תפריט נגישות
חיפוש

אנורקסיה

בחברה בה רזון זוכה להערצה ונחשב לאידיאל היופי, רבים תוהים איך אפשר שלא לפתח אנורקסיה. עם זאת, אנורקסיה היא הפרעת אכילה קשה ומורכבת אשר מתפתחת בקרב כ-1% מהאוכלוסייה בלבד. בכתבה זו נציע סקירה מקיפה של האנורקסיה: אנורקסיה ומאפייניה, סוגי אנורקסיה, השפעותיה הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות של אנורקסיה, גורמים להתפתחות אנורקסיה ודרכי טיפול שונות במצבי אנורקסיה.

אנשי מקצוע בתחום אנורקסיה

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום אנורקסיה

אנורקסיה
הפרעת אכילה – מה גורם לזה?
אנורקסיה
טיפול בהפרעות אכילה: מידע על שיטות הטיפול המרכזיות
טיפול בהפרעות אכילה: מידע על שיטות הטיפול המרכזיות
אנורקסיה
התמכרות לאוכל
התמכרות לאוכל
אנורקסיה
הפרעות אכילה: גם גברים סובלים מהן
אנורקסיה
טיפול בהפרעות אכילה: מידע על שיטות הטיפול המרכזיות
הדרך להורות טובה- אכילה נכונה?
אנורקסיה
הפסיכולוגיה של הבטן: הדברים הקטנים שמשפיעים על הרגלי האכילה שלנו
הפסיכולוגיה של הבטן: הדברים הקטנים שמשפיעים על הרגלי האכילה שלנו

אנורקסיה ומאפייניה

אנורקסיה היא הפרעת אכילה המתבטאת בירידה משמעותית ומכוונת במשקל, אליה נלווים פחד והתנגדות לעלייה במשקל ועיסוק אינטנסיבי בנושאים הקשורים לאכילה, משקל והופעה חיצונית. בהתאם, אנשים המתמודדים עם אנורקסיה נוטים לצמצם בצורה חריגה את הצריכה הקלורית שלהם, וחלקם מבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית ביותר, מקיאים באופן יזום ו/או עושים שימוש לרעה בחומרים משלשלים וחוקנים. כמו כן, רבים מהמתמודדים עם אנורקסיה נוטים לבררנות יתר באוכל, מתקשים לאכול ליד אנשים אחרים ומחזיקים באג'נדות תזונתיות נוקשות וקיצוניות. שכיחותה של אנורקסיה באוכלוסייה המערבית נעה בין 0.5-1%, כאשר ההפרעה נוטה לפרוץ בגילאי התבגרות או הבגרות המוקדמת, אך בחלק מהמקרים מופיעה כבר בילדות. שכיחותה של אנורקסיה בקרב נשים גבוהה פי 20 משכיחותה בקרב גברים, אך יש הטוענים כי נתון זה מושפע במידה מסוימת מאבחון חסר של גברים ונערים.

קריטריונים לאבחון אנורקסיה   

על פי ה- DSM-5, מדריך האבחון הפסיכיאטרי הרשמי, ניתן לאבחן אנורקסיה כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

* הגבלה ממושכת של צריכת הקלוריות אשר מובילה למשקל גוף נמוך (ביחס למצופה על פי משתנים של גיל, מין, נתיב התפתחותי ובריאות פיסית).
* מתקיימים פחד משמעותי מהשמנה או עלייה במשקל, או התנהגויות חוזרות הפוגעות באפשרות לעלייה במשקל על אף היותו נמוך.
* קיימת הפרעה בתפיסת האדם את משקלו או את צורת גופו אשר משפיעה באופן משמעותי על הערכתו העצמית, או שניכר היעדר הכרה מתמשך בחומרת השפעתו של משקל הגוף הנמוך.

סוגי אנורקסיה

אנורקסיה נחלקת לשני סוגי אנורקסיה מרכזיים:
אנורקסיה מסוג מגביל: אנורקסיה מהסוג המגביל מתבטאת בהגבלה מאסיבית של צריכת הקלוריות.
אנורקסיה עם התנהגויות מטהרות/התקפי זלילה: אנורקסיה מסוג זה מאופיינת בהקאות יזומות המכוונות למניעת עלייה במשקל. בחלק מהמקרים החולה יפנה להקאות לאחר בולמוסי זלילה אך במקרים אחרים הפנייה להקאה תתקיים לאחר צריכת מזון סטנדרטית או מועטה.

אנורקסיה והשפעותיה

אנורקסיה נחשבת להפרעת אכילה קשה אשר משפיעה באופן חמור על היבטי חיים משמעותיים ביותר בחיי הלוקים בה.

ההשפעות הפיסיולוגיות של אנורקסיה
באופן לא מפתיע, אנורקסיה ממושכת אשר מביאה להפחתה משמעותית של צריכת הקלורית לאורך זמן מלווה גם בנזקים פיסיולוגיים אשר החמור בהם הוא מוות. מחקרים מצביעים על כך שכ-10% מהנשים הלוקות באנורקסיה עלולות למות עקב הסיבוכים הפיסיים הנלווים לה, כהפרעות בקצב הלב וחוסר איזון מינרלי בגוף. מלבד לסיכון זה, אנורקסיה ממושכת עלולה להביא למגוון בעיות רפואיות שביניהן מחלות לב והפרעות בקצב הלב, פגיעה בזרימת ואספקת הדם, פגיעה בתפקודי הכליות והכבד, פגיעה בעצמות, נשירת שיניים, ריח פה רע, אוסטאופורוזיס, ירידה בלחץ הדם, בעיות עיכול ועצירות, אובדן מחזור, עייפות, פגיעה בחשק המיני וסיכון מוגבר להפלות וללידה מוקדמת. 

ההשפעות הפסיכולוגיות של אנורקסיה
אנורקסיה מתפתחת על רקע גורמים רגשיים, אך פריצתה מלווה פעמים רבות בהשפעות פסיכולוגיות נוספות. אנורקסיה מלווה במרבית המקרים בעיסוק אינטנסיבי ביותר באכילה ובמשקל אשר מלווה בחלק מהמקרים בהצטמצמות, הסתגרות ואובדן עניין בתחומי עניין ופעילויות אשר מילאו את עולמו/ה של הלוקה באנורקסיה קודם לכן. כמו כן, אנורקסיה מלווה פעמים רבות במצב רוח ירוד, עצבנות ואי שקט אשר נובעים הן מההשפעות הפסיכולוגיות של היעדר התזונה המספקת והן מהמתח הנלווה להפרעה. מאחר ואנורקסיה מתבטאת פעמים רבות גם בהשפעות חריפות של משקל הגוף והאכילה על הדימוי העצמי, העיסוק האינטנסיבי באכילה מלווה פעמים רבות גם בפגיעה נוספת בדימוי העצמי העשויה להיות מלווה בהחרפת תחושות של דיכאון ושנאה עצמית.

ההשפעות הבין אישיות של אנורקסיה
אחד המאפיינים המרכזיים של אנורקסיה היא המקום העצום שהיא תופסת בעולמה של הלוקה בה ובאופן טבעי- עיסוק אינטנסיבי זה באכילה ובמשקל פוגע לא פעם בקשרים הבין אישיים. מצבי אנורקסיה מביאים פעמים רבות לעימותים חריפים בין הלוקה באנורקסיה לבין בני משפחתה, בדרך כלל עקב ניסיונותיהם של בני המשפחה להתנגד להרעבה העצמית. ניסיונות אלו נחווים פעמים רבות כהשתלטות והיעדר לגיטימציה לאוטונומיה של האדם, ומעוררים תגובות חריפות של זעם, שקרים והסתרה. באופן טבעי, אלו מביאים לא פעם לפגיעה בקשרים. לחלופין או במקביל, חלק מהמתמודדים עם אנורקסיה חווים פגיעה ביחסיהם דווקא משום שהם חשים כי חברים ובני משפחה אינם קשובים ורגישים דיים לתהליך ההרס העצמי בו הם כלואים. כך, למשל, נערות המפתחות אנורקסיה עשויות לזעום ולהתפרץ על ההורים שמכריחים אותן לאכול או להגיע לטיפול פסיכולוגי, אך בו זמנית (ובדרך כלל באופן לא מודע) לחוש כי ההורים זיהו את ההפרעה מאוחר מדי, או שהם מצדדים ברזון מתחת לפני השטח. בהתאם, אנורקסיה מלווה פעמים רבות גם בתחושה קשה של בדידות ונתק.

אנורקסיה והגורמים לה

אנורקסיה נחשבת להפרעה מורכבת אשר נובעת משילוב בין גורמים פסיכולוגיים, פסיכו-סוציאליים, תרבותיים ואפילו גנטיים.
גורמים גנטיים: אנורקסיה היא הפרעה הקשורה בעיקר בגורמים פסיכולוגיים, בין אישיים ותרבותיים, אך מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים מצביעים על כך שמועדות גנטית להתפתחות תכונות אישיות מסוימות מגבירה גם את הסיכון להתפתחות אנורקסיה על רקע תכונות אישיותיות אלו. למשל, פגיעות גנטית מולדת המגבירה את הסיכון לכך שהאדם יהיה בעל נטיות אישיותיות אובססיביות מגבירה גם את הסיכון לכך שתתפתח אנורקסיה על רקע היבטים אישיותיים אובססיביים.
גורמים פסיכולוגיים: הגורמים הפסיכולוגיים האישיותיים הקשורים בהיווצרות אנורקסיה הם רבים ומגוונים. בחלק מהמקרים, אנורקסיה מתפתחת מתוך תחושות של היעדר שליטה, חוסר אונים וחוויה של נחדרות והיעדר אוטונומיה. תחושות אלו מביאות לפנייה אל שליטה מוחלטת במשקל ובאכילה כניסיון להפחית את תחושת היעדר השליטה של אדם בחייו, מתוך תחושה (לא מודעת, בדרך כלל) של "אם כולם שולטים בי- לפחות אשלוט על מה שנכנס לתוך הגוף שלי". כך, אנורקסיה מתפתחת כדרך הרסנית לביסוס תחושה אשלייתית של שליטה ואוטונומיה. בנוסף, רבים מהאנשים המפתחים אנורקסיה הם אנשים אשר מתקשים לשאת תחושות של תלות ושל נזקקות לאנשים אחרים. הכחשת התלות והצורך באוכל המאפיינת מצבי אנורקסיה מהווה פעמים רבות תחושה כוזבת של עצמאות והיעדר צורך בכל דבר שבא מבחוץ. האנורקטית חשה, באופן לא מודע, כי היא יכולה להזין את עצמה וכי היא אינה תלויה בדבר מלבד עצמה.

היבט נוסף העומד פעמים רבות בבסיס מצבי אנורקסיה, ובפרט במצבי אנורקסיה המתפתחים בגיל ההתבגרות, הוא הסירוב הלא מודע לגדול ולהפוך לאדם בוגר ומיני. הרזון הקיצוני אשר מלווה בדרך כלל גם בפגיעה בסממני המין המשניים (שדיים, מחזור), והאופן בו אנורקסיה גורמת להורים לטפל בנערה ולהאכיל אותה, מותירים את האנורקטית במצב של ילדה קטנה אשר אינה גדלה ומתפתחת לכדי אישה בוגרת ומינית. לצד גורמים אלו, תכונות אישיותיות כפרפקציוניזם, הישגיות, דימוי עצמי נמוך ונטייה לחשיבה דיכוטומית מהוות גם הן גורמי סיכון להתפתחות אנורקסיה.

גורמים משפחתיים: אחד הגורמים אשר נמצאו כבעלי השפעה רבה על התפתחות אנורקסיה הוא המבנה המשפחתי, על דפוסי היחסים המאפיינים אותו. משפחות בהן אחד הילדים מפתח אנורקסיה הן פעמים רבות משפחות המאופיינות, מצד אחד, בחודרנות, פולשנות והיעדר מקום למרחב אישי ופרטי ומצד שני- בנתק או היעדר נוכחות רגשית. כך, מתבגרת עשויה לחוות, מצד אחד, היעדר אוטונומיה ומעורבות יתר של ההורים ומצד שני היעדר נוכחות ועניין רגשי ממשיים בה ובצרכיה. על רקע זה, מתפתחים המאפיינים הפסיכולוגיים שתוארו לעיל ומשפיעים על הסיכון להתפתחות אנורקסיה. גם הורות המאופיינת בפרפקציוניזם, הצטיינות ודגש על הופעה חיצונית מגבירה את הסיכון להיווצרות אנורקסיה. את, מאחר והורות מסוג זה מייצרת לחץ רב ובו זמנית מעבירה מסר גלוי או סמוי לפיו רק הצטיינות (אשר באה לידי ביטוי גם ברזון) תזכה באהבת והערכת ההורים.

גורמים חברתיים-תרבותיים: אידיאל היופי העכשווי בתרבות המערבית הוא אידיאל של רזון. רזון נחשב ליפה ומושך, כאשר מחקרים מצביעים על כך שאנשים מדרגים אנשים שמנים לא רק כפחות מושכים, אלא גם (שלא בצדק, כמובן!) כפחות אינטליגנטיים וכבעלי שליטה עצמית ויכולות נמוכות יותר ביחס לאנשים רזים. הדגש הרב אשר מושם בתרבות המערבית על הופעה חיצונית חובר לתפיסה זו ומביא פעמים רבות לתחושה שרזון הוא הדרך לערך עצמי גבוה, הצלחה והשגת אהבה והערכה. מסרים אלו מועברים ונקלטים כבר מהילדות המוקדמת, ותורמים לסיכון להיווצרות אנורקסיה. נשים חוות לחץ זה בצורה מוגברת, כאשר אליו נלווה פעמים רבות גם מסר לפיו אישה צריכה להיות לא רק רזה אלא גם עדינה ושברירית, ובהתאם לכך אחוז הנשים המתמודדות עם אנורקסיה גבוה ממספר הגברים המתמודדים איתה. על אף השפעתם הרבה של גורמים חברתיים-תרבותיים אלו, חשוב להדגיש כי אנורקסיה כמעט אף פעם אינה מתפתחת אך ורק על רקע לחצים חברתיים: גורמים אלו עשויים להביא לפנייה דווקא לסימפטום האנורקטי, אך קשיים רגשיים אשר מביאים לפריצת סימפטומים קיימים בכל מקרה.

אנורקסיה – כיצד מטפלים?

אנורקסיה נחשבת לאחת ההפרעות הקשות לטיפול. אנשים המתמודדים עם אנורקסיה חשים, פעמים רבות, חיבור עמוק לסימפטום ומזוהים מאוד עם הרצון להפחית במשקל. בהתאם, פעמים רבות קיימת התנגדות עזה לטיפול והמטופלת מגיעה אליו רק על רקע לחץ משפחתי חזק או לאחר אשפוז. למרות שהטיפול במצבי אנורקסיה מלווה פעמים רבות בהתנגדות, בחלק גדול מהמקרים מפגש חיובי עם הצוות הטיפולי, הבנה כי מדובר בתהליך הדרגתי המתייחס לנפשו של המטופל במלואה ולא רק למשקלו, והתגייסותם של בני המשפחה האחרים לטיפול- מביא להפחתת ההתנגדות ולביסוס שיתוף פעולה.

אנורקסיה, כאמור, נובעת משילוב בין גורמים רגשיים ובין אישיים ומשפיעה על היבטים פיסיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים בחיי המטופלת. בהתאם, הטיפול במצבי אנורקסיה הוא בדרך כלל טיפול המשלב בין מספר התערבויות טיפוליות. כאשר מדובר במטופלת בוגרת, טיפול באנורקסיה יכלול בדרך כלל טיפול פסיכולוגי וטיפול דיאטני, וכאשר מדובר בנערה מתבגרת יתווספו גם טיפול משפחתי ו/או הדרכת הורים. כאשר המטופלת משתפת פעולה באופן יחסי, וכאשר מצבה הגופני אינו מסכן חיים, ניתן לקיים את הטיפול במסגרת מרפאתית או פרטית. עם זאת, כאשר מצבה הפיסי של המטופלת קשה ו/או כאשר היא מסרבת לשתף פעולה עם התכנית הטיפולית, לעיתים הפתרון היעיל ביותר הוא אשפוז במחלקה להפרעות אכילה.

טיפול פסיכולוגי באנורקסיה
טיפול פסיכולוגי הוא שיטת הטיפול המרכזית במצבי אנורקסיה. טיפול פסיכולוגי באנורקסיה מכוון לסייע למטופלת להבין לעומק את הגורמים אשר הביאו לעיסוק האובססיבי באכילה ובהפחתת משקל, ולטפל בחוויות הרגשיות הקשות אשר בדרך כלל עומדות מאחורי גורמים אלו (ראה/י הגורמים הפסיכולוגיים להתפתחות אנורקסיה). כך, למשל, במסגרת טיפול פסיכולוגי באנורקסיה המטופלת תוכל לזהות כיצד הפרעת האכילה מהווה בו זמנית קריאה לעזרה, ניסיון להקנות תחושת שליטה על הגוף עקב טראומה מינית בעבר בה המטופלת חשה כי אין לה שליטה בנעשה בגופה ודרך "להעניש" את ההורים אשר לא זיהו את המצוקה. העיבוד וההתמודדות עם הגורמים העומדים מאחורי האנורקסיה, וזיהוי האופן בו הביאו להתפתחות הפרעת אכילה- מביאים במרבית המקרים לכך שהסימפטום האנורקטי הופך רלוונטי פחות והמטופלת יכולה להיפרד ממנו בהדרגה. עם זאת, כמובן, הטיפול מהווה גם מקום בו המטופלת יכולה לקבל תמיכה והבנה סביב ההתמודדות עם הסבל היומיומי הנלווה לאכילה, לדימוי העצמי הגופני הפגוע ולתסמינים נוספים של אנורקסיה.

היבט נוסף אשר ממלא תפקיד מרכזי ברבים מהטיפולים למצבי אנורקסיה הוא ההיבט הבין אישי. אנורקסיה מתפתחת במרבית המקרים על רקע קשיים בהיבטים שוני של התחום הבין אישי- קונפליקטים מול ההורים, תחושת בדידות, קושי ביצירת קשרים משמעותיים וכן הלאה. כמו כן, כאמור, אנורקסיה והעיסוק האובססיבי באכילה אשר נלווה לה מביאים לא פעם לפגיעה נוספת באיכות הקשרים והאמון הבין אישי. בהתאם, טיפול פסיכולוגי באנורקסיה מסייע בחיזוק האמון הבין אישי, עיבוד חוויות בין אישיות שליליות וחיזוק היכולות והמיומנויות הבין אישיות. זאת, באמצעות התייחסות ועיבוד ישירים של קשיים בתחום הבין אישי אך לא פחות מכך, באמצעות ההתנסות בקשר הבין אישי המיטיב והאינטימי הנבנה בטיפול.

טיפול דיאטני באנורקסיה
חלק בלתי נפרד מהטיפול במצבי אנורקסיה הוא הטיפול הדיאטני. הטיפול הדיאטני במצבי אנורקסיה מבוסס על מעקב אחר מצבה הגופני של המטופלת, ועל חזרה לאכילה נורמטיבית הן מבחינת צריכת הקלוריות והן מבחינת ביסוס הרגלי אכילה נורמטיביים. בשלב הראשון יבנה תפריט אשר יאפשר למטופלת להגיע למשקל יעד תקין ובשלבים מאוחרים יותר, יבנה תפריט אשר יאפשר לה לשמור על משקל תקין ויסייע לה להתנסות בהרגלי אכילה נורמטיביים אשר מעוררים חרדה ואי נוחות עקב האנורקסיה. כך, למשל, הטיפול הדיאטני יעודד את המטופלת, כאשר תרגיש בשלה לכך, לגוון ולהגמיש את התפריט שלה, לאכול גם במסעדות ואצל חברים למרות שאינה יכולה לשלוט בכל רכיבי המנה, לאכול ליד אנשים זרים ולהכניס לתפריט, מדי פעם, מאכלים הנתפסים כמשמינים לא בריאים (פיצה, צ'יפס, שוקולד). 

חשוב להדגיש כי בניית התפריט במסגרת טיפול דיאטני במצבי אנורקסיה היא רק חלק אחד מהתהליך. הטיפול הדיאטני במצבי אנורקסיה מכוון לייצר מסגרת טיפולית המבוססת על בניית יחסים חיוביים יותר עם האוכל, ועל התמודדות עם הקושי הרגשי הנלווה להתמודדות זו עקב תסמיני האנורקסיה. בהתאם, כאשר פונים אל טיפול דיאטני באנורקסיה חשוב ביותר לפנות לדיאטנית בעלת הכשרה וניסיון בטיפול בהפרעות אכילה. במצבים אלו, הדיאטנית תוכל לבנות את התפריט בצורה רגישה המתאימה הן למצבה הגופני של המטופלת והן לרגישותה הנפשית לנושא. במקרים של אנורקסיה בגיל ההתבגרות, הדיאטנית גם תיתן להורים כלים לבניית שגרת אכילה נכונה המותאמת לנערה ולתסמיני האנורקסיה.

טיפול תרופתי באנורקסיה
חלק גדול מהמתמודדות עם אנורקסיה נעזרות בטיפול תרופתי, אך הטיפול אינו מכוון לטיפול בתסמיני האנורקסיה עצמם אלא בקשיים רגשיים נלווים. כיום, לא ידוע על טיפול תרופתי אשר מביא להפחתה ישירה של הצורך בהרעבה עצמית: הטיפולים התרופתיים הניתנים למתמודדות עם אנורקסיה מכוונים לסייע להן להתמודד עם הקשיים הרגשיים אשר עומדים בבסיס האנורקסיה או עם הקשיים אשר הופיעו במקביל לה וכתוצאה ממנה. כך, למשל, רבות מהמתמודדות עם אנורקסיה סובלות גם ממצבי דיכאון, פרפקציוניזם ודימוי עצמי נמוך אשר תורמים להיווצרות ההפרעה ומחמירים עם התבססותה. בהתאם, טיפול תרופתי המסייע בהפחתת תחושות של חרדה, דיכאון או חוסר יציבות רגשית עשוי לסייע למתמודדות עם אנורקסיה בהתמודדות עם גורמי העומק שמתחת לסימפטום האנורקטי.

טיפול משפחתי באנורקסיה
טיפול משפחתי באנורקסיה הוא טיפול נפוץ ויעיל אשר ניתן בדרך כלל במקביל לטיפול הפסיכולוגי הפרטני של המתמודדת עם אנורקסיה. הרציונל העומד מאחורי מתן טיפול משפחתי במצבי אנורקסיה הוא שהמשפחה כולה, ולא רק החולה עצמה, השפיעו על התפתחות ההפרעה ומושפעים ממנה. כך, למשל, אנורקסיה עשויה להתפתח בגיל ההתבגרות על רקע יחסים סימביוטיים ונעדרי נפרדות מההורים ולהביא עם פריצתה לתחרות בין האחים על תשומת הלב, למאבקי כוחות וכן הלאה. בהתאם לתפיסה זו, טיפול משפחתי במצבי אנורקסיה מכוון למספר מטרות מרכזיות:
* סיוע למשפחה בהתמודדות עם המצב: כאשר אחד הילדים במשפחה מתמודד עם אנורקסיה, המערכת המשפחתית כולה מטלטלת ונדרשת להתארגנות מחודשת, הקצאת משאבים רבים לטיפול בחולה והתמודדות עם קונפליקטים וקשיים משמעותיים. בהתאם, טיפול משפחתי במצבי אנורקסיה מכוון למתן תמיכה וכלים לשיפור ההסתגלות למצב החדש.

* זיהוי ושינוי דפוסי יחסים: במקרים רבים, כאמור, אנורקסיה מתפתחת על רקע מורכבות וקשיים ביחסים הבין אישיים בין בני המשפחה. בהתאם, טיפול משפחתי במצבי אנורקסיה מאפשר זיהוי של דפוסים בעיתיים כחודרנות, אלימות פיסית ורגשית, נתק, ניכור ומאבקי כוחות, עיבוד שלהם וסלילת דרך לשינוי שלהם ולביסוס דפוסי יחסים חיוביים יותר.

* התמודדות עם קונפליקטים: אנורקסיה מהווה פעמים רבות דרך עקיפה ובלתי מילולית להצפת קונפליקטים ותחושות קשות בין בני המשפחה. טיפול משפחתי במצבי אנורקסיה מאפשר זיהוי והתייחסות ישירה לקונפליקטים משפחתיים מודעים ובלתי מודעים באופן שמאפשר התמודדות עמם ובנייה של תקשורת ישירה וחיובית יותר, באופן שמביא פעמים רבות להפחתת הצורך בסימפטום האנורקטי. 

הדרכת הורים להורים לנערות המתמודדות עם אנורקסיה

אנורקסיה פורצת פעמים רבות במהלך גיל ההתבגרות, ובכך מהווה אתגר משמעותי ביותר להורים. הדרכת הורים להורים לבני נוער המתמודדים עם אנורקסיה מכוונת למתן תמיכה והכוונה במספר היבטים. ברובד אחד, הדרכת ההורים למתבגרים עם אנורקסיה מציעה להורים הכוונה בהתנהלות סביב הרגלי האכילה ודרך לבניית סביבה בה הנערה תרגיש, מצד אחד, כי ההורים משגיחים עליה ושומרים עליה ומצד שני- שהם מאפשרים לה את מידת האוטונומיה והעצמאות האפשריים לאור הנסיבות. במקביל, הדרכת הורים למתבגרים המתמודדים עם אנורקסיה מכוונת לסייע להורים להבין יותר את מהות ההפרעה ולזהות את הגורמים אשר גרמו לפריצתה הן ברמה האישיותית (למשל, פרפקציוניזם של המתבגרת) והן ברמה של יחסיהם איתה. ההבנה של היבטים אלו מאפשרת להורים לאמץ דפוסי הורות יעילים ומותאמים יותר אשר יסייעו לנערה להתמודד הן עם האנורקסיה והן עם קשיים וקונפליקטים רגשיים נוספים.

אשפוז במחלקה להפרעות אכילה

אשפוז במחלקה להפרעות אכילה הוא התערבות טיפולית המתאימה לאנשים המתמודדים עם אנורקסיה ואינם מסוגלים לשתף פעולה עם תכנית טיפולית ו/או שמצבם הגופני גרוע ביותר. ההגנה וההשגחה הצמודה הניתנת במחלקה להפרעות אכילה מאפשר הגנה על המטופלת מפני פגיעה נוספת בעצמה: האכילה במחלקה מלווה בהשגחה צמודה, נמנעות התנהגויות מפצות כהקאות ועיסוק בספורט ובמקרים קיצוניים מתקיימת גם האכלה כפויה. במקביל למניעת הדרדרות גופנית נוספת, האשפוז במחלקה להפרעות אכילה מהווה התערבות טיפולית מאסיבית ואינטנסיבית המציעה הן תמיכה רגשית סביב הקושי הנלווה לעלייה במשקל והן התחלה של תהליך טיפולי פסיכולוגי ו/או משפחתי המכוון להבנת הגורמים לפריצת האנורקסיה. אורכו של אשפוז במצבי אנורקסיה יכול להשתנות בצורה משמעותית בהתאם לשיתוף הפעולה של המטופלת. שיתוף פעולה מאפשר למטופלת להמשיך לקבל טיפול בקהילה באופן שימנע פגיעה באורח חייה (למשל, הפסד ימי לימודים או עבודה), בעוד שהיעדר שיתוף פעולה מביא להארכת האשפוז הן מתוך הצורך בהגנה על חיי המטופלת והן מתוך תקווה לחיזוק שיתוף הפעולה ונכונותה לקחת חלק בתהליך טיפולי גם מחוץ לאשפוז.