תפריט נגישות
חיפוש

Psychotherapy - פסיכותרפיה

נדמה כי מאז ומתמיד פנו בני האדם לגורמים בעלי סטטוס כאשר חשו בצרה. עם זאת, הפסיכותרפיה (פסיכו= נפש; תרפיה= ריפוי), תורת הטיפול הנפשי, במתכונת המוכרת לנו היום כחלק משירותי הבריאות הינה המצאה של העולם המערבי, שהחלה עם הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. מאז עברו מעל למאה שנה, ואינספור טכניקות טיפוליות הומצאו, נבדקו, נזנחו והושבחו. ניתן לחלק באופן גס את שיטות הטיפולים על פי:

הגישה של המטפל: הטיפול יכול להיות מבוסס על גישה מסוימת (טיפול פסיכודינמי, קוגניטיבי-התנהגותי, הומניסטי  ועוד) או להיות מבוסס על אינטגרציה בין גישות. 

ידע על טיפול בבעיה מסוימת: יש כיום ידע מצטבר על טיפול בבעיות כמו דיכאון, חרדה, התמכרויות, הפרעות אכילה, טראומה, הפרעות אישיות, חרדת בריאות המאפשר להתאים את הטיפול לבעיה. 

מאפייני המטופל: קיים היום ידע המאפשר להתאים את הטיפול להעדפות המטופל, מטרותיו, הבעיה ממנה הוא סובל, תכונות האישיות שלו. 

משך הזמן של הטיפול: טיפול קצר מועד, ארוך טווח או בלתי מוגבל בזמן 

מושא הטיפול: טיפול פרטני, זוגי או קבוצתי.

מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה?

בישראל טרם נחקק חוק המגדיר מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, עקב מחלוקות קשות שליוו את ניסיונות החקיקה שנערכו בעבר.

פסיכולוגים מומחים, עובדים סוציאליים מורשים ופסיכיאטרים מורשים לעסוק בפסיכותרפיה במסגרת הרישיון שמעניקה להם המדינה, אולם אין חוק כולל ומקיף שיגדיר אלו מקצועות רשאים לעסוק בפסיכותרפיה ותחת אלו דרישות

לגבי פסיכולוגים קובע חוק הפסיכולוגים על התיקונים החדשים משנת 2011 (סעיף 9 ב') כי רק פסיכולוגים מומחים יכולים להציע שירותי פסיכותרפיה בתחום מומחיותם. קיימים שישה תחומי מומחיות בפסיכולוגיה: קלינית, רפואית, שיקומית, חינוכית, התפתחותית ותעסוקתית-ארגונית. לפי החוק, פסיכולוג קליני מומחה רשאי להציע שירותי פסיכותרפיה לאנשים הסובלים מבעיות נפשיות. כמו כן, מתמחים בפסיכולוגיה רשאים להציע שירותי פסיכותרפיה בתחומי מומחיותם בהתאם למגבלות הקבועות לחוק- הם יכולים לעסוק בפסיכותרפיה אחרי שנת התמחות אחת ותחת הדרכה של מדריכים מוסמכים. 

בהיעדר חקיקה מקיפה יכולים אנשים שאינם בעלי הכשרה במקצועות האמורים ואשר רכו הכשרה שאינה תחת פיקוח בתחומי ייעוץ ואימון שונים לעסוק בפסיכותרפיה ולכנות עצמו פסיכותרפיסט מבלי לעבור על החוק. 

איגודים מקצועיים כמו האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה והאגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת נסחו תקנונים לגבי מי הוא המוסמך לעסוק בפסיכותרפיה ולהיקרא פסיכותרפיסט. אלא שלמרבה הצער לתוויות אלו אין מעמד חוקי, ומי שאינו מכבד אותן אינו עובר על החוק, אלא על נורמה ציבורית בלבד.

איגודים אלו רואים רק באנשי מקצוע בעלי הכשרה מסוימת כמתאימים לעסוק בפסיכותרפיה. אנשי מקצוע אלו הם: פסיכיאטרים, פסיכולוגים מומחים , עובדים סוציאליים קליניים או עובדים סוציאליים בעלי תואר שני והכשרה בבית ספר לפסיכותרפיה, מטפלים באומנות בלי תואר שני והכשרה בבית ספר לפסיכותרפיה, קרימינולוגים קליניים.

