תפריט נגישות

Jung Carl Gustav - יונג קרל גוסטב

יונג קרל גוסטב - Jung Carl Gustav

בסרטו המפורסם "חלומות", מציג הבמאי היפני אקירה קורוסאווה 8 אפיזודות ליריות, מופשטות וצבעוניות, המבוססות על חלומותיו שלו עצמו. מבט על הסרט דרך משקפיים יונגיאניים, עשוי לאפשר לצופה להרחיב את מבטו על סדרת החלומות הללו, כמייצגים לא רק את הזכרונות והחוויות שאסף הבמאי במהלך חייו, אלא גם את ההקשרים התרבותיים הספציפיים שבתוכם הוא גדל וחי (למשל, השועל כסמל לקרבת האלוהים לאדם) וכן סמלים אוניברסליים המשותפים לכלל בני האנוש אותם כינה יונג 'ארכיטיפים' (למשל, המיתוס על גירוש גן העדן). ארכיטיפים רבים נוספים אותם ציין יונג כמרכזיים בתרבות האנושית כגון הילד, האיש הזקן ואמא אדמה, מקבלים גם הם מקום מרכזי בסרט מיוחד זה.

רקע

קרל גוסטב יונג (1875-1961) נולד בעיירה קטנה על גדות אגם בשוויץ, כבן בכור להוריו. אחותו היחידה נולדה כשהיה בן 9, ועד גיל בית הספר העביר את רוב זמנו לבד, בהתבוננות על יופי הטבע שמסביבו, שהיווה עבורו מקור נחמה. אביו היה כומר וכך גם 8 מדודיו, מה שהוביל אותו להתעניין מגיל צעיר באלמנטים תיאולוגיים-רוחניים ובתורת הנסתר.

יונג החל את לימודיו במסלול מדעי החיים, עבר לרפואה ובגיל 27 החל לעבוד כפסיכיאטר בהנחייתו של בלויילר, מי שנחשב לאחד הפסיכיאטרים הגדולים בזמנו. עוד לפני כן, החלה התעניינותו של יונג בכתביו של אבי תורת הפסיכואנליזה - זיגמונד פרויד, ובמיוחד ברעיון על עולם לא-מודע הרוחש ומבעבע מתחת לפני השטח כמו גם בפירוש חלומות. יונג התחיל התכתבות עמו שהובילה בהמשך, בשנת 1906, למפגש של השניים בוינה. האגדה מספרת שפרויד ויונג ישבו ושוחחו במשך 13 שעות ברצף. למעשה, פרויד ביקש לאתר יורש וממשיך דרך שיהיה רופא אינטליגנט, עם קשרים בעולם הרפואה וללא רקע יהודי (מפאת חששו מאנטישמיות), ויונג התאים במדויק למשבצת זו. כך, מינה פרויד את יונג ב-1910 לנשיאה הראשון של האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית. יונג המשיך לחקור ולהעמיק בעולם הלא-מודע, תוך התמקדות בסמלים ובמיתוסים היסטוריים, שלטענתו מופיעים בחלומות ובסיפורים לאורך כל ההיסטוריה האנושית.

בשנת 1912 פרסם יונג את הפירות הראשונים של מחקרו בספר "שינויים וסמלים של הליבידו", בו ערער על כמה מהנחות היסוד הבסיסיות ביותר של פרויד, כגון הבלעדיות של האנרגיה הליבידינלית ושל התסביך האדיפלי בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית. בשנים הראשונות הצליחה החברה האנליטית המסורתית "לבלוע" את רעיונותיו המיסטיים יוצאי הדופן, אך ב-1913 התגלע הקרע בינו לבין פרויד, במישור האישי והמקצועי כאחד. בעקבותיו, יונג נאלץ לעזוב את תפקידו כנשיא האגודה הפסיכואנליטית. מהלך זה היה קשה ביותר עבור יונג והוא שקע בתהליך ממושך של אנליזה עצמית וניתוח מדוקדק של חלומותיו שלו. בתקופה זו נכנס לדיכאון קשה והסתגר תקופה ארוכה בתוך עצמו. בשנת 1916 הביא לעולם את הפסיכולוגיה האנליטית, כפי שמוצגת בכתביו החל מהספר "האני והלא מודע".

