בדיבור". על אף שפרויד נודע בחוסר סובלנות לדעות המנוגדות לדעותיו, הוא עצמו הרבה לשנות ולתקן אלמנטים אשר חשב כי הם שגויים או בלתי מדויקים בעבודתו. על כן, התיאוריה שלו התפתחה והשתנתה רבות לאורך שנות פועלו.

פרויד זכה להכרה רבה על עבודתו בתחום הפסיכיאטריה, אך כתביו זכו לגינוי ונשרפו בפומבי בתקופת השלטון הנאצי. את מרבית חייו בילה בוינה, אך נאלץ לברוח מהנאצים והשתקע עם אישתו ובתו הצעירה, אנה פרויד, באנגליה. בגיל 67, חלה בסרטן אך המשיך לטפל ולפרסם את כתביו, כאשר ב-1939 שב הסרטן לתקוף אותו. מאחר ולא ניתן היה לנתחו, בחר פרויד לסיים את חייו וביקש מרופאו להזריק לו כמות קטלנית של מורפיום, הוא נפטר בגיל 83.

קווים מנחים בעבודתו של פרויד

עבודתו התיאורטית של פרויד רחבה ומקיפה תחומי חיים רבים, החל מהתפתחותו הנפשית של הפרט וכלה באלמנטים תרבותיים כמו דת ואמנות. יחד עם זאת, במסגרת התיאוריות שפיתח עמדו מספר הנחות יסוד אשר היוו את הבסיס לעבודתו:

1. דטרמיניזם פסיכולוגי - מקורה של כל התנהגות היא בחיי הנפש, ולכן ניתן להסביר ולמצוא סיבה נפשית לכל סוג של התנהגות אנושית.

2. העבר משפיע על ההווה - חוויות, זיכרונות ורגשות מתקופת הילדות המוקדמת, מעצבים את האישיות הבוגרת ומשפיעים על התנהגות, רגשות ויחסים בין-אישיים בהווה.

3. קשר בין גוף לנפש - הגוף והנפש קשורים זה בזה, כאשר תפקידה של הנפש הוא ויסות ובקרה של הדחפים היצריים שמקורם בגוף. בהתאם, מתחים נפשיים מתבטאים פעמים רבות בסימפטומים פיסיים אשר ניתנים לריפוי על-ידי נטרול מקורם הנפשי.

4. קונפליקט בין יצרים דחפיים לדרישות המציאות - פרויד יצא מהנחה כי נפש האדם מופעלת על-ידי כוחות פנימיים בלתי מודעים, אשר סובבים, ברובם, סביב דחפי מין, עונג ותוקפנות. לדבריו, נפש האדם נתונה ללחצים רבים כתוצאה מן הצורך לאזן את הקונפליקט שבין גורמים חיצוניים (דרישות המציאות) לבין גורמים פנימיים (הדחפים הנפשיים העמוקים), בצורה מתמדת. לטענתו, האלמנטים הנפשיים הבלתי מודעים משפיעים על התנהגותו של כל אדם, אך במקרים מסוימים עשויים להביא לסימפטומים פתולוגיים. החיפוש אחר דרך לביטול אותם סימפטומים פתולוגיים, הביא את פרויד לניסוח מספר רעיונות אשר נוגעים למבנה הנפש והכוחות הפועלים בה.

בריאות ופתולוגיה על פי פרויד

לפי תפיסתו של פרויד, הנפש מורכבת מ-3 מרכיבים:

1. איד - ה"סתם", הדחפים והפנטזיות הלא מודעות של כל אדם

2. סופר אגו - ה"אני העליון", ערכי המוסר והמצפון הנכפים על ידי החברה והסביבה

3. אגו - ה"אני", המנסה לפשר בין האיד לסופר אגו, בין דרישות המציאות, הדחפים והמוסר.

פרויד טען כי סימפטומים פתולוגיים, נוצרים כאשר האגו אינו מסוגל למלא את תפקידו כראוי ולהתמודד עם הדרישות השונות ועם החרדה שהן מעוררות. הוא זיהה מספר סוגי פתולוגיות אשר נבדלו זו מזו בחומרתן, נסיבות היווצרותן והמנגנונים הנפשיים המעורבים בהן:

נוירוזה (Neurosis) - על פי פרויד, נוירוזה נוצרת כאשר האגו אינו מצליח להתמודד עם הקונפליקט הנפשי הנובע מתביעות האיד והסופר אגו. האדם הנוירוטי סובל מסימפטומים פתולוגיים המייצגים דחף (שמקורו באיד) אשר אינו מסופק אך גם אינו מודחק בצורה טובה דיה. למשל, התמודדות כושלת עם דחפים מיניים אסורים או מנגד, דרישות מחמירות מדי להתנהגות מוסרית המובילה לכך שדחפים "לא ראויים" הופכים בלתי נסבלים. כיום, הכוונה בעיקר להתמודדות עם סימפטומים חרדתיים וכפייתיים.

פסיכוזה (psychosis) - במקרים של פסיכוזה, פרויד האמין כי הקונפליקט בין האיד לסופר-אגו הביא להתמוטטות מוחלטת של האגו ולכניעתו הגורפת לתביעות האיד (הדחפים הלא מודעים). במצב זה, האגו מתפקד באופן לקוי ביותר (לכן יכולות החשיבה ובוחן המציאות נפגעות) וישנה הצפה של דחפים מיניים ותוקפניים.

עוד התייחס פרויד לפסיכופתולוגיות כפרוורסיה והיסטריה, אשר היום אינן נחשבות להפרעות בפני עצמן. 

