תפריט נגישות
חיפוש

Psychoanalysis - פסיכואנליזה

לפני כמאה שנים עיצב זיגמונד פרויד את טכניקת הטיפול האנליטי אשר ממנה נגזר "המיתוס הפסיכולוגי": המטופל שוכב על הספה ומתלונן על הוריו, והמטפל מהנהן בתגובה לדבריו. בפועל, פסיכואנליזה היא תיאוריית אישיות, תחום מחקר ושיטה טיפולית אשר השתנתה, התרחבה ולבשה צורות שונות לאורך השנים. כיום, מרבית הפונים לטיפול אינם פונים לפסיכואנליזה, אך אלמנטים פסיכואנליטיים רבים עדיין מהווים בסיס לרבים מסוגי הטיפולים הפסיכו תרפויטיים.

הגישה הפסיכואנליטית - רקע ורציונל

בסוף המאה ה-19, במהלך עבודתו כנוירולוג, החל פרויד להבחין בקשר שבין פעילות הנפש להיווצרות סימפטומים גופניים. פרויד טיפל במספר מקרים של היסטריה והסיק כי מקור ההיסטריה הוא רגשות וזיכרונות מאיימים אשר עברו הדחקה אך המשיכו להפעיל על הנפש לחץ אשר התבטא בסימפטומים פיסיולוגיים. בתחילת עבודתו השתמש פרויד בהיפנוזה בכדי לשחזר את החוויות והרגשות אשר הודחקו, אך בהמשך עבודתו הבחין כי מרבית החומר המודחק נשכח שנית לאחר שהתעוררה המטופלת מההיפנוזה. פרויד הניח כי הגורם המרפא המרכזי הוא העלאת החומר המודחק למודעות, וזיהה את הצורך בטכניקה אשר תאפשר למטופלת לחוות ולזכור את החומר המודחק ולא לשמוע עליו מפי המהפנט בלבד. הבנה זו היוותה את הבסיס לרעיונותיו הקליניים של פרויד, אשר התרחבו ועברו שינויים רבים לאורך שנות עבודתו.

הבנתו של פרויד את יחסי הגומלין בין הגוף לנפש הביאו אותו לנסח את המודל הדינמי, המתייחס לאופן בו מונעת הנפש. פרויד הניח כי כפי שהגוף מונע ע"י אנרגיה פיסית, כך מונעת הנפש ע"י אנרגיה פסיכית (נפשית). האנרגיה הנמצאת באיד מתבטאת באינסטינקטים ודחפים בסיסיים (מין, תוקפנות) ופעולותיו של האדם הן איזון בין עיכוב לביטוי הדחפים.

פרויד הניח כי ע"פ חוק שימור האנרגיה, האנרגיה הנפשית לעולם אינה נעלמת אלא נעה בין מבני הנפש השונים: המודע, הלא מודע והתת מודע. חלוקה זו של אזורי הנפש היוותה את המודל הטופוגרפי. מודל זה מניח כי חוויות ורגשות עשויים להימצא בדרגות שונות של מודעות, כאשר ההתנהגות מושפעת הן מחומרים מודעים והן מחומרים בלתי מודעים ומודחקים. בהמשך חש פרויד כי מודל זה אינו מדויק דיו והמיר אותו במודל הסטרוקטורלי (מבני) המחלק את הנפש לשלושה מבנים -איד, אגו וסופר אגו- הממלאים תפקידים שונים בהנעת האישיות וההתנהגות.
מלבד עיסוקו במבנה הנפש, שם פרויד דגש רב על האופן בו מתפתחת ומתעצבת האישיות. פרויד זיהה כי לאירועי העבר השפעה רבה על ההווה והניח כי מרבית הקשיים הנפשיים נובעים מחסכים או קיבעונות בשלבי ילדות מוקדמים. פרויד פיתח תיאוריה התפתחותית פסיכו- סקסואלית המתארת את ההתפתחות בשנים המוקדמות ואת הבעיות הרגשיות העשויות להיווצר עקב מעבר בעייתי בין שלבי ההתפתחות הנורמטיביים.

על אף השינויים שחלו ברעיונותיו של פרויד לגבי האופן בו בנויה הנפש, ניתן לזהות מספר הנחות יסוד העומדות בבסיס התיאוריה הפסיכואנליטית:

*קיים קשר בין גוף לנפש, והשניים מקיימים ביניהם יחסי גומלין: הנפש מווסתת דחפים גופניים וקשיים נפשיים מתבטאים לעיתים בסימפטומים פיסיים.

*דטרמיניזם פסיכי: לכל התנהגות ורגש ישנה משמעות וניתן להסבירה דרך תהליכים נפשיים (למשל, פליטת פה אינה טעות תמימה אלא ביטוי למשאלה, דחף או רגש בלתי מודעים. ראה גם מעשי כשל)

*הנפש שואפת לויסות ויציבות ומנסה לאזן בין דרישותיהם השונות של מבני הנפש השונים (איד, אגו וסופר אגו) לבין דרישות העולם החיצוני.

*לאירועים בעברו של המטופל יש השפעה רבה על פעולותיו ואישיותי בהווה.

עקרונות אלו היוו עבור פרויד את הבסיס לפיתוח תיאוריה מקיפה אשר נגעה לתחומים רבים- החל מנפשו של הפרט וכלה בתהליכים תרבותיים- והיתה בעלת השפעה נרחבת. על אף שפרויד עצמו ערך שינויים רבים בתיאוריה שלו, נתקלו רבים מתלמידיו בהתנגדות נחרצת כאשר הציעו פיתוחים "מרחיקי לכת מדי" לרעיונותיו של פרויד. רעיונותיהם של חלק מתלמידיו של פרויד (כיונג, אדלר) התרחקו מהתיאוריה הפרוידיאנית עד כי לא יכלו עוד להיחשב לחלק ממנה. לעומת זאת, תאורטיקנים אחרים פיתחו מספר אסכולות פסיכואנליטיות המבוססות על רעיונותיו של פרויד אך מהוות פיתוח והרחבה משמעותית שלהם: אנה פרויד, למשל, עמדה בראש פסיכולוגיית האגו אשר התבססה על מודל הנפש הסטרוקטורלי שהציע פרויד, אך הדגישה דווקא את תפקודי האגו. כמו כן, החל משנות ה-20' של המאה ה-20' קמו קבוצות פסיכואנליטיות אשר הדגישו את חשיבות היחסים הבין אישיים להתפתחות האישיות, וייסדו את זרם הפסיכולוגיה הבין אישית וגישת יחסי האובייקט. בשלב מאוחר יותר יוסדה פסיכולוגיית העצמי אשר הדגישה את חשיבות הצמיחה והגדילה האישית של האדם, והכירה בהשפעתה המכרעת של החברה בה חי האדם.

מהו טיפול פסיכואנליטי?

כאמור, מאז ייסד פרויד את הפסיכואנליזה חלו בה פיתוחים תיאורטיים וטיפוליים רבים. יחד עם זאת, מספר הנחות יסוד הנוגעות למבנה הנפשי נותרו רלוונטיות לאורך השנים.
במהותה, עוסקת הפסיכואנליזה בנפש האדם ומניחה כי בבסיס הנפש ה"חולה" וה"בריאה" קיימים מנגנונים ומבנים נפשיים זהים. כל אדם נתון ללחצים וקונפליקטים פנימיים בין היבטי הנפש השונים ואישיותו הייחודית של כל אדם גורמת לו להתמודד עם קונפליקטים אלו באופן שונה. נפש האדם קשורה בקשר הדוק לגופו, והשניים משפיעים זה על זה (למשל, מתח נפשי עשוי להתבטא בסימפטום גופני של כאבי ראש כרוניים). כמו כן, מניחה הפסיכואנליזה כי קיים "דטרמיניזם פסיכי (נפשי)": לכל התנהגות ורגש אנושיים ישנה סיבה גלויה או בלתי מודעת, כך שאף התנהגות אנושית אינה מקרית. פתיחת חלון בעת ארוחה משפחתית , למשל, עשויה לבטא את תחושת המחנק והלחץ שחווה נער מתבגר מצד הוריו.
בדומה לכל טיפול פסיכותרפי, מכוונת הפסיכואנליזה להקלת סבלו של המטופל. בהתאם להנחות היסוד שלה, גישה זו רואה בסימפטומים המטרידים את המטופל (כחרדה, התנהגות אובססיבית וכד') לא את הסיבה לסבל, אלא ביטויים של מקור הסבל האמיתי. מקור זה איננו מודע ולכן ממוקד הטיפול בניסיון לחשוף תכנים בלתי מודעים אשר עומדים בבסיס המצוקה. היחסים בין המטפל למטופל משמעותיים להבנת עולמו של המטופל, ודגש רב מושם על הרגשות שמפתח המטופל כלפי המטפל.

