פורום טיפול נפשי

שלום לך.
התחלה של מערכת יחסים, ובפרט בגילאים אלו, מלווה לא פעם ב"ניצוצות" וברצון עז לבלות הרבה זמן יחד. כל עוד רצון זה לא בא על חשבון תפקוד חברתי, לימודי או תעסוקתי- אין בכך כל רע, וסביר להניח שהנטייה תתאזן עם הזמן וההיכרות. 
לצד זאת, יתכן והרצון של בנך לבלות הרבה עם בת זוגו אינו מתאים לך או לבני משפחה נוספים, וחשוב להפריד בין השניים: העובדה שהצורך שלו לבלות עם חברתו תקין, אין משמעה שהרצון הזה מתאים לך. לכן, מציעה כצעד ראשון למקד ולהבין האם הבעיה היא שהקשר הזוגי בא על חשבון תפקוד, או שהבעיה היא שיש קונפליקט בין רצונותייך לבין אלו של הבן. במקרה הראשון, אפשר להציע לבן לפנות להתייעצות עם איש מקצוע שיעזור לו ליצור איזון טוב יותר. במקרה השני, כדאי לפתוח עם הבן שיחה ישירה ולנהל משא ומתן על הנושא: לבדוק איך נותנים מקום לצרכים של שניכם, כך שהחיים המשותפים יהיו נוחים יותר.

ליטל

שלום לך.
ראשית, כדאי לפנות להתייעצות עם רופא כדי לברר את הפן הרפואי ולוודא שאין בעיה בהקשר זה.
מעבר לכך, הגוף שלנו קשור קשר בלתי נפרד בנפשנו ויתכן וגופך אכן מגיב לתכנים או חוויות מסוימות בטיפול. מציעה להעלות את הנושא מול המטפל/ת ולנסות לברר יחד מה קורה לאחרונה בשיח הטיפולי, אשר יתכן ומשפיע על הגוף. 
במקביל, כדאי לבדוק בינך לבין עצמך ועם המטפל האם הפגישות מעוררות לאחרונה יותר קושי או מתח.

ליטל

תודה ששיתפת בתחושה שלך.
הרבה פעמים, לאחר פגישות טיפוליות עולים רגשות קשים שקשורים לעיבוד תכנים לא פשוטים.
מאוד חשוב לשתף את המטפלת בתחושות שלך ולנסות לחפש עם מי ניתן לדבר ולהמשיך לעבד. 
בזמנים של מצבים קשים מאוד חשוב לנסות לא להישאר לבד.
לכן חשוב שכתבת לנו וחשוב גם לשתף את המטפלת ולמצוא אפילו עוד גורמים אחרים לשתף אותם. 
תמשיך לשתף, ככל שמדברים ומשתפים יש הקלה ברגשות.
שרון.

שלום לך,
שירות מילואים אכן עשוי לעורר קושי רגשי, גם אם קושי זה אינו מוגדר ונכנס תחת קטגוריה אבחונית ברורה.
מאחר ואתה מתאר תחושה כללית ולא ממוקדת של קושי, ממליצה לפנות להתייעצות ראשונית עם מטפל בגישה פסיכודינמית אשר יסייע לך למקד את הקושי ויבחן איתך האם טיפול דינמי, המציע התבוננות ואפשרות לעיבוד הקשיים ומקורם, אכן מציע את המענה המדויק לקשייך, או שיש צורך בעזרה ממוקדת יותר. שים לב שבמידה והקשיים עמם אתה מתמודד קשורים באירועים טראומטיים שחווית בעת שירותך, יתכן וטיפול הממוקד ישירות בתסמיני הטראומה יתאים יותר. 
אפשרות נוספת היא לפנות לאבחון ראשוני אצל פסיכיאטר ולקבל ממנו חוות דעת ועל בסיסה המלצה לסוג הטיפול הרלוונטי.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורף קישור לעמוד המרכז מידע בנוגע למענה נפשי וטיפול בפוסט-טראומה על רקע צבאי -
בטיפולנט | חיילי סדיר, מילואים ומשוחררים: מענה נפשי וטיפול בפוסט-טראומה

