פורום טיפול נפשי

תמיד הייתי ילדה של אמא.למרות זה מגיל ההתבגרות חיפשתי,וגם מצאתי, דמויות אימהיות מתחלפות,בעיקר כאלה שהיו בהן תכונות שלאמא שלי לא היו.
זה הקצין כשהיא מתה..
התמתן כשהפכתי לאמא בעצמי,ולאורך השנים זה מלווה אותי.
מול הפסיכולוגית שלי זה חזר בעוצמה.
היו כמה "סבבים" של זה בטיפול.

אין לי שום טענה אליה.היא נהדרת,הכי טובה שיכולתי לבקש.כולה טוב ומסירות כלפיי.

היום, הכל "על השולחן".הכמיהה,המגבלות,המציאות,
התסכול הקנאה.קשה לי להכיל את זה.
בניתי סביב הקשר איתה עולם שלם בראש שלי שהוא מעבר למציאות, ועכשיו אני צריכה לוותר על זה ו"להסתפק" במציאות.
אני זקוקה לאמונה הזו שהמצאתי שזה קשר שמעבר לקשר הטיפולי, משהו גדול יותר משמעותי יותר.

אני לא יודעת איך לעשות את זה ולהישאר בטיפול.
אני מרגישה שאני צריכה להתרחק כדי להתקרב.
יש לנו עוד פגישה השבוע והייתי רוצה לא להגיע, רק כדי להרגיש שיש לי שליטה ושאני יכולה בלעדיה.אבל אני יודעת שזה יגרום לי סבל לא להגיע..
אני לא יודעת מה לעשות.
איך להתקדם מכאן.

הויתור שאני צריכה לעשות, על המציאות שבניתי לעצמי, מכאיב באופן בלתי נסבל.
ממרגיש כמו חור גדול שבולע אותי.ושאי אפשר לחיות לידו.

בני בן 15, אף פעם לא היה מסמר הערב או חיה חברתית אבל תמיד היו לו חברים וכשהוא היה בחברתם ראו שהוא נהנה מאוד, לאחרונה בתקופת הקורונה, הוא לא נפגש עם חברים, ממעט מאוד לצאת מהבית, כשדיברנו איתו על כך הוא נכנס ללחץ, דמעות וטיקים בידיים, אמר שהוא לא אוהב לדבר עם אנשים פנים מול פנים אלא רק מעבר למסך, חשוב לציין שבמהלך היום הוא בזום ולאחר מכן משחק הרבה עם חברים, שומעים מהחדר קולי צחוק וצעקות, לא יודע אם זה קשור אבל הוא ילד מחונן, אשמח לתגובה, תודה

אני נמצאת בטיפול רגשי כחצי שנה . עברתי תהליך מפגישות של שתיקות , פחד מתקשורת עם המטפלת מאינטימיות שבה צריך להביע....לממש ביטוי עצמי , שתפתי פעולה עם הטיפול באופן מלא,נחשפתי עמוקות באופן שונה משאר הטיפולים בהם הייתי גם בגלל המוכנות אבל בעיקר בגלל המטפלת היא ייחודית מכילה,מקבלת,מחבקת ואפילו זמינה מעבר לזמן הטיפול. בחודשיים האחרונים הייתי בסערות רגשיות רבות ושתפתי מתוך מקום בלתי נשלט
השתמשתי בזמינות שלה והופתעתי לגלות שהיא פשוט שם .

בזמן האחרון הראיה שלי פסימית , הנטיה שלי לרצות למות חזרה לאחר שנים ללא..(אבי נפטר)שתפתי אותה הפעם ללא סף רגש גבוהה ומיד אחר הטיפול הרגשתי צורך בסיום טיפול ללא שום הבנה מדוע...הרי היא טובה...

אני לא רוצה להעלות את זה בטיפול ,בספק אם אמשיך...אני רוצה להבין לפני מאיפה הרצון הזה מאשר לגלות איתה . אני מאוד כנה לגבי רגשותי אבל לא כשזה מקושר אליה .

אני מרגישה שהיא מרחמת עלי נראלי שראיתי זאת בפרצופה ,כאילו התעצבה ...הרגשתי כמו ילדה קטנה.כעסתי על עצמי ששתפתי אותה למרות שזו לא פעם ראשונה שאני משתפת בחוסר הרצון בחיים (אבל כששתפתי בעבר זה היה ממקום רגשי צץ ולא עמוק) אולי זה לא המקום אבל אשמח לשמוע מה דעתך ...

אני נמצאת בטיפול כבר למעלה מחצי שנה ואני עדיין בחרדות גדולות מאוד מהטיפול..(יש לזה סיבות) רציתי לברר אם נכון לשלב טיפול תרופתי עם זה כדי להרגיע קצת את החרדה... היא ברמה של חוסר שינה במשך השבוע מהלחץ של הטיפול, מחשבות אובססיוביות על הטיפול, קושי נפשי מאוד מאוד גדול להגיע לטיפול... חשוב לציין שלא משנה אצל איזה מטפל אני יעשה זאת החרדה תיהיה....
אשמח לתשובה...

היי...
בן 35, ההורים שלי כבר כחודש לוחצים עלי ומנסים לשכנע שאתחתן, גל חדש של אובססיה לגבי הילדים
יש אפילו משפטים אופיינים "מתי כבר תשמח אותי" שפשוט דוקרים אותי מבפנים, ועושים לי כזה כאב
כאילו בן מחונך ושדואג ואוהב את ההורים שלו לא שווה כלום , שזה לו נותן להם שמחה
משפטים כמו "קשה לך לבד תכיר מישהי "
והאמת שלא קשה לי אלא בעיקר לאמא שלי .. והיא אחת כזו שאף פעם לא מרוצה ותמיד מחפשת את האושר שלה דרך אחרים ( למרות שגם זה סוג של אשליה כי כשאין אושר פנימי ושלווה במה שיש שום דבר לא ימלא את זה אצלה)
בכל מקרה אני חושב עכשיו מגיפת קורונה, אח שלי התגרש לפני שנה וחצי והגירושין היו מכוערים.
אחותי הנשואה יש לה ילדים וכולם עכשיו בבית , כולם במצב תקוע הרבה מתיחות שיעמום בבית
תקופה כללית של אי ודאות, מתח, דאגה בריאותית כלכלית ואת אמא שלי מעניין באובססיה מתי אתחתן אני ואשמח אותה
מה עושים?המילים האלה פשוט משתקות אותי ומכאיבות.. החיים שלי אם להודות לא כאלה דרמטיים, עבודה רגילה, שכר לא גבוה מידי, אני לא מטייל הרבה בעולם, אבל סהכ מרוצה ושליו
המשפטים האלה מוציאים בי את הרוח מהמפרשים ואני תוהה אם באמת לא טוב לי וקשה כמו שאמא שלי טוענת
אני משוכנע שלא אבל גם הערות כאלה מאמא שלא מבינה הן כואבות
אני לא רוצה להנשא , לפחות לא מסיבה של לשמח את ההורים כמו הורים מרוקאים גאים
בן אדם יצא מחונך, דואג להוריו, אז למה לעזאזל בכוח לחפש כל הזמן איך להעכיר יחסים.... זה עושה לי רצון לברוח אבל גם אז מציפות אותי מחשבות וכאב רב ..
רוצה שקט, לא חסר כאלה שהתחתנו אבל מופרעים ולא בני אדם... אז חלאס עם התרבות המזורגגת הזו כאילו נישואים זה הכול ואם אין אז אין כלום

שלום ,
ביתי בת 22 נפרדה מבן זוגה בחצי שנה האחרונה כאשר היא מאוד שלמה ובטוחה בפרידה,הוא לא מרפה ממנה, מתקשר עשרות פעמים ביום בוכה ומתתכנן לחזור.היא בשלה אך הוא מתיש אותה נפשית .אני אמרתי לה לומר לו לכבד את רצונה ושלא יצור קשר אך הוא ממשיך ולא מרפה מה עושים?

ביתי בת ה10 ילדה מאד חברותית ומקובלת עם ביטחון עצמי והרבה עוצמה. בכיתתה יש ילדה שתלטנית שהביטחון והעוצמה של ביתי מפריעים לה כנראה והיא נוהגת להציק לה מידי פעם ולפגוע בה. עד היום לא ראינו לנכון לערב את המחנכת כי הילדה התמודדה עם זה יפה בעצמה אך לאחרונה המצב החמיר וביתי שמה לב שחלק מחברותיה הקרובות מתחמקות ממנה
ואז התברר שאותה חברה מעבירה הודעות לקבוצת החברות הקרובות לביתי שלא יהיו איתה בקשר ומכיון שלאותה ילדה יש הרבה כח הן פוחדות ממנה ומצייתות לה.
ביתי נפגעה מאד אך החליטה שהיא לא רוצה לערב את המורה כי לדעתה זה רק יחמיר את המצב.
מה שפועל לטובתנו בנתיים זה העובדה שאין כרגע לימודים סדירים וכך איכשהוא לילדה הזאת אין השפעה חזקה על שאר ילדי הכיתה
ובעידוד שלנו ביתי פתחה לעצמה קבוצה נוספת שתעזור לה ותתן לה כח והיא אכן עשתה זאת והצליחה אך איכשהוא זה נודע לאותה ילדה וגם הם התחילו לקבל הודעות ממנה
מה שגרם לביטחון של הבת שלי קצת להתערער ולעוצמות שלה להיחלש אני חוששת שאותה חברה כבר מצליחה להשיג את המטרה שלה..
חייבת לציין שהילדה שלי מתוקה ומקסימה ויחד עם המעמד הגבוה שלה היא אף פעם לא פוגעת בחלשים והיא לא מצליחה להבין מה גורם לילדה אחרת לפגוע בה כל כך ללא סיבה...
אני אובדת עצות לא יודעת מה עושים במקרה כזה ואם כדאי לערב את המחנכת או שאולי באמת זה רק יחמיר את המצב.
ניסיתי להתיעץ עם אבי שעבד בחינוך בעברו והוא טוען שביתי ילדה חזקה ושאם ניתן לה להתמודד ללא התערבות המחנכת זה יעשה לה רק טוב והיא תצא מזה מחושלת וחזקה יותר
אני כל כך מתלבטת
אשמח לקבל הכוונה
המון תודה

שמי תמר אני אמא של נמרוד בן 21
נמרוד התמוטט בצבא במהלך שירות קרבי, כשהיה בן. 19 ברקע היה שימוש בגראס. הוא אושפז בתל בשומר לתקופה קצרה ולאחריה נכנס לתוכנית בכפר איזון של חמישה חודשים. מתום התקופה חזר הביתה ואנו כבר כשנה בבית בליווי פסיכיאטר ופסיכולוג,עם הרבה עליות וירידות במצב הבריאותי . בחודשיים האחרונים חזר התקף פסיכוטי והתחלנו שינוי תרופתי .
התרופות מטפלות בקולות אבל מכבות את נמרוד, מרדימות, מבלבלות ,הוא סובל מאוד וסובל מחוסר מוטיבציה אין יכולת ריכוז או מיקוד
האם אילו החיים שמחכים לו?
מחפשת להתייעץ לגבי גישות טיפול אחרות
אשמח שתחזרו

היי,אני מעוניין לקבל פרטים על טיפול אספרגר בשבילי,אני בחור בן 40 שחווה המון קשיים בחיים ובמערכת היחסים שלי ויש לי ילדות קטנות שאני צריך לפרנס אותן בכבוד ולהוות דוגמא עבורן. אודה לעזרה שתינתן לי,תודה.

שלום רב,
גיסי נוטל אמפיטמינים קרוב ל3 שנים בהמלצת נוירולוגית לטיפול בהפרעות קשב וריכוז כאשר לטענתו זה ממש עוזר לו. במהלך השנים האלה הוא ואחותי חוו 3 משברים גדולים כאשר האחרון נשמך כרגע כבר קרוב לחודש. הוא החליט שהוא רוצה לעזוב את הבית ולהתגרש בגלל שאחותי חזרה בתשובה למרות שזה קרה כבר לפני 8 שנים והוא היה בסדר עם זה. לפני שנה וחצי הוא יצא מהבית ואחרי שהכניס אותם לחובות הם נאלצו למכור את הבית שלהם כדי לכסות על כך ולמרות זאת אחותי חזרה אליו והיה נראה שהם הסתדרו. לאחרונה שוב התחילו ביניהם בעיות והיא הצליחה לשכנע אותו ללכת לפסיכולוג ואז לפסיכיאטר ושניהם קבעו כי הוא סובל ממאניה דיפרסיה ושעליו להפסיק מיד עם האמפיטמינים וליטול כדורים אחרים. הוא הסכים על פניו אבל לא הסכים לקבל את האבחנה של המאניה דיפרסיה. אחרי שבוע וחצי ללא האמפיטמינים ועם הכדורים החדשים עדיין לא היה שינוי בהתנהגותו ואז הם החליטו שהוא ילך למרכז גמילה, הוא הסכים אבל אחרי יום יצא משם ולקח שוב את האמפיטמינים. במרכז גמילה גם מצאו אצלו סמים מסוג LSD ופטריות הזייה. הוא שוב חזר למרכז אבל יצא שוב אחרי יום אחרי שעשה שם בלאגן כי זרקו לו את הכדורים. כרגע הוא עדיין מתנהג בתזזיתיות, חוסר מנוחה, יש תו גם הזיות לפעמים ותחושה שעוקבים אחריו וכדומה.
נשאלת השאלה, מה כדאי לעשות במצבו? איך להתנהל איתו? איזה טיפול מתאים לו - אשפוז פסיכיאטרי? או משהו אחר? אנחנו די אובדי עצות, מדובר במשפחה מאוד תומכת וגם חברים טובים שרק רוצים בטובתו ונשמח לעצה/עזרה.

