תפריט נגישות
חיפוש

Skinner B. F. - סקינר ב. פ.

סקינר ב. פ. - Skinner B. F.

ב. פ. סקינר, חוקר מרכזי בזרם ההתנהגותי בפסיכולוגיה, הוכיח באמצעות סדרה של ניסויים כי ניתן ללמד בעלי חיים התנהגויות חדשות, באמצעות תהליך של התניה אופרנטית: חיזוקים על תגובות התנהגותיות רצויות. כך, הוא לימד עכברים ללחוץ על דוושות וציפורים לנקר בצלחת. האמונה של סקינר בכוחה של ההתניה האופרנטית היתה כה חזקה, עד שטען שהוא יכול ללמד יונים לשחק פינג-פונג, ואפילו להנחות טילים לעבר מטרות האויב!

רקע

ברהמס פרדריק סקינר (1904-1990) נולד בפנסילבניה, ארה"ב. הוא גדל להורים שמרנים, אנשי עבודה ודתיים אדוקים, שהעריכו למידה ומשמעת וחינכו את ילדיהם בהתאם. כבר כילד נהנה סקינר משני תחביבים שלאחר מכן יסייעו לו רבות במחקריו העתידיים - בניית מכשירים ואילוף חיות. את התואר הראשון שלו הוא עשה בספרות, ובסיומו שב לבית הוריו, הסתגר בעליית הגג וכתב במשך שנה וחצי סיפורים ליריים. ב1928 הכריז על עצמו ככישלון ספרותי והחליט לשנות כיוון לתחום הפסיכולוגיה. הוא התקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטה היוקרתית של הרווארד ואת הדוקטורט קיבל תוך 3 שנים, כשהוא בן 27 בלבד. במהלך לימודיו גילה התלהבות רבה מכתביהם של איוואן פאבלוב, הפיזיולוג הרוסי שגילה במחקריו הקלאסיים את חוקי ההתניה הקלאסית, ושל ג'ון ווטסון, הפסיכולוג האמריקאי שהוכתר ברבות השנים ל"אבי הזרם הביהביוריסטי". סקינר החל להעלות במוחו רעיון שבזמנו היה נראה מופרך למדי: אם ניתן לעצב רפלקסים של חיה על פי חוקי התניה בסיסיים, כפי שעשה פאבלוב, מדוע שלא ניתן יהיה לעצב את כל  התנהגותה של החיה? לשם כך הוא בנה במו ידיו מספר תיבות, שמאוחר יותר נודעו על פי כל כ"תיבות סקינר" (Skinner Box), הכניס לתוכן חולדות ובאמצעות תגמולים של מזון הצליח ללמד אותן ללחוץ על דוושה. בכך פיתח את העקרונות הבסיסיים של ההתניה האופרנטית (התניה של התנהגות המכוונת למטרה), שהיו בעלי חשיבות הן ברמה התיאורטית והן ברמה היישומית, כבסיס לצמיחתן של תיאוריות טיפוליות התנהגותיות.

גישה תיאורטית

גישתו של סקינר בנוגע למדע הפסיכולוגיה היתה חד משמעית: על החוקרים לעסוק אך ורק בעובדות ובהתנהגויות הניתנות לתצפית ישירה, מהימנה ואובייקטיבית. כל הנוגע לרגשות, חוויות, מחשבות או כל דבר אנושי אחר שאינו ניתן למדידה, אינו מעניינה של הפסיכולוגיה. הוא דחה את ההנחות לפיהם בני האדם הם יצורים אוטונומיים ובעלי רצון חופשי וטען כי מקורה של כל התנהגות היא בהיסטוריה סביבתית של גירויים וחיזוקים. כל מה שמעבר לכך (אישיות, מחשבות, רגשות, רצונות וכדומה) הוא מעין "קופסה שחורה" שלא ניתן לדעת עליה דבר. כמו כן, כיוון שכל מדע מתחיל מהפשוט אל המסובך, יש ללמוד את התנהגותם של היצורים הנחותים לפני שניגשים ללמוד את האדם. לפיכך, הוא ערך את מחקריו על בעלי חיים בודדים, ומתוך התנהגותם ביקש ללמוד על התנהגות המין כולו.

התניה קלאסית ואופרנטית

סקינר ערך הבחנה בין שני סוגי למידה: התניה קלאסית מול התניה אופרנטית. ההתניה הקלאסית קשורה לרוב לרפלקסים של מערכת העצבים, והיא מערבת תגובה אוטומטית לגירויים חיצוניים. מבשריה של ההתניה הקלאסית היו פאבלוב ברוסיה ו-ווטסון בארה"ב, שבאמצעות ניסוייהם הראו את האופן שבו ניתן ללמד בני אדם ובעלי חיים לייצר תגובות בלתי רצוניות לגירויים נייטראלים, באמצעות הצמדתם לגירויים אשר יוצרים באופן אוטומטי תגובות אלו מלכתחילה. למשל, בניסוי המפורסם שלו עם כלבים במעבדתו, צלצל פאבלוב בפעמון בכל פעם שהיה מביא לכלבים את האוכל, וכך גרם להם להגיב באמצעות ריור לצליל הפעמון בלבד, גם ללא האוכל שהגיע בעקבותיו. סקינר פיתח ושכלל את רעיונותיהם של אלו, וכן את חוק התוצאה של אדוארד ת'ורנדייק, בכך שהגדיר את כללי ההתניה האופרנטית, המתארים את האופנים השונים שבהם לומד בעל החיים להגיב על מנת להשיג את מבוקשו.

האופרציה הניסויית הבסיסית של סקינר כללה שימוש בתיבה מעץ אותה בנה במו ידיו, אשר זכתה לכינוי תיבת סקינר (Skinner Box). לתיבה זו הוכנסה חולדה, שהורשתה להסתובב בכלוב באופן חופשי. בכל פעם שהיתה החולדה לוחצת באקראי על הדוושה, הוא היה מתגמל אותה במזון. וכך, לאחר מספר שנים, למדה החולדה ללחוץ על הדוושה כדי להשיג את מבוקשה, ובעצם יצרה קשר בין התנהגותה לבין התוצאה הצפויה בעקבות המעשה - קבלת המזון. הוא המשיך ולמד כי באמצעות חיזוקים חיוביים ניתן להגביר את ההתנהגות של החיה ואילו עונשים (מכות חשמל, רעשים חזקים ומבהילים) ילמדו את החיה להפחית את ההתנהגות או להימנע מביצועה לחלוטין. מושג נוסף אותו הגדיר היה חיזוק שלילי, שהינו גירוי שבאמצעות הפסקתו לאחר ביצוע התגובה, מגביר את שכיחותה של ההתנהגות (לפירוט נוסף על כללי ההתניה האופרנטית: התניה אופרנטית). באופן הזה המשיכו הוא ותלמידיו ללמד בעלי חיים התנהגויות שלא היו ברפרטואר המקורי שלהם, כגון עכבר המרים מטבע באמצעות פיו ומטילו בתוך קופסת חיסכון, או חזיר ששואב אבק מהרצפה.

יישומים מעשיים

טענתו של סקינר היתה אמנם שרצון חופשי הוא מונח שגוי מיסודו, אך לא היתה זו תפיסה פסימית או דטרמיניסטית לגבי טבע האדם. ברומן של מדע בדיוני שחיבר, הוא תיאר את האופן שבו ניתן לייצר חברה אוטופית באמצעות כללי התגמול של ההתניה האופרנטית. הספר עסק בקהילה אותה מנהיגים ביהביוריסטים שוחרי טוב, השולטים בנתיניהם דרך חיזוקים חיוביים של קוביות סוכר וסרטי-פרס כחולים. באמצעות הקניית התנהגות נכונה, לומדים האזרחים בחברה זו לפעול בהגיון ולהתעלם מרגשות שליליים כגון כעס, תוקפנות ואומללות. עם זאת, רעיונותיו של סקינר והאידיאולוגיה שעמדה מאחוריהם עוררו התנגדות רבה בקרב הקהילה הפסיכולוגית ובכלל. רבים טענו כלפיו שעקרונות השליטה שהגדיר מקדמים תפיסה פשיסטית ושונאת אדם, שהוא מעוניין להפוך את בני האדם לרובוטים חסרי תוכן, ואף כינו את אחד מספריו "ספר על אילוף בני אדם באמצעות שיטות לאילוף כלבים". אף נפוצו עליו מיני שמועות זדוניות, למשל, שהוא החזיק במשך שנתיים את אחת מבנותיו בתוך "תיבת סקינר", על מנת לאמן אותה ולתעד את הישגיה בטבלאות. אך למרות הביקורות וההתקפות, המשיכו המושגים ההתנהגותיים שהגדיר סקינר לחלחל, והיוו קרקע פוריה הן להמשך מחקר בתחום ההתנהגותי והן כבסיס לשיטות טיפול התנהגותיות, כגון כלכלת אסימונים. לכן, נחשב ב. פ. סקינר עד היום לאחד הפסיכולוגים המשפיעים והחשובים ביותר במאה העשרים.


ביבליוגרפיה

אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., ונוימן, מ. (1995). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. אוניברסיטת תל-אביב: פפירוס.
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
סלייטר ל. (2004). לפתוח את התיבה של סקינר. תל-אביב: אריה ניר.
ראובינוף, ר., ברקוביץ, ח., ואופנהיימר, א. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 4: למידה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול קוגניטיבי התנהגותי - CBT