חיפוש

Stages of Psychosexual Development - שלבי ההתפתחות המינית / ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ייחס משמעות רבה להשפעת המיניות והדחפים המיניים על נפש האדם, וקשר את ההתפתחות הנפשית בילדות לשלבי ההתפתחות המינית. לדבריו, כל שלב התפתחותי ממוקד באזור ארוטוגני- אזור בגוף המשמש למקור העונג המרכזי. המעבר בין השלבים מתרחש באמצעות ההתפתחות הביולוגית הטבעית והכוונת ההורים, אשר מספקים חלק מהצרכים אך במקביל מציבים בפני הילד דרישות חדשות. לדברי פרויד, מרבית הסימפטומים הפתולוגיים הם תוצאה של פיקסציה (קיבעון), או קושי במעבר בין השלבים הפסיכו-סקסואליים.

השלב האוראלי (עד גיל שנה): בשלב זה מהווה הפה את מקור ההנאה העיקרי של הילד, דרך פעולות של נשיכה ובליעה. קיבעון בשלב זה עשוי להתבטא, בבגרות, בתלותיות מוגזמת, תוקפנות מילולית (כהתקה של הצורך בנשיכה) וכן הלאה.

השלב האנאלי (שנה עד שלוש): האזור הארוטוגני בשלב זה הוא פי הטבעת: התינוק לומד ליהנות מהשליטה בסוגרים, המסבה לו הנאה ארוטית. במקביל, בשלב זה מחנכים ההורים את הילד לניקיון בעשיית הצרכים, דבר שמסמל את ראשית עצמאותו. בשלב זה עשויים להתפתח מאבקי כוחות בין הילד להוריו, אשר עלולים להביא לקיבעון בשלב זה. חינוך נוקשה או מוקדם מדי להרגלי ניקיון, למשל, עשוי להביא לקמצנות, לעקשנות ולנוקשות ("אישיות אנאלית").

השלב הפאלי (שלוש עד שש): האזור הארוטוגני הוא איבר המין, אך הסיפוק הוא אוטו-ארוטי: סיפוק עצמי ללא יכולת ליהנות מסיפוק מיני הדדי, כבמיניות הבוגרת. בשלב זה מגלה הילד את ההבדלים האנטומיים בין זכרים לנקבות. גילוי זה מביא לחרדת סירוס ולתסביך אדיפוס אצל ילדים ולקנאת פין אצל ילדות. במידה וההתפתחות בשלב זה תקינה, מונחים היסודות למשיכה מינית הטרוסקסואלית בבגרות ולהזדהות עם ההורה בן אותו המין, באופן שיאפשר את הפנמת ערכי ההורה וקבלת הזהות המגדרית.

שלב החביון (שש עד תחילת ההתבגרות): בגיל זה מודחקים הדחפים המיניים והילד פנוי ללמידה ולרכישת מיומנויות חברתיות.

שלב גניטלי (גיל ההתבגרות עד הבגרות): המיניות ממוקדת באנשים אחרים ולא בחלקי גוף, כאשר ההנאה המינית מושגת משילוב האזורים הארוטוגניים הקודמים.


ביבליוגרפיה

אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.

פרויד/ אנטוני סטור, הוצאת פפירוס, ספרי עליית הגג 1993.

תחומי מומחיות:
טיפול בילדים