בטיפולנט | פורום טיפול נפשי

פורום פסיכולוגיה

ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל?

צוות הפורום מזמין אתכם לשאול, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית בהתמודדות עם נושאים הנוגעים לבחירת הייעוץ והטיפול הנפשי אשר יסייעו לכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.

**כמו כן, הפורום אינו מהווה מענה לשעת חירום. במצבים דחופים אנו ממליצים לפנות לער"ן
(טל' 1201 או צ'ט און-ליין אנונימי) או למיון פסיכיאטרי.

ליטל פלג פסיכולוגית קלינית -מנהלת הפורום

פסיכולוגית קלינית, מטפלת בוגרים ומתבגרים.
מציעה טיפול פסיכולוגי כאמצעי להשגת שינוי משמעותי הן בחוויה הפנימית והן במציאות החיים החיצונית.
מתמחה בטיפול במצבי דיכאון, הפרעות אכילה, חרדה, קשיים בין אישיים, סוגיות הנוגעות לנטייה המינית ופגיעה עצמית. דוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה וממשקיה', אוניברסיטת תל אביב. מרצה בבי"ס לפסיכותרפיה יישומים קליניים. מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית

צוות הפורום:

ד"ר שרון זיו ביימן - פסיכולוגית קלינית

נושא חדש

הסחת דעת מדכאונות

נכתב ע"י דניאלה ב - 12/03/2018 19:30:45

תשובה: הסחת דעת מדכאונות

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 13/03/2018 15:02:25

טראומה בעקבות מות אשתי

נכתב ע"י מוטי ב - 12/03/2018 03:37:28

תשובה: טראומה בעקבות מות אשתי

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 12/03/2018 07:47:28

אכזבה

נכתב ע"י גאי ב - 11/03/2018 12:14:52

תשובה: אכזבה

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 11/03/2018 17:05:26

חששות לגבי התחלת טיפול פסיכיאטרי - המשך

נכתב ע"י רותם ב - 09/03/2018 00:19:16

תשובה: חששות לגבי התחלת טיפול פסיכיאטרי - המשך

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 11/03/2018 08:35:03

איך בוחרים טיפול בדיכאון

נכתב ע"י אבודה ב - 08/03/2018 09:47:36

תשובה: איך בוחרים טיפול בדיכאון

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 08/03/2018 10:05:37

חששות לגבי התחלת טיפול פסיכיאטרי

נכתב ע"י רותם ב - 08/03/2018 00:18:00

תשובה: חששות לגבי התחלת טיפול פסיכיאטרי

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 08/03/2018 09:56:35

התפרצויות זעם קשות

נכתב ע"י דנית ב - 07/03/2018 05:55:43

תשובה: התפרצויות זעם קשות

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 07/03/2018 20:20:56

דיכאון כבר כמה ימים

נכתב ע"י אנונימית ב - 05/03/2018 20:47:19

תשובה: דיכאון כבר כמה ימים

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 06/03/2018 08:18:30

ילד בן שנתיים ו8 חודשים

נכתב ע"י אמתי ב - 05/03/2018 11:03:18

שלום

יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו.
יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח.
היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות.
הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא.
אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי.
אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש.
זה תקין?מה עושים?

המון תודה.

תשובה: ילד בן שנתיים ו8 חודשים

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 05/03/2018 15:40:11

שלום אמתי.
איני מכירה את גישת לייף סנטר, אך אנסה להציע זווית נוספת על הנושא. אתה מתאר שהקשר עם בנך ביומיום הוא קשר פתוח, נינוח ומהנה, אשר נשמע שאתה חווה אותו כטוב ומספק. לכן, באופן אישי אני לא רואה את הקשר עם הסב כמתחרה או פוגע בקשר איתך אלא כמספק התנסות בסוג נוסף של קשר. כמו שקורה כמעט בכל קשרי הסבא/סבתא-נכד, נכדך נהנה מ"פינוקים" אשר אתם כהורים האמונים על חינוכו אינם מאפשרים וזה בסדר גמור. אני מניחה שאתה גם מרגיש שהוא יודע לעשות את ההפרדה ולהבחין בין מה שמותר עם סבא למה שמותר בבית. באופן טבעי, מערכות היחסים של כל אחד מבני המשפחה עם בנך היא שונה ואני חושבת שאין טעם לשאוף לשוויון (למשל למצב בו אין העדפות) אלא להיפך- להניח שבנך, כילד בריא וחופשי, יודע לקחת מכל אינטראקציה את מה שהוא צריך ורוצה. במובן זה, כדאי להניח שכאשר בנך מעדיף קשר מסוים, הוא פשוט לוקח את מה שהוא צריך באותו רגע. יותר מכך, אני חושבת שהיכולת של בנך להדוף את אמו או לבלות רק עם סבו באירוע מעידה דווקא על הביטחון שלו בכם- יתכן והוא מרגיש שהוא לא צריך להרעיף עליכם אהבה ותשומת לב, מאחר והוא בטוח שאתם שם בשבילו בכל מקרה. חשוב לשמר ולחזק את התחושה הזאת שלו ולזכור שלאמא ואבא אין תחליף, וקשר עם סב/תא לעולם לא יהוו איום על קשר הורה-ילד שהוא טוב בבסיסו.
לצד כל האמור, אני שומעת את הכאב שאתה חווה בסיטואציות אלו ולכן מציעה לשקול פנייה להדרכת הורים או להתייעצות עם פסיכולוג/ית כדי להבין טוב יותר מה עומד מאחורי תחושת הפגיעה החריפה שלך, ולמנוע מרגשות אלו לפגוע בחווית האבהות שלך ובקשר עם בנך ועם הסב.

ליטל

לא מאמין באנשים

נכתב ע"י ליאור ב - 03/03/2018 12:25:24

שלום, אני בן 33 ולאחרונה הצלחתי להגדיר משהו שאני חווה כבר הרבה מאוד זמן - אני פשוט לא מאמין באנשים, ורואה רק את הצביעות בהתנהגות האנושית.

גדלתי במשפחה נורמטיבית לחלוטין, אבל לא כזו שהיוותה דוגמה לאהבה בין ההורים אלא להפך. היתה אלימות בין ההורים, בעיקר מצד האב כלפי האם. הם מעולם לא התגרשו או נפרדו, ועד היום חיים ביחד, כאשר אירועי האלימות ביניהם שכחו לפני הרבה מאוד שנים. אני הייתי עד להם כילד וכמתבגר.
בחיי הבוגרים, אף פעם לא הצלחתי להבין איך אדם נשאר לחיות עם בנאדם שהתנהג כלפיו באלימות (ואני חוזר, אהבה גדולה אין שם), מוותר על עצמו ועל מה שיכול להיות לו מחייו תמורת "שקט תעשייתי" חיצוני, כשבפנים הכל רקוב.

בכל מקרה, הרבה פעמים אני מסתכל על האנשים סביבי בסוג של ביקורתיות. לעיתים אני מצליח לזהות הלכה למעשה את הביטוי "אחד בפה ואחד בלב" כשכל זיהוי כזה על אדם סביבי מרחיק אותי ממנו. אני לא יכול לסבול התנהגות כזו. זה יכול להיות נחמדות של מישהו/י כלפי מישהו/י שתפורש אצלי כרצון להשיג סקס ולזרוק; זה יכול להיות לקקנות של העובדים סביבי לבוס, כדי להשיג פוזיציה או תפקיד טובים יותר, כשהם מוותרים על העצמי שלהם; או סתם ניהול שיחה "נחמדה" עם מישהו, כאילו אכפת לי ממנו, שלא למטרה כלשהי.

אני לא אנטיפת, ובהחלט אני יכול להזדהות עם סבל וכאב או פגיעה שאנשים חווים. אני יודע להקשיב, ויודע לייעץ. במסגרת עבודתי כנותן שירות אני יודע להפגין התחשבות במקרים שצריך. אבל כשאני מרגיש צביעות, שקר, או העמדת פנים כלשהי אני נסגר ישר. לא אוהב חוסר יושר.

כעת אני לומד משפטים ומצאתי שהדרישה להתנהלות ע"פ חוק מאוד מניחה את דעתי. אני בהשקפה שאם כולם היו מבינים את מקומם בעולם, ומתנהלים ע"פ מה שהחוק מגדיר והמוסכמות החברתיות מאפשרות - היה הרבה יותר קל בעולם. אבל זה לא ככה. וזו הסיבה העיקרית שהתחום שהכי מושך אותי זה התביעה הפלילית - להחזיר אנשים שפשעו למקומם המדויק, תוך כפיה והפעלת כוח עליהם באם הם לא מוכנים לעשות זאת בעצמם. אני מוצא במשפט את הכוח שחסר לי ביומיום ליצור סדר ו-ודאות (בעבודה שלי למשל, אני שונא- פשוט שונא, את האנשים שמבקשים שיעגלו להם פינות / יתנו להם יחס מיוחד / יקצרו להם תהליכים שלא על סמך סיבה אמיתית שמבדילה אותם מהקהל הכללי. זה מוציא אותי מדעתי עצם הבקשה. מיותר לציין שאני לא מאפשר את זה אף פעם).

אבל נראה שהדבר שהכי פוגע בי כתוצאה מההשקפה הזו, זו אהבה. אני לא באמת מאמין כרגע (בעבר כן) שקיים האדם שאוכל לסמוך עליו בכל, וגם אם קיים זה מצריך תהליך ארוך מאוד של היכרות ופיתוח אמון. אני אמנם אומר שאני רוצה להכיר אהבת אמת, אבל זה ממש לא נראה באופק. ההסתכלות הראשונית שלי על אנשים היא ביקורתית, חסרת אמון, להאמין בגרוע ביותר כדי להיות מוכן ולא להתאכזב.

איך אני יכול להשתחרר מהתפיסה הזו, או לפחות להרגיע אותה? יש לי חברים קרובים טובים בודדים (כנראה שעדיין לא איבדתי אמון במין האנושי לחלוטין), אבל לא נראה שזה ישתנה מעצמו בעתיד.. תודה.

תשובה: לא מאמין באנשים

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 04/03/2018 08:46:26

שלום ליאור.
אתה מתאר באופן מפוכח, רגיש ומדויק כיצד תפיסת העולם שלך, לפיה קשרים הם בעיקרם אינטרסנטיים, צבועים ונצלניים, משפיעה על בחירותיך החברתיות והמקצועיות. אתה מתאר גם כיצד הסביבה המשפחתית בה גדלת השפיעה על עיצובה של תפיסת עולמך, אך נדמה שההבנה אינה משחררת אותך מתפיסת עולם מכאיבה ומגבילה זו.
לאור מודעותך לאופן בו תפיסה זו מצמצמת את יכולתך לאהוב וליהנות מקשרים, אני יכולה להבין את הצורך בשינוי. כפי שאתה בוודאי מרגיש בעצמך, לא קל להניע שינוי מסוג זה.
לכן, אני חושבת שישנם שני כיוונים שיכולים לסייע.
כיוון אחד שיכול לעזור הוא התנסות. נשמע שכרגע אתה מגביל את קשריך עקב החשש מניצול וכך אתה אמנם מגן על עצמך, אך בו זמנית מצמצם את האפשרות להתנסויות חדשות אשר "יוכיחו" לך שיש גם קשרים אמיתיים יותר. ללא "הוכחות" חדשות, באמת מאוד קשה לשנות תפיסת עולם מרכזית ויציבה.
מתוך אמונה בחשיבותן של התנסויות חדשות, אני חושבת שכיוון נוסף שיכול לסייע הוא טיפול פסיכולוגי. טיפול יכול לסייע בהרחבת ההתבוננות וההבנה של גורמים בעברך ובקשריך אשר השפיעו על עיצובה של תפיסת עולמך. אמנם נשמע מדבריך שאתה מודע לחלק מגורמים אלו, אך בדרך כלל בטיפול מתגלות זוויות נוספות אשר זוכות לעיבוד רגשי מעמיק ולא רק להבנה רציונלית. כמו כן, ומשמעותי עוד יותר, הקשר הטיפולי מתפתח פעמים רבות לקשר ייחודי המאפשר התנסות מחודשת ביחסים קרובים- ובתקווה לא אינטרסנטיים אלא קרובים ומשמעותיים באופן כנה. חוויה של יחסים מסוג זה היא לפעמים חוויה דרמטית אשר מטביעה בנפש את אותה תחושת אמון באנשים שאתה כל כך משתוקק אליה.
אני מתארת לעצמי שיכול להיות לך לא קל לפנות לטיפול לאור הרכיב ה"אינטרסנטי" האינהרנטי בו (כלומר יחסים המבוססים על תשלום), אבל אני חושבת שזו יכולה להיות התנסות שתניע שינוי נפשי עמוק.

ליטל