שלום לך.
אני שומעת את כאבך, ואת הרצון לייצר קשר חזק ומשמעותי יותר.
השאלה שאת שואלת היא חשובה וטובה אך נדמה לי שהתשובה אליה אישית מאוד- רק את יכולה לדעת מה נכון יותר עבורך-
לקבל את הריחוק או לקבל את העובדה שאת זאת שאת מחזיקה את הקשר ורוצה בו יותר מהאחיות, לפחות לעת עתה.
כך או כך, נדמה לי שמה שחשוב הוא לנסות לבחור מתוך השלמה ולא מתוך כעס, עלבון או ניסיון לשנות את מה שאינו בידייך.
במקביל, יתכן וכדאי להשקיע אנרגיות ביצירת קשרים ומעטפת חברתית חלופית כך שלא תהיי תלויה באחיות לשם כך.
כך, תהיי משוחררת יותר ותוכלי לחפש את הקשר איתן ממקום יותר נינוח ומשוחרר.
ליטל

שלום לך.
אשיב לך באופן "יבש" ולאחר מכן באופן אישי יותר.
הנושא של עמדתו הראויה של המטפל בתקופה רגישה ונפיצה כ"כ בישראל שנוי במחלוקת ומעסיק מטפלים רבים.
חלקם מאמינים כי המרחב הטיפולי צריך להישאר "בועה" בה רק המטופל קובע מה צריך להיכנס לחדר, וחלקם מתייחסים ומקדישים תשומת לב רבה להשפעות התקופה הנוכחית על חיי הנפש. אמנם אנחנו "מטפלים", אך יש מגוון דעות ותפיסות תחת כותרת זו. 

ובנימה אישית יותר אומר שנכון, התקופה הנוכחית היא תקופה איומה, בה היצרים האלימים משתוללים ופוגעים בהרבה מהחלקות הטובות, במציאות הפנימית והחיצונית. 
אלא שכל אחד מאתנו צריך למצוא את דרכו להתמודד עם מה שקורה, והתאבדות היא בוודאי לא הפתרון המומלץ.
חלקנו פונים לייאוש, חלקנו למאבק חברתי-פוליטי וחלקנו מוצאים פתרונות אחרים, הן בעשייה והן ברמה הנפשית. לכן, תפקידו של הטיפול הוא להכיר במציאות האיומה והאלימה בה אנו חיים, ולסייע לכל מטופל למצוא מה עמדתו מולה. איך בונים תקווה ומאבק לנוכח הרוע. 
לכן, במידה והייאוש מביא אותך באופן אישי לחשיבה על מוות, אנא פני לעזרה. ניתן לפנות לקו החירום של ער"ן, או למש"ה- עמותת מילים שעושות הבדל- המציעה סיוע ללא תשלום במצבי אובדנות ומחשבות על מוות.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
חיים ברכבל: איך ממשיכים לנוע כשכאב וחיים מתקיימים יחד
בטיפולנט | מענים למניעת אובדנות - קווי חירום, תמיכה וייעוץ
בטיפולנט | איך להתמודד עם מחשבות אובדניות?

שלום לך.
הגבלות המעבר לטיפול פרטי תלויים בחוזים ובהסדרים של כל גוף, כך שבהיבט זה איני יכולה להציע מענה, ותוכל רק לסמוך על הנחיות המטפלת.
מעבר לכך, נשמע שההתבוננות של המטפלת בשעון מחברת אותך לתחושות לא פשוטות, שאותן חשוב לעבד בטיפול. התחושה שאתה משעמם נוגעת בוודאי בחוויות רגשיות נוספות, שאינן רלוונטיות רק לקשר עם המטפלת, ולכן כדאי לפתוח עם המטפלת שיח על כך. לא רק כדי "לשכנע" אותך שאינך משעמם, אלא כדי להבין לעומק מה משמעותה של חוויה זו. אני מאמינה שבירור מסוג זה יקל עליך גם לקבל את ההחלטה לגבי ההמשך.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
בטיפולנט | מידע על שירותי בריאות הנפש בקופות החולים
בטיפולנט | איך נראית מערכת יחסים טיפולית? על ייחודיות הקשר הטיפולי

שלום לך.
איני יודעת מה הנסיבות והשיקולים של המטפלת סביב ביטול שעת הטיפול ללא הצעת חלופה, אך נדמה לי שהדבר החשוב ביותר הוא התחושות שהתעוררו בך סביב הנושא.
ההתרחשות והתחושות שמתעוררות בקשר הטיפולי הן חלק משמעותי מתהליך הטיפול, משם שהן חושפות פעמים רבות את דפוסי הקשר, הדימוי העצמי והתפיסה העצמית.
למשל, הסיטואציה שתיארת היתה עשויה לעורר פירושים ותחושות שונות, אך את חווית אותה דווקא כקשורה בדחייה ושבירת אמון. כמו כן, ניכר כי תחשותייך מעוררות קונפליקט לגבי המידה בה את זכאית לקחת מקום ולעמוד על צרכייך.
לאור זאת, אני חושבת שהדבר הנכון והמקדם ביותר שתוכלי לעשות הוא להעלות את הנושא מול המטפלת כדי להתמודד עמו לא רק ברמה העניינית, אלא גם ובעיקר כדי לעבד את חוויתך.
שיח ישיר על התחושות והמחשבות שהתעוררו אמור להעמיק את השיח הטיפולי ולחזק את הקשר, ואינו בא על חשבון הרגישות שלך לנסיבות המטפלת, או על ההמשכיות והביטחון.
ליטל

לקריאה נוספת מצורף קישור למאמר בנושא -
בטיפולנט | על משמעות הקשר בין המטפל למטופל וחלקו בשינוי דפוסי התקשרות

שלום לך.
הדאגה לביתך מובנת, אך לאור תגובתה לנסיונתייך להתייחס לנושא, אני יכולה להבין את הדילמה. 
מאחר ואת מתארת את ביתך כאישה מצליחה ומודעת, סביר להניח שהיא מודעת היטב לעלייה במשקל ונזקיה, וסובלת ממנה גם כן, גם מבלי שתצייני זאת בפניה.
לכן, השאלה היא מאיזה סיבה את מרגישה צורך להתייחס לנושא.
אם ההתייחסות לנושא נובעת בעיקר מהצורך שלך לבטא את הדאגה, יתכן וכדאי להתאפק ולא לפנות לביתך בנושא, לאור תגובותיה האחרונות.
אם יש לך רעיון כיצד לסייע- למשל, להציע פנייה לטיפול פסיכולוגי העוסק בנושא או כל כיוון אחר שיכול לסייע- אפשר לומר בעדינות שאת יודעת שהיא מעדיפה לא לדון בנושא, אבל חשוב לך לומר שיש אפשרות כזאת וכזאת שאולי יכולה לסייע, אם הנושא מפריע לה.
עלייה משמעותית במשקל עשויה לנבוע מגורמים רגשיים שונים, ולפעמים זו דרכו של הגוף-נפש להתמודד עם קונפליקטים ולבטא אותם.
לכן, אני חושבת שככל שתהיי שם לצידה, תכבדי את הדרך שהיא עושה (כן, למרות הצער והדאגה) - כך הקשר יישמר. 
לא קל לראות את ביתך כך, אבל נשמע שכרגע הדבר החשוב ביותר הוא להיות לצידה, ואולי לנסות לשאול ולבדוק לשלומה יותר בתקופה זו, אך לא דרך נושא האכילה ש"מקפיץ" אותה, אלא דרך התייחסות ישירות להרגשתה, שלומה, תחושותיה וכד'.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
בטיפולנט | השמנת יתר - תופעה בריאותית או הפרעת אכילה?
בטיפולנט | עודף משקל: מחשבות, רגשות והקשבה לגוף
בטיפולנט | טיפול בהפרעות אכילה

שלום לך.
הדאגה לביתך מובנת, אך לאור תגובתה לנסיונתייך להתייחס לנושא, אני יכולה להבין את הדילמה. 
מאחר ואת מתארת את ביתך כאישה מצליחה ומודעת, סביר להניח שהיא מודעת היטב לעלייה במשקל ונזקיה, וסובלת ממנה גם כן, גם מבלי שתצייני זאת בפניה.
לכן, השאלה היא מאיזה סיבה את מרגישה צורך להתייחס לנושא.
אם ההתייחסות לנושא נובעת בעיקר מהצורך שלך לבטא את הדאגה, יתכן וכדאי להתאפק ולא לפנות לביתך בנושא, לאור תגובותיה האחרונות.
אם יש לך רעיון כיצד לסייע- למשל, להציע פנייה לטיפול פסיכולוגי העוסק בנושא או כל כיוון אחר שיכול לסייע- אפשר לומר בעדינות שאת יודעת שהיא מעדיפה לא לדון בנושא, אבל חשוב לך לומר שיש אפשרות כזאת וכזאת שאולי יכולה לסייע, אם הנושא מפריע לה.
עלייה משמעותית במשקל עשויה לנבוע מגורמים רגשיים שונים, ולפעמים זו דרכו של הגוף-נפש להתמודד עם קונפליקטים ולבטא אותם.
לכן, אני חושבת שככל שתהיי שם לצידה, תכבדי את הדרך שהיא עושה (כן, למרות הצער והדאגה) - כך הקשר יישמר. 
לא קל לראות את ביתך כך, אבל נשמע שכרגע הדבר החשוב ביותר הוא להיות לצידה, ואולי לנסות לשאול ולבדוק לשלומה יותר בתקופה זו, אך לא דרך נושא האכילה ש"מקפיץ" אותה, אלא דרך התייחסות ישירות להרגשתה, שלומה, תחושותיה וכד'.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
בטיפולנט | השמנת יתר - תופעה בריאותית או הפרעת אכילה?
בטיפולנט | עודף משקל: מחשבות, רגשות והקשבה לגוף
בטיפולנט | טיפול בהפרעות אכילה

שלום לך.
התחושות שאת חווה הן בהחלט נורמליות, ולא נדירות. לא פעם, הנפש מספרת על היבטים נפשיים מסוימים, ו/או על קשרי וחוויות עבר, דרך התחושות שמתעוררות מול המטפלת: 
בדיוק משום שהמטפלת אינה חושפת את תחושותיה, העמימות מאפשרת למטופלת לפתח כלפיה מגוון רגשות ופנטזיות, ואלו חושפים לא פעם היבטים נפשיים לא מודעים.
לאור זאת, מציעה לשתף את המטפלת בתחושות ולנסות לחקור יחד את משמעותן עבורך.
במקרים רבים, שיח ישיר מסוג זה מביא לא רק להגברת תחושת הנינוחות והאמון בקשר, אלא גם להתפתחות וצמיחה בהיבטי חיים נוספים אשר רגשות אלו נוגעים להם ומשקפים אותם.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
בטיפולנט | איך נראית מערכת יחסים טיפולית? על ייחודיות הקשר הטיפולי
בטיפולנט | על משמעות הקשר בין המטפל למטופל וחלקו בשינוי דפוסי התקשרות
בטיפולנט | למה באמת מקשיב הפסיכולוג בזמן שאתם מדברים?

שלום לך.
נשמע מדברייך שהמציאות החיצונית הקשה פוגשת מציאות פנימית קשה ויחד, נוצרת תחושה מאיימת וכואבת של ייאוש וחוסר תוחלת.
זאת, לצד הטלטלה שההיריון עצמו- רצוי ככל שיהיה- מייצר לא פעם. 
אלא שהייאוש הוא סימפטום של הדיכאון, ולא עדות לכך שהמצב אכן חסר תקווה, ושאין אפשרות לשינוי, בכל הרמות.
לכן, כצעד ראשון, בשום אופן אל תפסיקי את הטיפול.
רגרסיה במהלך טיפול היא במקרים רבים "ירידה לצורך עלייה". במסגרת הטיפול, הנפש פוגשת אזורים מכאיבים שאולי טרם עובדו, וה"ביקור" באזורים נפשיים אלו הוא מייסר ומלווה בתחושות קשות מאוד.
כאשר תהליך כזה מתרחש כאשר הקרקע של הבית והמדינה אינה יציבה, זה קשה במיוחד מפני שזו בדיוק התקופה בה הנפש זקוקה ליציבות וביטחון שיעמדו בבסיס הטלטלות שהנפש עוברת. לכך יש להוסיף את העובדה שהיריון הוא תקופה פגיעה ורגישה יותר, הן מבחינת ההשפעות ההורמונליות והן מבחינת המפגש של הנפש עם נושא ההורות.
לכן, עם כל הקושי, זה לא הזמן לעזוב את הטיפול אלא להישען עליו עוד יותר.
לצד זאת, חשוב לבדוק היטב שיש לך את התנאים הטיפוליים המתאימים למצבך- לפעמים שינוי של הטיפול התרופתי או המינון, הגברת מעורבותם של שבני משפחה, העלאת תדירות המפגשים וכן הלאה יכולים להביא לשיפור והקלה משמעותיים, ולאפשר שימוש טוב יותר במשאבי הטיפול. בהתאם, מציעה לשתף את המטפלת בתחושותייך ולבקש ממנה לחשוב יחד כיצד אתן מייצרות רשת תמיכה משמעותית עבורך בתקופה זו, ובודקות יחד שהמענה הטיפולי שאת מקבלת הוא טוב דיו.
ובינתיים, מסייע לזכור שהתחושות שאת חווה אינן בהכרח משקפות את המציאות ואת היותה חסרת תקווה, אלא מהוות במידה רבה ביטוי לדיכאון, שבו ניתן לטפל לאט לאט.
אל תתייאשי.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים מאמרים בנושא -
בטיפולנט | טיפול בדיכאון: השיטות המובילות לטיפול בדיכאון
בטיפולנט | דיכאון בהריון: מי בסיכון ומדוע חשוב לפנות לטיפול?
בטיפולנט | איך להתמודד עם מחשבות אובדניות?