מיניות ופסיכופתולוגיה

פרויד ראה במיניות המוקדמת כמקור מרכזי ליצירת פתולוגיות, והתיאוריה המוקדמת שלו מתייחסת לקשר בין סימפטומים פתולוגיים למיניות בגיל הילדות:

תיאורית הפיתוי הילדי (Infantile seduction) - בעבודתו האנליטית המוקדמת, זיהה פרויד כי רבים ממטופליו נחשפו למגע מיני בשלב מוקדם מדי של ילדותם, לאחר שפותו על-ידי מבוגר. במקרים אלו, הילדים הדחיקו את החוויה הקשה מדי לעיבוד ובהמשך חייהם, כאשר הגיעו לבגרות מינית, זיכרונות ורגשות מיניים הובילו להיווצרות סימפטומים פתולוגיים. עם זאת, בשלב מסוים החל פרויד לתהות, בין היתר עקב ביקורת רבה מצד סביבתו, אם באמת ייתכן שילדים רבים כל כך נחשפו להתעללות מינית. על כן, הוא זנח תיאוריה זו באופן חלקי והחליפה בתיאוריית המיניות הילדית.

תיאוריית המיניות הילדית (Infantile sexuality) - אמנם פרויד הטיל ספק בקיומה של התעללות מינית ממשית בשכיחות גבוהה כל כך, אך עדיין האמין בהשפעת המיניות הילדית על הפתולוגיה בבגרות. על פי התיאוריה החדשה שפיתח, פרויד הניח כי מטופליו הנוירוטיים כמהו ופינטזו על פיתוי מיני. מתוך כך, הוא פיתח את תיאוריית שלבי ההתפתחות המינית הילדית והכשלים העשויים להתרחש במהלכה, אשר מובילים לקיבעונות ופסיכותולוגיה בבגרות.

טיפול על פי פרויד

בחלק ממאמריו, דימה פרויד את העבודה הפסיכואנליטית לעבודת הארכיאולוגיה, בה מסירים שכבה אחר שכבה בכדי להגיע לממצאים החבויים בבטן האדמה. על פי המודל הטופוגרפי שפיתח, הנפש מורכבת מ-3 רבדים: מודע, פרה מודע ותת מודע. מלאכת הטיפול על פי פרויד, היא "לקלף" את שכבות הנפש בכדי להעלות את התכנים הנפשיים התת מודעים למודע.

סימפטומים פתולוגיים נובעים מקיומם של קונפליקטים נפשיים לא מודעים אשר מסתתרים עמוק בנפשו של האדם. ריפוי יתאפשר, לדעתו, רק במידה וקונפליקטים אלו יעלו למודעות של המטופל. על כן, מיקד פרויד את עבודתו האנליטית בחקירה נפשית האמורה לאפשר למטופל גישה לזיכרונות, חוויות, רגשות ומשאלות מודחקים אשר אינם נגישים לחוויה המודעת אך מייצרים מצוקה וסימפטומים פתולוגיים.

פרויד עיצב מסגרת טיפולית המכונה 'סטינג', אשר נועדה לאפשר את התנאים האופטימליים לחקירה הנפשית. בסטינג זה, הוא האמין כי על המטפל לשמור על אובייקטיביות מדעית ועל עמדה נייטרלית ומרוחקת, אשר לא "ילכלכו" את החקירה הנפשית של המטופל בתכנים הקשורים לעולמו של המטפל. על כן, פרויד הקפיד לשבת מאחורי מטופליו כך שלא יראו את פניו, ולשמור על דיסקרטיות מוחלטת בנוגע לפרטים אודות חייו האישיים. בהמשך, הוא גילה כי מסגרת זו אף מגבירה את השימוש של מטופלים בהשלכה, העברה ופנטזיות על המטפל, אשר משרתים בתורם את החקירה הנפשית.  

בתחילת עבודתו השתמש פרויד בהיפנוזה, אך בהמשך פיתח מספר טכניקות יעילות יותר לסלילת הדרך אל חלקים בלתי מודעים בנפשו של המטופל. ביניהן עבודה עם פתרון חלומות המטופל ופירושם, ניהול שיחה באסוציאציות חופשיות אשר עולות למטופל ובחינה של 'העברה' (רגשות וחוויות שהמטופל חש כלפי דמויות משמעותיות מחייו ו'מעביר' אל המטפל) המתרחשת בטיפול. כל אלו, עתידים להוביל לקתרזיס, תחושת פורקן רגשות שליליים ויכולת לעבד את הקונפליקטים הנפשיים העמוקים של המטופל.

פרויד תיאר במאמריו הרבים את עבודתו הטיפולית עם מטופליו, כדוגמת אנה או, איש הזאבים והנס הקטן. מאז ועד היום, עבודתו הטיפולית של פרויד היוותה אבן דרך לפסיכואנליזה ולשיטות טיפול פסיכולוגיות אחרות, הנשענות על מושגי הבסיס של פרויד, ופיתחו אותו לכיוונים שונים ואף מנוגדים. עם זאת, אין עוררין על תרומתו האדירה של פרויד לעולם הטיפול הנפשי ולחשיבות המכרעת והמכוננת הקיימת בטיפול באמצעות דיבור. 


מקורות

פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית/ מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג, תל-אביב: תולעת ספרים, 2006.

פרויד/ אנטוני סטור, הוצאת פפירוס, ספרי עליית הגג 1993.

פרויד/ פיטר גי, הוצאת דביר 1993.

אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה