תפריט נגישות

Dissociative Disorders - הפרעות דיסוציאטיביות

הפרעות דיסוציאטיביות הן שם כולל להפרעות המאופיינות בנתק בין חוויות ומצבי מודעות שונים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על סוגי הפרעות דיסוציאטיביות, גורמים וטיפול בהפרעות דיסוציאטיביות. 

הפרעות דיסוציאטיביות הן קבוצת הפרעות אשר מתאפיינות בשיבוש או קטיעה של תהליכים ומרכיבים קוגניטיביים ונפשיים מרכזיים כגון תודעה, זיכרון, זהות, רגש, תפיסה, וכן יכולים להתבטא בשיבושים בשליטה המוטורית ובהתנהגות. חלק מן הסימפטומים הדיסוציאטיביים נחווים כהפרעות לא-רצוניות (לדוגמא, החוויה של אדם כי גופו אינו שלו, המכונה דה-פרסונליזציה), וחלק כאובדן היכולת לשלוט ולהשתמש בפונקציות מנטליות מסוימות (כגון שיכחה של תקופת חיים מסוימת, המכונה אמנזיה דיסוציאטיבית).

לעתים קרובות הפרעות דיסוציאטיביות יופיעו לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, אך אין זה תנאי הכרחי. בנוסף, חשוב להבחין בין הפרעות דיסוציאטיביות ובין הפרעת דחק אקוטית והפרעת דחק פוסט-טראומטית. הפרעות אלה אמנם כוללות או יכולות לכלול סימפטומים דיסוציאטיביים אך באופנים שונים מבהפרעות הדיסוציאטיביות, וכן מחייבות סימפטומים נוספים לשם אבחנה. להלן פירוט ההפרעות הדיסוציאטיביות המרכזיות.

3 ההפרעות המרכזיות

דה פרסונליזציה/ דה ריאליזציה – הפרעה הכוללת הופעה חוזרת ומשמעותית של שני סוגי חוויות: דה פרסונליזציה (דהיינו חוויות או תחושות של ניתוק מהתודעה, העצמי והגוף, או של חוסר ממשות, כלומר שהאדם או חלק ממנו אינו אמיתי), ודה ריאליזציה (דהיינו, חוויות או תחושות של ניתוק מהסביבה או של חוסר ממשות, כלומר שהסביבה אינה אמיתית). כל זאת, ללא פגיעה בבוחן מציאות. אדם הסובל מהפרעה יכול לחוות סימפטומים מאחד משני סוגי החוויות, או שילוב של שניהם.

אמנזיה דיסוציאטיבית - הפרעה המאופיינת בחוסר יכולתו של אדם להיזכר במידע אודות חייו באופן החורג משכחה טבעית. האמנזיה יכולה להיות מקומית (כלומר בנוגע לאירוע או תקופה מסוימת), סלקטיבית (בנוגע להיבט מסוים באירוע), או כללית (בנוגע לזהות העצמית כולה או לחיים שלמים). האמנזיה הכללית נחשבת לנדירה. לעתים רחוקות כוללת הפרעה זו גם תופעה המכונה "פוגה דיסוציאטיבית", אשר בעבר נחשבה להפרעה בפני עצמה וכיום נכללת כאחד מהביטויים האפשריים, אם כי הנדירים, לאמנזיה דיסוציאטיבית. ה"פוגה" כוללת עזיבה פתאומית של מקום מגורים ועיסוק, המלווה באמנזיה חלקית או מלאה סביב הזהות העצמית והחיים הקודמים. 

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (המכונה בשפת היום-יום "פיצול אישיות") – מאופיינת על-ידי נוכחות של לפחות שני מצבי אישיות מובחנים או חוויה של "דיבוק", וכן באפיזודות חוזרות של אמנזיה דיסוציאטיבית. הסימפטומים כוללים הפרעות חוזרות ובלתי מוסברות לתפקוד ההכרה ולתחושת העצמי, שינויים בתחושת העצמי (דוגמת שינוי בעמדות ובהעדפות האישיות, וכן תחושות ניתוק מהגוף וממעשי האדם), שינויים בתפיסה (דוגמת דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה), כמו גם סימפטומים נוירולוגיים תקופתיים. אופי ההפרעה עשוי להשתנות מתרבות לתרבות.  

פרט לשלוש הפרעות אלה ישנן הפרעות דיסוציאטיביות נוספות הנכללות במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, תחת הקטגוריה של "הפרעות מוגדרות נוספות". הן כוללות, בין היתר, נוכחות של סימפטומים דיסוציאטיביים שונים אשר אינם עומדים בקריטריונים של ההפרעות הדיסוציאטיביות המצוינות; מצבים דיסוציאטיביים משניים לשטיפת מוח; והופעה של סימפטום דיסוציאטיבי אחד כגון במקרה של טרנס דיסוציאטיבי, ערפול חושים או קומה דיסוציאטיביים ועוד.

שכיחות וגורמים

שכיחות ההפרעות באוכלוסיה משתנה מהפרעה להפרעה, אך טווח השכיחות הממוצע שלהן נע על פי מחקרים מ1.5% ל-2%. באשר לדה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה, יש להבחין בין סימפטומים חולפים, הנחשבים לשכיחים באוכלוסייה, ובין סימפטומים מתמשכים. באשר לגורמים להפרעות הדיסוציאטיביות השונות, גם בנושא זה ישנה שונות מהפרעה להפרעה, אך לכולן משותפת מרכזיות של גורמים סביבתיים, דוגמת התעללות והזנחה בילדות, ואירועי חיים טראומטיים נוספים.  

דרכי טיפול

הפרעות דיסוציאיטיביות עלולות לגרום למצוקה רבה ולפגיעה בתפקוד בתחומי החיים השונים, ולכן חשוב לטפל בהן בהקדם. לכל הפרעה יש להתאים את שיטת הטיפול היעילה ביותר עבורה. יחד עם זאת, תוארו הצלחות טיפוליות בכל ההפרעות בטיפול המשלב טיפול פסיכולוגי ארוך-טווח, וכמו-כן במענה טיפולי לחוויות טראומטיות המצויות לא פעם ברקע ההפרעות. 


מקורות

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס

DSM-V (2013). American psychiatric association: diagnostic and statistical manual of mental disorders, Fourth Edition. American Psychiatric Press

Kaplan H.I., Sadock B.J., Sadock, V.A. (2007). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, tenth edition. Wolter Kluwer/Lippincott Williams & Wilkins

V. Sinason (ed.). (2002). Attachment Trauma and Multiplicity: Working with Dissociative Identity Disorder, routledge

Kihlstrom, J.F., Glisky, M.L., Angiulo, M.J. (1993). Dissociative Tendencies and Dissociative Disorders, Department of Psychology, University of Arizona

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה