עקרון העונג לפי פרויד הוא אחד משני העקרונות הבסיסיים המניעים את ההתנהגות האנושית אשר מניע למילוי הצרכים והדחפים הגופניים והביולוגים. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על חשיבותו ותפקידו של עקרון העונג בתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד.
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התייחס לעקרון העונג כאל אחד משני העקרונות המעצבים את התפקוד הנפשי ואת ההתנהגות האנושית: עקרון העונג ועקרון המציאות. עקרון העונג מניע להנאה מקסימלית ולכאב מינימלי. על פעולה לפי עקרון זה אחראי האיד, החלק הלא מודע בנפש האדם אשר אחראי על היצרים, הדחפים והמהווים הפנימיים. פרויד ראה בעקרון העונג כמניע להרגעת צרכים ודחפים גופניים וביולוגיים, ובעיקר הדגיש את ההנאה המינית.
עקרון העונג הוא עקרון מולד אשר מניע את התינוק החל מלידתו. התינוק הצעיר אינו מתחשב בנסיבות המציאות אלא חותר לסיפוק יצרי מיידי בכל רגע בו דחפיו מתעוררים, כפי שמדגימות זעקות השבר של תינוק החווה רעב או מצב גופני בלתי נעים כלשהו. פרויד הציע כי כאשר התינוק מתחיל לחוש אכזבות, כאשר דחפיו אינם מסופקים, הוא מתחיל להכיר במציאות. כך, למשל, כאשר התינוק מגלה שהזיה על שד מלא חלב אינה מספקת כמו יניקה אמתית, הוא מתחיל להכיר בהדרגה במציאות ולהבחין בין השד הממשי לשד המפונטז. הכרה זו במציאות מאפשרת את התפתחות עקרון המציאות, המאזן את עקרון העונג ומהווה את הבסיס להתפתחויות מוטוריות וקוגניטיביות אשר מכוונות להשגת סיפוקים מציאותיים.
עם הזמן, כאשר התינוק פוגש יותר ויותר את דרישות המציאות, הוא מתחיל לאמץ את עקרון המציאות אשר מסייע לו לווסת את התנהגותו באופן שיאפשר לו להשיג סיפוקים דחפיים באופן מותאם לנסיבות החיצוניות ולדרישות הסביבתיות. כך, למשל, אנו עדים לכך שילדים מצליחים לדחות סיפוקים טוב יותר ככל שהם גדלים. במסגרת מבחן המרשמלו, למשל, נמצא כי פעוטות עשויים להתקשות לוותר על ממתק גם אם יבטיחו להם שהתאפקות בת מספר דקות תביא לקבלת ממתק נוסף, בעוד שילדים גדולים יותר יצליחו לדחות את הסיפוק הדחפי (אכילת המתק) ולהמתין לקבלת גמול אטרקטיבי יותר.
על פי התיאוריה הפרוידיאנית, גם כאשר עקרון העונג מצליח להתבסס ולווסת את התנהגותו של האדם באופן חיובי, עקרון העונג לעולם אינו נעלם או מנוטרל. עקרון העונג הוא שמניע אותנו לחיות, לאהוב וליצור באופנים מותאמים, כך שוויתור על עקרון העונג משמעו השתלטות של דחף המוות, או עקרון הנירוונה- ניסיון לנטרל או להפחית כל חוויה של גרייה חושית על ידי נסיגה ולא על ידי חתירה להשגת סיפוק דחפי.
מקורות
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
