אני מדברת על הריק הזה עם המטפלת שלי אבל זה כזה ריק שאני בקושי מצליחה להסביר לה והוא תוקע לי את הדיבור והמחשבה ואני מרגישה תקועההה וזה מלחיץ אותי כי אני כל כך מכירה את זה אצלי אבל לא מכירה ויודעת איך לצאת מזה אין לי איך להוציא את עצמי מזה בשום דרך ואני מפחדת שהמטפלת שלי תתייאש ממני והפחד הזה עוד יותר נועל ואוטם אותי ברמה שיש בי רצון לבטל את הפגישה הבאה אני מרגישה שאני מעדיפה לא להיות מאשר להיות ולחוות את הקושי והלחץ הזה, של אני כאילו רוצה עזרה אבל לא מאפשרת לתת לי אותה כי גם כשכבר יש לי איזה מילה אחת בראש אני לא מצליחה להוציא אותה מהפה כאילו מן שיתוק כזה. אני כל כך מיואשת מעצמי ומרגישה כאילו אין לי סיכוי וזהו ואף אחד בעולם לא יוכל לעזור לי כי אני כזאת אטומה גם עם עצמי לא רק עם אחרים.😔