תפריט נגישות

Illness Anxiety Disorder - חרדת בריאות

חרדת בריאות, המכונה גם היפוכונדריה הנה הפרעה במסגרתה אדם דואג באופן מופרז למצבו הבריאותי, ללא ממצאים רפואיים אשר יאשרו את חששותיו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים חרדת בריאות, מהם הגורמים ודרכי טיפול בחרדת בריאות.

ביום השלישי בו בעלך שוכב במיטה, נאנק מכאבים, בטוח שהוא חטף את נגיף הקורונה ושולח אלייך מבטים עגומים עקב ההצטננות בה לקה, סביר להניח שתאבחני אותו כהיפוכונדר, הידועה כיום כחרדת חולי. במאה ה- 20 החל פרויד בתיאור ההיפוכונדריה כתופעה נוירוטית ממקור נפשי, וכיום זהו כינוי פופולארי לאדם המתעמק באופן מוגזם בעניינים הקשורים לבריאותו, ושצריך סבלנות רבה פשוט כדי לשמוע "מה שלומו". אך האם בעלך קצת "מגזים" ברוח התקופה או סובל מהפרעה הדורשת טיפול? 

תסמינים קליניים

חרדת חולי היא הפרעה ממשפחת ההפרעות הסומטופורמיות, המתבטאת בדאגה מופרזת לבריאות הגוף (או לעיתים רחוקות יותר - לבריאות הנפש). כאמור, הכינויים "היפוכונדריה" או "חרדת מחלה" משמשים אף הם לתיאור ההפרעה. ה"היפוכונדר" סובל להרגשתו ממחלה רצינית, כאשר מחלה זו יכולה להשתנות מפעם לפעם. לכן, לרוב מאופיינת חרדת הבריאות בביקורים תכופים אצל רופאים שונים, צמצום אורח החיים ומיקודו בצדדים הגופניים הרפואיים. העיסוק המופרז בחולי מכסה פעמים רבות על מצוקה נפשית כחרדה או דיכאון, אך בעיות אלה לרוב לא ידוברו ולא יהיו נגישות לאדם, או לפחות לא יהיו עבורו ה"עיקר".


  • לפחד מקורונה: חרדה בריאה
    או חרדת בריאות?
  • 7 טיפים להתמודדות עם
    חרדת בריאות
  • מהי הפרעה סומאטית?

אנשים עם חרדת בריאות רגישים מאוד לשיח על מחלות בסביבתם, בין אם שומעים שמישהו לקה במחלה כזו או אחרת או קוראים ידיעה חדשותית הקשורה לבריאות. החששות לגבי המחלה הלא מאובחנת ממנה הם סובלים לא פוחתות בעקבות מסרים מרגיעים מרופאים או תוצאות בדיקות שלילות. להיפך, ניסיונות הרגעה, גם מצד אנשי מקצוע, עשויות להגביר את החרדה. החשש ממחלה תופס מקום מרכזי בחייו של האדם, משפיע על פעילויות היום-יום, ועשוי אף לגרום לו להתנהג ולהרגיש כחלש וחולה. חולי הופך למאפיין מרכזי בזהות האדם ובדימוי העצמי שלו, נושא שכיח בשיח החברתי שלו, ותגובה אופיינית לאירועי חיים מלחיצים.

חשוב לציין שעבור חלק מהלוקים בהפרעה, חרדת החולי תתבטא דווקא בהימנעות מבדיקות רפואיות או מפגישה עם רופאים, למרות העיסוק והמצוקה הרבה.

שכיחות ההפרעה

כיום מעריכים שבין 4 ל-6 אחוזים מהפונים למרפאות בשל בעיות בריאות כלליות, סובלים למעשה מתסמיני חרדת חולי. ההפרעה יכולה לפרוץ בכל גיל, אך אופיינית במיוחד בגילאי 20 עד 30. לעיתים קרובות ההפרעה ההיפוכונדרית מתקיימת ביחד עם הפרעת מצב רוח או הפרעת חרדה. במקרים בהם לתסמינים של חרדת הבריאות יש מאפיינים פסיכוטיים-דלוזיונאלים, האדם יאובחן כסובל מהפרעה דלוזיונאלית מהסוג הסומטי.

