פורום טיפול נפשי

שלום שוב,

מקווה שתקראי את מה שכתבתי קודם וזה יתן כוח כן ללכת לפגישה. 

אני חושבת שחשוב לקיים את הפגישה.

מציעה להתקשר למטפלת ולקבוע שוב למועד שנקבע או מועד אחר. 

מאד חשוב לבטא את הצרכים והרצונות שלנו ולא לסמוך על זה שאחרים ינחשו אותם - הם פשוט לא מסוגלים. 

המטפלת לא יכלה לדעת שעברו עלייך ימים קשים, שהתקשרת בעצם להגיד שאת מאד מחכה לפגישה ושקשה לך לחכות, שמרוב שקשה לחכות את רוצה לבטל - היא לא יכולה לנחש זאת. גם אני לא הייתי מנחשת זאת. 

חשוב לבטא רצונות באופן הכי ברור שאפשר - כמו למשל, קשה לי לחכות לפגישה שלנו. עוברים עליי ימים עצובים וחשוב לי לשתף. 

אני מציעה להחזיר את הפגישה. 

אחרים לא יכולים לדעת מה אנו צריכים בניחוש. מעריכה כי רצתה לכבד את רצונך. 

מקווה שתפגשו מיזמתך במהרה וכי תשתפי אותה בתחושותייך בישירות ופתיחות שכן הטיפול היטיב ויכול להטיב הלאה.

בברכה, שרון 

שלום ציון,

ראשית, נשמע שאתה חבר נהדר ודואג לחברך. מחמם את הלב. 

לא הצלחתי להבין מהתיאור שלך מהו הדיבור העצמי בדיוק. אני מבינה שזה נמשך שנים. זה יכול לנבוע ממגוון רב של סיבות רפואיות שלא יהיה אחראי לפרטן ללא היכרות מקצועית עימו. 

השאלה המרכזית היא האם זה מפריע לו לתפקד. אם כן חשוב לסייע לו לקבל עזרה.

האם שוחחת עימו על זה או אתה חש שהוא יפגע וחושש לדבר? רגישות לזולת היא חושבה, אבל לעיתים אם פונים בעדינות ואומרים משהו כמו: אני מקווה שלא תפגע, ואתה יודע שאני אוהב אותך ומקבל אותך כמו שאתה, אבל רציתי לשאול אותף ושוב אני מקווה שלא תפגע, האם אתה שם לב שאתה מדבר לעצמך? אני לא מצליח להבין מה אתה אומר וחשוב לי לבדוק איתך מה אתה מרגיש עם זה?

כמובן, בעדינות.

יתכן והוא כבר מטופל ואתה לא מודע לכך כי הוא אינו משתף. 

כך, שיכולות להיות מגוון סיבות, השאלה העיקרית היא כמה זה פוגע בו, ניתן בעדינות רבה לבדוק עימו מה הוא מרגיש לגבי זה והאם הוא מחפש עזרה או שכבר יש לו.

מקווה שהתשובה מסייעת.

בברכה, שרון 

שלום פליקס,

המצב כפי שאתה מתאר קשה. 

אני מציעה לפנות מיידית לפסיכיאטר או פסיכיאטרית שמלווה אותך ולגורמים נוספים שליוו אותך. איני יודעת אם אלו אנשי מקצוע היית בקשר - אך הייתי חוזרת ופונה אליהם. חשוב לדווח על ההחמרה במצב. חשוב שתתאר בפירוט את ההחמרה במצבך, את הצורך בקצבה, תבקש עזרה בפנייה חוזרת לביטוח לאומי. 

לשכת רווחה במקום מגורייך יכולה לעזור, עובדת סוציאלית בקופת חולים יכולה לעזור, סניף אנוש מקומי יכול לעזור, הפסיכיאטר או הפסיכיאטרית יכולים לעזור. איני יודעת בדיוק אם אלו גורמים היית בקשר אך חשוב לפנות אליהם. חשוב לחדד שיש החמרה. שאתה לא מצליח לעבוד. לתאר את הקושי בתקשורת.

חשוב שתבקש עזרה ותחדד מה אתה צריך ותגייס אותם לעזור לך. אפשר לעזור וחשוב לבקש את העזרה. 

מקווה שתשובתי עוזרת

בברכה, שרון 

לירן יקר,

אתה מתמודד עם מצב מאד קשה - מחלות קשות של ההורים, סבל שלהם, סכנת חיים. מובן שמאד קשה לך. 

נראה כי אתה קשור מאד להורים וסופג את המצוקה שלהם לתוכך ומתקשה להכיל אותה. המצוקה משתלטת על כל פינה. קשה לך להיות איתם מצד אחד, לתמוך בהם, לכאוב את כאבם וגם להמשיך להנות מהחיים והליות עם משפחתך הצעירה. 

מצוין שפנית לטיפול. זה מאד יכול לעזור. טבעי שאחריי פגישה אחת עוד אין הקלה משמעותית. 

חשוב לסכם אם המטפלת את מטרות הטיפול, להמשיג את הבעיה, לחדד מה מקשה עלייך לשלב בין מסירות להורייך ועיבוד הכאב שבסבלם לבין המשך חייך, לרכוש כלים להיות עימם וגם להמשיך את חייך, לעבד את המידה שאתה קשור אליהם וחווה את סבלם כסבל שלך.

מסירות להורינו היא דבר נהדר. אם הבנתי נכון אתה הצערי במשפחה ומאד קשור להורים ותקופה ארוכה בחייך הם סובלים וחולים - למעשה מאז היותך בן 25.

אתה זקוק לכלים להיות מסור ומצד שני להכיל את הכאב ולחיות גם את חייך עם משפחתך כפי שהורייך היו מאחלים לך. 

אני מאמינה שהטיפול יעזור לאורך זמן. חשוב להציב במהלכו מטרות ולחדד איך ניתן לעזור. 

אשמח אם תתמשיך לשתף.

בברכה, שרון 

שלום שוב:)

מצוין שלבנת את העניין עם המטפלת. מציעה להמשיך ללבן איתה ולחשוב עימה על שילוב שיטות טיפול נוספות:

שילוב קשיבות מיינדפולנס בטיפול

שילוב אומנויות

שילוב של גישה אקטיבית יותר - ACT, DBT גישות שיש בהן הפעלה התנהגותית. 

יהיה מצוין להיעזר בה לחשוב על כלים נוספים שיניעו את התהליך.

העובדה שזה נפתח בינכם היא חשובה מאד ובסיס להתקדמות

בברכה, שרון

שלום שוב,

שמחה שכתבת שוב.

אני חשה שאת אמיצה ומנהלת מאבק ארוך ועקש להתקדם. 

אני חושבת שיש לך יותר הישגים בטיפול ובחיים ממה שאת מצליחה להרגיש - הזוגיות, עבודה שמצאת בזמנים בהם התרופות הועילו יותר, אולי אנשים שאיתם את בכל זאת מתקשרת. 

סוגית הטיפול התרופתי היא מורכבת. אני הייתי ממשיכה בהתייעצות עם הפסיכיאטר ולא מרפה עד להקלה. אפשר לעשות הפסקה לתקופה אבל בהתייעצות וליווי שלו. יתכן וכן מצא הרכב תרופתי שיעזור כמו שנעזרת בטיפול התרופתי בעבר לטפל בדיכאון.

היכולת לנוע קדימה נשנעת על היכולת לראות הישגים גם אם קטנים, להאיר אותם ולהתחזק מהם - אני מקווה שתמצאי טיפול שיאפשר לך להאיר והלגביר את החיובי בצד העיבוד של החוויות הקשות, הסגירות והתחושות הקשות. 

אני הייתי מבקשת פסיכותרפיה (טיפול נפשי) אינטגרטיבי שמעודד פעילות, מחזק את החיובי, מניעה תהליכים באופן אקטיבי בצד עיבוד פסיכודינמי של החוויות הכואבות.

אני מתרשמת שאת אישה אמיצה ולוחמת עם יותר משאבים ממה שאת מרגישה ושיש תקווה. 

אשמח אם תמשיכי לשתף. תראי לאיזה סוג טיפול את מצליחה להגיע ואם תרצי לשתף אשמח. 

בברכה חמה, שרון 

שלום שרון,

מצוין שאת חולקת כאן את החויה שעברת.

נראה כי החוויה המוקדמת מדי של המיניות עם בן הזוג שלא היית שלמה, איתה לא הרגשת שליטה בתוכה - הבהילה אותך וגרמה לך לחסום עצמך מלחוש משיכה ורצון להיות בקשר עם בנים. 

את מאד צעירה. רבים מאיתנו חווים פחד להכנס למערכות יחסים זוגיות מתוך חשש שנאבד את עצמנו, נאבד שליטה, לא נצליח לשמוע את הקול שלנו ולהשאר נאמנים לעצמנו. החוויה שחווית העצימה קושי זה. 

אמנם מצבים כאלו יכולים לקרוא, אך בהחלט חשוב לעבד את החויה על מנת לשחרר את הפחד. 

מה דעתך לפנות לייעוץ בבית הספר או אצל פסיכולוגית? האם את פתוחה לכך? אני מאמינה כי זה יכול לסייע לעבד את החוויה, להחזיר תחשוה של לשיטה שתאפשר להחיות את הרצון להיות בקשר עם בנים. 

אמנם דברים כאלו לעיתים מסתדרים לב, אך הם גורמים מתח ומועקה שאת מתארת ואין סיבה לא להיעזר על מנת להאיץ את התהליך. 

יועצת או יועץ בית הספר יוכלו לסייע ותוכלי לבקש מה גם הפניה לפסיכולוגית או לנסות למצוא טיפול דרך הורייך אם זה אפשרי. אם תרצי הכוונה נוספת אנא כתבי לנו.

בברכה חמה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלך לך,

ראשית, משמח לקרוא שהצלחת בעזרת כוחותייך וטיפול לצאת מהמצב הדכיאוני ולנוע קדימה. זה מעודד ומשמח.

את מתארת כיצד בכל דבר בחיים יש עצב ושמחה. 

גור חדש משמח אבל המחשבות השליליות גם קיימות. עצב ושמחה, דאגה ואופטימיות קיימות בכולנו כל הזמן. המשימה היא להכיל את התחשות הללו עם פחות בהלה. 

העובדה שאת יכולה לדבר אותן היא כבר חשובה. טוב ששתפת בהן כאן. 

מצוין שתמשיכי לשתף בהן בטיפול על מנת להעצים את תהליך השינוי והיכולת לקבל את הטוב והרע בחיים והתנועה בין מצבים שליליים וחיוביים.

אני מתרשמת שאת עושה עם עצמך הרבה עבודה משמעותית ושולחת כוח להמשיך אותה. 

בברכה, שרון 

שלום לך,

אתה מתאר תמונה מורכבת וסבוכה. 

שכיח מאד בטיפול כי היחסים בין המטפל לבין המטופל משחזרים קשיים שמאפיינים את חיי המטופל מחוץ לטיפול. זו הזדמנות לעבוד על קשיים אלו ולעבד אותם.

כפי שאתה מתאר אתה רגיש בתקשורת בינאישית לאופן בו פונים אלייך ולמצבים בהם מציבים בפנייך עובדות. יש לך תחושה שאתה נשלט וחסר אונים בתקשורת, שאתה חושש לבקש דברים, שצרכים שלך אינם נענים אתה מאד נפגע וחושש לבטא זאת. אם מישהו אינו מדייק אתה נוטה לחוות זאת, לפי מה שהבנתי, כחוסר כבוד ושליטה. 

לתחושתי, מהתיאור שלך המטפלת עושה מאמץ גדול להיענות לצרכים שלך. איני חשה שיש בתגובותיה זלזול או התעלמות, אך אני מבינה שאתה חווה זאת כך. אני חשה שיש לך רגישות מאד גבוהה. התקשורת והמגע עם אחרים מביא אותך פעמים רבות להרגיש שמשתלטים עלייך, לא רגישים אלייך ומכניעים אותך. 

להערכתי, הרגישות הגבוהה הזו יוצרת לחץ בסיטואציה. אני חשה שהמטפלת מנסה להיענות. עצם הניסיון הוא חשוב. חשוב לשים לב, שלפעמים הרגישות שלנו היא שליטה באחר למרות שנדמה לנו שהאחר מנסה לשלוט בנו. כלומר, אתה חש שהיא מכניעה אותך, אך באותה מידה הצרכים שלך בדיוק רב בתוך התקשורת הם סוג של שליטה ולא רק כניעה. 

לדבר אל מישהו בגוף שלישי יכול להוות חבירה של מהטפללת להרחקה שלך אבל גם ניסיון לחדד שהדפוס עליו מדברים הוא חלק ממי שאתה ולא כולך. 

באופן כללי, אני חושבת שאתם עוסקים באפשרות לטפל ולהתקדם בתוך רגישות רבה וכי חשוב להמשיך וללבן. 

אני מציעה לך להתמקד בחשיבה שלך עם עצמך ועם המטפלת בכמה הטיפול מסייע לך להתקדם, כמה אתה מתחרר מדפוסים מקשים, כמה הפגישות מקלות על היומיום, כמה אתה מצליח ללבן דברים ולקדם מטרות. 

היחסים עם המטפלת הם פן חשוב של הטיפול. הם מאפשרים ללבן דפוסי קשר שלך במקומות אחרים. אם תוכל להתמודד עימה עם הצרכים שלך בלי להרגיש שהיא מכניעה או מעלמת או פוגעת בך ולהכיר בכמה קשה לדייק בתקשורת בינאישית וכי לשני הצדדים יש חלק בתקשורת, וגם מי מי שפגיע מפעיל שליטה - זו תהיה התקדמות. 

באותה מידה חשוב לעשות עימה הערכה כוללת של התקדמות הטיפול ולא רק דרך מימד הקשר.

מקווה שהועלתי, שרון 

שלום,

קראתי בעיון רב את פנייתך ומבינה את הדילמה והקושי שאת פוגשת.

מחד רצון לפהתח רגשית ולייצר שינוי מאידך איך חשה שנעזרת די הצורך או בכלל. 

מספר מחשבות:

חשוב לשתף את המטפלת שאת הולכת אליה מה את מרגישה ולהעלות את הקושי - שתפת אותה?

ברוב המקרים, וזה לא חייב להיות נכון במקרה שלך, הקושי נובע באופן הדדי  - קושי של המטפלים למצוא כלים מתאימים וקושי שלך להיעזר בטיפול. לא מוצאים את הדרך אלייך ואולי גם את באופן לא רצוני נסגרת ומתגוננת מתוך חשש להפתח. לכן, חשוב לפתוח זאת ולנסות להתמודד עם זה בתוך הטיפול. 

במקביל תוכלי לבקש מהמטפלת שלך המלצה לשלב בטיפול טיפולים אקטיביים יותר שמעניקים מיומניות חברתיות, עוסקים באימון ליוזמות אישיות וחברתיות, מתפעלים באופפן ישירים יותר את המטפל. חלק מטיפולי ה CBT הם כאלו ויש טיפולים נוספים, בגישת ה ACT  או ה DBT. כדאי לעשות זאת בהצייעצות עימה. 

רעיון נוסף או לחפש במקביל לטיפול הפרטני טיפול קבוצתי. 

כמו כן, לעיתים כשקשה מאד מאד להפתח אפשר להסתייע גם בטיפול תרופתי לאחר בדיקה של פסיכיאטר ומחשבה. אין לך סימפטומים המחייבים טיפול תרופפתי אך יתכן ומתחת לקושי להפתח יש דכאון סמוי וטיפול תרופתי יכול לסייע להניע שינוי. זאת כמבון רק לאחר ייעוץ ושיקול דעת של פסיכיאטר. 

בכל מקרה, הייתי עושה הכל בשיתוף המטפלת. 

לרשותך להתייעצות נוספת, בברכה חמה, שרון 

עירית שלום,

איזון מסוג זה דורש קודם לכל ייעוץ עם פסיכאטר או פסיכאטרית שילוו אותך באופן שוטף, יבחנו את המצב ויציעו שינויים עד לאיזון. 

כמו כן, מחקרים מראים שטיפול נפשי, או בשמו השני פסיכותרפיה, קרי טיפול בשיחות יכול לתמוך בתהליך הזה, ללוות את תהליך האיזון, להעניק מיומנויות של וויסות רגשי וכדאי לפנות לאנשי מקצוע המתמחים בלווי והענקת כלים לאיזון רגשי. אם תרצי הכוונה כיצד למצוא אנשי מקצוע מתאימים כתבי לנו שוב

בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע בתחום

שלום לך,

מבינה מאד את הקושי שאתה מתאר.

אתה רוצה לשלוט בתחושות שליליות ביחסים בינאישיים על ידי התרחקות מקשרים שיוצרים תחושות לא טובות. אולם המערכת החברתית היא סבוכה, יש בה הרבה מערכות שמשתלבות זו בזו וכך הדברים מסתבכים ולעיתים נוצרים קשיים בקשרים שהיו טובים. זהו מצב מוכר, הקושי מובן מאד. 

לצערי, אין למצב זה פתרונות פשוטים. זו מורכבות החיים. 

מה שכן ניתן לעשות: 

לנסות לשוחח בזמן רגוע יחסית עם האנשים עימם יש קשרים טובים ולהסביר להם את הקושי ואת הצרכים שלך ולנסות לגייס אותם. להסביר את עצמך לאנשים שמתוך כוונה טובה מתערבים והדברים מסתבכים לא ברגע של סיבוך אלא בזמן רגוע. 

כשאתה מסביר להתמקד במה קשה לך עם אנשים מסוימים ולא במה האחרים בסדר - לאנשים יותר קל לקבל כשאנחנו מדברים על הקשיים שלנו ולא של אחרים. 

תמיד ניתן להיעזר בשיחות עם איש או אשת מקצוע כדי ללבן ולגבש פתרונות. אפשר תוך כמה שיחות לגבש כלים להתמודדות. 

הדבר העיקרי נראה לי להסביר עצמך לאחרים תוך התמקדות ברגשות שלך ולא בבעיות של אחרים. 

מקווה שעוזר

שרון 

תוכל לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום לך,

טוב שאת משתפת במצוקה הקשה והמורכבת שאת חווה. מחד, שמחה על הכניסה להריון אחרי מאמצים רבים. מאידך, העובדה כי את עומדת ללדת בת מציפה זכרונות קשים וטראומטיים. כאשרו אנו עוברים טראומות קשות כמו אלו שאת שאת עברת טבעי ושכיח שבעת הריון, במהלף אירועים והתילכים המתחברים לטראומה או מזכירים אותה הקושי יצוף. העובדה שאת נושאת בת מציפה את הטראומה שלך כבת במשפחתך.

