שלום לך,
המצב שאת מתארת אכן מורכב.אני מבינה ומעריכה את שאיפתך לחוש טוב יותר, ולחפש לך עיסוק וחברה. קודם כל, טוב שאת לפחות מטופלת בהיבט התרופתי. הלוואי ואפשר היה לתת טיפ כלשהו שמביא איתו כקסם הרגשה טובה. לצערי, הדבר אינו פשוט, וכפי שאת מתארת, גם תרופות אינן תמיד פתרון לשיפור התחושה, אלא צריכות להיות חלק ממערך טיפולי הכולל טיפול פסיכולוגי, שיקום וטיפול פסיכיאטרי. אני מבינה שהתנסויותיך מהעבר היו קשות ואף טראומטיות, ולאחר חוויות כאלו קשה לשקם את האמון במערכת הטיפולית. עם זאת, הייתי ממליצה לך בכל זאת להגיע לתחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגוריך- שם תוכלי לזכות בטיפול חינם (באישור קופת החולים) ויוכלו לחשוב איתך על תוכנית טיפולית. תוכנית כזו לא חייבת לכלול שיחות אם לא תרצי בכך, אך יכולה לכלול סל שיקום, המסייע במציאת תעסוקה ועזרה בתפקוד. כמו כן,יוכלו לעזור במציאת חוגים חברתיים. תעסוקה ומעגל חברתי אלו דברים חשובים מאוד ונותנים תחושה של עשייה, סיפוק ומסייעים עם הבדידות. לעיתים יש עמותות שונות (כגון אנוש, שכולו טוב) שמסייעות מבחינה תעסוקתית וחברתית, אך שוב, ליווי טיפולי או סוציאלי יכול לסייע להגיע למקומות המתאימים. אני רוצה לעודד אותך לא לוותר, איני יודעת את גילך, אבל יש לפניך עתיד ובו הזדמנות לעשייה וליצירת קשרים. הסתגרות בבית היא פעמים רבות מקשה ולכן לעיתים הדבר שעוזר לצאת מהבית הוא הפנייה לטיפול. אני מבינה כי הורייך מסיבה כלשהי מסתייגים, אך כדאי לברר האם ניתן לשנות את דעתם או לפנות בכל זאת לניסיון טיפולי נוסף. עד אז, האם יש פעילויות שאת נהנית מהן או תחביבים שניתן לעשות ללא תשלום: אולי קריאה, בישול, ספורט וכו, אולי בבית יש תפקיד שאת יכולה לקחת עליו אחריות? כדי להיות באיזו שהיא עשייה.
מאחלת בהצלחה ומקווה שלא תוותרי על ניסיונות טיפוליים ושיקומיים נוספים, שאולי יהיו מוצלחים יותר.
סיון.