גישות מרכזיות בפסיכותרפיה

פסיכואנליזה

פסיכואנליזה הוא המודל הטיפולי הראשון אותו פיתח פרויד בסוף המאה ה-19. במסגרת אותה הגדיר פרויד שוכב המטופל על ספה, בעוד האנליטיקאי יושב על כורסא מאחוריו כך שאינו נגלה בפניו. הטכניקות הבסיסיות כוללות עידוד אסוציאציות חופשיות מצד המטופל ופרשנויות של האנליטיקאי על האסוציאציות ועל חלומות, על יחסי ההעברה שנוצרים בחדר ועל ההתנגדות שמעלה המטופל לתהליך הטיפולי. הפרשנויות מתבססות על ההנחה המרכזית לפיה סימפטומים נפשיים הם תוצאה של דחפים, משאלות או רצונות מודחקים. הריפוי מתאפשר באמצעות העלאת הדחפים הללו למודעות והיכולת לוותר עליהם בהדרגה. טיפול פסיכואנליטי נערך לרוב מספר פעמים בשבוע, 50 דקות בכל פעם, למשך מספר שנים. כוחה של הפסיכואנליזה ירד במאה השנים האחרונות, וכיום היא תופסת נתח שוק קטן ואף מזערי מענף הפסיכותרפיה.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול פסיכואנליטי: זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג, אלפרד אדלר.

טיפול פסיכודינמי

טיפול פסיכודינמי (מכונה גם: טיפול דינאמי) הוא שם כולל לכלל השיטות הטיפוליות אשר מתבססות על העקרונות והתפיסות הבסיסיים של הפסיכואנליזה, אך נעזרות בטכניקות טיפוליות שונות. מטרת הטיפול הפסיכודינמי הינה הרחבת מודעות. זרמים פסיכודינמיים שונים מגדירים את המודעות והלא מודע ואת התהליכים המאפשרים את המודעות שלנו בצורות שונות. עם זאת בכל הזרמים הפסיכואנליטיים נמצא שהמטרה של הטיפול היא הגברת מודעות, יש השענות על עבר, הווה, פנטזיה והיחסים הטיפוליים והמטפל מבסס נרטיב (סיפור) פרשני. 

הזרם הקלאסי מתמקד בדחפים גולמיים ולא מודעים המודחקים ללא מודע מתוך אשמה ובושה והתנגשויות בין מבני האישיות (איד, אגו, סופר אגו), המייצרים קונפליקטים בלתי נמנעים שהופכים לעיתים למאיימים. מטרת הטיפול היא להעלות למודע באמצעות פרשנות את הדחפים בכלואים בקונפליקט לא פתור במתכונת מתורבת וניתנת להכלה ולאפשר בכך שחרור מהסימפטומים שמייצרת ההדחקה. המטפל נשאר אנונימי, נטרלי ומתנזר מציפיות כלפיי המטופל. הוא מתמקד בפירוש התכנים שמעלה המטופל מהעבר, ההווה, הפנטזיה ותחושותיו כלפי המטפל. המטפל מנסה שלא לערב את עצמו על מנת שיוכל לשמש מעין מעבדה ללמוד על עולמו הלא מודע של המטופל. כל למשל, אם המטופל מגיע עם הערכה עצמית נמוכה ותחושת חוסר סיכוי לבטא עצמו, המטפל אוסף את התכנים שעולים בסיפורי העבר שלו, בחייו בהווה, בחלומותיו, בקשר עם המטפל ומאתר קונפליקט לא פתור סביב דחף. למשל: "נראה כי בילדותך כל פעם שעלו בך תוקפנות, רצון לשלוט, לבטא כוח חשת בושה ואשמה על רקע הציפיה של הוריך שתמלא אחרי דרישותיהם. זה גרם לך להרגיש שהרצונות שלך הם מסוכנים. כדי להימנע מלבטא אותם השתמשת ברציונליזציה – אני לא טוב. זה מגן עלייך מהחרדה, האשמה והבושה הכרוכה בביטוי התוקפנות והרצונות שלך. 

זרם נוסף, פסיכולוגיית האגו (פסיכולוגיית העצמי), מתמקד במנגנוני ההגנה שמגנים על האישיות מהחרדה שיכולה להיווצר עם הקונפליקטים יגיעו לפני השטח. מנגנוני הגנה מרכזיים הם: הכחשה, השלכה, פיצול, הדחקה, היפוך תגובה, בידוד, הימנעות, שלילה, רציונליזציה, אינטלקטואליזציה ועידון. המטפל המתמקד בזרם זה ינסה להביא למודעות המטופל את האופנים בהם הוא מתמודד עם מתח וחרדה דרך מנגנוני הגנה ודוסי התמודדות. כל למשל, לגבי המטופל המתואר לעיל המיקוד יהיה באופן בו הוא משתמש ברציונליזציה, והפנית תוקפנות כלפיי העצמי על מנת להימנע מביטוי דחפים באופן ישיר מה שיכול לגרום לחרדה ובושה. 

זרם יחסי האובייקט (( Object Relations Approachעוסק בקשרים המוקדמים. לתפיסתו, חסך בסיפוק רכים מוקדמים מביא להפנמה של ייצוגים לא גמישים ולא יעילים של תפיסת העצמי, תפיסת האחר ותפיסת האחר כאובייקט מספק צרכים. במידה הייצוגים של העצמי, האחר והקשר הינם מקוטבים (טוב או רע) ולא מבוחנים (אין יכולת להבחין אלו גירויים מגיעים מבפנים ואלו מבחוץ) יחסי האובייקט מתקבעים כנוקשים, חד ממדים ולא מאפשרים הסתגלות למערכות יחסים והקשרים מורכבים. מטרת הטיפול היא הן להפוך את המטופל למודע יותר למערך הייצוגים של העצמי והאחר והן לייצר שינוי בייצוגים באמצעות הפנמות מחודשות הנוצרות במסגרת הקשר הטיפולי. המטפל משתמש בתחושות שלו בטיפול על מנת ללמוד על עולמו של המטפל או על החוויה של אחרים עמו. לדידה של גישה זו אפשר להפריד בין מה שמהטפל מביא עמו מחייו האישיים לבין מה שהוא חווה במסגרת הקשר הטיפולי כתוצאה מהשלכות המטופל עליו וההזדהויות שלו עם השלכות אלו. מטפל העובד מתוך עמדה של יחסי אובייקט ינסה להבין מה מאפיין את מערך ייצוגי העצמי, האחר והקשר של המטופל שתיארנו לעיל. יתכן וינסה להפוך אותו למודע לאופן בו הוא חווה תמיד את עצמו חלש ואת האחרים כחזקים באופן מפוצל ונוקשה, מה שמגן עליו להתאכזב מעצמו ומקשה עליו לחוות חוויה מאוזנת של העצמי והאחר. 

זרם נוסף ועכשווי הינו הזרם ההתייחסותי (Relational Approach) אשר התפתח החל משנות התשעים בארה"ב. לתפיסתו של זרם מטרת הטיפול הינה להרחיב את המודעות של המטופל לחוויה הסובייקטיבית שלו. המיקוד הוא בהרחבה היכולת לחוות את העצמי כמרובה ומשתנה בהתאם להקשר ולקשרים, תוך הגברת היכולת של האדם להיות מודע לאופן בו זווית המבט שלו מעצבת את ראייתו וחווייתו את העולם. גישה זו שמה דגש רב יותר על השפעתה של הטראומה על החיים הנפשיים. התפיסה היא כי טראומות מגבירות ניתוק (דיסוציאציה) ומקטעות את החוויה של העצמי והאחר. בשונה מהדגש בזרמים מוקדמים יותר על מנגנונים תוך נפשיים כמקור המצוקה (דחפים מולדים וקונפליקטים סביב דחף, הגנות שהתבצרו, ייצוגים של העצמי, האחר והקשר) הדגש הוא על האופן טראומה ודחק מצרים את חווית העצמי, האחר והקשר. הגישה מפנה גם תשומת לב לאופן הלא מוד בה התרבות והערכים מעצבים את הסובייקטיביות. גם בזרם זה המטפל  מנסה להגביר מודעות, נשען על העבר ההווה, הפנטזיה והקשר הטיפולי ובונה נרטיב פרשני, אולם הוא מתמקד בעבודה בדיאדה הטיפולית, משתמש בסובייקטיביות שלו על מנת להרחיב את זו של המטופל ולוקח האחריות על השפעתו על הסיטואציה. המטפל מנסה להגביר את המודעות של המטופל סובייקטיביות שלו, לדפוסים שלו, תוך ניסיון להרחיב את המודעות לעוד מצבים וחוויות של העצמי ולדיאלוג ביניהן. המטפל עושה זאת דרך הפניית תשומת הלב לקשר הטיפולי ולאופן בו המטופל פוגש את עצמו דרך הקשר עם המטפל, כמודלינג לאופן בו הוא פוגש את עצמו דרך מגון אנשים בחייו. הקשר הטיפולי נע בין ניתוח דפוסים בעבר ובהווה, חיבור לחוויות השונות של העצמי והאחר ומודעות להשפעה ההדדית. המטפל פתוח, חשוף ונוכח תוך שהוא בונה פרשנות ומנסה להגביר מודעות. במקרה של המטופל שאינו מאמין בעצמי ינסה המטפל לעודד את המטופל לחוש הוא מרגיש בקשר עמו, לבחון במה זה שונה ודומה ביחס לחוויות אחרות, ישתמש בחוויה שלו כיצד הוא חווה את המטופל וייקח אחריות על האופן בו הסובייקטיביות שלו משפיעה על התהליך. הוא ינסה להגביר את המודעות של המטופל לכך שחוויות הערך העצמי הנמוכה של ומקבעת אותו והוא יאנו פתוח לחוש את עצמו באופן משתנה בקשרים, כולל הקשר הטיפולי. הוא ינסה לעודד חוויה מרובה של העצמי שתכלול את חוויות של נחיתות ושל ערך עצמי ומגוון חווויות נוספות. המטפל יזמין את המטופל להיות מושפע ממה שקורה בתהליך הטיפולי ולראות את תהליכי ההשפעה ההדדית בינו לבין המטופל, מתוך הנחה שתפיסת עצמי מרובה והקשרית זו תפעפע לקשרים אחרים בחיי המטופל. 

בשונה מהפסיכואנליזה, בטיפול הדינאמי יושב המטפל מול המטופל או בקרבתו ורואה אותו. לרוב, מתקיים הטיפול אחת לשבוע וללא הגדרה מראש של משך הטיפול, שעשוי לקחת בין מספר חודשים למספר שנים. מגוון זרמים פועלים כיום בתוך הזרם הפסיכודינמי, וכל אחד מהן נבדל מהאחר מבחינת התפיסה התיאורטית והטכניקה הטיפולית. עם זאת, ניתן לומר כי בהשוואה לפסיכואנליזה הקלאסית, ברוב הטיפולים הדינאמיים בימינו המטפל מעורב יותר בטיפול, נוקט עמדה חמה ואמפטית יותר, ומתייחס יותר לבעיות חייו העכשוויות של המטופל.

טיפול פסיכודינמי יכול לסייע בבעיות של דיכאון, הפרעות אישיות, בעיות של דימוי עצמי ויצירת קשרים, בעיות חיים, קשיי הסתגלות ועוד. הדרמה הישראלית הפופולרית "בטיפול", בכיכובם של אסי דיין וגילה אלמגור, הציגה בפני צופי הטלוויזיה דוגמא קרובה יחסית למציאות של טיפול פסיכודינמי.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול פסיכודינמי: דונלנד וינקוט, היינץ קוהוט, הארי סטאק סאליבן, אוטו קרנברג, אנה פרויד.

טיפול קוגניטיבי והתנהגותי (CBT)

ראשיתו של הטיפול הקוגניטיבי וההתנהגותי הינה בשנות העשרים של המאה ה-20. הוא החל  להתבסס בצורה מאסיבית רק משנות ה-60. 

הטיפול ההתנהגותי מבוסס על ניסיון לשנות את התנהגותו הבלתי מסתגלת של המטופל באמצעות הכחדת תגובות שליליות, חיזוק תגובות חיוביות ולמידת מיומנויות חדשות. טכניקות מרכזיות בטיפול ההתנהגותי הינן: הרפיה, התניה חלופית (קישור גירוי נעים לגירוי מהעורר חרדה), רישום התנהגויות וניטורן, חשיפה לגירויים מעוררי חרדה על מנת להתגבר על החרדה, הפעלה התנהגותית (עידוד פעילות, יעיל במקרים של דיכאון), כלכלת אסימונים (מערך מתן חיזוקים על התנהגות רצויה), ביופידבק (שליטה בתגובות פיזיולוגיות בעקבות גירוי מעורר חרדה באמצעות מערכת המאפשרת מעקב אחרי התגובה הפיזיולוגית) ועוד. 

הטיפול הקוגניטיבי ממוקד בהבנת אופני החשיבה הבלתי מסתגלים של המטופל וניסיון להחליפם במחשבות בריאות ויעילות יותר. הטיפול כולל זיהוי של מחשבות אוטומטיות, אמונות, אמירות פנימיות, ציפיות וסכמות לא יעילות והחלפתן לתוצרי חשיבה חיוביים ויעילים יותר. ממד אחר הינו איתור דפוסי חשיבה המגבירים מצוקה (חשיבה קטסטרופלית, מקוטבת, ייחוס מצבים שליליים לעצמי, ייחוס מצבים חיובים לסביבה ועוד). היבט אחר עוסק באיתור מערכות של דימויים ועבודה לשינוי החוויה באמצעות טכניקה של דמיון מודרך. 

כיום, רוב הטיפולים הינם משולבים וכוללים טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות כאחד. הטיפולים הינם קצרים (לרוב בין 12 ל-30 פגישות). הטיפולים נוטים להיות מובנים, לכלול שלבים של זיהוי, מודעות ושינוי. המטפל נוטה להיות אקטיבי ומעורב מאד, לעיתים עד כדי יציאה מחדר הטיפולים וליווי המטופל בחשיפתו בפועל (למשל, ליווי מטופל עם פחד גבהים לקומה גבוהה ברב קומות).. הרכיב הפסיכו-חינוכי בולט ביותר בגישת טיפול זו. המטפל מסיר למטופל על הבעיה, הרציונל לשיטת הטיפול והיישום. טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים יכולים לסייע במקרים של דיכאון, פוביות ספציפיות, הפרעות פוסט-טראומטיות, הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות ועוד.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול קוגניטיבי והתנהגותי: ב.פ. סקינר, אהרון בק, אלברט בנדורה.

טיפול הומניסטי 

הטיפול ההומניסטי הפך למרכזי החל משנות ה-50 של המאה הקודמת. התיאורטיקן המזוהה ביותר עם הגישה הינו קרל רוג'רס. הגישה מבוססת אדם שפתח רוג'רס מדגישה את נטייתו של האדם לצמיחה ולמימוש עצמי. ערכי הטיפול תואמים את התרבות המערבית האינדיבידואליסטית ואת התפיסה האמריקאית כי האדם הוא זה האחראי למידה בה יממש את עצמו בחייו. יש הקושרים את הגישה לחיפוש אחר חיוביות ונחמה לאחר מלחמות העולם של המאה ה- 20. 

רוג'רס טוען כי האדם נולד עם עצמי השואף למימוש ואותנטי ומסוגל לעקוב אחר המימוש העצמי שלו באמצעות תהליך ההערכה האורגניזמית.  על מנת לממש את עצמו הוא זקוק לסביבה אמפטית המקבלת ללא תנאי. במידה והסביבה לא תקבל את האדם באופן אמפטי וללא תנאי, הוא יתנתק ממרכז החוויה העצמית שלו, יסבול מחוסר הלימה בין העצמי לבין הסביבה,  יתחיל להתאים עצמו לדרישות ולציפיות ללא יכולת להתחבר אל עצמו. חוסר הלימה זו מייצר מצוקה נפשית ונתק מהעצמי. המטפל מנסה לייצר סביבה אמפטית ומקבלת, דרכה הוא מנסה לחבור לרצונותיו ולשאיפותיו האותנטיות של המטופל. כלי העבודה המרכזיים שלו הם שיקוף רגשי, חזרה על תוכן, חקריה רגשית, העצמה ותמיכה.

