תפריט נגישות
חיפוש

Freud Sigmund - פרויד זיגמונד

פרויד זיגמונד - Freud Sigmund

"פליטת פה פרוידיאנית", "זה התת-מודע שלך מדבר", "מה המשמעות של החלום שלי?", "תפסיק להדחיק ותתחיל לדבר". ביטויים אלו ורעוד רבים אחרים, מדגימים כיצד החשיבה שפיתח פרויד במסגרת התיאוריה הפסיכואנליטית הפכה לחלק כמעט מובן מאליו בעידן המודרני. הטיפול הפסיכואנליטי שהגה זיגמונד פרויד בסוף המאה ה-19, היווה למעשה את הבסיס לכל הטיפולים הפסיכולוגיים-רגשיים של ימינו, גם אם רבים מהם שונו ללא הכר וקיבלו תצורות חדשות.

רקע

זיגמונד פרויד (1856-1939) נולד בצ'כוסלובקיה למשפחה יהודית, חילונית וענייה למדי. הוא בילה את מרבית ילדותו בווינה, עם ששת אחיו ואחיותיו. על שנים אלו אמר בבגרותו, "ואז באו שנים ארוכות וקשות... אין בהן דבר שראוי לזכרו". פרויד היה תלמיד מוכשר ושאפתן, נחשב לבן המועדף והחל בלימודי רפואה כשהיה בן 18. הוא התחיל את עבודתו כרופא בווינה, אך לאחר שזכה במלגת לימודים והתנסה בעבודה עם אחד הנוירולוגים הידועים של התקופה - שארקו, החל לעסוק ברפואה פסיכיאטרית ובהיפנוזה. במקביל לנישואיו ולהולדת חמשת ילדיו, החל פרויד לפתח את רעיונותיו אודות נושאים כמו היסטריה, חרדה, פיתוי ילדי וחלימה. בהמשך, פיתח את יסודות  הטיפול הפסיכואנליטי למה שנודע בהמשך כ"טיפול בדיבור". פרויד נודע בחוסר סובלנות לדעות המנוגדות לדעותיו, אך הוא עצמו הרבה לשנות ולתקן אלמנטים שחשב כי הם שגויים או בלתי מדויקים בעבודתו.

פרויד זכה להכרה רבה על עבודתו בתחום הפסיכיאטריה, אך כתביו זכו לגינוי ונשרפו בפומבי בתקופת השלטון הנאצי. את מרבית חייו בילה בוינה, אך שנה בטרם מותו נאלץ לברוח מהנאצים והשתקע עם אישתו ובתו הצעירה, אנה פרויד, באנגליה. בגיל 67, חלה בסרטן אך המשיך לטפל ולפרסם את כתביו, כאשר ב-1939 שב הסרטן לתקוף אותו. מאחר ולא ניתן היה לנתחו, בחר פרויד לסיים את חייו וביקש מרופאו להזריק לו כמות קטלנית של מורפיום, הוא נפטר בגיל 83.

קווים מנחים לעבודתו של פרויד

עבודתו התיאורטית של פרויד רחבה ומקיפה תחומי חיים רבים, החל מהתפתחותו הנפשית של הפרט וכלה באלמנטים תרבותיים כמו דת ואמנות. יחד עם זאת, במסגרת התיאוריות שפיתח עמדו מספר הנחות יסוד אשר היוו את הבסיס לעבודתו:

*דטרמיניזם פסיכולוגי: מקורה של כל התנהגות היא בחיי הנפש, ולכן ניתן להסביר ולמצוא סיבה נפשית לכל סוג של התנהגות אנושית.


*העבר משפיע על ההווה: חוויות, זיכרונות ורגשות מתקופת הילדות המוקדמת, מעצבים את האישיות הבוגרת ומשפיעים על התנהגות, רגשות ויחסים בין-אישיים בהווה.

 
*קשר בין גוף לנפש: הגוף והנפש קשורים זה בזה, כאשר תפקידה של הנפש הוא ויסות ובקרה של הדחפים היצריים שמקורם בגוף. בהתאם, מתחים נפשיים מתבטאים פעמים רבות בסימפטומים פיסיים אשר ניתנים לריפוי על-ידי נטרול מקורם הנפשי.

