פורום טיפול נפשי

האם אפשר למות מבדידות? מכעס? מתסכול? מעצבות? לפעמים אני מרגישה שהם כל כך כבדים עלי עד שהם חונקים אותי ואני על סף להשתגע, לרגעים מעטים ומהירים אני חושבת על לחתך את עצמי עם המספריים שעל השולחן כדי להפסיק עם הכל וזה מצמרר ומרגש ומנחם ביחד. ברור שלא אעשה את זה, זאת לא אני, אבל הבדידות והעצב קשים, קשה לי פיזית, אין לי אוויר. נמאס לי כבר. נמאס לי מזה. נמאס לי מהסגר, מהשיעמום, השיגעון, מהבדידות, מהכעס אני מרגישה שככל שעוברים הימים השפיות שלי מתערערת. אני בטיפול שאני לא יודעת אם עוזר או מוריד אותי יותר. אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לעשות התקופה הזאת קשה, אני מובטלת, גם אחרי הסגר אני מתקשה לראות לה סוף מתקרב

1. חברים שלי טוענים שאני כל הזמן מוסיפה חברוית לעצמי...וזה מציק להם כי הם מרגישים שאני כבר לא צריכה אותם..ושהחברות ביננו לא מספקת אותי...
2. אני לא מצליחה להיות כנה ופתוחה לגמרי עם חברים ובני משפחה..גם קרובים ביותר...
אני אשמח לדעת מה יכול לגרום לי לעשות את הנ"ל וכן מה עלי לעשות...
תודה...

שלום ליטל!
אוהבת מאוד לקרוא ולהחכים בפורום, זה מעשיר אותי מאוד, גם באישי וגם בהמשך כאשת מקצוע.(אני באמצע למודים בתחום הטיפולי.)
רציתי לשאול,
חברה מאוד קרובה אלי שמתייעצת איתי הרבה, קיבלה לאחרונה הצעה ממישהי לפנות למטפלת שלי לטיפול, וחברה שלי יודעת שאני מטופלת אצל אותה מטפלת ובכל זאת התקשרה לספר לי שהיא מתלבטת אם לפנות אל המטפלת שלי, הסברתי לה שזה יכול לפגום בטיפול שלי וגם שלה, כיון שהקשר שלנו הדוק מאוד, והיה נראה שהיא יורדת מהרעיון..
אתמול התקשרה אלי והיתה נשמעת במצוקה, והיות שלא הייתי פנויה לשיחה, סיכמנו שאתקשר אליה בהמשך הערב, אז היא אמרה לי שמשתלם לי לדבר איתה כי אם לא, היא תפנה למטפלת שלי...
הרגשתי שהיא משתמשת בנתון הזה ע"מ לאיים עלי, היות שהיא יודעת שאני לא רוצה שתתחיל טיפול אצל המטפלת שלי.
החלטתי לכתוב למטפלת שלי והתחננתי אליה שאם חברה שלי פונה אליה, שלא תקבל אותה, כי אני מאוד פוחדת שאאבד אמון ושארגיש לא בטוחה, והמטפלת ענתה לי "לא אעשה שום דבר בלי לדבר איתך קודם" והתשובה שלה מאוד הכאיבה לי. השאלה שלי היא אם היתה עונה שלא תקבל את חברה שלי, האם זה היה מזיק לי? האם זה נקרא אישור?
כ"כ הציקה לי התשובה הדיפלומטית שלה, כמו רצתה להחזיק את החבל משתי הקצוות. אולי רוצה לשכנע אותי שזה לא מפריע לטיפול??
מעניין מה דעתך כאשת מקצוע...

שלום שלום !!

אינני יודע אם אני בפורום הנכון או שמא אין כאן המקום לשאלות פילוסופיות ?!
בכל אופן אשמח לדעת את דעתך לגבי הנפש, האם את חושבת שיש בנו משהו אינסופי, כלומר - משהו שאין הוא מוגבל לחוקי החומר החושיי, כי נ"ל שאם יש בנו משהו אינסופי כל כללי משחק הנפש משתנים,,,
אשמח מאד אם תעני לי

שלום,
גיסתי התחתנה לפני כשנה עם בחור שלא כל כך חיבבנו אבל לא נראה מזיק. במהלך השנה הזאת היינו עדים לכמה אירועים אלימים מצד בעלה כלפיה, איומים ברצח שלה ושל הילד שרק נולד (כנראה תוך כדי התקף פסיכוטי?), ניפוץ הטלפון הנייד של גיסתי וכמה סימנים כחולים על זרועותיה שטענה שנגרמו מאחיזה חזקה ולא ממכות ממש. לפני כחצי שנה אספנו את גיסתי עם הילד והיא מתגוררת כעת אצל חמותי. מאז בעלה החל טיפול פסיכולוגיים אצל מישהו שמתמחה בגמילה מסמים, (הבעל לא הפסיק לעשן ומעשן מולנו כשמבקר את הילד), ומזה כחודש-חודשיים גיסתי הצטרפה למפגשים עם המטפל אחת לשבוע. מאז שהחלו הטיפולים הזוגיים נראה כי גיסתי ובעלה מתקרבים אחד לשנייה ואפילו מפגינים חיבה אחד לשנייה בקרבתינו. גיסתי לא לגמרי פתוחה מולנו, וגילינו דרך חברה שלה שהיא מתכננת לחפש דירה עם בעלה ולעבור לגור יחד איתו לאחר הסגר.
אנחנו מאוד חוששים מהצעד הזה ובעלי לא מסוגל לדבר איתה מאז שנודע לו על המעבר המתוכנן. רציתי לדעת כיצד כדאי להתנהל מולה (ומול בעלה) בכדי לנסות למנוע את הצעד הזה, מבלי לגרום לה להתרחק ולנתק את הקשר איתנו?

אני לא בטוחה שהטיפול שבעלה מקבל מקצועי מספיק, ומאמינה שהמקרים האלו יחזרו שוב.

היום התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית אבל היא היתה קצת קרה והכי הציק לי שהיא הכריחה אותי להישאר עם המסכה על הפנים לאורך כל המפגש ובכל פעם שהמסכה החליקה קצת מהאף היא עצרה אותי באמצע הדיבור ואמרה לי להרים את המסכה. חשוב לציין שאנחנו יושבות יחסית רחוק אחת מהשניה.
חבל לי שזה מה שיגרום לי להפסיק את המפגשים איתה. אני לא חושבת שזה היחס שמטופל צריך לקבל. אני בכיתי באמצע הטיפול בעקבות משהו שנזכרתי בו וזה ממש הפריע לי שהדמעות זלגו לתוך המסכה ולא יכלתי לעשות כלום לגבי זה. גם כוס מים התקשתי לשתות.
אשמח לדעתכם. .

כבר כתבתי כאן על מגוון נושאים וממש אהבתי את
התשובות שנתת צורת החשיבה שלך ההכלה והכח שאת נותנת אז קודם כל תודה!
דבר ראשון אם את זוכרת אותי מפוסטים קודמים שכתבתי כאן על קושי בפרדה ממטפלת קודמת וכו וכתבת ככ יפה ונכון וזה נתן לי הרבה חומר לעבוד עליו בטיפול עם המטפלת החדשה כי שתפתי אותה שכתבתי כאן.
לפני ראש השנה כתבתי למטפלת הקודמת ברכה נוגעת והיא התקשרה אלי להודות זה נתן לי המון כח והידיעה שהיא לא שכחה ואוהבת אותי למרות הריחוק הפיזי חיזקה אותי מאד
הבנתי גם שבעצם היא לא נטשה והכעס והשנאה וחוסר האונים שהפניתי כלפיה בליבי וחווית הנטישה הקשה שחויתי בעצם נובעת מחווית שחויתי בעבר אינלי מושג מתי אבל זו המציאות שאני סובלת ברמה של חיים ומוות מפחד נטישה.
כרגע דברנו עלזה בטיפול וזה עדין בעיבוד כי יש סביב הרגש מלא סימני שאלה
ושוב יצא שאני חווה את התחושה הנוראית הזאת והפעם עם קשר של חברה טובה מעל 10 שנים חברות שפתאם התחילה לסנן אותי לא עונה להודעות למרות שקוראת ולא מתיחסת בשום מדיה בצורה פוגעצ חשבתי שאולי זה תקופה שתחלוף אבל כבר מעל חודש שהיא פשוט סיננה אותי מחייה היא נמצאת בשלב מאד טוב בחיים כלכלית זוגית ומשפחתית והיא פשוט מתמלאה מזה ולא צריכה אותי וזה פוגע בי ממש
גמלי יש בן זוג סבבה ילדונצ מעלפת וכלכלית טוב יותר ממנה ואני לא מצליחה להתמלא מזה וצריכה את החברות גם סביבי
עכשיו כשהיא ניתקה קשר אני פתאם מרגישה לא שווה כי למה היא ניתקה קשר בטח היא כבר לא צריכה אותי והיא בחורה עם ראש על הכתפיים ואם היא לא רוצה אותי אולי זה בגלל משו שעשיתי או תכונה שבי שדוחה אותה? בקיצור מלא אשמה עצמית ולופ שלא נגמר
אשמח לתשובה
אגב המטפלת שלי בעד שאכתוב בפורום ואנחנו מדברות על התשובות שלך בטיפול וזה לגמרי חלק מהחומר הטיפולי
תודה רבה

אני לא מקבלת את הטיפול הנכון ויכול להיות שאני יעזוב ויחזור לתקיעות בבית

אני לא מרוצה מהרופאה שלי, ואני לא יכולה כרגע להחליף רופאה. יש לי מחשבות שליליות על הרופאה עצמה ועל פסיכיאטרים בכלל. אשמח לעצה איך לחשוב חיובי בקטע הזה במקום להתמרמר לא עוזרים לי במועדון בזה

שלום וברכה.
אני גרוש כ 5 שנים + 5 ילדים כשמתוכם 3 בנות בוגרות כולם חיים אצל האמא. . הכרתי רווקה והקשר התקדם עד לשלב של הצעת נישואין כשאז היא נתקפה בחשש רגשי מפני בנותי הבוגרות אע"פ שהמדובר בבנות איכותיות ומקסימות שמאד חפצות שאתחתן שוב. אני משער שהיא חשה מ"אויימת" מנוכחותם בביקורים וגם חוששת שמא לא יקבלו אותה וכמו כן הצורך הנפשי לחלוק את בעלה העתידי עם ילדיו. שוחחתי איתה על הדברים והקשר התקדם אך היא נסוגה ברגע האחרון. אבקש עצה כיצד להפיג ממנה חשש זה. תודה

שלום רב, שאלה קטנה: במידה והקושי הוא בארגון זמנים הן בעבודה והן בחיים האישיים- מביא לתסכול. איזה סוג של טיפול פסיכולוגי מומלץ כאן? קליני? קוגנטיבי? (יש דבר כזה במסגרת מרפאה?). תודה מראש על התשובה.

ביתי בת 11, לפני הקורונה הייתה פעילה מאוד (חוגים, חברות וצופים) ובקושי הייתה בבית, האיש שלי והאבא של ביתי נמצא בקבוצת סיכון ממשית, מסיבה זאת החל מתקופת הקורונה ביתי לא משתתפת כלל במפגשים חברתיים (כל המפגשים של הבת עם בנות גילה/ילדים מהכיתה נעשים ללא מסכות), הבת רוצה להיפגש עם חברות אבל לא רוצה בשום אופן לסכן את אביה ומקבלת הכל בהבנה, אך נראה שהיא משלמת מחיר כבד על המצב הבריאותי המשפחתי. (פניתי לביה"ס בשאלה אם יש תלמידה במצב דומה וכך נוכל לחזק את הקשר בינהן, בביה"ס הביעו הבנה ורצון לסייע אך נראה שאין להם את המידע או שאסור להם לשתף בו).
כיצד ניתן במצב הקיים לסייע לה להשתתף במפגשים חברתיים?,
עד כמה לדעתכן הבת נפגעת מהמצב הנוכחי?, האם יש במצב זה גם יתרונות?
ידוע לכן אם יש קבוצות גיל של ילדים מהארץ במצב דומה בו יוכלו ליצור חברוית במדיה/ בזום?

שלום ליטל.לא אכתוב כאן יותר.
אבל תוכלי להתייחס לגבי מה שכתבתי בהודעה הקודמת לגבי הפסקת הטיפול?

האם לפעמים תלות יתר והזדקקות שגורמת סבל הן סיבה להפסקת הטיפול?

תודה על המענה הקשוב והמעמיק בשנה וחצי שאני כותבת אלייך.

ברצוני לשאול שאלה בשם חברה שסובלת מאוסידי
האשה סובלת שנים נוטלת ציפרלקס שעוזר לה להכהות מחשבות.הבעיה שלה כשהיא הולכת בסופר,וסדרנית עוברת מולה עם עגלת ענקית .בעגלה יש סחורה שהיא מסדרת במדפים.כאמור עוברת לידה עם עגלת משא .היא חיבת להחזיר לה,בזה שהיא תעבור לידה אם אותה עגלה.ותחסום את דרכה כמו שהסדרנית עשתה.בנוסף יש לה אמא נכה ברגל.בעבר דרכו לה על הרגל הכוונה לרגל של אמא.כמובן בלי כוונה מאז.כל זר שמתקרב מטר לאמא היא מדמינת שהוא דרך לה על הרגל .לאמא.והיא כמובן מחזירה כאילו בלי כוונה.זה מתסכל גם את החולה עצמה כלומר את חברתי .מרגישה לא נוח עם זה .שאלתי היא האם זה אכן או סי די או סכיזופרניה .לא לשלוח אותה למטפל .השאלה על סמך שני המקרים הנל .תודה

איך ניתן לטפל במחשבות שמטרידות ומציקות מבוקר עד לילה לגבי נושא מסויים. כל היום אני בחשיבה אובססיבית לגבי בעיה אסטתית ולא מצליח להרפות וזה גורם לי ללחץ וחרדה. הסביבה הקרובה לא מתייחסת להרגשה שלי ואומרים שאני מגזים. ואני יודע שאני מגזים. זה נראה לי אכן לא הגיוני לחשוב על משהו כל רגע ביום מבלי להרפות וחוסר סבלנות לדברים אחרים. איך מטפלים ? האם יש טיפול און ליין בנושא ? איזה כלים יש להפחתת לחץ ומחשבות שכבר זמינים ברשת ?