טיפול אקזיסטנציאליסטי

שורשיה של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית הם בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של היידגר וניטשה. תיאורטיקנים מובילים הם ויקטור פרנקל, רולו מאי וארווין יאלום. במרכזה של תפיסה זו עומדת התפיסה כי הפסיכולוגיה האנושית מונעת מתוך המפגש עם הסופיות והמוגבלות. הטענה היא כל עוד אין מפגש עם סופיות והמוגבלות של החיים האדם ישען על התנהגויות נורמטיביות, יעל למצות את ההנאות והמשאבים בחיים תוך השענות על הנורמות החברתיות. המפגש החוויתי עם הסופיות של החיים ומוגבלותם, דרך איום על החיים והכרה בסופיות ובמוגבלות, מוביל את האדם לחוויה של אימה וחוסר משמעות. על מנת להחלץ מתחושות אלו על האדם לקחת אחריות על חייו, לבחור בחירות, לווותר על בחירות אחרות ולייצר משמעות אישית. המשמעות נוצרת תוך כדי פעולה ועשייה והיא תהליך ארוך, מתמשך ואין סופי. בטיפול, המטפל מנסה למצוא ביחד עם המטופל משמעות לחייו ודרך אישית, מקצועית וחברתית, עימה ירגיש בנוח, ושתהווה עבורו מקור לסיפוק. הוא מנה לעודד את המטפל להקשיב לעצמו, לבחור ולייצר משמעות אישית תוך מתן דוגמא אישית. 

הגל השלישי בטיפול התנהגותי קוגניטיבי

בשני העשורים האחרונים אנו עדים לתנופה של מודלים טיפולים שמקורם בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי והם משלבים לתוכו עקרונות הומניסטיים ופסיכודינמיים. הם אינטגרטיביים במהותם זוכים להצלחה רבה ומתוקפים מחקרית.

טיפול מערכתי – זוגי ומשפחתי

לצד הטיפול הפרטני, ישנן גישות טיפול המתמקדות במערכת אליה שייך האדם הסובל ממצוקה או נותנים מענה למשפחות וזוגות שיש בהן קשי תקשורת ותפקוד. גישות טיפוליות אלו מנסות לאבחן ולטפל בדפוסי תקשורת בעייתיים במערכות משפחתיות, לשנות את המבנה מערך היחסים במשפחה, לנקוט התערבויות התנהגותיות ובהן מעורבת כל המשפחה.

טיפול בילדים ובבני נוער

הטיפול בילדים ובבני נוער הוא לרוב וריאציה מסויימת של אחד מהטיפולים שתוארו לעיל.  היות שילדים אינם ברשות עצמם אלא מונחים בידי הוריהם, אחיהם ומוריהם, הטיפולים יכללו במקרים רבים גם הדרכות הורים והתערבויות מערכתיות במעגל המשפחתי ובבית הספר. באופן כללי, ככל שהילד צעיר יותר כך יגבר שילובם בטיפול של המעגלים הקרובים של הילד. 

תת קטגוריה של הטיפול בילדים הינו הטיפול במשחק, המשלב את המשחק ככלי ליצירת הקשר בין המטפל לבין הילד, כדרך להכרת עולמו הפנימי של הילד וכמנוף לפרשנויות על הקשיים המעסיקים אותו.

אינטגרציה בפסיכותרפיה

החל מתחיל דרכה של הפסיכותרפיה מתקיים מתח בין עבודה של מטפלים בהתאם לגישה שאמצו לעצמם לבין הנטייה של מטפלים לשלב בעבודתם גישות שונות או לאמץ מודלים המשלבים מספר גישות. 

תנועת האינטגרציה בפסיכותרפיה היא עשירה ומגוונת ומציעה מספר סוגים של אינטגרציה. 


ביבליוגרפיה

מיטשל, ס.א. ובלאק, מ. ג׳. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תרגום: עמית פכלר. תל-אביב: תולעת ספרים (פרסום מקורי: 1995)

McLeod, J. (1997). Narrative and psychotherapy. Sage

Wampold, B. E. (2010). The basics of psychotherapy: An introduction to theory and practice (theories of psychotherapy). Washington, DC: American Psychological Association

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה