פורום טיפול נפשי

לפני שנתיים קבלתי בעיה בגב שבעקבות זה הייתי מרותקת למיטה ולא תפקדתי ולא כלום ואחרי זה עוד כמה חודשיים של טיפולים עד שהחלמתי וחזרתי לתפקד הכול היה בסדר לא היה שום דבר במשך שנתיים לפני חודשיים הייתה לי עוד פעם התפרצות מהגב והקרנה לרגל עכשיו כבר עברו חודשיים לא קלים ובעקבות זה באה עוד בעיה שצצה בחודש האחרון בעיה נפשית מצוקה נפשית שמתבטאת בלילות ללא שינה בכי אומללות אני עוברת גהנום אני מטפלת בבעיית גב אני עוברת טיפולים ואני לא מזניחה אבל יש לי בעיה עם הנפש אני ממש אומללה אני לא יודעת מה לעשות אין לי חיים זה גם מתבטא שאני לא יוצאת הרבה מהבית רק למה שצריך טיפולים וחזרה הבייתה לא יצאתי מהבית כבר כמעט חודש מאז שזה קרה יותר נסיתי לפנות לעזרה דרך הקופה שלי רפואה יועצת וביום חמישי האחרון דברתי ים המזכירה שדיברה אליי הצורה מגעילה אמרתי לה שאני במצוקה נפשית ואני צריכה תור לעכשיו הסברתי לה מה אני עוברת אז מה היא עונה לי אין תורים תחכי ליוני אבל עם יתפנה תור אנחנו ניצור איתך קשר אבל המצב שלי לא מאפשר לי לחכות ליוני זה עוד חודשיים ואני לא יכולה לחכות נסיתי דרך גופים אחרים אבל גם שם יש אטימות צריך להביא טופס 17 וטופס הפנייה מרופא/ת משפחה וכבר הבאתי טפסים לשמה ובסוף דרך מרפאת האם שלי ובסוף מה אני מקבלת סטירת לחי אני ממש אומללה

אני בת 49 עובדת מתפקדת כמו לצאת להליכות מידי פעם לבילויים החיים די טובים רק יש לי בעיה שלפעמים יש לי מצבי רוח משתנים ללא סיבה. כמו עצבנות,דיכאון בעיקר דיכאון זה יכול להיות כמה דקות וזה יכול להיות שעתיים ואחרי זה אני חוזרת לעצמי. אבל באותו רגע שאני עצבנית אני יכולה להוציא אפילו על המשפחה שלי את העצבים או עם יש לי דיכאון אני שוכבת במיטה ואין לי חשק לעשות כלום. אני מאוד אשמח לדעת כאשר יש לי דיכאון או עצבנות איך אני יכולה לשלוט על עצמי ולהרגיש טוב באותו רגע? כי אחרי שהעצבים נגמרים אני ממש מצטערת שהתעצבנתי למשל על המשפחה ואני אוכלת את עצמי או עם אני בדיכאון שעתיים אני מצטערת שלא תפקדתי הייתי שמחה לדעת מה לעשות.
שבת שלום
תודה,

שלום,
יש איזה בחור שאני מתקשה להפסיק לחשוב עליו כבר זמן רב מדי. אחת העצות שנתנו ביוטיוב הייתה לראות את האדם הזה כפי שהוא באמת, אדם כמו כולם עם מגרעות וחסרונות, ולא כאיזה אידאל מושלם. עצה יפה, אבל... איך אוכל ליישמה אם מעולם לא פגשתי אותו במציאות, ואפילו לא שוחחתי איתו בטלפון? (וזה גם לא יקרה לעולם). אשמח לשמוע את עצתכם..

ערב טוב.
נמצאת בטיפול פחות משנה ומתלבטת אם לתת מתנה לחג.
יש לי זכרון מאוד, מאוד כואב מפעם שנתתי מתנה.
לא רוצה לפתוח את הנושא ולשאול את המטפלת מה דעתה כי עוד לא סגורה אם אני בכלל רוצה.

מה דעתך?

האם טיפול יכול להימשך הרבה שנים? האם הגיוני שמישהו יהיה יותר מעשרים שנה בטיפול?
תודה

זה רק פעולות שחייבים לעשות? או יש עוד דברים? אני ממש פוחדת מהטיפול אבל לא רוצה לוותר כי אני בדיכאון

חשוב לי מאוד לדעת אני יודעת שנותנים כהתחלת טיפול קוגניטיבי התנהגותי פעילויות. האם נותנים בהתחלה פעילויות קלות? או ישר נותנים פעילויות קשות? אני צריכה להתחיל טיפול וחברה שלי עוברת טיפול כזה והיא אומרת שזה טיפול קצת קשה ושנותנים פעולות קשות. את יכולה לתת לי דוגמה איך בכלל זה מתבצע טיפול קוגניטיבי התנהגותי? ואולי שתי דוגמאות של פעולות שנותנים להתחלה? כי אני בדיכאון ואני לא רוצה לעשות דברים קשים של פעולות קשה לי עם זה. ובכלל אני פוחדת מהטיפול הזה. מה אני יכולה לעשות? אני צריכה להתחיל וזה קצת מפחיד

שלום רב.
חשבתי לכתוב למטפלת ברכה לחג ואולי גם לתת מתנה.
ואז עלתה לי המחשבה שאולי זה קצת כמו זונה. כי הכל תמורת כסף...
ואני כבר לא לגמרי סגורה אם כדי.
כי תכלס כל מה שקורה בחדר הטיפול בשורה התחתונה הוא תמורת כסף...

מחשבה לא כל כך נעימה...

היייי,

איך אפשר לגרום לאדם שחי חיים הרסניים ומקבל החלטות הרסניות לחייו לגרום לו/ה לראות את זה???

האדם חיי באשלייה שהכל בסדר ,ואני יודעת שהכל באמת לא בסדר והם הורסים לעצמם את החיים עם החלטות נוראיות.

איך אפשר להוציא אותם מהלופ הזה קודם לראות שיש בכלל בעיה בהחלטות שלהם?
אני מציגה בפניהם את הבעיה והם אומרים לי "יהיה בסדר" או "זה בסדר" כאילו יש להם חשיבה שהם יודעים מה הם עושים ואני יודעת שזה שגוי לחלוטין!

מה אני יכולה לעשות?

תודה

שלום.

המטפלת נתנה לי את לוז החופשות שלה (חגים, מועדים... ונופליםםםם).
ומרגיש לי שלא רוצה יותר טיפול. שלא רוצה יותר להיות תלוייה באף אחד.
שעדיף לי לבד.
שיודעת את התנהלותי שלי.
רוצה להגיד לה שדי!!!
אסתדר לבד.
עד מתי וכמה אתמך ואשען על אחרים?
די!!!
אפשר לבד!

אני חווה חרדה חברתית וחרדות בכלל ומחפשת אתר או מאמרים לקרוא על חרדה חברתית אפילו ספרים. האם את יכולה לעזור לי?

שוב שלום..
כמו שציינתי מקודם אני מתמודדת כבר שמונה שנים של התקפי זלילה והקאה שמגיעה מיד לאחר מכן, תקופות חשוכות של מערבולת רגשות וזאת התוצאה.
שנים שסחבתי את זה על גבי לבד, לא שיתפתי אף אחד.. אולי כי התביישתי ואולי כי אני לא רוצה לפגוע בהם.
התקופה האחרונה מלאה בשינויים ובלא נודע, מה שגרם להחמרה בסימפטומים. בעקבות כך אדם שקרוב אלי שם לב לשינוי (חולשה, התעסקות יתרה במשקל, ומראה כללי של חולי), אני לא מעניינת להכאיב לאף אחד אך בעקבות לחץ מצידה סיפרתי לה את האמת.
הכאב והאכזבה שנשקפו מבעד עיניה פשוט רמסו אותי, אני לא מעוניינת להיות נטל על אף אחד ועכשיו זה הפך לבלתי נמנע. אתמול הייתה לנו שיחה בה היא שיתפה אותי שהדבר היחיד שהיא חושבת עליו הוא אני ואיך לעזור לי ״לצאת״ מזה. היא הסתכלה עלי ומיד ידעה שאני אחרי התקף, המבט שלה והמילים שאמרה פשוט גרמו לי לחרדה: ״אני חושבת שאם זה ימשיך נצטרך לפנות לעזרה״.. שלא תבינו לא נכון, אני מעוניינת לטפל בזה ואשמח לעזרה אבל כרגע זה בלתי אפשרי מסיבות כאלה ואחרות. כרגע היא הסכימה לתת לי צ׳אנס לפתור את זה לבד, וזאת הסיבה שאני פונה אליכם.. איך אני יכולה לטפל, להביס את השדים בנמצאים עמוק בתוך תוכי.. הרי שנים שאני חייה במקביל אליהם, האם הם כבר חלק מהאישיות שלי?

אני בייסורים עכשיו הכאב עצום בולע אותי לאף אחד לא מגיע להרגיש ככה גם לי לא אני יודעת אבל לא מצליחה לשלוט בזה מרגישה ככ חסרת ערך שונאת את עצמי אין לי כח לשאת את זה יותר לא מצליחה להחזיק את עצמי מבפנים
כוויות וחתכים עוזרים אז אני כאילו מענישה את היצור השנוא אבל כבר לא נשארו מקומות על הגוף שאפשר להסתיר
אני צריכה שיגיע הבוקר אני לא יודעת איךלעבוראת הלילה הזה

כשאני מרצה בפני אנשים ,אני אומרת לעצמי "אל תטעי"
ובסוף יוצא שאני תמיד טועה,אז מה היא הסיבה שאומרים למוח (לעצמי) לא לעשות משהוא ובסוף זה קורה?


תודה רבה

ערב טוב ליטל


אני מרגישה צורך להביא למטפלת מתנה לחג.

מבחינתי, זו הזדמנות עבורי לציין ולהביע הערכה, הכרת הטוב על כל כך הרבה

טוב, תודה על טיפול מסור וברכה אישית לחג ולהמשך הקשר והטיפול.

אני שנתיים בטיפול וזו תהיה הפעם הראשונה שלי.


ראשית, האם נתינת מתנה מקובלת?


מאוד חוששת מדחייה או הסתייגות. אכזבה מהמתנה. מבוכה שלי- שלה.

בנוסף, לצערי, יש לי נטייה לפרש כל מבט, לזהות ניואנסים.

מניסיון קודם (לא של משהו קונקרטי),

המטפלת הייתה מאוד לבבית ופתוחה למחוות בטיפול, אך במתנה גם אם סמלית

יחסית, יש לי רתיעה ואמביוולנטיות.

כאן, בניגוד למחוות אחרות, מתעוררים ועולים ביתר שאת, גם רגעים מורכבים

(כמו תוקפנות שלי בטיפול וכו') , רגשות 'שליליים' שנחוו כלפיה וכל מיני היבטים

פנימיים שלי.

אלו קולות שעוצרים אותי מלהעניק ולתת... מקשים עלי להגיע להחלטה.

בסוף לא אביא דבר (אם בכלל זה אפשרי..) וארגיש החמצה. חבל לי על כך.

תודה רבה על המענה והסיוע.