אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי הבוחן את מקורם של קשיים לימודיים, רגשיים וקוגניטיביים המקשים על אדם ללמוד ולהגיע להישגים התואמים את יכולותיו.
שיתוףאחת המשימות המרכזיות העומדות בפני ילדים ובני נוער היא השתלבות תקינה במערכת החינוכית ומיצוי פוטנציאל יכולותיהם. כיום, אנשי חינוך מכירים בכך כי הישגים לימודיים נמוכים או קושי בהשתלבות במסגרת הבית ספרית מושפעים ממגוון גורמים – אבחון פסיכודידקטי מכוון להעריך את הגורמים העומדים מאחורי קשיים אלו.
אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי הבוחן את מקורם של קשיים לימודיים, כמו גם את הקשר שלהם אל גורמים פסיכולוגיים. אבחון זה נקרא גם 'אבחון משולב', משום שהוא מהווה אינטגרציה של אבחון פסיכולוגי ואבחון דידקטי יחדיו. החלק הדידקטי עוסק בלקויות למידה במיומנויות הלמידה הבסיסיות, ואילו החלק הפסיכולוגי מעריך את היכולות הקוגניטיביות של הנבדק ובוחן את השפעתם של גורמים רגשיים וסביבתיים על הקשיים הלימודיים.
האבחון מתבצע על ידי פסיכולוג חינוכי והוא מתאים לתלמידי בית הספר החל מגיל 6, עם הכניסה למסגרת חינוכית, כמו גם לסטודנטים לקראת מבחני קבלה (כמו פסיכומטרי) או לימודים גבוהים. הפנייה לאבחון פסיכודידקטי מתקיימת כאשר קיימים קשיים לימודיים, וכאשר יש חשש כי תפקודו של התלמיד או הסטודנט מושפע גם מהיבטים רגשיים או קוגניטיביים.
בעת הפנייה לאבחון, כדאי להתייעץ מהו האבחון המתאים ביותר לאור הקשיים. באופן כללי, במידה והקושי המרכזי קשור לעולמו הרגשי של התלמיד, ייתכן כי אבחון פסיכודיאגנוסטי יהיה הערוץ המתאים יותר. לחלופין, כאשר מדובר בקשיי למידה, ללא מעורבות של גורמים רגשיים, ייתכן כי יהיה ניתן להסתפק באבחון דידקטי בלבד. במידת הצורך, ניתן להשלים את אחד החלקים, הדידקטי או הפסיכולוגי, כך שהאינטגרציה לכדי אבחון משולב, פסיכודידקטי, יתבצע על ידי פסיכולוג.
האבחון מורכב מתוך מספר מקורות מידע אשר מבקשים להרכיב תמונה מקיפה של היכולות הלימודיות, הרגשיות והקוגניטיביות של הנבדק. המבחנים המועברים במסגרת האבחון נבחרים על פי שיקול הדעת של הפסיכולוג, לפי סיבת הפנייה לאבחון והממצאים העולים במהלכו. האבחון מורכב מן התחומים הבאים:
מטרתו של האבחון הוא להצביע על הגורם או על שילוב הגורמים אשר מביאים לקשיים הלימודיים, ומתוך כך להניח המלצות מותאמות אישית לתלמיד אשר עשויות לקדם את השתלבותו במסגרת החינוכית בהתאם לגילו. בפועל, תוצאות האבחון המשולב עשויות להסביר הישגים לימודיים נמוכים על ידי לקויות למידה או אסטרטגיות למידה לא יעילות, וכן לשלול את האפשרות כי הישגים אלו משקפים יכולת קוגניטיבית נמוכה.
מעבר לכך, ניתן לאתר באמצעות האבחון גורמים סביבתיים המשפיעים על הקשיים, כמו היעדר חשיפה ללמידה או סביבה דלה, וכן גורמים רגשיים המשפיעים באופן דו-כיווני על מימוש יכולת הלמידה של התלמיד או יכולת ביטוי הידע הקיים. כך למשל, אבחון פסיכודידקטי יכול להצביע על קיומה של חרדת בחינות אשר משפיעה על ביצועי התלמיד ונוצרה בעקבות חוויות מצטברות של אי הצלחה.
בהתאם להבנה של הגורמים לקשיים הלימודיים, הפסיכולוג המאבחן יניח בפני הנבדק והצוות החינוכי המלצות מתאימות במספר תחומים:
אתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי (2017). פרק ב – תחומי ההכשרה. מתוך אוגדן ההכשרה של הפסיכולוג החינוכי. https://meyda.education.gov.il/files/shefi/psihologia/ogdan_meudkan/perek2.pdf
בייט-מרום, ג׳, לויתן, ג׳. (2010). מבחנים פסיכולוגיים: תיאוריה ומעשה, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה.
משרד החינוך (2003). חוזר מנכ"ל תשסד/4(ב): התאמות בדרכי ההיבחנות לנבחנים בעלי ליקויי למידה אינטרניים ואקסטרניים. נדלה מ:
https://cms.education.gov.il/EducationCMS/applications/mankal/arc//sd4bk4_3_25.htm