פורום טיפול נפשי

היי..אני בת 38 גרושה עם ילד בן 10..כבר שנתיים בזוגיות..לאחרונה אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.את החיות שלי..בוכהה המון..מדוכדכת מרגישה שנפלתי לתהום ולא מצליחה לצאת ממנו.מלווה גם בקשיים בנשימה..הרופא נתן לי לוריוון לקחת רק במקרה שאקבל התקף
אבל אני מסוגלת לשבת ולבכות שעות..
אני מבקשת עזרה

אני כשלושה חודשים בטיפול,נעה בין חיבור עמוק אליה לפחד לתת בה אמון, לפעמים חוששת שהיא רואה בי קטנונית,ילדותית ומדומינת ולעיתים מרגישה שהיא מבינה אותי לעומק ועוזרת לי להבין את עצמי ולקבל את עצמי ,שוחחתי איתה כמה פעמים על הביקורתיות שאני חשה ממנה כלפי והיא אומרת שזה כתוצאה מהדחיה החברתית והביקורת שחוויתי שנים ארוכות וזה טבעי והגיוני,וככל שאתמיד בטיפול ואראה שגם שאני אם המחשבות והרגשות הכי הזויים היא רואה אותי ולא מבקרת ומקבלת אותי זה יתרפא
בעלי ראה סרטון בת מצוה ביוטיוב שהיא ומשפחתה הפיקו ושם רואים אותה משחקת שם תפקיד של אמא ,הוא טוען שזה ממש לא מתאים למטפלת וזה נראה שהיא מנסה להרשים ולהיות קולית ומגניבה,גם ככה יש לי חששות רבים ועכשיו אחרי האמירות שלו הייתי שמחה לשמוע איך אוכל לדעת האם בחרתי באדם הנכון או שיש צדק בדבריו?

שלום רב,
אשמח לעזרה בנושא ציור.
מדובר בבן 6 מפותח נורמטיבי לגילו.
בעל רגש חם, חברותי ושמח.
צייר לאחרונה ציור חריג, הציור ברמה גבוהה מאד.
שמים עם עננים
גשם בגודל של לבנים גדולות (לבני בניין כביכול)
ומתחת בית בצד ימין שביל ארוך מתפתל מצד שמאל עד לבית.
באמצע הדרך אופניים בעלי 2 קומות.
כשבקומה הראשונה יושבים שני ילדים ובקומה השניה אחד.
הגשם הטריד אותי מאד,
האם ייתכן שהדבר קשור למתח או לחץ מסוים בגלל הקורונה?
אשמח לתשובה מפורטת במידת האפשר
תודה מראש
שרי

היי ליטל.השבוע ביקשתי מהפסיכולוגית פגישה נוספת בנוסף לימים הקבועים שלנו..היא הסכימה ונפגשנו.
אציין שאנחנו נפגשות בקליניקה שמרוחקת מהקליניקה הפרטית שלה בבית.בעיר אחרת.
כשבאתי ראיתי שהיא עדיין לא שם,אז בתחילת הפגישה שאלתי אותה אם היא באה במיוחד או שבכל מקרה היא אמורה להיות שם היום.היא אמרה משהו מעורפל על זה שהיא באה, הולכת וחוזרת אבל כשנכנסתי לאוטו ראיתי שהיא נוסעת משם.כלומר שהיא באה לפגישה איתי ואחכ נסעה.

אני אוהבת אותה וסומכת עליה,אבל הסיטואציה הזו מעיקה עליי ואני חוששת שאולי היא לא הייתה כנה איתי.
אני לא חושבת שהיא צריכה לתת לי דין וחשבון...הסיבה ששאלתי אותה בכלל, זה בגלל שחשבתי שהיא באה (מרחוק) במיוחד בשבילי,והרגשתי לא נעים לגבי זה שטרחה כך בשבילי.

אין פה שום דבר רע מצידה, גם אם החליטה לא לומר לי את האמת אני בטוחה שזה לא מכוונה רעה, ואולי אפילו מכוונה טובה.
ובכל זאת, זה מכאיב לי, כי אני תמיד מרגישה שיש רק אמת ביננו.
אני לא רוצה שהיא תכעס עליי, ולא רוצה שהאהבה שלה אליי תיפגע או גרוע מזה..אז אני לא יודעת אם לדבר על זה איתה, או להניח לזה.

מה את חושבת שכדאי לי לעשות?
מה היית חושבת אם היית במקומה
ומטופלת שלך הייתה מעלה את זה?
אני מניחה שתגידי לדבר..אבל בבקשה תגידי גם מה את חושבת והאם זה חוצפה וחודרנות מצידי.

תודה

רציתי לשאול כמה דברים על בורדרליין.
1.האם זו מחלה או הפרעה נפשית?
2.קראתי שכחלק מבעיות בזהות יש לבעלי אישיות גבולית גם חוסר יציבות בנטייה המינית.ושנשים נמשכות פעם לגברים ופעם לנשים.
האם זה נכון? את יכולה להסביר את זה?
ואם כן,איך הן יכולות לדעת מה הנטייה האמיתית שלהן?
3.האם אפשר להחלים?

שלום
אני מחנכת לתלמידה בעלת לקות שמיעה, היום היא בכיתה י, הנושא שרציתי לברר הוא שהתלמידה לאורך כמה שנים צריכה לשים מכשיר שמיעה באוזניים שלה, כדי לשמוע טוב יותר, אבל התלמידה לא שמה אותם , כנראה שהיא מתביישת לשים. ההורים פנו אליי לעזרה, רציתי לדעת איך אני בתור מחנכת אוכל לעזור לתלמידה ואולי לשכנע אותה להתחיל לשים את המכשיר?

שאלה קונקרטית, מקווה שגם תשובה קונקרטית יש עליה.
כמה אחוזי סיכוי יש לילד לאמא בעלת הפרעת אישיות גבולית, שגם הוא ״יזכה״ בה?
קראתי באיזה מקום 15%, לא מצאתי לזה אחר כך את המקור.
אני מבינה שזה מושפע גם מהגורם הסביבתי, אבל מאמינה שנמצא בספרות איזה אזכור מדויק יותר. ומספרים ואחוזים מועדפים...
אשמח לתשובה,
ותודה מראש.

שלום רב לאחר שאלות רבות וחיפושים רבים בפורומים/אינטרנט וסרטונים ביוטיוב הבחנתי שאני סובל מדה פרסונליזציה כבר תקופה של מעל שנה כתוצאה מתקופה קשה מאוד שעברתי בחיים בשנתיים האחרונות. הלכתי לפסיכולוג כמה פעמים וכמו כן כן טופלתי בתרופות נוגדות דכאון וחרדה אך לא חשתי הקלה משמעותית בדבר.
איך הכי נכון לטפל בזה והאם נדרש ללכת לפסיכיאטר? תודה לעונים.

התנהגות מוזרה אצל בן 16 לא ידוע לי אם מדובר בבעיה פיזית שעל כן הוריו מודעים למצב או שזאת התנהגות שצריכה להדליק נורה אדומה ושאני צריכה לדבר על ההורים שלו. הוא מאוד רגיש לגלוטן את זה אני יודעת בוודאות לאחר שיחה עם אימו.
שהוא נמצא עם חברים הוא פתאום נופל ולא מצליח לקום צועק "אני רעב" ודברים דומים. בבית שלנו או של אחותי (שגם בנה חבר שלו) זה אף פעם לא קורה והוא נמצא אצלנו הרבה. הבן שלי אמר לי שהוא גם לפעמים שוכב שעה על הרצפה עד שמישהו יבוא לעזור לו, ידאג לו, יביא לו לשתות ולאכול ואחרי זה הוא נח באיזו פינה. רציתי לדעת האם עלי ליידע את ההורים. אני לא רוצה לדחוף את האף אם מדובר במשהו רפואי אבל אני גם דואגת שהם לא מודעים לזה כלל.
תודה רבה מראש.

היי,

הכרתי בחור חדש, בתחילה דיברנו בטלפון במהלך החודש, עקב הגבלות הקורונה וחשש להיפגש.
פגשתי אותו לראשונה והלכנו לבית קפה. הבחור נחמד מאוד, אינטיליגנט, מתחשב אבל יש משהו אחד שלא הצלחתי להבין, כאשר אנחנו ישבנו בבית הקפה והספקנו רגע לדבר, היתה שתיקה של 20-30 שניות ובמהלכן שמתי לב שהוא הביט למקום אחר, מבטו היה ממוקד, עצבני וניכר שהיו גם ניעות קלות של השפתיים, כאילו שהוא מנסה למלמל מילה ומתחרט.
הוא כאילו נתקע במצב הזה כמה שניות ואז הוא קלט את המבט שלי ושאל: על מה את חושבת?
אני ממש לא מצליחה להבין את זה, מה זה יכול להיות?
יש לי לעיתים מבט של עיניים בורקות כאילו מתכנן מזימה, אבל בפועל הוא מאוד מאוד מאוד נחמד.

אשמח לחוות דעת,

אפרת

שלום רב
אני בת 43 וסובלת שנים רבות מחרדה שלעיתים מלווה בדכאון ברמה כזו או אחרת.
עד לפני ארבעה חודשים עבדתי לסירוגין אך מאז אני מובטלת , מה שגרם להתגברות משמעותית של החרדות וגם הדיכאון.
התחלתי לפני שלושה חודשים טיפול אצל פסיכולוג שהקל עליי במעט את המצוקה , אך לאט לאט התחלתי להרגיש שאני מתאהבת בפסיכולוג , אך אני גם יודעת שזו הרגשה מדומה בגלל מצבי הנפשי (אני כרגע גם ללא זוגיות) ובגלל ההיבטים המאוד יחודיים של טיפול פסיכולוגי והגיוני שזה היה קורה עם כל פסיכולוג אחר.
המצב גורם לי לחשוב עליו לא מעט זמן במהלך היום, מה שמנטרל אותי מעשיית דברים אחרים, ומה שגורם לי לא לפתוח את ליבי באופן מלא בפניו בכלל הסוגיות שעולות אצלי ואני לא יודעת אם הוא שם לב לכל זה.
התייעצתי עם חברה טובה -שמודעת לכל הנל -והיא המליצה לי לשוחח איתו על כך , או לעבור לטיפול דווקא עם פסיכולוגית.
עקב חוסר הנעימות אני לא מוכנה בשום אופן לדבר איתו בנושא זה ואני יודעת שזה עלול לפגום בטיפול , האם מומלץ אכן לעבור לטיפול של פסיכולוגית , או להמשיך כך מבלי לדבר איתו על זה ?
תודה - הדס

שלום,
אודה בעזרה לגבי סוג הטיפול.
כתוצאה בליקויי למידה המקשים עלי בחיים, יצרתי מחסומים רגשיים.. אם אפרט את הקשיים, בעיקר מדובר בבעית זכרון, שליפה, חוסר הבנה לעיתים, מידע שנכנס למוח בצורה לא מאורגנת
אני מניחה שאצטרך גם טיפול פסיכולוגי אבל לפני או במקביל אני רוצה לנסות לטפל בליקויי למידה כי זה הגורם העיקרי לבעיות שלי, איזה טיפול אני צריכה? אציין שבעיות אלו משפיעות עלי ביומיום ולא רק במצבים של לימודים.

כל יום שמגיע הטיפול שלי אני נכנסת ללחץ
השעה שלי היא יחסית מאוחרת
ואני תוהה כמה אנשים הוא עבר לפני שאני מגיעה
יש בי פחד עצום למצוא אותו תשוש ועייף
מרגישה שזה יכאב לי כי אני כל כך מצפה למפגשים
ואם הוא יהיה עייף יכול להיות שאני אחליט לשמור את מה שיש לי לעצמי.. ואז התחושה היא מאוד כואבת ומכאיבה
לפתוח את זה? ומה אז.. להגיד לו שלא יקבע עם מלא מטופלים לפניי..

כי הוא באמת עושה מאמץ יש פעמים שהעיניים שלו נפוחות והוא שם
אבל מה יהיה אם הוא ירדם לי פתאום ואני אשאר לבד
מה יהיה אם כל מה שאני אומר ישכח אחרי כי מרוב תשישות הוא לא זכר
אלו תחושות כואבות

כאבים מתחת לחזה בשני צדדים קשור לטרואמה?

שלום.
שאלה: כבר זמן רב שאני שם לב שאני חסר מעצורים, לא מוכן לקבל סמכויות בעבודה, וגם לא עבודה מרובת שעות. אני גם חסר איפוק בנושא מזון: חייב לאכול או לשתות מיד כשמתחשק, ובקיצור- חסר דחיית סיפוקים. עושה מה שמתחשק מיד כשמתחשק.
מאובחן כסכיזואפקטיב ואוסידי. מטופל בסוליאן 200 מיליגרם, מירו 45, וויפאקס אקס אר 300. יתכן שהחוסר דחיית סיפוקים וחוסר סבלנות ואיפוק שלי, קשורים באבחנות ו/או בתופעות לוואי של התרופות, איני יודע, ובכל מקרה, באתי לשאול - כיצד ניתן להתחיל תהליך של ריסון עצמי? האם צריך לבד או שצריך עם פסיכולוג או ייעוץ כלשהו? האם זהו מאבק תמידי או שמתחלש עם הזמן עד שכמעט נעלם? האם באם מתחילים בגיל יותר צעיר- יש יותר סיכוי להצלחת ה״טיפול״ בריסון עצמי, ובאיכות הטיפול?
באם אכן בגיל צעיר יותר קל וטוב, אם אני בגיל 23. האם זה כבר מתחיל להיות גיל שהטיפול בו יותר קשה, או שזה די צעיר ביחס לזה?

אשמח לתשובה כשתוכלו. תודה (כמובן שאפרט יותר באם תגידו לי מה לא ציינתי ומה חסר לשם מענה)