הטכניקה הטיפולית

הזרמים הפסיכואנליטיים השונים אשר התפתחו לאורך השנים, והשינויים החברתיים והתרבותיים אשר חלו מאז ימיו של פרויד, הביאו לפיתוח טכניקות אנליטיות טיפוליות שונות. הפסיכואנליזה הפרוידיאנית הקלאסית כוונה בעיקר להעלאת תכנים בלתי מודעים למודעת המטופל, והטכניקות הטיפוליות הותאמו למטרה זו.
הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי הוא טיפול אינטנסיבי הנמשך שנים ארוכות וכולל בין שלושה לשישה מפגשים שבועיים. במסגרת הטיפול שוכב המטופל על ספה, בכדי שיהיה מצוי במצב העירות הקרוב ביותר לשינה, בה מתערערות ההגנות הנפשיות והחומרים הלא מודעים הופכים נגישים יותר. המטפל יושב מאחורי ראשו של המטופל ואינו נמצא בשדה ראייתו. המטפל נקט עמדה אובייקטיבית, מרוחקת ודיסקרטית בכדי לאפשר את קיומה של העברה, המתבטאת בהשלכות שמשליך המטופל על המטפל. מתוך השלכות אלו ניתן ללמוד על עולמו הרגשי ועל דמויות משמעותיות בחייו של המטופל. כך, למשל, כאשר מטופל חווה את מטפלו הנייטרלי כביקורתי מאוד, ניתן לשער כי דמויות משמעותיות בחייו נטו לביקורתיות יתרה. בנוסף, עושה המטפל שימוש בטכניקות הנועדות לחשיפת עולמו הרגשי של המטופל מתוך מטרה לזהות את הרכיבים התת מודעים העומדים בבסיסו: פירוש חלומות היה, עבור פרויד, "דרך המלך אל הלא מודע", ובנוסף פיתח פרויד את השימוש באסוציאציות חופשיות, בו מתבקש המטפל לומר כל דבר העולה בדעתו, כך שהמטפל יכול לפרש את המשמעויות הסמויות שבבסיס הזרם האסוציאטיבי.

כאמור, מאז פיתח פרויד את הטכניקה הטיפולית הקלאסית חלו בה שינויים רבים: טיפולים פסיכואנליטיים מאוחרים יותר שמו פחות דגש על זיהוי הדחפים והמשאלות האסורות אשר בבסיס התנהגותו ונפשו של המטופל, והתמקדו בהיבטים "מציאותיים" וגלויים יותר של חיי המטופל. מטפלים אלו מדגישים את חשיבות האינטראקציה בין המטפל למטופל ונוקטים עמדה פחות מרוחקת ונייטרלית. בהתאם, "התרככה" גם המסגרת האנליטית וטיפולים אנליטיים רבים ניתנים בישיבה (ולא בשכיבה על ספה) ובתדירות נמוכה יותר.

למי מיועד טיפול פסיכואנליטי?

טיפול פסיכואנליטי מאפשר בחינה עצמית מעמיקה, אך מביא להקלה בסימפטומים ובחווית המצוקה רק לאחר תקופה ממושכת. על כן, פסיכואנליזה מיועדת לאנשים המעוניינים בחקירה מעמיקה ואינטנסיבית של נפשם ואינם סובלים- או סובלים ומוכנים להמשיך לשאת- סימפטומים המביאים לפגיעה תפקודית משמעותית. כמו כן, הטיפול האנליטי נמצא יעיל במיוחד לאנשים בעלי אינטליגנציה ממוצעת לפחות ויכולות חשיבה והסמלה מפותחות במיוחד.


ביבליוגרפיה

מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.

ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

אתר החברה הפסיכואנליטית בישראל: http://www.psychoanalysis.org.il

תחומי מומחיות:
פסיכואנליזה

אנשי מקצוע בתחום

פסיכואנליזה