שלום לך.
שלב "הקן המתרוקן" הוא שלב לא פשוט להורים רבים: הילדים הבוגרים שקועים בחייהם, וגם כאשר הקשר עם ההורים הוא טוב, יש שינוי באינטנסיביות ובקרבה. במקביל, ההורים נדרשים בשלב זה למלא את חייהם אשר "התרוקנו" מהעיסוק האינטנסיבי בגידול הילדים.
האתגר בשלב זה הוא כיצד למצוא את המינון הנכון. מצד אחד לא לבנות על ילדכם כמי שימלאו את חייכם, ומצד שני לשמור על קשר טוב.
לכן, נשמע לי שהדרך הנכונה היא לראות מה האיזון הנכון עבורכם- אפשר להציע לילדים להגיע יותר, ולשלב עם ביקורים אצלם, אבל בו זמנית לפעול ליצירת קשרים חבריים שימלאו את חייכם גם בלי קשר לילדים.
במידה ואת או אתם חשים קושי משמעותי בשלב זה, יתכן וכדאי לשקול התייעצות עם איש מקצוע אשר יסייע לכם ברמה האישית, הזוגית ו/או המשפחתית, ויאפשר לכם להיערך ולהתמודד עם אתגרי השלב הזה של החיים באופן מיטיב.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורף קישור למאמר בנושא -
הגוזלים עוזבים את הקן - אבל מה איתנו? התמודדות עם שלב הקן הריק

מצורפים קישורים לאנשי מקצוע רלוונטיים, תוכלי לסנן לפי אזור מגורייך -
בטיפולנט | בחירת אנשי מקצוע בתחום פסיכותרפיה לגיל השלישי
בטיפולנט | בחירת אנשי מקצוע בתחום משפחה

שלום לך.
הן טיפול דינמי והן טיפול קוגניטיבי התנהגותי הן שיטות טיפול יעילות ומתאימות לטיפול בחרדה אך אכן, מדובר בטכניקות שונות ביותר.
בהתאם, מתן טיפול דינמי למצב של חרדה אינו בלתי מקצועי, אך לגיטימי גם שתעדיפי שיטת טיפול אחרת.
לאור זאת, נשמע לי שכדאי להעלות מול המטפלת את רצונך בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי באופן ישיר וברור ולהבין ממנה האם למדה שיטת טיפול זו והאם היא עוסקת בה באופן פעיל.
אם התשובה שלילית, ואת משוכנעת שזו השיטה המועדפת עלייך, סביר להניח שאין טעם להמשיך בטיפול.
לחלופין, אם את רוצה לתת הזדמנות לטיפול הדינמי, כדאי להתמסר אליו ולא לצפות מהמטפלת "להשתדל" בנושא ולשלב בין השיטות.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורף קישור למאמר בנושא -
בטיפולנט | טיפול בחרדה: מתי כדאי לפנות לטיפול ועל השיטות המרכזיות לטיפול

מצורפים קישורים לרשימת אנשי טיפול רלוונטיים בתחום -
בטיפולנט | בחירת אנשי מקצוע - טיפול פסיכודינמי
בטיפולנט | מטפלים בפסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית בתחום חרדה

שלום לך.
תרופות הרגעה נקודתיות אכן יכולות לסייע אך כקו ראשון, הייתי ממליצה דווקא על שיחות עם פסיכולוג/ית או פסיכותרפיסט/ית.
תחושות של חרדה ומועקה הן בדרך כלל דרכה של הנפש לספר על נושא או קונפליקט שמטריד אותנו ועדיין אינו ברור ומעובד דיו. 
הטיפול המבוסס על שיחה מאפשר לתת מילים ולעבד נושא או סוגיה זו, ובכך "מייתר" במקרים רבים את תחושות החרדה, ומשחרר מהן, גם ללא טיפול תרופתי.
ניתן כמובן לשלב בין השניים, אך בשלב ראשון לא הייתי מוותרת על שיחה עם איש מקצוע אשר יוכל לסייע לך להבין יותר לעומק מה עומד בבסיס התחושות שאת חווה.
ליטל