חיפוש

Attachment - התקשרות

מדוע תינוקך חייך קודם כל אליך ורק מאוחר יותר אל זרים? מדוע הילד רץ דווקא אלייך כאשר הוא נבהל מדבר מה, ולא אל המבוגר העומד הכי קרוב אליו? על פניו, נדמה שהיכרות התינוק עם הוריו היא שגורמת להעדפתם, אך מעבר לכך עומדת בבסיס העדפה זו ההתקשרות.

המונח התקשרות מתייחס, בדרך כלל, לקשר רגשי הדוק ומתמשך בין שני אנשים, על בסיס של אמון ואהבה. עם זאת, בתחום הפסיכולוגיה משויכת ההתקשרות לצורכו של התינוק להיקשר לדמויות המטפלות בו, להעדיף את קירבתם ולחוש בטוח יותר לצדם.
ההתקשרות נחשבת לצורת הקשר הבסיסית בין תינוקות לדמויות המטפלות בהם: תינוקות מראים סימני התקשרות המתבטאים בהצמדות לדמות ההתקשרות לאורך זמן, מעקב אחריה במבטם אם היא מתרחקת, הפגנת סימני עצב ומצוקה בפרידה ממנה, והפגנת שמחה בשובה.

הכי קרוב אלייך אמא (או אבא) - כיצד נוצרת התקשרות?

תינוקות מגיעים אל העולם חסרי אונים ואינם מסוגלים לשרוד ללא השגחה צמודה. עם זאת, מרבית אנשי המקצוע מאמינים כי התינוק מגיע לעולם כשהוא מצויד בכישורים בסיסיים אשר יאפשרו את הישרדותו, כמספר רפלקסים בסיסיים (יניקה, למשל). אחד הכישורים הבסיסיים החשובים ביותר הוא היכולת ליצירת מערכות יחסים מורכבות עם אנשים אחרים. החל מגיל צעיר, קולט התינוק מהסביבה מגוון גירויים בעלי משמעות לגבי תפקודו הבין-אישי, ולומד במהרה כיצד להגיב לסביבה ולעורר תגובה מצידה, באמצעות התנהגויות כמו בכי, חיוך או הצמדות. בהתאם, לומד התינוק להפנות את מירב תשומת ליבו והתנהגויותיו לדמויות המטפלות בו. בשלב מוקדם מאוד, יש שאומרים עוד מזמן היותו ברחם אימו, התינוק מסוגל לזהות את קולה של האם, ולהבדיל בינו לבין קול של אישה אחרת. גם באמצעות חוש הריח התינוק לומד מהר לזהות את ריחה של אימו. בין גיל חודשיים לשלושה התינוק מתחיל ליצור קשר עין ברור יותר עם הסביבה, ומסתמנות אצלו התנהגויות שונות כלפי אנשים מוכרים וכלפי אנשים זרים (למשל- חרדת זרים). בגיל זה הוא גם מתחיל להשמיע קולות באופן מכוון יותר, והקשר בינו לבין הדמות המטפלת בו מתגבש ומקבל אופי בין-אישי ייחודי. דימוי מקובל לשלב זה ביצירת הקשר הוא "ריקוד בשניים"- אינטראקציה הדדית, בה כול אחד מהצדדים מבצע את חלקו, וקיים חיפוש אחר תאום והרמוניה.התקשרות,אם כן, נוצרת מתוך האינטראקציה בין התינוק לדמויות המטפלות בו, ולכן ניתן לבסס אותה באמצעות טיפול רציף ועקבי (למשל, לנסות שלא להרבות בנסיעות ממושכות בלעדיו) והיענות יעילה לצרכיו. במקרים בהם אין ברירה אלא להיפרד מהתינוק (נסיעה דחופה, מחלה) יש להשאירו בטיפולה של דמות קבועה ומסורה.

חשיבות ההתקשרות

בדומה להארלו, גם בולבי דחה את הרעיון לפיו המניע העיקרי להתפתחות הוא הצורך הביולוגי לשחרר מתח יצרי. בולבי התייחס לצורך הפיזיולוגי במזון, חום והגנה, אך הוסיף גם את הקושי הרגשי הכרוך ביציאה מהסביבה המגנה והמכילה של הרחם, ואת הצורך המולד בקשר עם בני אדם. התנהגות התינוק, לפי בולבי, מתחילה מתגובות אינסטינקטואליות, שעם הזמן מתגבשות להתנהגויות קשר. מגיל חצי שנה מופיעים סימנים ברורים של התקשרות ממש, בה התינוק כבר מראה את סוג ההתקשרות האופייני לו. בד"כ ההתקשרות ממוקדת באם, אך גם האב, האחים, סבא או סבתא יכולים לשמש מטרות להתקשרות עבור התינוק. הודות להתפתחותן של יכולות מוטוריות וקוגניטיביות התינוק מסוגל יותר ויותר לדאוג לכך שיישאר קרוב לאימו (או לדמות התקשרות אחרת) ככול האפשר. הוא יכול לזחול אחריה אם היא מתרחקת, ובהדרגה היא הופכת עבורו ל"בסיס בטוח"- מקור ממנו הוא יכול לחקור את העולם, ובהדרגה גם להתרחק מעט, בתנאי שיוכל לשוב כשירגיש צורך בכך. ההתקשרות מתבססת במהלך שנת חייו הראשונה של הילד ויוצרת אצל התינוק מעין מודל פנימי של האופן בו נתפסות אינטראקציות בין אישיות. כך, למשל, תינוק הלומד שבכיו גורם לאמו לבוא ולהקל על מצוקתו לומד כי הוא משמעותי לאחרים וכי הוא מסוגל להביא לשינוי ולפתרון קשיים. מודל פנימי זה מלווה את האדם לא רק בינקותו אלא לאורך כל חייו ומשפיע על בטחונו העצמי, תחושת המסוגלות וקשריו הבין אישיים.

עבודתו של בולבי עם תינוקות וילדים צעירים גרמה לו להבין כי לא כל הילדים מבססים התקשרות טובה וחזקה לאמותיהם. בהתאם, פיתחה מרי איינסוורת, פסיכולוגית אשר המשיכה את דרכו של בולבי, שיטה להערכת דפוסי ההתקשרות של ילדים אשר אותה כינתה "המצב הזר": שיטתה של איינסוורת כללה תצפית על תגובותיהם של ילדים במספר מצבים הכוללים שהייה בחדר זר עם אמם והשארות בחדר ללא אמם ועם אישה זרה. איינסוורת התמקדה במיוחד בתגובתם של הילדים לחזרתה של אמם ובאמצעות תצפית זו זיהתה שלושה דפוסי התקשרות שונים של ילדים לאמותיהם:

התקשרות בטוחה- ילדים שהתאחדו מחדש עם האם כששבה, וגילו העדפה ברורה אליה לעומת אישה זרה.
התקשרות חרדה או נמנעת- ילדים שהתעלמו מהאם כשחזרה לחדר, לאחר שהושארו בו לבד ועם אדם זר.

התקשרות אמביוולנטית - ילדים שמצד אחד התנגדו לקשר קרוב עם האם, ומצד שני נטו מדי פעם להיצמד אליה.
חלוקתה של איינסוורת לדפוסי ההתקשרות השונים היוותה את הבסיס למחקרים רבים, אשר ניסו להצביע על השפעתם של הדפוסים השונים על המשך חייו של האדם. כך, למשל, נמצא כי ילדים בעלי התקשרות בטוחה נטו, בגילאי הגן, להפגין התמדה וביטחון עצמי רב יותר בפתרון בעיות ולהיעזר באופן יעיל יותר במבוגרים סביבם. זאת לעומת ילדים בעלי התקשרויות מסוגים אחרים אשר ויתרו, הפכו מתוסכלים וסירבו להיעזר במבוגרים סביבם. כמו כן, מחקרים רבים קישרו בין סגנון ההתקשרות לדפוס היחסים הזוגיים שהאדם מפגין בבגרותו, ליכולתו להיתמך ע"י אחרים, לביטחונו העצמי וליכולת ליצור קירבה ואינטימיות.

ביקורת על תיאוריית ההתקשרות

טכניקת "המצב הזר" של אינסוורת זכתה לפופולאריות רבה, וכן החלוקה שלה לסוגי ההתקשרות השונים. עם זאת, למרות שמחקרה של אינסוורת הוסיף לנו מידע חשוב על ההתנהגות הבין-אישית של ילדים ושל הוריהם ישנן גם הסתייגויות:

*מקובל לחשוב שאימהות לילדים בעלי התקשרות בטוחה מגלות חיבה כלפי ילדיהן, אימהות לילדים בעלי התקשרות חרדה מראות דחייה וכעס סמוי כלפיהם, ואמהות לבעלי התקשרות אמביוולנטית מגלות חוסר רגישות. יחד עם זאת אין הוכחה של קשר ישיר בין השתייכות התינוק לדפוס התקשרות מסוים ובין ההתנהגות ההורית.

*קיימים מספר ממצאים המצביעים על כך שהטמפרמנט של הילד משפיע אף הן על תגובות ההורים ועל דפוס ההתקשרות- ידוע למשל שתינוקות מקבוצת האמביוולנטיים מגלים לעיתים סימני עצבנות או רגישות יתר בשלב מוקדם מאוד בהתפתחות, ויכולים להיות קשים לטיפול.

*על אף שדפוסי ההתקשרות אמורים להיות אוניברסליים, נמצאו השפעות תרבותיות על סוג הקשר, ומחקרים על תינוקות בקיבוץ, ומחקרים שנערכו ביפן גילו דפוס שונה מהמקובל של התפלגות בין הקבוצות: במחקרה של איינסוורת, שכלל משפחות אמריקאיות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, הקבוצה של התקשרות בטוחה הייתה הגדולה ביותר, והקבוצה של התקשרות אמביוולנטית הייתה הקטנה ביותר. לעומת זאת, במחקרים שנערכו בקיבוץ וביפן התגלה אחוז גבוה של ילדים המראים דפוס התקשרות אמביוולנטי. סביר להניח שעצם ההתנסות בחוויה של "המצב הזר" שונה עבור ילדים שבאים מרקע חינוכי ותרבותי שונה.


ביבליוגרפיה

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב

ש. סולברג (1995), פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית

המדריך הישראלי להורים/ הילי כוכבי ועמירם רביב, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007.

תחומי מומחיות:
טיפול בילדים