תפריט נגישות
חיפוש

Psychotherapy - פסיכותרפיה

הרעיון לפיו דיבור עם גורם ניטרלי יכול להקל על מצוקה נפשית מושרש בתרבות האנושית מזה אלפי שנים לפחות. החל מהאוראקל מדלפי, דרך וידוי בפני כומר בכנסיה ועד להתייעצות עם "זקני השבט", נדמה כי מאז ומתמיד פנו בני האדם לגורמים בעלי סטטוס כאשר חשו בצרה. עם זאת, הפסיכותרפיה (פסיכו= נפש; תרפיה= ריפוי) במבנה המוכר לנו כיום הינה המצאה של העולם המערבי, שהחלה עם הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. מאז עברו מעל למאה שנה, ואינספור טכניקות טיפוליות הומצאו, נבדקו, נזנחו והושבחו. ניתן לחלק באופן גס את כל הטיפולים על פי משך הזמן הממוצע שלהם (טיפול קצר מועד, ארוך טווח או בלתי מוגבל בזמן), כמות המטופלים (טיפול פרטני, זוגי או קבוצתי) והטכניקה הטיפולית שבה נוקט המטפל (טיפול פסיכודינאמי,קוגניטיבי-התנהגותי, הומניסטי ועוד). להלן כמה מהטיפולים המוכרים והמקובלים ביותר כיום.

מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה?

בישראל טרם נחקק חוק המגדיר מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, עקב מחלוקות קשות שליוו את נסיונות החקיקה שנערכו בעבר.

באופן מדאיג, היעדר חקיקה ברורה מאפשרת לכל אדם לעסוק בפסיכותרפיה ולכנות עצמו פסיכותרפיסט מבלי לעבור על החוק. איגודים מקצועיים כמו האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה והאגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת נסחו תקנונים לגבי מי הוא המוסמך לעסוק בפסיכותרפיה ולהיקרא פסיכותרפיסט. אלא שלמרבה הצער לתוויות אלו אין מעמד חוקי, ומי שאינו מכבד אותן אינו עובר על החוק, אלא על נורמה ציבורית בלבד.

איגודים אלו רואים רק באנשי מקצוע בעלי הכשרה מסוימת כמתאימים לעסוק בפסיכותרפיה. אנשי מקצוע אלו הם: פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים בעלי תואר שני והכשרה בבית ספר לפסיכותרפיה ומטפלים באומנות שסיימו בית ספר לפסיכותרפיה.

למרות היעדרו של חוק המגביל את העיסוק בפסיכותרפיה בקרב כלל האוכלוסיה, לגבי מספר מקצועות קיימת הגדרה חוקית.

 עובדים סוציאליים מורשים ופסיכיאטרים נחשבים מורשים לעסוק בפסיכותרפיה.

לגבי פסיכולוגים קובע חוק הפסיכולוגים על התיקונים החדשים משנת 2011 (סעיף 9 ב') כי רק פסיכולוגים מומחים יכולים להציע שירותי פסיכותרפיה בתחום מומחיותם. כלומר, פסיכולוג קליני מומחה רשאי להציע שירותי פסיכותרפיה בתחום הקליני המכוון לקשיים רגשיים שונים, אך לא בתחום הארגוני, ולהיפך- פסיכולוג ארגוני רשאי להציע שירותי פסיכותרפיה המתמקדים בתחום הארגוני-תעסוקתי אך לא בתחום הקליני. הייתי מוספיה דוגמאות לגבי חינוכי, רפואי ושיקומי.

כמו כן, מתמחים בפסיכולוגיה רשאים להציע שירותי פסיכותרפיה בתחומי מומחיותם בהתאם למגבלות הקבועות לחוק- במסגרת התמחות או בליווי הדרכה מקצועית, לאחר שנתיים של התמחות.

טיפול פסיכודינאמי

טיפול פסיכודינאמי (גם: טיפול דינאמי) הוא שם כולל לכלל השיטות הטיפוליות אשר מתבססות על העקרונות והתפיסות הבסיסיים של הפסיכואנליזה, אך נעזרות בטכניקות טיפוליות שונות. בניגוד לפסיכואנליזה, בטיפול הדינאמי יושב המטפל מול המטופל או בקרבתו ורואה אותו. לרוב, מתקיים הטיפול אחת לשבוע וללא הגדרה מראש של משך הטיפול, שעשוי לקחת בין מספר חודשים למספר שנים. ישנה כמות גדולה של טכניקות טיפוליות בולטות כיום בתוך הזרם הפסיכודינאמי, וכל אחת מהן נבדלת מהאחרת הן מבחינת התפיסה התיאורטית העומדת מאחוריה והן מבחינת הטכניקה הטיפולית. עם זאת, ניתן לומר כי בהשוואה לפסיכואנליזה הקלאסית, ברוב הטיפולים הדינאמיים בימינו המטפל מעורב יותר בטיפול, נוקט עמדה חמה ואמפטית יותר, ומתייחס יותר לבעיות חייו העכשוויות של המטופל.

טיפול פסיכודינאמי יכול לסייע בבעיות של דיכאון, הפרעות אישיות, בעיות של דימוי עצמי ויצירת קשרים, בעיות חיים, קשיי הסתגלות ועוד. הדרמה הישראלית הפופולרית "בטיפול", בכיכובם של אסי דיין וגילה אלמגור, הציגה בפני צופי הטלוויזיה דוגמא קרובה יחסית למציאות של טיפול פסיכודינאמי.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול פסיכודינאמי: היינץ קוהוט, הארי סטאק סאליבן, אוטו קרנברג, אנה פרויד.

טיפול קוגניטיבי והתנהגותי

הטיפול הקוגניטיביים וההתנהגותיים פותחו החל משנות העשרים של המאה ה-20, אך החלו לה,תבסס בצורה מאסיבית רק משנות ה-60. הטיפול ההתנהגותי מבוסס על נסיון לשנות את התנהגותו הבלתי מסתגלת של המטופל באמצעות הכחדת תגובות שליליות, חיזוק תגובות חיוביות ולמידת מיומנויות חדשות. הטיפול הקוגניטיבי ממוקד בהבנת אופני החשיבה הבלתי מסתגלים של המטופל ונסיון להחליפם במחשבות בריאות ויעילות יותר. כיום, רוב הטיפולים הינם משולבים וכוללים טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות כאחד. הטיפולים הינם קצרים (לרוב בין 12 ל-30 פגישות), נערכים אחת לשבוע במשך 50 דקות וכוללים מעורבות גדולה של המטפל, לעיתים עד כדי יציאה מחדר הטיפולים וליווי המטופל בחשיפתו בפועל (למשל, ליווי מטופל עם פחד גבהים לקומה ה-71 במגדלי עזריאלי). טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים יכולים לסייע במקרים של דיכאון,פוביות ספציפיות, הפרעות פוסט-טראומטיות, הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות ועוד.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול קוגניטיבי והתנהגותי: ב.פ. סקינר, אהרון בק, אלברט בנדורה.

דוגמאות לטכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות: טיפול רציונלי-אמוטיבי, חשיפה ממושכת (prolonged exposure), הקהייה שיטתית, ביופידבק

טיפול הומניסטי ואקזיסטנציאלי

הטיפול ההומניסטי והאקזיסטנציאליסטי פותחו החל משנות ה-50 של המאה הקודמת בידי תיאורטיקנים כגוןקרל רוג'רס וויקטור פרנקל. הטיפולים הללו מדגישים את נטייתו של האדם לצמיחה ולמימוש עצמי. המטפל מנסה למצוא ביחד עם המטופל משמעות לחייו ודרך אישית, מקצועית וחברתית, עימה ירגיש בנוח, ושתהווה עבורו מקור לסיפוק. בדומה לטיפול הפסיכודינאמי, הטיפול ההומניסטיים והאקזיסטנציאליים לרוב אינם מוגבלים בזמן, ועשויים להימשך בין מספר חודשים למספר שנים. הכלי המרכזי של המטפל הוא האמפטיה, דרכה הוא מנסה לחבור לרצונותיו ולשאיפותיו האמיתיות של המטופל, אשר הלכו לאיבוד בשל הצורך שלו להתאים את עצמו לציפיות החברה והסביבה הקרובה.

טיפולים הומניסטיים ואקזיסטנציאליים מתאימים לרוב לבעיות "עמוקות" כגון חוסר סיפוק מתמשך, תחושות ש"אין לי למה לחיות" ואובדן דרך או כיוון בחיים.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול הומניסטי ואקזיסטנציאלי: קרל רוג'רס, אברהם מאסלו, ויקטור פרנקל.

טיפול בילדים ובבני נוער

הטיפול בילדים ובבני נוער הוא לרוב וריאציה מסויימת של אחד מהטיפולים שתוארו לעיל. עם זאת, היות שילדים אינם ברשות עצמם אלא מונחים בידי הוריהם, אחיהם ומוריהם, הטיפולים יכללו במקרים רבים גםהדרכות הורים והתערבויות מערכתיות במעגל המשפחתי ובבית הספר. באופן כללי, ככל שהילד צעיר יותר כך יגבר שילובם בטיפול של המעגלים הקרובים של הילד. תת קטגוריה של הטיפול בילדים הינו הטיפול במשחק, המשלב את המשחק ככלי ליצירת הקשר בין המטפל לבין הילד, כדרך להכרת עולמו הפנימי של הילד וכמנוף לפרשנויות על הקשיים המעסיקים אותו.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול בילדים ושל טיפול במשחק: מלאני קליין, אנה פרויד, דונלד וויניקוט

לבסוף, מטפלים רבים כיום מכנים את עצמם מטפלים אקלקטיים ומשלבים מספר טכניקות טיפוליות, או משנים את הטכניקה הטיפולית לאורך הטיפול על פי ההתאמה שלה לקושי של המטופל ולאופיו. בנוסף, קיימות וריאציות רבות של טיפולים זוגיים, משפחתיים, מערכתיים וקבוצתיים.

פסיכואנליזה

פסיכואנליזה הוא המודל הטיפולי הראשון אותו פיתח פרויד בסוף המאה ה-19. במסגרת אותה הגדיר פרויד שוכב המטופל על ספה, בעוד האנליטיקאי יושב על כורסא מאחוריו כך שאינו נגלה בפניו. הטכניקות הבסיסיות כוללות עידוד אסוציאציות חופשיות מצד המטופל ופרשנויות של האנליטיקאי על האסוציאציות ועל חלומות, עליחסי ההעברה שנוצרים בחדר ועל ההתנגדות שמעלה המטופל לתהליך הטיפולי. הפרשנויות מתבססות על ההנחה המרכזית לפיה סימפטומים נפשיים הם תוצאה של דחפים, משאלות או רצונות מודחקים. הריפוי מתאפשר באמצעות העלאת הדחפים הללו למודעות והיכולת לוותר עליהם בהדרגה. טיפול פסיכואנליטי נערך לרוב מספר פעמים בשבוע, 50 דקות בכל פעם, למשך מספר שנים. כוחה של הפסיכואנליזה ירד במאה השנים האחרונות, וכיום היא תופסת נתח שוק קטן ואף מזערי מענף הפסיכותרפיה.

תיאורטיקנים מרכזיים של טיפול פסיכואנליטי: זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג, אלפרד אדלר.


ביבליוגרפיה

אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., ונוימן, מ. (2002). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. תל-אביב: פפירוס.

אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (1997). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. תל-אביב: דיונון, אוניברסיטת תל-אביב.

Atkinson et. al (2003). Atkinson & Hilgard's Introduction to Psychology. Belmont, CA: Wadsworth/Thomson Learning.

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1998). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי