תמיד במשבר, בין סערת רגשות אחת לאחרת וקשרים בין-אישיים הנוטים לדרמטיות. הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בתנודות רגשיות תכופות וקושי רב לנהל שגרה יציבה
שיתוףכמעט כל אדם חווה בחייו תקופות של סערה רגשית או משבר, אשר במהלכן הוא חווה רגשות עוצמתיים אשר משפיעים גם על התנהגותו. אצל מרבית האנשים חולפות תקופות אלו לאחר פרק זמן מסוים, אך המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית מנהלים אורח חיים סוער ונדמים תמיד כבעיצומו של משבר: רגשותיהם עזים ומתחלפים במהירות, מערכות היחסים שלהם סוערות והם נוטים להתנהגויות של הרס עצמי כפגיעה עצמית, התמכרויות לחומרים שונים ועוד.
בנוסף, מאופיינים המתמודדים בתחושת ריקנות ובראייה דיכוטומית, המתבטאת בתפיסת אנשים כטובים ונפלאים או רעים והרסניים, המלווה בקושי להחזיק באופן אינטגרטיבי בהיבטים "טובים" ו"רעים" יחדיו. במקרים חמורים, תתכן גם הופעתם של סימפטומים פסיכוטיים לתקופות קצרות. כל אלה מסבים למתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית מצוקה נפשית רבה ועלולים להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד בתחומים שונים בחייהם.
הפרעת אישיות גבולית ניתנת כאשר מתקיים דפוס נרחב של אימפולסיביות וחוסר יציבות ביחסים בין אישיים, בערך העצמי ובמצבי הרוח. דפוס זה בא לידי ביטוי החל מהבגרות המוקדמת, ומתבטא במגוון מצבי חיים ב-5 (או יותר) מהאופנים הבאים:
שכיחותה של הפרעת אישיות גבולית באוכלוסייה מוערכת בכ-1.6%, אך ישנן גם הערכות גבוהות בהרבה המציעות כי כ-6% מהאוכלוסיה מתמודדים עם הפרעת האישיות. בבחינת אופן התפתחות ההפרעה, נראה כי ישנה שונות די גדולה בקרב המתמודדים, אך קיימים ממצאים מחקריים המצביעים על הפחתה הדרגתית עם הגיל של הסיכון לאובדנות והפגיעה בתפקוד, לצד עלייה ביציבות הקשרים הבין-אישיים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם.
המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית נוטים לסבול מסימפטומים דיכאוניים וחרדתיים. כמו כן, הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח הפרעות אכילה והתמכרות לחומרים, ולעיתים קרובות מאובחנים במקביל גם עם מאניה דפרסיה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) או הפרעות קשב וריכוז (ADHD).
גישות שונות ניסו להסביר את היעדר היציבות ואת העוצמות הרגשיות המביאות לאורח החיים הסוער, כאשר מרביתן הדגישו השפעה שלילית של הסביבה הראשונית על אישיותו המתעצבת של הילד.
גורמים פסיכו-סוציאליים: התעללות פיסית או מינית בילדות נמצאה כקשורה לקשיים מהם סובלים בעלי האישיות הגבולית. כמו כן, הוצע כי יחסי הורה-ילד אשר אינם מספקים לילד ביטחון ויציבות אינם מאפשרים יצירת זהות בשלה ואינטגרטיבית. היעדר תחושת הזהות וביטחון עצמי מביאים לעיוותים בתפיסת העצמי ואחרים.
גורמים ביו-סוציאליים: על פי הגישה הביו-סוציאלית, נולדים חלק מהילדים עם נטייה בסיסית לקושי בויסות רגשי והם מאופיינים בתגובתיות חזקה לגירויים. כאשר הסביבה אינה מגיבה באופן יציב והולם לחוויות אישיות (כרגשותיו ומחשבותיו של הילד), גדלים הבלבול וחוסר היכולת לויסות רגשי, ובהתאמה, עולה סיכויו של הילד לפתח אישיות גבולית.
גורמים ביולוגיים: הגורמים העיקריים להפרעה הם ביו-פסיכו-סוציאליים, אך גורמים ביולוגיים עשויים להגביר את הפגיעות: בעלי הפרעת אישיות גבולית סובלים לעיתים, גם מעודף דופמין (בדומה למצב בסכיזופרניה), רמות נמוכות של סרוטונין ואבנורמליות במעגלי השינה (בדומה לסובלים מדיכאון).
הרגשות העוצמתיים ומערכות היחסים הסוערות מביאים למצוקה משמעותית ולקשיים בתפקוד. טיפולים שונים עשויים להביא להקלה בתחומים רבים, החל מהתמודדות עם בעיות נקודתיות (חרדה, דיכאון) ועד התמודדות עם דפוסים קבועים של התנהגות וחשיבה. הטיפול היעיל ביותר, בדרך כלל, משלב מספר סוגי טיפולים ועשוי להקל על חווית המצוקה הסובייקטיבית ולשפר, במקביל, יכולות תפקודיות ומיומנויות בין אישיות. כיום, נחשב הטיפול הדיאלקטי (DBT) לטיפול המביא לתוצאות טובות במיוחד, בפרק זמן קצר יחסית.
טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT): תוכנית טיפולית יעילה במיוחד היא התרפיה הדיאלקטית של מרשה לינהאן, אשר מתמקדת באלמנטים קוגניטיביים והתנהגותיים. הטיפול נועד לשפר את כישורי ההתמודדות של המטופל בתחומים של קשרים בין אישיים, בין אם בשיפור היכולת לויסות רגשי, להכלת מצוקה נפשית ובהפניית תשומת לב לסביבה. במסגרת הטיפול, מחויבים המשתתפים בו להשתתף גם בפסיכותרפיה "רגילה".
טיפול פסיכודינמי: בעלי אישיות גבולית מרבים לפנות לטיפול ועשויים להפיק ממנו רבות. המסגרת הטיפולית לכשעצמה מהווה גורם טיפולי יעיל עבור הסובלים מההפרעה מאחר והיא מאפשרת יצירת קשר יציב, תומך, אמפתי ובעל גבולות ברורים. הטיפול עצמו יתמקד, בדרך כלל, בחידוד תובנתו של המטופל בנוגע למוטיבציות העומדות בבסיס התנהגותו ובזיהוי ההשפעות של התנהגותו על הסביבה. הוספת טיפולים קבוצתיים ומשפחתיים עשויה להועיל בשיפור מיומנויות חברתיות.
טיפול תרופתי: מאחר והקשיים האישיותיים והרגשיים מלווים פעמים רבות בבעיות כגון חרדה, דיכאון ועוד, השימוש בטיפולים אנטי חרדתיים, אנטי דיכאוניים או אנטי פסיכוטיים יכול להועיל. כמו כן, עשויות תרופות מייצבות להפחית את קיצוניות מצבי הרוח וההתנהגות האימפולסיבית של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית.
אשפוז: נמצא כגורם יעיל ו"מארגן" במצבי משבר קשים או כאשר קיים חשש משמעותי לאובדנות.
לינהאן, מ. (2006). הפרעת אישיות גבולית – מדריך להקניית כישורים. קרית ביאליק:אח.
Baird. A, Veague. B, Rabbit. E. , Developmental precipitants of borderline personality disorder: Development and Psychopathology 0954-5794, vol: 17 (4) 2005 p:1031-1049
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition
Kraus, The "A-B-C's" of the Cluster B's: Identifying, understanding, and treating Cluster B personality disorders. Clinical Psychology Review 0272-7358, vol: 21 (3) 2001 p:345-373