חיפוש

Adler Alfred - אדלר אלפרד

ישנה טענה כי הדרך הטובה ביותר למצוא את ההצדקות לבסיס התיאוריה של כל תאורטיקן היא להסתכל על אישיותו ועל מהלך חייו. נדמה שאין מתאים יותר מאשר אלפרד אדלר כדי לבסס טענה זו: מי שגדל מגיל ינקות עם נחיתות פיזית בולטת ופיצה על כך באמצעות כישוריו האינטלקטואליים, הוא זה שהכניס ללקסיקון את הביטוי המוכר תסביך נחיתות.

רקע

אלפרד אדלר (1870-1937) נולד בווינה למשפחה יהודית בת המעמד הבינוני, כילד רביעי למשפחה בת חמישה ילדים. מגיל צעיר הרגיש נחות ביחס לשאר אחיו בשל מחלות ומוגבלויות פיזיות שמנעו ממנו לשחק עם שאר בני גילו, וכפיצוי על כך השקיע בלימודיו והצליח בהם מאוד. בגיל 5 הוא לקה בדלקת ריאות קשה ורופאיו ניבאו כי ימות, אך הוא ניצח את המחלה ועקב כך גמלה בליבו ההחלטה להילחם במוות באמצעות הרפואה.
בשנת 1895 סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת וינה, עסק ברפואה כללית וכעבור מספר שנים עבר לתחום הפסיכותרפיה והצטרף כחבר מרכזי באגודה הפסיכואנליטית של פרויד. אדלר נהיה ידיד קרוב של פרויד, טיפס במהרה לתפקידי מפתח באגודה ואף שימש כנשיא האגודה הפסיכואנליטית, עד שהחל להעלות רעיונות חדשים שלא היו מקובלים על פרויד ופרש מהאגודה בשנת 1911. מספר שנים לאחר פרישתו הקים אדלר אגודה נפרדת אותה כינה אסכולת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, שהיתה מבוססת על רעיונותיו המרכזיים באותן השנים. התעניינותו בחינוך ובטיפול בילדים גברה לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחת הנחייתו נפתח בית הספר הניסויי הראשון בווינה, אשר יישם את רעיונותיו התיאורטיים בתחום החינוך. בשנת 1935, עם התגברות האנטישמיות באוסטריה, היגר אדלר לארה"ב. הוא נפטר ב1937 במהלך מסע הרצאות בסקוטלנד.

הפסיכולוגיה האינדיבידואלית

אדלר החל את דרכו בחברה הפסיכואנליטית של פרויד, אבל במהרה גיבש לעצמו עקרונות תיאורטיים שנגדו באופן מהותי את אלו של התיאוריה הפסיכואנליטית. ראשית, הפסיכולוגיה האינדיבידואלית רואה באדם ישות שלמה והוליסטית, שהתייחסות למרכיביה בנפרד הינה טעות בסיסית (אינדיבידואל בלטינית = אינו בר חלוקה). זאת, בניגוד חד למודל הטופוגרפי ולמודל הסטרוקטורלי של פרויד המציעים חלוקה של הנפש למספר רבדים או אזורים. שנית, האדם על פי אדלר הינו יצור בעל חופש בחירה, עם כוח יצירתי להשפיע על חייו ולשנות את מסלולם. עקרון נוסף נוגע לכך שהאדם הינו חלק בלתי נפרד מהסביבה החברתית בה הוא חי ופועל, ולא ניתן להבין אותו במנותק ממנה. כל אדם חש את הקהילה שלו והוא בעל עניין חברתי, שהינו יכולת מולדת לעסוק בקשרים חברתיים הדדיים. כמו כן, האדם חי את חייו עם תנועה מתמדת לצמיחה ולהתרחבות. דגש מיוחד מושם על המטרות שאנשים מציבים לעצמם בחיים ולדרך ההשגה שלהן. לבסוף, ההתנהגות של בני האדם הינה ביטוי לאופן שבו הם תופסים את המציאות באופן סובייקטיבי.

ניתן לראות את הדמיון בין העקרונות הללו לבין הנחות היסוד של הפסיכולוגיה ההומניסטית, שהתגבשה 4-5 עשורים אחרי פרסום משנתו של אדלר. ואכן, רבים רואים באדלר את אחד ממבשריה המוקדמים של אסכולה זו בפסיכולוגיה.

התפתחות וצמיחה נפשית

על פי אדלר, כל הילדים גדלים עם ההבנה כי הם חסרי אונים ותלותיים ביחסיהם עם מבוגרים ואחים בוגרים מהם. הבנה זו מביאה לצורך של הילד במאבק לשינוי מעמדו, היפטרות מהתלות ומעבר ממצב של נחיתות למצב של עליונות. תסביך הנחיתות והמאבק לעליונות, הן תחושות בסיסיות אשר הדיאלוג ביניהן נמשך לכל אורך החיים. לעיתים, כאשר תחושת הנחיתות מוגזמת, נוצר תסביך עליונות שמשמעו הנמכה אקטיבית של האחר, בכדי לבסס את הביטחון העצמי הנמוך. דרך מרכזית להתגברות על תסביך הנחיתות היא הצבת מטרות בדיוניות- מטרות שהאדם חש כי השגתן תביא לשליטה במהלך חייו, גם אם תחושה זו אינה מציאותית.

ההתפתחות לעבר השגת עליונות ופתרון תסביך הנחיתות אינה מתעצבת רק מתוך נפשו של האדם אלא גם ממגעיו עם הסביבה והחברה. אדלר הכיר בחשיבותו של עניין חברתי- זיקתו של האדם לבני מינו אשר מאפשרת לו לקדם את התפתחותו- והניח כי עניין ומעורבות חברתיים מפותחים מאפשרים את הישרדותו של האדם ותפקודו.
מידת העניין החברתי של האדם, האופן בו מתפרשת תחושת הנחיתות הבסיסית והדרך בה ניגש כל אדם למטלות המרכזיות בחיים (עבודה, אהבה, חברות) מביא ליצירת סגנון חיים: מכלול אמונותיו של האדם כלפי עצמו, אחרים והחיים בכלל. סגנון החיים מוגדר על סמך מידת העניין החברתי של האדם ורמת האקטיביות שלו, והוא אחד הגורמים המבחינים בין אנשים בריאים לאלו שאינם בריאים נפשית. כך, למשל, אדם המאופיין בעניין חברתי נמוך ורמת אקטיביות גבוהה עשוי לסבול מאישיות אנטי סוציאלית (עבריינות, היעדר מצפון ואמפתיה וכד'). זאת לעומת אדם אקטיבי בעל עניין חברתי גבוה, אשר יתמודד ביעילות עם מטלות החיים מאחר וביכולתו לקיים דיאלוג פורה עם סביבתו האנושית.

אדלר טען כי ניתן לאבחן את סגנון החיים של האדם על פי סדר לידתו, מאחר וזה משפיע על האופן בו האדם תופס מצבים ונותן להם משמעות. לדוגמא, בני הזקונים נוטים לפתח חן, שובבות ושאפתנות כדי להתמודד עם תסביך הנחיתות אשר נוצר בהיותם הצעירים במשפחה. לעומת זאת, אחים בכורים אשר "הודחו" ממעמדם הבלעדי עם הולדת אחים נוספים ילמדו לשרוד לבד ויפתחו גישה פסימית.

בריאות ופתולוגיה על פי אדלר

אדלר הגדיר אדם נוירוטי כמי שמלא בניגודים בין רצונותיו לבין מעשיו. אנשים נוירוטים חסרים את הפעילות הנדרשת על מנת לפתור את בעיותיהם ונוטים לקבוע מטרות בדיוניות אנוכיות. הפסיכופתולוגיה נובעת לרוב מהזנחה, פינוק או תחושה של נחיתות איברים בילדות. היא מיוצגת בתור משבר על כך שמציאות החיים אינה מאפשרת לאדם לתפקד לפי סגנון החיים האופייני לו, והיא מתקיימת בשני מצבים עיקריים:

לאדם חסרה תחושה של שייכות לחברה, כלומר, העניין החברתי שלו הינו מועט או לא קיים. אצל אנשים בריאים, משמש העניין החברתי כעזר בהתפתחות ובמאבק לשלמות ולעליונות. אנשים חסרי עניין חברתי הם כאלה אשר מרוכזים בעצמם, חסרי יעדים חברתיים ומאבקם לעליונות מגיע על חשבון אחרים בסביבתם.

כאשר ישנה תחושה מוגזמת של נחיתות, כלומר, הקצנה של תסביך הנחיתות. זה עלול להוביל להסתגרות חברתית, לפסיביות, לדיכאון ולהפרעות חרדה. תחושה קיצונית של נחיתות עשויה להוביל לתסביך עליונות, המתאר אנשים שהדרך היחידה שלהם להערכה עצמית היא באמצעות הקטנתו של האחר. הדרך הבריאה להתמודד עם תסביך הנחיתות היא להכיר בו ובאמצעות רמה גבוהה של אקטיביות ושל עניין חברתי, ולנסות להתגבר עליו באופן ישיר.
הפסיכופתולוגיה קשורה גם לחוסר היכולת להתמודד עם אחת או יותר משלוש המטלות המרכזיות בחיים.

טיפול פסיכולוגי אדלריאני

אופן הטיפול שהגה אלפרד אדלר מתמקד בסיוע לאדם המתפקד באופן חלקי, שחש מבודד וללא שייכות לסביבתו, להפוך לאדם הפועל באומץ, שיתוף פעולה ותחושה של סיפוק ותרומה לחברה. המטפל מתמקד בזיהוי תסביך הנחיתות של הפציינט והאופן שבו הוא מונע ממנו להתקדם, בזיהוי סגנון החיים שלו ובמעבר מפאסיביות לאקטיביות. בניגוד לזרמים אחרים בפסיכואנליזה כמו הטיפול הפסיכואנליטי של פרויד והטיפול היונגיאני, המטפל האדלריאני מסתכל על האדם בקונטקסט החברתי שבו הוא פועל ולעיתים הטיפול הינו טיפול מערכתי (פגישות לא רק עם הפציינט עצמו אלא גם הדרכות הורים ומורים, ייעוץ בבית הספר ועוד).


ביבליוגרפיה

ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

דרייקורס, ר. (1994). יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית. תל-אביב: המכון ע"ש אלפרד אדלר.

Adler, A. (1954). Understanding Human Nature. Greenwich, CT: Fawcett Publications.

Adler, A. (1964). Superiority and Social Interest: A Collection of Later Writings. Edited by H. Ansbacher & R. Ansbacher. Evanston, Illinois: Northwestern University Press.

Carlson, J., Watts, R. E., & Maniacci, M. (2006). Adlerian Therapy: Theory and Practice. Washington, DC: American Psychological Association.

תחומי מומחיות:
טיפול אדלריאני