גישה תיאורטית

באופן סימבולי למדי, המילה השלישית בספרו של יונג "האני והלא מודע" הינה 'פרויד'. כאמור, בסיסה של התיאוריה של יונג הינה למעשה התנגדות למספר תפיסות שהעמיד פרויד במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית המסורתית שפיתח. סלע המחלוקת העיקרי בי השניים היה סביב התייחסותו של פרויד אל הלא מודע כאל מבנה נפשי שצופן בחובו לא רק את הזכרונות האישיים שעברו הדחקה, אלא גם תכנים נפשיים שמעולם לא הגיעו אל סף התודעה. בהמשך לכך, על פי תפיסתו של פרויד, כל חלום שהאדם חולם מהווה בבסיסו שאיפה למימושה של תשוקה מינית אסורה. לעומתו, יונג ראה בחלום דברים נוספים, כגון תמונות ודימויים המתקשרים למיתוסים ולאגדות המלווים את האנושות משחר קיומה. לאחר חקירה מדוקדקת של חלומותיהם של מטופליו וחלומותיו שלו עצמו, יונג הגיע למסקנה שישנם דפוסי חשיבה לא מודעים שלא ניתן להסבירם על פי ההיסטוריה ההתפתחותית האישית של כל מטופל בנפרד, ולכן האמין כי ישנו הקשר רחב יותר אשר מחבר בין כל בני האנוש.

הפסיכולוגיה האנליטית של יונג עורכת חלוקה מחדש של רמות הנפש שהציג פרויד, ל-3 מבנים מובחנים: (1) האני, המהווה את החלק המודע והפעיל של האישיות וכולל את כל התפיסות, המחשבות והרגשות המודעות לאדם ברגע נתון; (2) הלא-מודע האישי, המהווה מעין שילוב של הלא-מודע והסמוך-למודע אותם תיאר פרויד, וכולל את כל התכנים המודחקים והנשכחים של האדם מתוך ההתנסויות שלו עצמו; ולבסוף, (3) הלא מודע הקולקטיבי, ששורשיו נעוצים בעברו של המין האנושי כולו ותכניו מועברים בתורשה לאורך האבולוציה. את אותם המיתוסים המשותפים לכל התרבויות האנושיות ולכל אורך ההיסטוריה כינה יונג ארכיטיפים, והוא הגדיר מספר ארכיטיפים מרכזיים:

אנימה ואנימוס: שני היסודות הקיימים בגברים ונשים, כאשר האנימה מייצגת את החלק הנשי באישיותו של הגבר, והאנימוס את הצד הגברי באישיותה של האישה.

הפרסונה: הצד באישיותנו אותו אנו מראים לעולם, דגם שלנו הפועל כפי שהחברה מצפה מאיתנו.

הצל: ארכיטיפ זה מייצג את החלקים באישיותנו שאינם מותאמים לדרישות החברה ולכן רוב חיינו אנו מנסים להסתיר ולהדחיק אותם.

העצמי: זהו הארכיטיפ המרכזי והמשמעותי ביותר, והוא מייצג את הנטייה של כל אדם לגדילה, לשיפור עצמי ולהגעה לרמה של שלמות אישית.

ארכיטיפים מרכזיים נוספים לפי יונג הם האדם הזקן, הגיבור, הילד ואמא אדמה.

התפתחות ופתולוגיה על פי יונג

בכל הנוגע להתפתחות האישיות, יונג פרץ את הדרך לאמונה, שלאחר מכן נעשתה בולטת בתורותיהם של רבים (כמו אריק אריקסון ואברהם מאסלו), כי תהליך ההתפתחות לא נעצר בשלב הילדות המוקדמת, אלא ממשיך לאורך כל החיים. הוא חילק תהליך זה לארבע תקופות מרכזיות: הילדות, הנעורים, אמצע החיים והזיקנה, כאשר כל שלב מתאפיין באנרגיות ובאידיאלים משלו. לדבריו, הילדות מאופיינת באנרגיה ליבידינלית ההכרחית להמשך הקיום; הנעורים והבגרות המוקדמות, הן תקופות המאופיינות בחיים תוססים ומלאי ברק אך עם תלות משמעותית בזולת; אמצע החיים, שהוא השלב המשמעותי ביותר על פי יונג, מאופיין בשיאו של תהליך האינדיבידואציה. במסגרת תהליך זה, מתרחשת אינטגרציה של החלקים המנוגדים של האישיות (אנימה-אנימוס, אור-צל), מבלי להדגיש את האחד על חשבון האחר; התקופה האחרונה, הזקנה, מאופיינת בהמשך של תהליך האינדיבידואציה אך גם בדעיכה בלתי נמנעת.

יונג גרס כי הגורם העיקרי לפתולוגיה הינו חוסר איזון בין חלקים שונים של הנפש. למשל, מי שמאפשר לחלק אותו כינה 'פרסונה' להשתלט כליל על זהותו, מקריב את האינדיבידואליות שלו בשביל החברה ועלול לסבול מתחושה של זהות פגומה וחוסר קיום ממשי. בניגוד לכך, האדם שישתעבד לחלוטין ל'צל', עלול למצוא את עצמו בשוליים של החברה, מנודה ממגע אנושי. על מנת להגיע לאיזון ולהרמוניה פנימית, יונג האמין כי עלינו לשאוף להתפתחות מלאה של כל הניגודים הקיימים בתוכנו. כך לדוגמא, הגבר מצופה להכיר את החלקים הנשיים (האנימה) שבתוכו והאישה את החלקים הגבריים (האנימוס) שבתוכה, כאשר תהליך כאמור מגיע לרוב רק בשלב אמצע החיים.

סוגי אופי פסיכולוגיים – שני ממדים מרכזיים של אישיות

בעבודתו התיאורטית, שם פרויד דגש רב על האופן בו בנויה הנפש האנושית וניסח מודלים נפשיים המציעים תיאור של מבנה זה (ביניהם המודל הטופוגרפי והסטרוקטורלי). כאמור, יונג לעומתו חילק את מבנה הנפש באופן שונה אך בנוסף לכך, הציע כי ניתן לסווג את בני האדם על סמך הבחנה בין שני ממדי אישיות: (1) עמדה חברתית של מוחצנות או מפנמות ו-(2) אופן הכרת העולם באמצעות חשיבה, הרגשה, תחושה או אינטואיציה.

מוחצנות מול מופנמות

אחרי שהודח בידי פרויד מהחברה הפסיכואנליטית, החל יונג לתהות לגבי המקור לחילוקי הדעות הקשים בינו לבין מורו. הוא צפה מהצד בסכסוך שנתגלע בין פרויד לבין הפסיכואנליטיקאי אלפרד אדלר שנתיים קודם לכן, על רקע התעקשותו של פרויד להגדיר את המיניות כהיבט הבלעדי המניע את התנהגותו של האדם, בניגוד לדעתו של אדלר, שראה את הצורך בשליטה כגורם המרכזי. יונג שם לב כי הדגש ששם פרויד על הנסיון להשיג סיפוק מהעולם שבחוץ, שונה מהדגש ששם אדלר על העולם הפנימי והתגובה של האדם לאירועים חיצוניים. לאחר התבוננות מעמיקה על הבדל זה, על נסיונו האישי ועל נסיונם של מטופליו, קבע יונג כי כל אחד מאיתנו נולד עם נטייה ראשונית אשר נוגעת לסוג היעד בו אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו - חיצוני או פנימי.

למעשה, על בסיס תיאורו של יונג את ממד האישיות הזה, נוצרה בהמשך חלוקה תיאורטית לטיפוסים אקסטרוורטיים (מוחצנים) מול טיפוסים אינטרוורטיים (מופנמים). אנשים הנוטים למוחצנות הם אלו שעיקר השקעת האנרגיה שלהם היא בעולם שבחוץ והתנהגותם מושפעת במידה רבה מהאובייקטים החיצוניים ומבני אדם שסביבם. לעומתם, אלו הנוטים למופנמות משקיעים את עיקר האנרגיה שלהם פנימה. הגורמים המניעים את פעולתם הם סובייקטיביים, והם מעניקים משמעות לסביבה החיצונית ולאירועים המתרחשים סביבם באמצעות התבוננות עצמית התלויה במידה מועטה בלבד בקודים המוסריים של החברה בה הם חיים. בהכללה גסה ניתן לומר שהטיפוסים האקסטרוורטיים הם הפעילים, הידידותיים והנמרצים יותר, ואילו האינטרוורטיים הם מסוגרים יותר בתוך עולמם הפנימי ומעדיפים את חברת עצמם על חברת זולתם.

