תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י SomeOne ב - 23/09/2019 22:43:02

    היי
    אני ממש אובד עצות.
    אבא שלי נהרג לפני 13 שנים והותיר את אמא שלי אלמנה עם שלושה ילדים.
    אמא שלי הפסיקה לעבוד למשך עשר שנים, חזרה לתקופה קצרה והפסיקה. אין בעיה כלכלית בבית.
    במשך השנים אמא שלי הייתה בזוגיות במשך שלוש שנים שהסתיימה ובשנים האחרונות יש לה מערכת יחסים לא מוסברת עם מישהו אחר. היא לא מוגדרת כמובן.
    לצערי אני רואה את אמא שלי במסלול הדרדרות שנמשך לאורך השנים שכולל בתוכו השמנה, נמצאת במיטה כל היום, מתנתקת מהחברות והמשפחה בטענה שהם רוצים ברעתה, חוסר שליטה על הנעשה בבית, אפס מעקב על ההוצאות הכלכליות המופרזות והלא מוצדקות, תלות במסך הטלפון ובתשומת לב המתקבלת במדיה החברתית (מציירת עולם ורוד במדיה החברתית).
    אומנם אני לא איש מקצוע אבל ברור לי שמדובר בדכאון. אמא שלי במו ידיה מבודדת את עצמה מהסביבה וגוזרת על עצמה חיי בדידות. היא מתעקשת להמשיך לנסות את מזלה עם גבר שלא מעוניין בה והיא לא מוכנה לעשות שום דבר שירים אותה.
    התחננתי בפניה שתצא מהבית ותעשה אפילו משהו לנפש, לאו דווקא עבודה, אולי קורס שמעניין אותה. משהו שייתן לה סיבה לקום בבוקר!
    עצוב לי לראות את אמא שלי כל כך מרוסקת ואין גישה שלא ניסיתי כדי לנסות להשפיע עליה. לעתים זה נעשה ע"י שיחה שמסתכמת בזה שהיא אומרת שאני צודק ואז היא חוזרת לסורה ולעיתים זה גורר התנגדות עזה מצדה.
    היא טופלה ע"י פסיכולוגית בשנתיים שלאחר הטרגדיה אך מאז היא לא מוכנה לשמוע על טיפול כי לטענתה הכל בסדר.
    המצב שלה יוצר תסכול רב אצלי ואצל אחיי הקטנים מה שגורם להרבה מאוד ריבים ומתחים בבית, לא תמיד קל לנו להביע במילים הנכונות את הדאגה וזה בא לידי ביטוי בצעקות ואמירות לא קלות מצידנו.
    עצוב לי מאוד, קשה לי לראות את אמא שלי ככה וזה גורם לי לפחד לצאת מהבית ולעבור לגור לבד.
    לא שאני משווה חלילה את אמא שלי לחמור, אבל איך אני יכול 'להביא אותה אל הבאר'? אני רוצה שיהיה לה טוב, שהיא לא תהיה לבד ושיהיו לה חיים משל עצמה. אני רוצה שהיא תעשה דברים שהיא אוהבת, שתהיה לה זוגיות ושלא ייגזר עליה לחיות לבד אבל אני לא יודע מה לעשות.
    מה כן אפשר לעשות? באיזו גישה נכון להגיע? מוזר לי שאני צריך להיות המבוגר האחראי פה.
    אשמח לעצה. תודה רבה

    תשובה: אמא בדיכאון
    נכתב ע"י יעל ימיני ב - 25/09/2019 10:10:42

    שלום לך,


    אתה מתאר התמודדות מאוד מורכבת, בה אתה נדרש בעצם לתפקיד ׳הורי׳ מול אמך, שמתקשה לקחת אחריות על מצבה הנפשי ולהצליח לתמוך בכם, ילדיה, באופן מיטבי. נשמע שהתמודדות זו גוזלת ממך כוחות רבים ומקשה גם על התפקוד שלך. תיארת בצורה מאוד מפורטת את מאמציך השונים לנסות לעודד אותה לקבל עזרה, ועם זאת, היא מתבצרת בעמדתה. מצב שכזה אכן לייצר תסכול מאוד גדול בקרב בני המשפחה, בייחוד משום שאין עוד מבוגר אחראי בתמונה. אני לא יודעת מה הגיל שלך, אבל נשמע שאתה מעל גיל 18, ומתלבט אם לצאת מהבית. זו התלבטות חשובה, שכן היציאה לחיים עצמאיים עבורך היא חשובה לא פחות מעזרה שתוכל לתת לאמא. 


    במצב שבו ניסית הרבה אפשרויות, ואמא עדיין אל מסכימה לקבל עזרה, אמליץ דווקא לך, ואולי גם לאחיך, לקבל תמיכה נפשית באמצעות טיפול, על מנת שתוכל לעבד גם אתם את ההתמודדות המשפחתית המורכבת איתה נאלצת להתמודד לאורך השנים, וכן על מנת שתוכל ללמוד כיצד ניתן לתמוך באימכם בצורה שמצד אחד לא ״מוותרת״ עליה, אך מצד שני גם לא שואבת אותך לדינמיקה שבה אתה מתפקד כהורה עבורה ולא מצליח להתקדם בחייך. באמצעות טיפול נפשי תוכל לעבד רגשות שונים שנשמע שעולים מתוך הסיטואציה, כגון רגשות אשם כלפי אמא, תסכול ועוד. כמו כן, אתה נאלצת להתמודד עם האובדן של אביך בגיל צעיר, וזו בפני עצמה התמודדות קשה ביותר.


    במצבים בהם בן משפחה מסרב לקבל עזרה, יש ערך גדול לתמיכה נפשית לאלו שמתמודדים איתו, ובמקרים מסוימים באופן עקיף הוא נעזר מכך גם כן. אתה צודק באמירתך שמוזר שאתה צריך להיות ה״מובגר האחראי״. היפוך תפקידים שכזה בין הורים לילדים אינו טבעי, בייחוד בגיל בו הילדים עוד צעירים, וצריכים מבוגר שיתמוך בהם. על כן כדאי מאוד שתוכל אתה לקבל את התמיכה לה אתה זקוק. 


    בהצלחה,


    יעל 


    תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

אנשי מקצוע ומכונים