תודה רבה!

היי
לאחר עישון קנאביס לפני כשבועיים וחצי
קיבלתי התקפי חרדה קשים
וכיום אני נוטל תרופת הרגעה
אבל אני מרגיש קצת מנותק מהסביבה
ומודעות יתר לכל ופחד קיומי
אני לא יודע מה לעשות זה יכול לעבור לבד?
זה ישאר איתי לתמיד?
אני מרגיש בבועה שלא יוצאת
יש טיפול שיעזור לי?

יש לי שאלה שמציקה לי הרבה זמן. לפעמים אני מרגישה שמבפנים אני קצת כמו גבולית. יש לי נטייה להיות מוצפת. אני מאוד כנה ומחוברת. ומתקשה לתת אמון. וחשה הרבה שלאף אחד לא אכפת ממני. וכשאני נפגעת יש לי רצון פראי לנתק מגעים, אני כועסת על מי שפגע בי, ובאותה מידה לא רוצה להינטש. ולמרות שאני שולטת בעצמי, ולא מנתקת קשרים, אני חוששת שאולי אני קצת בורדרליין.
אני גם מאוד מתחברת ומזדהה עם נשים גבוליות, ומרגישה שאני באמת מבינה אותן, למרות שאני לעולם לא חציתי גבולות, וגם בוחן המציאות שלי תקין.
האם יכול להיות שיש בי חלק מופרע שפתאום ייצא ממני? או שרק כמעט ונהייתי גבולית???
חוששת שאולי אני מצליחה להסתיר מהסביבה את המופרעות שמקננת בי.

שלום,
גיסתי לא נפגשת איתנו כבר שנה , כולנו בעליי משפחות .
בעלי שאל אותה לפניי כחצי שנה אם קרה משהו ומדוע לא נפגשים אמרה שהכל טוב
אני שאלי לפניי כמה חודשים מה קורה ואם רוצים להפגש..אמרה שצריך לקבוע ודבר לא נעשה.לנו מרגיש שהיא מתרחקת מרצון למרות שזה לא תואם את האופי שלה, מיותר לציין שאימה לא מנסה לאחד בין ילדייה זה לא מפריע לה ולא הפריע לעולם.מה ניתן לעשות? בעלי הרים ידיים טוען שעשה הכל ולא צריך בכח.תודה

אני בת 40, בהכרות עם בחור למשך חודש. נפגשנו פעם אחד. ראיתי שהוא ביישן, היה לו קשה להסתכל עליי בעיניים.

מאז לא נפגשנו ,כל פעם בתירוץ אחר שלו. היה מתכתב איתי מספר פעמים ביום ומתקשר ומראה עניין. עולה השאלה האם זה נובע מחוסר בטחון עצמי?
איך לנהוג איתו במקרה כזה ? על מנת שיעלה בטחונו העצמי?


תודה רבה

היי
יש לי בת בת 31 מתוך שלושה היא הקטנה חווה משברים חרדות זכרונות גניבות התפרצויות זעם תגובות אימלוסיביות פוגעות ..מכורה לקניות וכל דבר נעשה בדרמה ובאובססיה..
הלכה לפסיכיאטר אחרי ש עמדנו קו אדום שמאיתנו לא גונבים כדי לכסות עבור הקניות ..
הפסיכיאטר רשם בהבחנה קווים לאישיות גבולית והמליץ על תרופה..
שאלתי איזה טיפול הכי נכון יתאים לה..
ואיש מקצוע מהקריות בלבד..

דחוף מאוד ..הבת זקוקה לעזרה..
ואם הטיפול יכוסה על ידי הקופה רצוי מאוד
תודה