תפריט נגישות

משחק ומלחמה: כיצד מסייע המשחק של ילדינו בהתמודדות עם המצב?

משחק ומלחמה: כיצד מסייע המשחק של ילדינו בהתמודדות עם המצב?

רוני זליכוב לסרי

"אם הענק הירוק היה מגיע, הוא היה מציל את כולנו", "אצל ברביות גם יש אזעקות?", "אמא את יודעת מה זה הרעש של הבום? זה כשהטיל מתפוצץ וכל הממתקים והנצנצים נופלים מהשמיים!". הציטוטים הללו הם רק חלק קטן מרשימת ארוכה של משפטים מכמירי לב וכנים אשר הושמעו על ידי ילדים וילדות צעירים, להוריהם ולמבוגרים סביבם במסגרת הגן והבית בתקופה האחרונה.

ילדים וילדות נוטים לשחק במשחקי דמיון אשר מאפשרים הצצה לעולמם הפנימי ולאופן ההתמודדות שלהם עם העולם החיצוני. בימים כתיקונם, אבל גם (ואולי אף במיוחד) בעת משבר ובזמן מלחמה, כחלק מהמשחק, נוטים המציאות והדמיון באופן טבעי להתערבב. כך, דרך העיניים הרכות של ילדים, משחק עשוי לשמש כלי יעיל לעיבוד המציאות החיצונית והערבוב בין דמיון למציאות מהווה שלב התפתחותי בריא.

למה חשוב לשחק, דווקא עכשיו?

דונלד וינקוט, אחד מהתאורטיקנים הבולטים בפסיכולוגיה של הילד, התייחס למשחק כאל שלב קריטי בהתפתחות של פעוטות וילדים. יתרה מכך, ויניקוט ראה במשחק כבעל חשיבות לרווחה הנפשית לאורך כל שלבי החיים, בצורה כזו או אחרת. אחד המושגים הידועים אותם טבע, הוא המושג "מרחב מעברי" אשר מתייחס לחוויות אשר מצויות בין המציאות האובייקטיבית לבין המציאות הסובייקטיבית. משחק, גמישות מחשבתית ויצירה הן דוגמאות לחוויות היושבות בתווך הזה ומאפשרות למעשה לשהות במרחב מדומיין, מנותק מהמציאות האובייקטיבית, מורכבת ככל שתהיה. במרחב המעברי, המשאלות והפחדים הטבעיים מעובדים ובאים לידי ביטוי באופן מרוכך יחסית וקל יותר לעיכול.

בימים אלה של מלחמה, חוסר וודאות והתמודדות עם טראומה קולקטיבית, חוויות של דמיון ומשחק עשויות לשמש, מעבר לתפקידן ההתפתחותי הטבעי, גם כמרחב בריא ומוגן לעיבוד המציאות והתכנים המורכבים שקיימים כרגע מסביב. הורים ואנשי חינוך מעידים בימים אלה כי תכנים משחקיים המערבים אלמנטים שונים מהמציאות המורכבת בחוץ, נכנסים בתקופה זו, באופן טבעי, בתדירות גבוהה יותר אל חדר המשחקים.

תמיכה נוספת לתפקיד החשוב של אלמנט המשחק בחיי ילדים וילדות בתקופה זו ניתן למצוא בספרות המקצועית. שכן, מחקרים שונים מראים כי חווית המשחק בתקופות קשות מסייעת לעיבוד המציאות ואף טומנת בחובה אלמנט של ריפוי, וויסות רגשות כואבים והתמודדות יעילה יותר עם פחד (Yongman et al., 2018 ; Prichard, 2016). מעורבות ותמיכה של דמויות מבוגרות משמעותיות כחלק מתהליך המשחק עשויות לחזק עוד יותר את תהליך הריפוי במצבים קשים (Cohen & Gadassi, 2018; Gatenio-Kalush & Cohen, 2019; Gil, 2016; Fonagy et al., 2002). אם כן, ניכר כי למשחק כשלעצמו, בין אם הוא עוסק באופן ישיר במציאות המלחמה ובין אם לא, תפקיד משמעותי וחשוב עבור ילדים וילדות בימים אלה.

כיצד ניתן לסייע לילדים לשחק בכדי להתמודד?

כהורים וכאנשי חינוך, יש חשיבות להבנה כיצד ניתן להשתמש במשחק ככלי יעיל על מנת לסייע לילדים בהתמודדות עם המצב המורכב, להבין טוב יותר את עולמם הפנימי ולזהות מתי נדרשת התערבות מקצועית במידת הצורך:

1. השתתפות פעילה וקבלת ההזמנה למשחק – משחק הוא דרכם של ילדים וילדות לספק לנו הצצה לעולמם הפנימי והרגשי באמצעות הכלים העומדים לרשותם. לכן, בהנחה שילדכם מזמין אתכם לצפות או להשתתף במשחק, בין אם מדובר במשחק רגוע ונינוח ובין אם משחק המשלב אלמנטים מעולמות תוכן סוערים יותר, נסו להאזין ל"מוסיקה" של המשחק ולתוכן שנחבא מתחת לשטיח (המטאפורי) בחדר. לרוב, ילדינו ישתמשו באלה כדי להניע אותנו לפעולה ולהתייחסות ולספר לנו מה מעסיק או מטריד אותם. לכן, רצוי לקבל את ההזמנה, להאזין ולהשתתף במשחק.

2. להאזין ולתת מקום ולגיטימציה – במהלך משחק עשויים לעלות רגשות, תכנים ונושאים שונים. נסו לתת לכל אלו מקום ולשדר מסר שאתם רואים אותם, חשים את הרגשות וכל זאת תוך בירור עדין בנוגע למה שהם מעלים. ניתן לעשות זאת באמצעות שאילת שאלות כמו: האם שמעת על זה ממישהו? מה את מרגישה? האם אני יכולה לעזור לך? עצם ההקשבה, הנוכחות שלכם והזמן המשותף הינם בעל ערך רב עבורם/ן ועשויים להקל במידה והם/ן חשים מוצפים.

3. שמירה על חשיפה לתכנים תואמי גיל – מאז אירועי השביעי באוקטובר נראה כי רבים מהילדים והילדות נחשפו לצערנו (כמעט באופן בלתי נמנע) למושגים ותכנים שאינם בהכרח תואמים את גילם. תיווך, ליווי, תמיכה ושיח עשויים לסייע במצבים אלה. לצד זאת, כדאי לשים לב אם קיים עיסוק רב במיוחד סביב תכנים מאיימים, אשר לקוחים מעולם המבוגרים ואשר עלולים לרמז על המשך חשיפה עקיפה או ישירה בתדירות גבוהה לתוכן שקיים סביבם ואינו מותאם לגילם. במידה והדברים חוזרים שוב ושוב במינון ועוצמה גבוהים, מומלץ לנסות לבחון בעדינות מהיכן הילד מכיר או קיבל את המידע ומה הוא חושב ומרגיש לגביו ולגבי המצב בכלל. לאחר קבלת מידע ברור יותר, ניתן לפעול למען הפחתת ומינון חשיפה זו במידת האפשר.

4. תשומת לב לתפקוד של הילד – משחק רצוף, עיבוד חוויות מורכבות או שקיעה בדמיון הינה טבעית בגילאים רכים. המשחק לבדו, אינו מעיד בהכרח על קושי. על מנת לבחון אם מתעוררים קשיים לאור המצב, כדאי להתבונן בתמונת התפקוד המלאה של ילדים וילדות. אינדיקציה טובה לבחינת מצבם, היא בחינת היכולת שלהם לתפקד באופן מיטבי ונינוח (בהתבסס על היכרות קודמת עם דפוסי השגרה והאישיות שלהם). לשם כך, מומלץ לשים לב למצבי רוח המשתנים באופן חריג, התקפי זעם או כעס, הסתגרות, שינה לא רציפה, דפוסים רגרסיביים (גמילה, שינה עם ההורים ועוד), תאבון ירוד או מוגבר ואלמנטים נוספים אשר עלולים להעיד על צורך בתמיכה והכוונה.

5. קבלת עזרה מקצועית בעת הצורך – האזנה ומתן מקום הם חשובים, אך חשוב גם לעבור לפעולה במידה ואתם מזהים צורך בתמיכה, סיוע, הקשבה. במידה ואינכם בטוחים מה ילדיכם זקוק לו כרגע וכיצד באפשרותם לספק לו מענה לכך, ניתן ואף חשוב במקרים מסוימים לפנות לייעוץ מקצועי.

סיכום

הדיסוננס בין התום, המשחק, היכולת לקחת את המציאות ו"לברוח" ממנה למחוזות קסומים ולסיפורים עם סוף טוב, עלולה  להיות לא פשוטה לנו, המבוגרים מסביב, בשעה שאנחנו לא עוצמים עין כבר חודשים. המשחק הזה, אמנם מכווץ לב ולא תמיד פשוט, אך באורך קסם, ממש כמו עם ילדים רכים, יש בו פעמים רבות ריפוי ונחמה של ממש עבורם ולעיתים גם עבורנו.

בכתבה זו הוצעו נקודות אשר יסייעו להורים ולאנשי חינוך לוודא שהמשחק נשאר ב"מרחב מעברי", המאפשר ריפוי והתמודדות, ובעת הצורך – לפנות לקבלת סיוע מקצועי על מנת להתמודד עם קשיים תפקודיים ורגשיים שמציגים ילדים. בכל מקרה שעולה, ההמלצה העיקרית הינה להעביר את המסר לילדינו כי אנחנו פה כדי להישאר, לשמור, להגן ולסייע.

על הכותבת - רוני זליכוב לסרי

פסיכולוגית חינוכית מומחית, בעלת ניסיון רב בטיפול בהורים, ילדים ונוער ובגיל הרך ובייעוץ לצוותים חינוכיים במסגרת השירות הציבורי ובקליניקה פרטית. מרצה וכותבת מעת לעת בפלטפורמות השונות בסוגיות של פסיכולוגיה, הורות וחינוך. 

מקורות

ויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.

כהן א., כהן ב., (2021), ילדים משחקים ב"קורונה": הצצה להתמודדות ילדים צעירים בישראל בעת מגפת ה Covid-19, בטיפולנט.

Cohen, E., & Gadassi, R. (2018). The Function of Play for Coping and Therapy with Children Exposed to Disasters and Political Violence. Current Psychiatry Reports, 20(5), 31. https://doi.org/10.1007/s11920-018-0895-x

Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E., & Target, M. (2002). Affect Regulation, Mentalization, and the Development of the Self. New York, NY: Other Press

Gatenio-Kalush, M. & Cohen E. (2019). Creating “a Safe Haven”: Emotion-Regulation Strategies Employed by Mothers and Young Children Exposed to Recurrent Political Violence. Journal of Child & Adolescent Trauma, 13, 493–503. 0.1007/s40653-019-00299-5

Gil E. (2016). Posttraumatic Play in Children: What Clinicians Need to Know. New York: Guilford Publications

Prichard, N. (2016). Stuck in the Dollhouse. In: Le Vay D, Cuschieri, E. (Ed.). Challenges in the Theory and Practice of Play Therapy. New York: Routledge; 2016

Yogman, M., Garner, A., Hutchinson, J., Hirsh-Pasek, K., Golinkoff, R. M. (2018). Committee on Psychosocial Aspects of Child and Family Health, & Council on Communications and Media. The Power of Play: A Pediatric Role in Enhancing Development in Young Children. Pediatrics, 142(3), 1–17

אנשי מקצוע בתחום

טיפול רגשי לילדים

עוד מאמרים שיעניינו אותך