פורום טיפול נפשי

אני תוהה..

לאחרונה הבנתי שיש הרבה אנשים סביבי שלא עושים לי טוב. מרוכזים בעצמם ורק דורשים ממני עוד ועוד הכלה. אני מתקשה להתמודד ולהתאמת מולם בנושא זה וגם לא מאמינה שהם ישתנו. מצד שני, אני נשארת יותר ויותר לבד.

האם זאת אני שלא בסדר? שלא מאמינה באף אחד שבאמת אכפת לו ממני? האם זה עושה לי טוב ההתרחקות או שזה רק מחמיר את הקושי עם האחר?

היומיים האחרונים הביאו אותי למחשבה שאולי צריך להפסיק את הטיפול.כי ככ הרבה פעמים יש סערות וטלטלות ורגשות עוצמתיים שנראים לי יותר מזיקים ממועילים וכנראה לא היו קורים אם לא היה הקשר הזה
אבל אני מפחדת להגיד לה כי אני מפחדת שהיא תחשוב כמוני ותסכים איתי..או ש"אכניס לה רעיונות לראש".
מצד שני החיים נראים לי ריקים וחסרי משמעות בלי הקשר איתה.לא בטוחה אם זה סימן טוב...

אני מותשת ,את יודעת,והסגר הזה לא עוזר..אני מרגישה שהכל סוגר עליי ושהעצבים שלי חשופים.
כאילו הולכות עליי מאות נמלים ואני לא יכולה להעיף אותן מעליי.

הייתי במקלחת קודם. מתקלחת ובוכה כאילו מישהו מת
ואז ישבתי שם מנסה להחליט אם אני רוצה לצאת משם בחיים
או לחתוך את הורידים וזהו,מספיק לסבול.
אבל לגרום סבל לילדים שלי ולבעלי שיישארו עם הכל.

בזמן האחרון יש לי הרבה פעמים רצון כזה.מן דחף.אבל אני לא מאמינה לו..ומחכה שיעבור.
קשה לדעת כבר למה להאמין.

בעלה של ביתי אינו עובד מאז נישואהם. עוסק באיזה פטנט. לאחרונה ביתי אמרה שאינה מוכנה כבר לקבל מצב זה אך בפועל אינה עושה כלום. גם בילדים ובבית ההעל אינו עוזר. נראה שביתי נמצאת תחת השפעת בעלה ולא עושה כלום לשפר את חייה. איך אנחנו כהורים יכולים לעזור?

אני מעביר לקבוצה של מפקדים שיעור בנושא טיפול בדיכאון, ואשמח עם תוכלו לתת לי כלים שאוכל לתת להם על מנת להתמודד עם דיכאון בקרב פקודים שלהם.
תודה!

שלום, הבת שלי בת 6, ילדה מקסימה חייכנית, שמחה, (יש אח קטן והם חברים טובים, ואחות גדולה ויש מתח וקנאה ביניהן), עלתה לכיתה א' השנה.
מאוד קשה לה המעבר מהגן לביה"ס, היא מדברת על כך שלא אוהבת את זה בכלל, במיוחד בצורת הלמידה הנוכחית מקוונת, בוכה הרבה.
גם לפני העליה לכיתא א' היא הייתה מגיבה לשאלות פשוטות או הצעות תמימות רגילות בצורה לא מידתית, ישר מתפרצת בבכי, נופלת על הברכיים, נוהמת. היא גם נרגעת די מהר.
השאלה שלי האם כדאי לפנות לפסיכולוג ואיזה סוג טיפול לחפש, פסיכולוג ילדים, רכיבה טיפולית, טיפול באומנות, הדרכת הורים?אולי זה יעבור עם ההתבגרות? מה הכיוון שיכול להיות הכי יעיל במקרה כזה בשביל לא לבזבז את הזמן שלנו שבמחסור מתמיד?

תודב רבה
יוליה

היי ליטל יקרה

כמו שאת יודעת אני במועדון תמיכה, ולצערי כרגע בגלל הסגר החגים אין שיחות פרטניות. רק עושים קבוצות לא יותר מזה. גם לרופאה לא נותנים לי להיכנס. הם עושים לי טיפול ללא כדורים. רק יש בעיה אחת כאשר בשעות הערב אני חווה דיכאון במשך כל היום אני מרגישה מצוין רק בערב שמתחיל להחשיך זה קורה לי. כרגע נכון אני במועדון הזה אבל כמו שכתבתי אין שיחות פרטניות עד להודעה חדשה. הייתי שמחה חוץ מפסיכולוגיה חיובית עם את יכולה לפחות עד שהסטודנטים החדשים יבואו ועד שתהיה לי שיחה פרטנית איך אפשר להתמודד לקראת הערב שזה קורה? אני ממש אשמח לעצה תודה רבה ליטל ויום נפלא אגב גם מי יודע מתי יעשו לי סל שיקום בינתיים אין את זה באופק מאחלת לך יום נפלא

משערת שנמאס מהפניות שלי.הרגשתי את זה בפעם האחרונה..אבל אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
בחודש האחרון התבטלו 2 פגישות ואז יום כיפור שביטל אחת והיום היא אמרה שגם בשבוע הבא היא לא תהיה.הציעה שנדבר בטלפון.
אני מרגישה זעם ועלבון בעוצמות פסיכיות.עד כדי כך שיצאתי מהפגישה ןרציתי להתאבד.לעשות תאונה או משהו.ואני לא מצליחה להירגע.
זה לא קורה לי בדכ במצבים האלה.ברור שקשה לי כשמתבטלות פגישות אבל זה יותר עצב וריקנות ולא הכעס והעלבון.
אני לא רוצה לדבר איתה אני רוצה להתנתק לכמה זמן לא להצטרך אותה
ואני מרגישה מטומטמת.כאילו התפיסה שלי את המציאות ביננו היא מעוותת ומדומיינת
אני לא יכולה לשאת את זה
מרגישה לבד בעולם

פגשתי מישהו שהוא ביחידת בריאות הנפש ההליכה שלו מוזרה כאילו שהוא דוהר קדימה מרים את הברכיים בזמן ההליכה משחק כל הזמן עם הידיים הוא לא רגוע הולך ממקום למקום צוחק בלי סיבה הנראית לעין קצב הדיבור שלו מהיר כאילו שהוא צועק אלייך והוא גם ממלמל כל מיני זמזומים מדבר כל מיני דברים שלא קשורים בכלל לנושא הוא לא מרוכז בקיצור .מה ההבחנה שלו ,מה יש לו?

בן 20 נכנס לדיכאון.היה מעשן סמים נגמל לבד.חודש אחרי נכנס לדיכאון .כל הזמן עצוב מנסים לעזור לו עם הרבה עידוד .אין לו חשק לדבר.לא יושן בלילות .לא יודעת איך אפשר לעזור לו למי לפנות לעזרה? היה אצל פסיכיאטר קיבל טיפול תרופתי. לא רוצה לשתות כדורים.

שלום רב,
בן זוגי אובחן לפני כחצי שנה בהפרעת אישיות גבולית. סוף סוף יש אבחנה ואני מרגישה לא משוגעת וגם הוא לדעתי.
הוא התחיל טיפול תרופתי והפסיק כי זה עשה אותו עייף ולא תרם לו. טיפול פסיכולוגי DBT אנחנו מחפשים כרגע מישהו פרטי מאחר ובמערכת הבריאות שלנו הכל זז נורא לאט ואין מקום מסובסד פנוי. שאלתי היא כיצד מתמודדים? אני נסחפת איתו למקומות לא טובים- שבהם גם אני אשמה אני בטוחה- צריך שניים לטנגו- אני שוקלת להתחיל טיפול שיתן לי כלים כיצד להתמודד עם זה.
מאוד קשה לי כשהוא נכנס להתקפים ולדיכאונות ומאשים אותי בכל מה שקורה- שאני לא עוזרת ולא נמצאת שם ולא מבינה וכו וכו.
הוא כרגע כבר שנה וחצי לא עובד בגלל הדיכאון אליו שקע וכמובן בחלק מזה אני אשמה ובגלל שהוא לא מצא לטענתו מסגרת שמתאימה לו מבחינת שעות ומה שהוא רוצה לעשות- לא חיפש מאז העבודה האחרונה שלו. הוא מנסה לקדם את עצמו אבל אפשהו זה נופל בין הכיסאות- טיפול פרטי אני מחפשת כי הוא לא רוצה דרך מישהו פרטי אלא דרך מערכת הבריאות שלא זזה. אני ממש צריכה הכוונה והאם אני אכן צריכה לחפש עבור עצמי מטפל או מטפלת שיתנו לי כלים להתמודד עם ההפרעה הזו שמשבשת את חיינו מדי פעם- הוא כמובן מבין שיש כאן בעיה אבל מאשים אותי בזה- שאם הייתי מתנהגת אחרת אז הכל היה אחרת.