אבחנה על פי DSM-5

על פי הDSM יש לעמוד בקריטריונים הבאים על מנת לקבל אבחנה של חרדת בריאות:

1. עיסוק יתר באפשרות שקיימת מחלה רצינית.

2. לא נצפים תסמינים סומטיים או שנצפים תסמינים בעוצמה חלשה. במידה ואכן קיים מצב רפואי או סיכון לפתח מצב רפואי (היסטוריה משפחתית, למשל), העיסוק במחלה הוא בבירור מוגזם ולא-פרופורציונלי.

3. קיימת רמת חרדה גבוהה ביחס לבריאות.

4. ביצוע מוגזם של התנהגויות הקשורות לבריאות (כגון בדיקות חוזרות ונשנות) או הימנעות כוללת מבדיקות רפואיות או פנייה לעזרה רפואית.

5. העיסוק בחולי קיים לפחות 6 חודשים, כאשר המחלה הספציפית ממנה חוששים יכולה להשתנות לאורך התקופה.

6. העיסוק המוגזם בחולי לא מוסבר טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (כגון הפרעת סימפטום סומטי, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת, BDD ,OCD, הפרעה דלוזיונית מסוג סומטי).

גורמים להפרעה

גישות שונות מציעות הסברים שונים להפרעת חרדת הבריאות:

• הסבר פסיכודינמי - גישות דינמיות רואות במצבי חרדה ממחלות ביטוי של מצוקה נפשית אחרת, לרוב מצוקה לא מודעת, שהנפש מבקשת להימנע ממגע ישיר עמה. מקור אפשרי לסימפטומים הוא בחוויות ילדות של אובדן או נטישה: משאלות עוינות ואגרסיביות מאיימות כלפי אחרים עוברות תהליכים של הדחקה והתקה, ומתבטאות כמחושים גופניים. התסמינים הגופניים הבלתי פתירים מותירים את האדם במצב תמידי של הזדקקות ואכזבה מיכולתם של אחרים לעזור לו. תובנות לגבי שורש המצוקה, במסגרת קשר טיפולי עמוק, מהוות מפתח לשינוי ולהקלה. 

• הסבר קוגניטיבי-התנהגותי - חרדת בריאות מבטאת אוסף של תפיסות מוטעות לגבי עצמי והעולם. זהו פרוש מוטעה של תחושות ותסמינים גופניים, המועצמים על ידי פחד ממחלה, תפיסה של איום קיומי, ותפיסה עצמית של חוסר יכולת להתמודד עם המצב או לקבל סיוע מהסביבה. תפיסה עצמית שלילית, פחדים וחוסר אמונה בסביבה תורמים ליצירת סכמה קוגניטיבית-התנהגותית האופיינית למצבי חרדה. התמקדות החרדה במצב הבריאותי יכולה להיות קשורה לאירוע רפואי בעברו של האדם או של אחד הקרובים אליו.

• הסבר ביולוגי-נוירולוגי - הסבר זה ימקם את הדאגה המופרזת סביב תחושות הגוף כקשורה לסף סבילות נמוך לחוסר נוחות גופנית: תחושה שתחווה עבור רוב האנשים כחוסר נוחות, נחווית ככאב.

• תיאוריות של תהליכי למידה חברתית - תיאוריות אלו מדגישות את הרווח המשני של המחלה. הסימפטומים הגופניים נחווים מתוך שאיפה בלתי מודעת להיכנס לתפקיד החולה האנוש, שמטלות רבות נחסכות ממנו. כלומר, התסמינים ההיפוכונדרים מהווים מפלט מאתגרים ומחויבויות בחיים.

• חרדה ממחלות כתת-סוג - מכיוון שכ-80% מהלוקים בחרדת חולי סובלים גם מהפרעת דיכאון או חרדה, יש הרואים בה תת-סוג סומטי של הפרעת מצב רוח או חרדה.

טיפול בחרדת בריאות

הטיפול באדם הסובל מחרדת בריאות יכול להיות מאתגר מאוד, משום שבמקרים רבים קשה לאדם לראות מעבר לתלונות הגופניות, אשר עבורו מהוות את העיקר. במקרים מסוימים, שגרה הכוללת בדיקות רפואיות תכופות (אך ללא הליכים פולשניים) יכולה לעזור, על מנת להרגיע את הפחד ממחלה, ולספק תחושה של מעקב והתייחסות רצינית. יש גישות שונות לטיפול בסובלים בחרדת בריאות, וכדאי להתאים את הדרך לנטיות וההעדפות של האדם.

• טיפול פסיכודינמי - פסיכותרפיה דינמית, הרואה כאמור את חרדת החולי כמכסה על בעיה עמוקה יותר, תתמקד בחרדה כסימפטום ולא בתור מקור המצוקה עצמו, ותנסה דרך חקירה משותפת לרדת לשורש ולמקור של הקושי המודחק. היות והסובלים מחרדת בריאות מתקשים לראות בה בעיה נפשית, הטיפול יתבסס על בניית קשר ואמון בין המטפלת למטופל, כזה שיאפשר, לאורך זמן, את חשיפת הדינמיקה העמוקה הפועלת באדם ואת הקושי הנפשי המסתתר תחתיה.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) - הטיפול מתמקד בלמידה לזהות דפוסי חשיבה אופייניים בהקשר של חולי ובריאות, והבנת הקשר ביניהם ובין התעסקות אובססיבית בתסמינים פיזיים ופירושם. במהלך הטיפול, המטופל לומד לאתגר את דפוסי החשיבה הנוכחיים שלו ולבחון מחשבות אלטרנטיביות לאותם מצבים, ועל ידי כך להפחית את העיסוק בתסמיני הגוף ואת הפחד ממחלה. תרגול חשיפה לנושאים הקשורים במחלה ומוות עשוי להוות חלק חשוב בטיפול, מאחר והוא מסייע בהתמודדות עם פחדים הנוגעים בנושאים אלה, ובהבנתם כחלק מהחיים.

• פסיכותרפיה קבוצתית - טיפול קבוצתי עשוי לספק תמיכה לצד אינטראקציה חברתית, אשר יסייעו להקל על המתח והחרדה המלווים את ההפרעה. יתרונה של פסיכותרפיה קבוצתית במקרה זה מודגש בשל רמת המוטיבציה הנמוכה להתעמקות בתכנים נפשיים. כאשר תסמיני חרדת בריאות מופיעים בצורה זמנית, כמשניים למצבי סטרס בחיים, טיפול קבוצתי יכול לעזור בהתמודדות עם לחץ ומצוקה, תוך שימת פחות דגש על התלונות הגופניות ועל "תפקיד החולה" שהאדם מייחס לעצמו.

• טיפול תרופתי - לצד פסיכותרפיה או בפני עצמו, טיפול תרופתי עשוי להפחית את רמת החרדה ממנה סובל האדם, ובכך לאפשר התמודדות טובה יותר בחיי היום-יום או לפתוח פתח לטיפול נפשי. טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל גם במקרים בהם קיימת הפרעת חרדה או דיכאון לצד חרדת הבריאות. הטיפול הנפוץ הוא בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה-SSRI.


מקורות

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition

J.G. Asmundson, S. Taylor, B.J Cox (editors), Health Anxiety- Clinical and research perspectives on Hypochondriasis and related conditions ,(2001) John Wiley and Sons, LTD

תחומי מומחיות:
חרדה

אנשי מקצוע בתחום

חרדה