תפריט נגישות
חיפוש

Classical Conditioning - התניה קלאסית

מחשבה על ארוחת הערב הצפויה לנו היום במסעדה ממלאה את פינו ברוק; החזקת כרטיס הטיסה לחופשה המתקרבת בידנו מביא לתחושת רוגע ומעלה חיוך על שפתינו. תגובות אלו אינן מקריות אלא מבטאות את ההתניה הקלאסית- אחד מתהליכי הלמידה המרכזיים אותם זיהו תאורטיקנים ומטפלים בגישת הטיפול ההתנהגותית. בתהליך ההתניה הקלאסית לומד האדם לקשר בין גירויים שאינם קשורים זה בזה באפן טבעי, מתוך התנסויותיו בסביבה. לדוגמא, ילד עשוי ללקק שפתיים ולחוש רעב כאשר הוא מקבל ציון טוב בבי"ס, מאחר והתרגל לקבל מהוריו שוקולד לאחר כל הצלחה לימודית. כלומר, בפעם הראשונה בה קיבל הילד ציון טוב סביר להניח שהציון לא קושר אסוציאטיבית לשוקולד, אך התנסויותיו של הילד לימדו אותו לקשר בין ציון טוב לממתק.

השימוש בהתניה קלאסית נפוץ ביותר הן בחיי היום יום שלנו והן בתחום הפסיכולוגיה: פרסומת המציגה דוגמנית יפיפייה משתמשת במוצר מסוים יוצרת קשר בין המוצר ליופי ופרסום ובכך מגדילה את הסיכוי למכירתו. כמו כן, אמונות טפלות, זמני שינה ואכילה וכן הלאה מושפעים אף הם מתהליכי התניה קלאסית; בתחום הפסיכולוגיה ניתן להבחין בהשפעתה המשמעותית של התניה קלאסית על יצירת רגשות: פוביות, לדוגמא, נוצרות מקישור בין גירוי נייטרלי (כלב, למשל) לתחושת פחד. בהתאם, עושים טיפולים התנהגותיים שימוש בעקרונות ההתניה בכדי לטפל בפוביות ורגשות מותנים נוספים אשר מגבילים את התנהגותו של האדם.

רקע תיאורטי לגילוי ההתניה הקלאסית

בתחילת המאה ה-20, במסגרת ניסוייו בתחום פעולת מערכת העיכול, גילה הפיסיולוג איוואן פטרוביץ פבלוב (1849-1936) את מנגנון ההתניה הקלאסית. פבלוב זיהה כי הכלבים במעבדתו החלו להפריש ריר לא רק בתגובה למזון, אלא גם בתגובה לצלחת מזון ריקה ולצעדיו של הנסיין, אותם קישרו לקבלת מזון. תגלית זו הביאה את פבלוב לפתוח בסדרת ניסויים אשר ביססו את הבנתו את תהליך ההתניה הקלאסית: פבלוב השמיע לכלבים צלצול פעמון ובדק שכפי שציפה, הצלצול אינו מביא להפרשת ריר. בהמשך, במשך מספר ימים, צלצל פבלוב בפעמון בדיוק לפני שהוגש לכלבים מזון. לאחר מכן השמיע את צלצול הפעמון לבדו וגילה כי הכלבים הפרישו ריר גם בתגובה לצלצול שלא לווה במזון. כלומר, הכלבים למדו לקשר בין צליל הפעמון למזון.

בהמשך, הדגים הפסיכולוג ג'ון ווטסון כי תהליך של התניה קלאסית מתקיים גם אצל בני אדם: ווטסון קירב אל תינוק בובת פרווה צמרית במשך מספר פעמים, כאשר בכל פעם לווה קירוב הבובה בצליל מרעיש ומפחיד עבור התינוק. לאחר מספר צימודים בין הרעש לבובת הפרווה, למד התינוק לקשר בין יצורים צמריים לבין תחושת הבהלה ופרץ בבכי בכל פעם שנתקל בבובה דומה.

ניסוייהם של פבלוב ווטסון היוו את הבסיס להבנת תהליך ההתניה הקלאסית, אשר נתפס כגורם משמעותי ביצירת פוביות ובעיות חרדה. כמו כן, היוו ניסויים אלו את הבסיס למחקרי המשך בהם זוהו התניות נוספות כהתניה אופרנטית והתניית טעם.

כיצד מתרחשת התניה קלאסית? - תהליכי התניה בסיסיים

בכדי להבין את מנגנון ההתניה הקלאסית יש להתייחס לארבעה מונחים בסיסיים:

1. גירוי בלתי מותנה: גירוי המעורר תגובה באופן טבעי. בניסוי של פבלוב שימש המזון כגירוי בלתי מותנה מאחר והביא להפרשת ריר באופן טבעי.

2. תגובה בלתי מותנית: תגובה המתרחשת באופן טבעי או רפלקסיבי בתגובה לגירוי הבלתי מותנה. לדוגמא- הפרשת ריר, הנאה ממגע גופני וכן הלאה.

3. גירוי מותנה: גירוי נייטרלי שבמקור לא עורר תגובה, אך לאחר הצמדתו לגירוי הבלתי מותנה החל לעורר תגובה. כלומר, הפעמון לכשעצמו לא עורר תגובת ריור בכלבים, אך לאחר שהוצמד למזון, הביא להפרשת ריר.

4. תגובה מותנית: תגובה המתעוררת לגירוי המותנה בעקבות הצמדתו לגירוי הבלתי מותנה. כלומר, הפרשת ריר בתגובה לפעמון היא תגובה מותנית.

במונחים אלו, התניה קלאסית מתרחשת כאשר נוצרת תגובה מותנית בעקבות הצמדתם של גירוי בלתי מותנה לגירוי המותנה. מספר הפעמים בהן יש להצמיד את הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה כדי שתתרחש התניה מכונה רכישה: למשל, סביר להניח שהצמדת צלצול פעמון למזון פעם אחת לא תביא להתניה, אך הצמדה חוזרת תיצור התניה.

בנוסף למנגנון הבסיסי ליצירת התניה קלאסית הביאו ניסויים התנהגותיים לזיהוי תהליכי למידה שונים הקשורים בהתניה:

הכחדה: הכחדה היא ירידה או היעלמות של התגובה המותנית כתוצאה מהחלשת הקשר האסוציאטיבי בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה. לדוגמא, השמעת צלצול הפעמון ללא הופעת מזון במשך מספר פעמים תביא להפסקת הריור בתגובה לצליל.

החלמה ספונטנית: הצגת הגירוי המותנה זמן מה לאחר הכחדת ההתניה תביא להופעת תגובה מותנית בעוצמה חלשה. כלומר, במידה ויום לאחר שתוכחד התניית הכלבים לפעמון יושמע להם שנית צליל הפעמון, הכלבים יפרישו ריר במידה מועטה.

הכללה: תהליך בו התניה לגירוי מסוים מביאה לתגובתיות גם עבור גירויים דומים לגירוי המותנה. לדוגמא, בניסוי של ווטסון למד התינוק להגיב בפחד לא רק למראה הבובה אליה הוצמד הצליל המפחיד אלא גם למראה בובות או יצורים צמריים דומים.

הבחנה: הבחנה היא תהליך הפוך לתהליך ההכללה, בו לומד האדם/ חיה להגיב רק לגירוי המותנה ולא לגירויים הדומים לו. תהליך זה מתרחש כאשר מתרחשת הכחדה של הקשר בין הגירוי הבלתי מותנה לגירויים הדומים לגירוי המותנה. דוגמא לתהליך הבחנה היא מצב בו ילמדו הכלבים של פבלוב להפריש ריר בתגובה לצליל הפעמון אך לא בתגובה לצלילי פסנתר.

התניה מדרגה שנייה: אחרי שנרכשה ההתניה, ניתן להשתמש בגירוי המותנה כגירוי בלתי מותנה על מנת ליצור התניה לגירוי נוסף. למשל, אם בהתניה החדשה נראה לכלב כדור ביחד עם צליל הפעמון- לאחר מספר פעמים יהפוך הכדור לגירוי מותנה.

שימושים טיפוליים בתהליכי התניה

כאמור, רגשות, פחדים וכד' נוצרים פעמים רבות בתהליכים של התניה קלאסית. בהתאם, זיהו פסיכולוגים התנהגותיים כי שימוש בתהליכי ההתניה עשויים להביא לביטולם של רגשות אלו. כך, לדוגמא, ניתן לטפל בפוביה לכלבים ע"י שימוש בהכחדה (חשיפה חוזרת לכלבים מבלי להינשך תביא להפחתת תגובת הפחד וההימנעות שהותנו) או בהתניית נגד בה מוצמד גירוי נעים (שוקולד, שבחים) לגירוי המאיים עד הפחתת הקישור האסוציאטיבי בין הכלב לאי הנעימות.


ביבליוגרפיה


זיו א. (1998). פסיכולוגיה- מדע הבנת האדם. הוצאת עם עובד/ מפעלים אוניברסיטאים.

סילמי נ. (1997), לקסיקון פסיכולוגי. הוצאת לארוס, ידיעות אחרונות.

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול קוגניטיבי התנהגותי