ראשית, חשוב לחדד כי אלו תחושות קשות, אבל אלו תחושות. אני בטוחה ומאמינה כי את ובעלך, כמו שתארת את חייכם והקשר שלכם, תצליחו ליצר לילדיכם כולל הבת שבדרך עולם מוגן, אוהב וחיובי. מה שקרה לך לא חייב לחזור. יש תחושה חזקה של חשש, אבל במציאות תוכלו לייצר עולם אחר. 

שנית, אני מאד ממליצה על טיפול לעיבוד הטראומה והתמודדות עם התחושות המורכבות. אפשר מאד לעזור. מציעה לחפש פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית במקום מגורייך בעלת ידע וניסיון בטיפול בטראומה מינית ובכלל בטראומה ולהיעזר בשיחות. 

מאחלת הריון בריא ושיפור בתחושות הקשות. לרשותך לפי הצורך

בברכה חמה שרון

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע המטפלים בתחום פגיעה מינית

אירית שלום,

מהתיאור ששלחת ניתן להתרשם כי חושב להתייעץ עם איש מקצוע רצוי פסיכולוג קליני או חינוכי שיעשה הערכת מצב מעמיקה וימליץ האם צריך הערכה פסיכיאטרית, אבחון פסיכולוגי מקיף, איזה טיפול יכול להתאים. 

נראה כי יתכן ובנך סובל משלושה מקורות קושי שמזינים אחד את השני:

1. קושי ביצירת קשרים חברתיים היכול להיות קשור לקשיים שיש לו בתחום החברתי(לחלק מאתינו יש קשיים מולדים בקריאת מפות חברתיות ויצירת קשרים חברתיים) או לקשיים בדימוי העצמי.

2. הפרעות קשב וריכוז הדורשות אבחון אצל פסיכולוג ואחר כך באמצעות אבחון פסיכודידקטי ואבחנה אצל נוירולוג או פסיכיאטר

3. חרדה ולחץ מהלימודים. 

כאמור שלושת גורמים אלו יכולים להזין זה את זה. הייתי פונה לפסיכולוג קליני או חינוכי במקום מגוריכם. ניתן לחפש במאגר המטפלים של בטיפולנט או לפנות לשירות הפסיכולוגי חינוכי באזור המגורים או למרפאה לבריאות נפש בקופת חולים. בהתאם להעדפותיכם נוכל לסייע לחשוב למי כדאי לפנות.

להערכתי, הוא בהחלט יוכל להפיק רבות מפנייה לאחד מהגורמים המקצועיים שתארתי. 

בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע

שלום אפ,

זכרונות מהסוג שאת מתארת הם מציפים וקשים. אנו מתייחסים אליהם בצינות רבה במישור המקצועי. 

זהו נושא מורכב מאד, להבין מה קרה ואיך זה השפיע ומשפיע, תוך כדי התייחסות ליחסים עם אחיך שהוא בן המשפחה המרכזי שלך היום. 

אני מציעה לפנות לטיפול לצורך בירור והערכה איך להבין את הזכרונות ומה ניתן וברצונך לעשות לגביהם. 

בכל הערים בארץ ישנם מרכזים העוסקים בעזרה לאנשים ונשים שחוששים שעברו הטרדה מינית או שהיו גילויי מיניות במשפחה. במרכזים אלו, מרכזים לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, יודעים איך לעזור ולסייע במצבים אלו ולהקל על החלטות מה לעשות. תוכלי גם לחפש במאגר אנשי המקצוע שלנו מטפלים המתמחים בטיפול בטראומה מינית.

ללכת למטפלת או מטפל שמתמחים בטראומה מינית אין פירושו שבודאות עברת טראומה מינית, אלא שאנשי מקצוע אלו יכולים לסייע לברר מה משמעות הזכרונות, איך להבין אותם, מה לעשות לגביהם. יש להם כלים לכך. 

אם תרצי עזרה ספציפית יותר בהפניה תוכלי לפנות אליי לאימייל האישי ואנסה לסייע לך [email protected]

בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע שמטפלים בתחום פגיעה מינית