פורום טיפול נפשי

שלום ליטל,

המטפלת שלי נמצאת בחופשה ואני מתגעגעת אליה בצורה לא רגילה.
אני מרגישה שזה משפיע על התפקוד שלי, אני רק רוצה לשמוע ולראות אותה.
אמנם היא כן נתנה לי אפשרות ליצור קשר אבל אני לא רוצה להטריד אותה ולהפריע לה וחושבת שמגיע לה הזמן הזה בשבילה.
מה עושים כשכל כך מתגעגעים והכל כואב ושורף מבפנים? שמתפוצצים מבכי לא מוסבר ורק סופרים את הדקות עד שהיא תחזור?
אני משתגעת בינתיים ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר, רק עליה.

שלום ליטל.
לפני כשנתיים הייתי במסגרת לימודית של מספר שנים שנותנת באופן מחייב ליווי של איש מקצוע לכל אורכה.
למרות שבאתי קצת "אנטי" ועם דעות קדומות בנוגע לטיפול פסיכולוגי, לאחר שהיא הסתיימה ניסיתי לחפש טיפול מתוך החוויה הטובה שהייתה לי בסופו של דבר ; הרגשתי שאני מתקדמת אישית, מקצועית, מגלה על עצמי דברים ומתבגרת.
ניסיתי במהלך השנתיים הללו מספר מטפלים ושיטות טיפול שונות בהן לא הרגשתי חיבור למטפל/ת או לחילופין לא חשתי כי הן יעילות ברמת הליווי שהיה לי במסגרת הלימודית.
יש לציין שאני לא מרגישה "זקוקה" מאוד לטיפול בשלב זה בחיי, אני חייה חיים דיי נורמטיבים ומתמודדת עם האתגרים שהחיים מציבים לנו בכוחות עצמי ובעזרת מערכות תמיכה (משפחה וחברים מדהימים) אך אני מרגישה שטיפול יכול להוות מקור דעה אובייקטיבית נוספת, הזדמנות לעבוד על דברים פחות טובים שקיימים בי, לעלות דברים מהעבר והזדמנות לצמיחה ושיפור עצמי.
חוסר מציאת מטפל מתאים קצת מתסכל אותי... רציתי לשאול כיצד ניתן "למצוא" מטפל מתאים בצורה יעילה? שלא לוקחת מספר מפגשים ומובילה לבזבוז זמן, כסף, אנרגיה (קצת מתיש לספר את אותו הרקע וההיכרות כמה פעמים מחדש;) ). האם מקובל לפנות לפסיכולוג שליווה אותי במסגרת הקודמת באופן פרטי? (על אף שהיא נגמרה) או שהדבר איננו מקובל? האם חוסר ההתאמה אולי נובע מכך שאני לא בטוחה לגבי הצורך האמיתי שלי בזה?
אשמח לשמוע את דעתך.

אני בחור בן 35. נשוי בשנית, יש לי ילד מקסים ובסך הכל חיים שאני באמת שמח עליהם. ללא מחשבות אובדניות או משהו כזה.
הבעיה היא שאני תמיד רוצה לכבוש בחורות. זה יישמע אולי מוזר, אבל נגיד דווקא בחורות ״רגילות״ פחות מושך אותך לכבוש. לאחרונה הייתה לי דתיה נשואה, בנסיעות בחול אז בחורות מחול, ערביה וכו...
זה גם לא רק העניין המיני, אלא גם סוג של ״משחק אהבה״ ואני אומר משחק כי אני לעולם לא ארצה לאבד את מה שיש לי בבית.

כל ההתנהגות הזאת מציקה לי, אני באמת לא רוצה את זה, אני רוצה שקט בחיים ושיגרה רגילה. אבל כשיש לי ניצוץ של התחלה עם מישהי, אני מנסה להתקדם עם זה.

אני באמת אוהב את אישתי ואת המשפחה שלי ולא רוצה את כל השטויות האלה אבל כפי שאמרתי, אני מרגיש שזה גדול ממני.

מה אני עושה??

שאני קמה בבוקר אני מרגישה טוב מתפקדת,מלאת שמחת חיים,אבל שמגיע אחרי הצהריים אני מרגישה מועקה דיכאון תשישות כיצד ניתן לטפל?

שלום רב,

קודם כל רציתי למסור תודה על קיומו של פורום זה וכל ההשקעה והמענה שניתן לשואלי השאלות. אני מאמינה שהוא בעל ערך רב ועוזר ללא מעט אנשים שזקוקים למענה אם לא לפחות למענה זמני ותמיכה רגשית כלשהו בשאלותיהם.

אני בת 27 ונמצאת כבר שנתיים וקצת בטיפול אצל עו"ס קליני בטיפול פסיכותרפיה מצד קופת החולים. אני נכנסתי לטיפול מרצוני האישי בעקבות רגשות של דיכאון. אני מרגישה שאני סובלת מדיכאון קליני (MDD) ועונה לכל הסימפטומים כבר שנים. היום, אני מרגישה במצב רגשי שבו אני נמצאת בדיכאון רב יותר לקראת סוף התהליך הטיפולי מאשר כשהתחלתי את הטיפול. לא נעים לי עם המטפל שלי כי אני מרגישה שהוא ניסה איתי הרבה ואני מודה לו על כך אבל יש בתוכי רגשי אשם שלא השתפרתי כמו שהוא ואני היינו רוצים ושאני עדיין אובדנית.

אני מרגישה שאני רוב הזמן אם לא כל הזמן בהרגשה אובדנית ושבטח טוב יותר למשפחה ולחברות שלי בלעדי. אני מרגישה שהרגשות והרצון לזוגיות וילדים "מתו" וכבר מעל לשנתיים אני לא רוצה לצאת לבלות ולהיות חברותית אפילו עם החברות שלי ומעדיפה להישאר לבדי ומסתגרת בבית. ביחס לחיי החברה, אני לוקחת את זה כ-"מטלה" שאני עושה יותר בשבילן כי לא נעים לי ושאני בסוף לא מרגישה שאני מסוגלת להינות ורק מוצפת באנהדוניה תמידית. כמו כן, אני סטודנטית כבר 3 שנים פלוס ומתקשה עם המוטבציה בלימודים עוד מההתחלה ולא מסוגלת להינות כבר מהלימודים...בעקבות כך, אני מרגישה שהפוטנציאל שלי מתפספס ושאני לא אוכל להגשים את החלומות שלי ומשמה שאין לי מקום בעולם.

בטיפול עם המטפל שלי הוא פשוט אמר לי שאין באמת פתרון קסם ושאני סך הכל לבד ושזה מה שיש. הוא מדגיש לי הרבה לאחרונה על כמה שאני כמו כולם באמת "לבד" בעולם. כמה שניסיתי להיות בסדר ולהבין את הגישה הזאת, זה מציף אותי גם בהרגשה קיומית קשה ואובדנות עמוקה. באמצע הטיפול הוא אמר לי שזה מדינה דמוקרטית ושאני יכולה לעשות מה שאני רוצה כולל "להתאבד". לקחתי ללב. מאז, שיתפתי זאת עימו ושהיה לי עצוב שהוא אפילו לא הביע איכפתיות שאני דווקא כן אתקיים.

למרות כל זה, אני מרגישה אבודה ושאין לי למה לקוות בחיים. אני מבינה שקשה "למצמם" חיי אדם לכמה קטיגוריות אבל קשה לי לראות ולהבין מה נשאר אם - אני לא רוצה זוגיות יותר, לא רוצה ילדים יותר, לא מצליחה לבנות לי קריירה ומתקשה בלימודים ומרגישה אובדנית כל הזמן כבר כמעט 6 שנים ברציפות; לפעמים הרגשות והמחשבות האובדניות נמשכות כל פעם במחזוריות של 3 שבועות ברציפות...בוקר, צהוריים, ערב, כל הלילה ונרגעות יום יומיים ומתחילות מחדש/חוזר חלילה.

אם יש דבר אחד שאני לא מצליחה עימו זה באמת הרגשות והמחשבות האובדניות הללו ושאין לי חשק לחיים. אני לא מצליחה לפתור ולהתעלות על הרגשות הללו. אני לא יודעת איך להוסיף חשק לחיים כשההרגשה הגוברת הוא שקשה לי ושאני לא רוצה להיות כאן ושאני אובדנית.


אשמח לדעתך המקצועית,
בתודה לך מראש על המענה ותשובתך!

אני כועסת שאני צריכה לחכות ככ הרבה זמן לפגישה אני כועסת שאני לא יודעת איפה היא אני כועסת שהיא נמצאת תמיד בשביל הבנות שלה וכועסת שהיא אמא שלהן ולא שלי!
אני כועסת שהן יפות ומוצלחות כמוה, ואני לעולם לא אהיה.
אני כועסת שאין לי מה לעשות עם כל זה ואני לא יכולה להגיד לה את הדברים האלה וממילא זה לא יעזור ולא ישנה את זה.

אובסיסה להחזיר שלום רב גב ליטל

היתי במספרה בזמן שאני חופפת אשתו של הספר שטפה את ידה בכיור.נורא כעסתי .מזה מקום הנוחות שלי אני משלמת
אני סובלת מאוסידי וחשבתי איך אני מחזירה לה חידקים חחח נגעתי לה בשיער האם החזרתי לה? תודה

דברתי איתה על משהו שלפעמים מתחשק לי לעשות.
עשתה פרצוף של גועל ואולי חשבה עלי כל מיני דברים לא מחמיאים במיוחד...
בלשון המעטה...

ואז זה קרה באמת, במציאות, בחיים האמיתיים!!!
היו איתי עוד אנשים שחטפו גועל...
ואחד מהם מסרב לחזור למקום...
ואני רק ישבתי וחייכתי לעצמי....
וחשבתי את אשר יגורתי....

לא בטוחה אם כדי לספר לה כשנפגש, אבל מדי פעם כשאני נזכרת אני מחייכת לעצמי.

ליטל שלום רב,
האם ישנה מתודה כללית לפיתרון דילמות או בעיות ?אם כן ,אשמח לדעת מה היא
תודה

פעם מישהו שעבדתי איתו
שכנראה היה כנה להגיד לי
אמר לי שאני יוצר אנטגוניזם עם אנשים
משהו בסגנון של פראייר מי שעולה על הבמה מהסרט הלהקה רק ששם הוא כוכב הלהקה
מישהו אחר פעם אמר לי שאני כוכב באור יום
העיניין הוא שיש כזה דבר שאנשים רבים ואחרכך הופכים לחברים טובים
ואצלי יחסים עם אנשים מסוימים
מתדרדרים לעוינות ונתק
בדרך כלל מסיבות רגשיות
תמיד ידעתי שאם מישהו רוצה להרוס לי אז הוא יכול להרוס לי מבחינה חברתית
כמובן שאני לא מרגיש אשם רק מתוסכל
כי אני זה מי שאני
אני יכול לתת רק את מה שיש לי
תוכלי בבקשה להגיד על הנושא הזה משהו?
אולי אפשר לראות משהו מזוית אחרת?
תודה

הפעם אני הייתי בחופשה בת עשרה ימים.היינו בקשר במייל במהלך החופשה וביום שני ניפגש לראשונה מאז שחזרתי.
חשבתי עליה הרבה במהלך החופשה.גם התגעגעתי וגם נעזרתי במחשבה עליה כשנדרשתי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי...
קשה לי יותר כשהיא זו שנוסעת, אבל מאז שחזרתי אני מרגישה כעס.במיוחד כשאני חושבת על הפגישה הקרובה.אני מרגישה שאני כועסת עליה ולא ככ מבינה למה.
יש לי כמה "רעיונות" אבל אני לא בטוחה שהם נכונים והאמת שהם די פתטיים.
היום שלחתי לה וואטסאפ לגבי השעה של הפגישה וראיתי שהיא המון זמן לא נכנסה לוואטסאפ.למעשה כל היום עד שעות הערב..זה הדאיג אותי מצד אחד והכעיס אותי מצד שני..עצם זה שהיא לא שם.התאמצתי מאד לא לכתוב לה הודעה נבזית ועצבנית.אני לא מבינה למה לי לכעוס עליה ואני שונאת את הפעמים המעטות שזה קורה.גם מעצבן אותי שקשה לי מאד עם זה שאני צריכה לחכות ליום שני כדי לפגוש אןתה למרות שחזרתי רק אתמול בלילה.

שלום (סליחה מראש )
ממש ממש ממש אשמח לעזרתכם!
אבא שלי שיהיה בריא, בן 61, לאחר 2 אירועים מוחיים.
הוא ב"ה מתפקד (היד והרגל טיפה נפגעו לו),
אבל נהיה ממש ממש עצבני, לחוץ, פתיל קצר.
ממש קשה לנו עם המצב הזה ואני מאמינה שגם לו :(
הנוירולוגית רשמה לו את הכדור - רמוטיב 500 מ'ג.
הוא נוטל את הכדורים:
* קלופידקסל 75 מג (דילול דם)
* EZECOR 10 מ'ג + Torid (כולסטרול)
* פוספטידיל סרין
* חומצה פולית

מבחינתו, הוא לא צריך את הכדור כי הוא 'רגוע'.
מס' שאלות בבקשה:
1. מניסיונך, איך לדעתך יש לפנות אליו/לדבר איתו כדי שיתחיל ליטול את הכדור?
2. מתי יש ליטול את הכדור (בוקר/ערב, לפני/אחרי אוכל) והאם יש התנגשות עם הכדורים הנוספים?

הבנתי שהכדור ממקור צמחי, לא ממכר. לכן רוצה ממש לנסות את הכדור שיהיה לו טוב.
ממש קשה לנו, ורוצים לשמור על בריאותו.
המון המון תודה!
בברכת בריאות טובה ואיתנה,

שלום
אני שנים סובלת מחרדות מטופלת בצירמלקס, החרדות שלי הן לא סטנדרטיות זה פחד מאוכל מבליעה , לא בגלל שומן או בולמיה או כאלה, אני אדם רזה מאוד כל חיי, פשוט לאחר הלידה הראשונה לקיתי בחרדה וזה הוביל אותי בקושי לאכול כי פחדתי לבלוע כי לא יודעת למה , עם השנים התקבע לי במוח דפוסי אכילה משונים מאוד , יש מרכלים שאני לא אוכלת כי מפחדת שלא יבלע, אני לועסת דק דק דק עד שאני בטוחה שיכולה לבולע רק אז בולעת , יצרתי לעצמי מנגנון במוח של דפוסי בליעה ואכילה משונים , זה גורם לי לסבל רב מאוד , כמעט לא הולכת למסעדות, וכל מה שקשור לאוכל אני כמעט לא שם , שאלתי האם מישהו מכם נתקל בזה ? הא טיפול קוגנטיבי התנהגותי יכול לעזור ולהעלים את התופעה ? תודה מראש סיוון

אין לי שום מסגרת בבוקר אני קמה ללא מטרה מרגישה לופ שלילי, והיום הופך לי ליום מחורבן. מה עושים במצב כזה?

אני לא עובדת אין לי שום מסגרת אני קמה ללא מטרה וכול הזמן לופ שלילי מתעסקת אם הלופ הזה וקשה לי לצאת מהלופ השלילי הזה. כול הזמן חשיבה שלילית שאין לי לאן לצאת אין לי מה לעשות בבוקר ולפעמים גם באמצע היום זה מביא אותי לתחושת אנרגיה נמוכה. מה הפתרון?