חשיבה/הרגשה/תחושה/אינטואיציה

ממד האישיות השני שניסח יונג כולל 4 פעולות שבהן אנחנו עושים שימוש במגענו עם העולם: חשיבה, הרגשה, תחושה ואינטואיציה. החשיבה מתארת את הפונקציה הרציונלית של נסיון להבין את העולם באמצעות לוגיקה והגיון; ההרגשה מייצגת פונקציה רציונלית נוספת, המספקת לאדם מידע על ערכם הסובייקטיבי של הדברים על פי הערך שהוא עצמו נותן לאירועים - טוב/רע, נעים/לא נעים, בעל ערך/חסר ערך וכו'; התחושה מייצגת פונקציה אי-רציונלית, וטיבה התייחסות ראשונית לחוויות שאנו קולטים מהעולם באמצעות איברי החישה שלנו, ללא פרשנות נוספת; לבסוף, האינטואיציה היא פונקציה אי-רציונלית נוספת, שמייצגת את ההתייחסות הקדם-הכרתית לחוויות היומיומיות, כולל ניחושים ותחושות בטן. בדומה לממד הראשון, גם על פני הממד הזה טען יונג שניתן לחלק את כלל בני האדם לפי הנטייה המובהקת שלהם לאחד מארבע סגנונות ההתמודדות הללו עם העולם.

שילוב ממדי האישיות

לטענתו של יונג, שתי העמדות של האישיות (מוחצנות/מופנמות) משתלבות בקומבינציות שונות עם ארבעת סוגי התפקודים הפסיכולוגיים (חשיבה/הרגשה/תחושה/אינטואיציה) ואלו יוצרים 8 טיפוסי אישיות מובחנים: המוחצן-החושב, המוחצן-הרגשי, המוחצן-התחושתי, המוחצן-האינטואיטיבי, המופנם-החושב, המופנם-הרגשי,  המופנם-התחושתי והמופנם-האינטואיטיבי. 

טיפול יונגיאני

הטיפול היונגיאני מבוסס על העקרונות של הטיפול הפסיכואנליטי. עם זאת, בעוד שהפסיכואנליטיקאי הפרוידיאני יתמקד אך ורק בכוחות הלא מודעים שפועלים בתוך האדם העצמו, הרי שהמטפל יונגיאני יוסיף על כך גם תבניות פעולה בעלות כוח משלהן, המוטבעות במין האנושי כולו. לפיכך, שיטה מרכזית בטיפול יונגיאני הינה פירוש חלומות, כאשר הטיפול מכוון ליצירת איזון בין מרכיבי האישיות של המטופל לבין הארכיטיפים הטבועים בתוכו. מטרות הטיפול הינן להתגבר על הפחד מהלא מודע, למנוע מהפרסונה להשתלט על האישיות, להכיר את הצל שנמצא בתוכנו ובסופו של דבר לאזור אומץ על מנת להגיע להגשמה עצמית מלאה, דרך אינטגרציה בין החלקים השונים והמנוגדים הפועלים בתוכנו.


ביבליוגרפיה

ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
יונג, ק. ג. (1973). האני והלא מודע. תל-אביב: דביר.
סטור, א. (1998). יונג. תל-אביב: דביר.
רוברטסון, ר. (2004). יונג: מדריך לפסיכולוגיה היונגיאנית. תל-אביב: משכל.
שריג, ר. חלומות וסרטים. תורת החלומות והחלימה: כתב עת מקוון. זמין בכתובת: http://www.hebpsy.net/community.asp?id=103&cat=article&articleid=1622

Jung, C. G. (1989). Memories, Dreams, Reflections. New York: Vintage Books.

אנשי מקצוע בתחום

פסיכואנליזה יונגיאנית