היי, ליטל.

תודה על המענה האחרון. (רציתי לשאול האם יש אפשרות באתר לכתוב תגובה ישירות לתכתובת האחרונה שהייתה לנו)
אני בהחלט מרגיש שיש חלקים לא מודעים עמוקים שגורמים לי למצוא פגמים בבחורה, ומרחיקים אותי מאינטימיות עימה. נכון שיש אצלי כמיהה לאינטימיות, ובו זמנית אני חווה מנגנון החוסם אותי מלהמשיך ולהתקרב לבחורה.
אני לא רואה באינטימיות משהו מסוכן, כי אני מאוד אוהב אינטימיות.
אני כן חווה מספר בעיות בנושא -
הראשונה, חוסר משיכה, הנובעת מחוסר התאמה לדמות בפנטזיה שלי. אני יודע שאין מושלמות באף בנאדם, אבל אני מגדיל מאוד כל פגם בבחורה, שזה גורם לי להתחיל לחפש בחורה אחרת שתעורר בי משיכה. הבעיה היא שאני כל הזמן מחפש מישהי אחרת, אז אני לא מצליח להישאר בקשר זוגי.
השניה, חשש וייסורי מצפון שהבחורה תיפגע במידה ואגרום לה לפתח ציפיות מהקשר. במקרה זה, אני מכיר את עצמי שבהתחלה יש לי כימיה טובה עם הבחורה, ואז אני מתחיל להרגיש את חוסר המשיכה, והבחורה לא מבינה מה קורה איתי. לכן, אני רוצה לשמור על הבחורה שהיא לא תרגיש פגיעה מהריחוק שלי.
השלישית, חשש להיקשר למישהי שבהמשך אמצא בה פגם ואז אצטרך להיפרד ממנה. הפרידה תגרום לי כאב גדול, כי למרות חוסר המשיכה, אני אמשיך לחשוב על הבחורה כי נקשרתי לחלקים אחרים שבה.

אני מטופל אצל פסיכולוגית, כך שהאינטימיות באה לידי ביטוי.
אני מודה שזה קשה, כי זה גורם לי לפתח רגשות רומנטיים כלפי הפסיכולוגית שלי, וזה עוד נושא שאני מנסה לפתור במהלך הטיפול. זה חלק לא קל בכלל.

בהקשר לבעיות שהצגתי מעלה..
במידה ואני לא נמשך לבחורה, האם זה אומר שאין התאמה זוגית, או זה אומר שהבעיה אצלי? איך אני מבחין בכך?
מדוע אני מרגיש כל הזמן צורך לחפש מישהי יותר מתאימה?

מאז ומתמיד היה לי קשה לשמר חברויות. אני יכולה להיות בנאדם מאוד כיפי קופצני וחברותי אבל אני נוטה לפתח ציפיות יותר ויותר גבוהות ככל שהחברות שלי עם מישהו או מישהי מתחזקת.
ובסופו של דבר תמיד קורה משהו שמרחיק אותם ממני. פעם הייתי רבה עם חברה או ידיד ואיכשהו היינו בסוף חוזרים לדבר. אבל היום זה כבר הפך למצב שאחרי ריב אחד שלי עם מישהו או מישהי הם פשוט מסרבים לחזור לדבר איתי לא משנה מה. ויותר גרוע מזה- גם כשהם אשמים בריב הם לא מוכנים להודות בזה בטח שלא להתנצל. תמיד אני מוצאת את עצמי מתנצלת בפני חברה או ידיד אחרי ריב (במידה ופגעתי כמובן). אני מודה די מהר בטעויות שלי. אבל עדיין מרגיש לי שאנשים לא רואים את הצד שלי. או שאני מפספסת פה משהו. למה אנשים מוכנים לוותר עליי בכזו קלות? לדוגמה היה לי בתקופה האחרונה חבר טוב שידע שאני בתקופה מאוד דיכאונית בחיים שלי (אני אחרי פרידה מזוגיות של 3 וחצי שנים והיחסים שלי עם אמא שלי ואחיותיי ממש לא בריאים במיוחד מאז שאבא שלי נפטר לפני 5 שנים) והוא ממש תמך בי הוא היה בא אליי היה מזמין לשנינו אוכל או מביא בקבוק אלכוהול היינו יושבים ומפתחים שיחות נפש. והיום היה לנו ריב הכי מפגר על משחק מחשב! ואחרי הריב הזה כתבתי לו שההתנהגות שלו היתה לא בסדר ושאני מצפה להתנצלות. התגובה שלו היתה מאוד תוקפנית ומגעילה. למרות זאת עניתי לו בצורה מתונה וברורה. אחרי שעניתי לו הוא רשם שנמאס לו ממני ושהוא בעצמו כבר לא רוצה את הידידות הזו... אני כבר מיואשת כל כך מבני אדם. אין לי יותר אמון באנשים, אין לי יותר אמון במערכות יחסים- מכל סוג שהוא! בכל פעם שנכנס מישהו חדש לחיי אני מתאכזבת או נפגעת ואני בנאדם מאוד רגיש אז אני לוקחת קשה דברים. ומרגיש לי שלא משנה מה אני עושה- אנשים פשוט לא מבינים אותי. ומוותרים עליי מתוך יאוש. אני מרגישה חסרת כל משמעות ביקום הזה. ובבקשה אל תציעו לי כדורים כי ניסיתי...
מה אתם חושבים שהבעיה שלי יכולה להיות ואיך אני פותרת אותה?? עזרו לי בבקשה

היי, ליטל.

אני כרגע לא בזוגיות, ולכן אין באפשרותי לשתף את חוויותיי ואת תחושותיי עם מישהי. אני לא מתכוון לשתף אנשים שקרובים אליי, אלא ממש לשתף מישהי שקרובה אליי מבחינה אינטימית, כי אני מרגיש שזה שיתוף שיעורר בי סיפוק רגשי, מיני ואינטימי.
אני מרגיש שאני לא מצליח לפתח זוגיות, בגלל שאני רוצה מישהי שתתאים בדיוק לפנטזיה שלי - בחורה שקטה, שתהיה מסורה לי, נמוכה ממני וכו'.. . יש לי עוד מלא קריטריונים מהבחורה, ואני מבין שאני לעולם לא אשיג אותם. אני רוצה להתפשר, אבל אני פשוט לא מצליח. אני מנסה לעבוד על זה כבר שנים, אבל כל פעם אני מוצא משהו אחר שמפריע לי בבחורה.
אני הולך כרגע לטיפול פסיכולוגי, אבל אני מרגיש שכל פעם כשאני מנסה לדבר עם מישהי, אני ישר מוצא בה משהו שלא מתאים, ואז זה גורם לי להתרחק מהבחורה ולא להימשך אליה.
הבעיה היא שכאשר אני בבית, אני מרגיש ריקנות, ואז אני מרגיש צורך להתקרב למישהי וליצור איתה קשר אינטימי, אבל אז אוטומטית אני מוצא בה פגם שמאיים על הקשר שלי איתה, ואז אני לא נמשך. ואז אני שוב מרגיש ריקנות וחוזר חלילה.. .

איך אני יוכל ליצור קשר עם מישהי מבלי שארגיש פגמים בה?


אודה לעזרתך.

חברה שלי אמרה לי שעשו לה סל שיקום ואכלה אותה. היא אמרה לי לא להאמין לצוות. אני באמת מתלבטת אשמח את דעתך ממש תודה

שנה טובה וגמר חתימה טובה ליטל יקרה. רציתי לשאול אני מתלבטת כמו שאת יודעת רוצים לעשות לי סל שיקום אני באמת לא יודעת מתי זה יקרה אבל רוצים לעשות לי. העובדת הסוציאלית אמרה לי שעם אני לא רוצה סל שיקום אני עוזבת את המועדון וחוזרת הביתה לחיים שהיו לי לפני. חברה שלי אמרה לי שלא כדאי לי לעשות סל שיקום היא גם הסבירה לי למה. רציתי לשאול את דעתך האם כדאי לי לעשות סל שיקום? או לחזור הביתה? אני ממש מתלבטת. אני ממש מודה לך דעתך חשובה לי מאוד. מאחלת לך שנה טובה גמר חתימה טובה תודה מכל הלב על המענה