*קונפליקט בין יצרים דחפיים לדרישות המציאות: פרויד יצא מהנחה כי נפש האדם מופעלת על-ידי כוחות פנימיים בלתי מודעים, אשר סובבים, ברובם, סביב דחפי מין, עונג ותוקפנות. לדבריו, נפש האדם נתונה ללחצים רבים כתוצאה מן הצורך לאזן את הקונפליקט שבין גורמים חיצוניים (דרישות המציאות) לבין גורמים פנימיים (הדחפים הנפשיים העמוקים), בצורה מתמדת. לטענתו, האלמנטים הנפשיים הבלתי מודעים משפיעים על התנהגותו של כל אדם, אך במקרים מסוימים עשויים להביא לסימפטומים פתולוגיים. החיפוש אחר דרך לביטול אותם סימפטומים פתולוגיים, הביא את פרויד לניסוח מספר רעיונות אשר נוגעים למבנה הנפש והכוחות הפועלים בה.

בריאות ופתולוגיה על פי פרויד

לפי תפיסתו של פרויד, הן אצל האדם הבריא והן אצל האדם הסובל מסימפטומים פתולוגיים, פועלים מנגנונים נפשיים דומים. המבנה המכונה ה'אגו' מנסה לפשר בין דרישות המציאות, תביעות ה'איד' (דחפים ופנטזיות לא מודעים) וצווי ה'סופר-אג'ו (ערכי המוסר והמצפון). כחלק מפעולתו, עושה האגו שימוש במנגנוני הגנה אשר נועדו להסוות דחפים אשר אינם ניתנים למימוש ומעוררים חרדה באדם.

פרויד טען כי סימפטומים פתולוגיים נוצרים כאשר האגו אינו מסוגל למלא את תפקידו כראוי ולהתמודד עם התביעות השונות המוצגות לו ועם החרדה שהן מעוררות. הוא זיהה מספר סוגי פתולוגיות אשר נבדלו זו מזו בחומרתן, נסיבות היווצרותן והמנגנונים הנפשיים המעורבים בהן:

*נוירוזה (Neurosis): נוירוזה נוצרת כאשר האגו אינו מצליח להתמודד עם הקונפליקט הנפשי הנובע מתביעות האיד והסופר אגו. האדם הנוירוטי סובל מסימפטומים פתולוגיים המייצגים דחף (שמקורו באיד) אשר אינו מסופק אך גם אינו מודחק בצורה טובה דיה. דוגמא לנוירוזה הנובעת מהתמודדות לקויה עם דחפי האיד ניתן לראות בהתמודדות כושלת עם דחף מיני אסור. למשל, במקרה בו מתעורר דחף מיני כלפי דמות שהאדם אינו מעוניין או יכול לממש את הדחף עמה, הדבר מעורר חרדה. חרדה זו תודחק אצל האדם הבריא אך לעומת זאת, אצל הנוירוטי תיכשל ההדחקה והדחף יתבטא, למשל, בפוביה שמסמלת באופן בלתי מודע את מושא התשוקה המינית. נוירוזות אחרות עשויות לנבוע מסופר-אגו נוקשה מדי. כאשר הדרישות להתנהגות מוסרית מחמירות מדי, דחפים "לא ראויים" (כמו דחפי מין ותוקפנות) הופכים בלתי נסבלים ולכן מתבטאים בסימפטומים כפייתיים. לדוגמא, אדם אשר הסופר-אגו שלו אינו מוכן להכיר בקיומם של דחפים מיניים, עשוי להשתמש במנגנון של ביטול ולהזדקק לרחיצת ידיים כפייתית המסמלת טיהור מהדחף המיני.   

*פסיכוזה (psychosis): במקרים של פסיכוזה, פרויד האמין כי הקונפליקט בין האיד לסופר-אגו הביא להתמוטטות מוחלטת של האגו ולכניעתו הגורפת לתביעות האיד (הדחפים הלא מודעים). במצב זה, האגו מתפקד באופן לקוי ביותר (לכן יכולות החשיבה ובוחן המציאות נפגעות) וישנה הצפה של דחפים מיניים ותוקפניים.

להרחבה על פסיכופתולוגיה בתיאוריה הפרוידיאנית: פרוורסיה, היסטריה.

מיניות ופסיכופתולוגיה

פרויד ראה במיניות מקור מרכזי ליצירת פתולוגיות והציג שתי תיאוריות הקושרות בין סימפטומים פתולוגיים למיניות בגיל הילדות:

*תיאורית הפיתוי הילדי (Infantile seduction): במהלך חקירותיו האנליטיות, זיהה פרויד כי רבים ממטופליו נחשפו למגע מיני בשלב מוקדם מדי של ילדותם, לאחר שפותו על-ידי מבוגר. במקרים אלו, גילו הצעיר של הילד אינו מאפשר לו לעבד את החוויה המינית ולכן הוא מדחיק אותה. כאשר מגיע הילד לבגרות מינית, מתעוררים מתחת לפני השטח הזיכרונות והרגשות הנוגעים לחוויה המודחקת וסימפטומים פתולוגיים נוצרים, עקב הלחצים המופעלים על הנפש. בשלב מסוים של עבודתו החל פרויד לתהות האם ייתכן שילדים רבים כל כך נחשפו להתעללות מינית, ספקותיו וביקורת מן הסביה הביאו אותו לזנוח את התיאוריה באופן חלקי ולהחליפה בתיאוריית המיניות הילדית.

*תיאוריית המיניות הילדית (Infantile sexuality):  פרויד הטיל ספק בקיומה של התעללות מינית ממשית בשכיחות גבוהה כל כך, אך עדיין האמין בהשפעת המיניות הילדית על הפתולוגיה בבגרות. פרויד הניח כי מטופליו הנוירוטיים לא פותו בילדותם, אך כמהו להיות מפותים ופינטזו על כך. הבנה זו הביאה את פרויד להרחיב את רעיונותיו לגבי שלבי ההתפתחות המינית הילדית והכשלים העשויים להתרחש במהלכה, שתוצאתם תהיה התפתחות סימפטומים פתולוגיים.

טיפול על פי פרויד

בחלק ממאמריו, דימה פרויד את העבודה הפסיכואנליטית לעבודת הארכיאולוגיה, בה מסירים שכבה אחר שכבה בכדי להגיע לממצאים החבויים בבטן האדמה. לטענתו, סימפטומים פתולוגיים נובעים מקיומם של קונפליקטים נפשיים בלתי מודעים אשר מסתתרים עמוק בנפשו של האדם. ריפוי יתאפשר, לדעתו, רק במידה וקונפליקטים אלו יעלו למודעות של המטופל. על כן, מיקד פרויד את עבודתו האנליטית בחקירה נפשית האמורה לאפשר למטופל גישה לזיכרונות, חוויות, רגשות ומשאלות מודחקים אשר אינם נגישים לחוויה המודעת אך מייצרים מצוקה וסימפטומים פתולוגיים.

פרויד עיצב מסגרת טיפולית המכונה 'סטינג', אשר נועדה לאפשר את התנאים האופטימליים לחקירה הנפשית. בסטינג זה, הוא האמין כי על המטפל לשמור על אובייקטיביות מדעית ועל עמדה נייטרלית ומרוחקת, אשר לא "ילכלכו" את החקירה הנפשית של המטופל בתכנים הקשורים לעולמו של המטפל. על כן, פרויד הקפיד לשבת מאחורי מטופליו כך שלא יראו את פניו, ולשמור על דיסקרטיות מוחלטת בנוגע לפרטים אודות חייו האישיים. בהמשך, הוא גילה כי מסגרת זו אף מגבירה את השימוש של מטופלים בהשלכה, העברה ופנטזיות על המטפל, אשר משרתים בתורם את החקירה הנפשית.  

בתחילת עבודתו השתמש פרויד בהיפנוזה, אך בהמשך פיתח מספר טכניקות יעילות יותר לסלילת הדרך אל חלקים בלתי מודעים בנפשו של המטופל. ביניהן עבודה עם חלומות של המטופל ופירושם, ניהול שיחה באסוציאציות חופשיות אשר עולות למטופל ובחינה של 'העברה' (רגשות וחוויות שהמטופל חש כלפי דמויות משמעותיות מחייו ו'מעביר' אל הטמפל).

להרחבה: המודל הדינאמי, המודל הטופוגרפי, המודל הסטרוקטורלי, שלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית, מנגנוני הגנה,פירוש חלומות.


ביבליוגרפיה

פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית/ מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג, תל-אביב: תולעת ספרים, 2006.
פרויד/ אנטוני סטור, הוצאת פפירוס, ספרי עליית הגג 1993.
פרויד/ פיטר גי, הוצאת דביר 1993.
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה