הערך הבא עוסק בדונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בעל השפעה מהותית על עולם הטיפול. על ויניקוט ועל מושגיו המרכזיים, מגישתו ההתפתחותית ותפקיד האם ועד תפיסתו הטיפולית.
דונלד וודס ויניקוט הינו פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים אנגלי, והוא נחשב לאחד מהפסיכואנליטיקאים המשפיעים ביותר. תרומתו של ויניקוט לשדה הפסיכואנליזה הינה רבה ומגוונת. בעבודתו, הוא התייחס רבות לקשר בין האם לתינוק ולתפקידו של קשר זה בהתפתחות, לחוויה הסובייקטיבית של האדם ולקשר הטיפולי. כאן תוכלו לקרוא עוד על דמותו של ויניקוט ועל פיתוחיו התיאורטיים העיקריים.
רקע אישי ומקצועי
דונלד וודס ויניקוט חי בשנים 1896-1971, והיה בעל הכשרה כפסיכואנליטיקאי וכרופא ילדים. הוא היה אחד מהראשונים שעברו הכשרה במכון לפסיכואנליזה לטיפול במבוגרים וגם בילדים. הכשרתו התבססה על רעיונותיה של קליין, ואף היה מודרך אצלה, אך בהדרגה התרחק מרעיונותיה והפך לחלק מהזרם העצמאי כאשר זה היה בראשיתו. עם זרם זה מזוהים גם פיירברן, בולבי ועוד.
בסוף מלחמת העולם השנייה ויניקוט שירת בצבא כרופא, ובנוסף סיפק ייעוץ פסיכיאטרי עבור ילדים שפונו מבתיהם בלונדון במלחמה, חוויות משמעותיות אשר השפיעו על תפיסתו הקלינית. לאורך השנים פרסם טקסטים מגוונים וזכה לאותות כבוד רבים, נבחר לנשיא החברה הפסיכואנליטית הבריטית פעמיים, והשתתף בשידורים והרצאות שונים עבור הורים ואנשים שאינם מטפלים. הוא היה נשוי פעמיים, ללא ילדים, ונפטר בגיל 74.
התפתחות התינוק והקשר עם האם לפי ויניקוט
ברעיונותיו הנוגעים להתפתחות ולתהליכים המתרחשים בראשית החיים, ויניקוט התייחס לא רק לתינוק עצמו, אלא גם לסביבתו ולצרכיו ממנה. לפי ויניקוט, בחודשים הראשונים לחייו נמצא התינוק במצב של הוויה מתמשכת (going-on-being), בה הרגעים והחוויות השונים שלו לא עוברים אינטגרציה. במצב זה, זקוק התינוק לאם במידה משמעותית.
לפי ויניקוט, התינוק צריך שהאם תדע לזהות את צרכיו ולטפל בהם, כך שיחווה את העולם כאילו הוא "בורא" אותו בהתאם לצרכיו, מצב שנקרא אומניפוטנטיות סובייקטיבית. כדי לאפשר זאת, מתקיימת מושקעות אימהית ראשונית, מצב זה בו החל מחודשי ההיריון האחרונים האם הופכת למכווננת ביותר לצרכי התינוק, תוך מיקוד מופחת בסובייקטיביות שלה. בנוסף, התינוק זקוק מהאם להחזקה פיזית ורגשית כאחד, כאשר ההחזקה מהווה פונקציה חשובה לאורך החיים.
בהדרגה, המושקעות האימהית הראשונית מתחילה לעבור, והתינוק יכול להבין כי ההתגשמות של משאלותיו ומילוי צרכיו מתאפשרים באמצעות האם. מתוך כך, התינוק מתחיל לחוות את תלותו באם, ובבני אדם אחרים ככלל. בחייו, עובר האדם ממצב של תלות מוחלטת אל תלות יחסית, ולבסוף מגיע למצב אשר נקרא לפי ויניקוט לקראת עצמאות. זאת, מכיוון שלתפיסתו התלות באחרים נמשכת גם בבגרות.
אחד מהמושגים המוכרים של ויניקוט בהקשר זה הינו אם טובה דיה. אם טובה דיה, או בהרחבה הורה טוב דיו, הינו הדמות המטפלת שמאפשרת לתינוק לעבור את החוויות ההתפתחותיות המהותיות כגון החזקה, מענה מותאם לצרכיו ושימור האומניפוטנטיות הסובייקטיבית וההוויה המתמשכת בראשית החיים. לפי ויניקוט, האם הטובה דיה אינה זו שלעולם לא מפספסת, אלא זו שמצליחה לתת מענה לצרכי התינוק המשתנים כמעט במדויק ובמרבית הזמן.
אובייקט מעבר וחוויות מעבר
ויניקוט הגה את הרעיונות של אובייקט מעבר וחוויות מעבר, אשר מתקיימים לאורך החיים ובאופן ספציפי במעבר ההתפתחותי בין התלות המוחלטת לתלות היחסית. אובייקטי המעבר האפשריים עבור ילד הינם שונים ומגוונים, ויכולים לכלול בובה, דובי או שמיכה.
לפי ויניקוט, אובייקט המעבר וחוויות המעבר נמצאים במרחב המעברי והפרדוקסלי שבין המציאות הפנימית לחיצונית, או בין מצב האומניפוטנטיות הסובייקטיבית לבין ההכרה באובייקטים אחרים ומובחנים מהעצמי, לרבות אנשים אחרים וגירויים חיצוניים. מתוך מיקומו הייחודי של אובייקט המעבר, הילד חווה אותו לא כתוצר של האומניפוטנטיות שלו, אך גם לא כחיצוני לו לחלוטין.
מתוך כך, אובייקט זה מאפשר לילד לעבור בצורה הדרגתית מתפיסתו האומניפוטנטית לתפיסת המציאות האובייקטיבית. כמו כן, לפי ויניקוט בהתפתחות התקינה מתאפשרות לאדם חוויות מעבר שונות לאורך החיים, הנחוות באותו מרחב בין הפנימי לחיצוני, בו המציאות והדמיון מתקיימים יחדיו. חוויות אלו הינן משמעותיות עבור היכולת ליצירתיות, ועבור ביטוייו של העצמי האמיתי.
עצמי אמיתי ועצמי כוזב
בהמשך להפרדה בין המציאות האובייקטיבית לבין האומניפוטנטיות הסובייקטיבית, ויניקוט מבחין בין שני סוגי עצמי אשר קיימים אצל האדם. עצמי כוזב הינו העצמי אשר מכוונן כולו אל המציאות האובייקטיבית ואל האחר. לעומתו, עצמי אמיתי הינו הביטוי הכנה והפנימי של האדם את עצמו, אשר קשור לתחושת המשמעות של האדם, ולתחושה כי יש לו זהות עצמית כנה ומגובשת.
קיומו של העצמי האמיתי הינו מהותי ביותר ומהווה ביטוי של בריאות נפשית לפי ויניקוט, והוא מתאפשר מתוך מכלול תנאים שניתנו לאדם בראשית חייו ותוארו עד כה. העצמי האמיתי תלוי בין השאר בהחזקה של האם וביכולתה לספק לילד את הסביבה המתאימה להתפתחותו, הכוללת שימור של מידה מסוימת של האומניפוטנטיות הסובייקטיבית, יציאה הדרגתית מתלות וחוויות ואובייקט מעבר.
תנאים אלו מאפשרים למפגש עם הסביבה ודרישותיה להיות הדרגתי, לאחר שאותו גרעין אישיות אמיתי התפתח במידה ניכרת. בהיעדר תנאים אלו, העצמי הכוזב, המבטא את הצייתנות לסביבה, הופך לדומיננטי ומונע מהאדם להתנהל באופן אותנטי ותואם לרצונותיו, ואף לדעת מהם. למרות זאת, יש לציין כי מידה מצומצמת של עצמי כוזב נחוצה לכל אדם כדי לבטא את העצמי האמיתי שלו, אך באופן שמותאם לחברה.
טיפול לפי ויניקוט
לפי גישתו של ויניקוט, ישנו דמיון משמעותי בין צרכיו של התינוק מאימו לבין צרכיו של האדם מהמטפל. מתוך כך, כפי שאם טובה דיה מצליחה להיענות לצרכי של התינוק ולספק לו החזקה, כך על המטפל לנהוג עם מטופליו. כלומר, תפקידו של המטפל או המטפלת הינו ליצור סביבה בה המטופל ירגיש מוחזק, באמצעות ההבנה שלו את המטופל והאמפתיה כלפיו, לצד ההיענות לצרכיו המשתנים.
ויניקוט האמין כי בכוחה של חוויה טיפולית זו לסייע למטופלת או למטופלת להתחבר בהדרגה אל החוויה הסובייקטיבית שלהם. כלומר, המטרה העיקרית בטיפול הינה לאפשר לאדם למצוא את העצמי האמיתי שלו, לבטא אותו בטיפול ולחזק את נוכחותו בחייו.
מקורות
ויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד
ויניקוט, ד. ו(2009). . עצמי אמיתי, עצמי כוזב. תל-אביב: עם עובד
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים
Abram, Jan. "Donald Woods Winnicott (1896–1971): a brief introduction." The International Journal of Psychoanalysis 89.6 (2008): 1189-1217
