פורום טיפול נפשי

שלום ליטל.
סיימתי לא מזמן טיפול. טיפול של המון שנים. ופתאום הרגש מרים את ראשו בכל כוחו. אני עצבנית וכואב בכל מיני מקומות. אני מנסה להרגיע אותו בהגיון שיהיה בסדר, נתרגל שירגיע את הכאב. אבל הוא בשלו ממשיך להציק ולהכאיב. בהגיון אני יודעת שצריך זמן להתרגל, שאולי צריך סבלנות, שעשיתי את הצעד הנכון ובתזמון הנכון.
שצריך להתגבר על הפחד של הלבד ועוד מעט, ממש עוד קצת יהיה בסדר...
והרגש הזה לא נותן מנוח.
מה עושים?

יש לי חרדה חברתית או ביישנות מאז שהייתי ילדה, אני. אישה בגיל 37 מאוד חברותית ותקשורתית אבל ברגע שאני צריכה להביע את עצמי ואני קולטת שמסתכלים עלי זהו,אזלו המילים,אני מרגישה את הגוף שלי פתאום לא נוח לי, זה קורה כשאני בחברה או עם כמה חברות שאני מכירה ואז אני צריכה להגיד משהו וכולם מסתכלים לעברי,האם אפשר לטפל בזה? אני מרגישה שאני מוותרת על הרבה דברים בגלל החאדה הזאת,

היי,
קראתי את תשובתך,
אני מבין שאני כן צריך להעלות את הנושא מכיוון שהוא ממשיך להעסיק ולהציק לי,
כתבתי שלא נעים לי אם יסכים ולא נעים לי אם לא יסכים, ואסביר את דברי,
אם יסכים- אני ארגיש כל הזמן שהוא לא מקבל תמורה כספית מלאה למאמציו, אומנם לא נעים לי שאני צריך לשלם כסף למישהו שיקשיב לי ויהיה שם בשבילי, אבל מצד שני בהתנדבות זה מרגיש עוד יותר לא טוב, כל עוד הוא מקבל תמורה כספית הולמת לזמן שהוא מקדיש זה הופך את זה להדדי איכשהו, ולכן אם יסכים אני ארגיש שזה מרחמים או שהוא לא עושה את זה בלב שלם, הרי הוא חושב שהמחיר הראשוני הוא שמתאים לו לעבוד תמורתו.
כמו"כ אני ארגיש לא נעים לספר שיצאתי לנופש וכדו'
ואם לא יסכים, אני ארגיש מפודח שהעליתי בכלל את הנושא, בכלל על כל נושא התשלום ויותר מזה גם על הקשר בינינו קשה לי לדבר. אני ארגיש שביקשתי משהו לא לגיטימי. הרי הוא מוכן לעבוד תמורת מחיר מסויים אז בתור מה אני בא ומבקש הנחה? כמעט לכל מי שהולך לטיפול יש קושי כלכלי.
אוף, העיסוק בנושא הזה קשה ולא נעים לי.
תודה על המקום שאת נותנת כאן. אשמח למענה.

אני במצב כלכלי דחוק מאוד כעת,
האם זה לגיטימי לבקש הנחה מהמטפל?
לא נוח לי לדבר איתו על התשלום,
אבל אני פשוט לא עומד במחיר הזה ומצד שני לא רוצה להפסיק
לא יהיה לי נעים אם יסכים ולא יהיה לי נעים אם לא יסכים
אודה על עצתך

היי אני בת 25 ולפני 3 שנים סיימתי קשר של שנתיים עם בן זוג רכושני, קנאי שהיה מרבה לקלל אותי ולהשפיל אותי.. הוא היה טוען שאני בוגדת בו ובעצם מסתבר שהוא היה זה שבוגד מהצד . היינו גרים ביחד ועם הזמן הוא גרם לי לנתק קשר עם החברות והרחיק אותי מהמשפחה שלי.
הוא כפה את עצמו עליי רבות גם שלא היה לי כוח והייתי עייפה ומתחננת שיפסיק.
אחרי תקופה של שנתיים הוא נפרד ממני, הייתה פרידה קשה, להורים לקח זמן לקבל אותי חזרה לבית והחברות רק בשנה שעברה הסכימו לחדש את הקשר.
עברתי תהליך ארוך עם עצמי כדי להתרומם חזרה על הרגליים ורק לאחרונה נכנסתי לקשר חדש עם בן זוג מקסים ונפלא .. הבעיה שעדיין נשארו לי 'טראומות' מהעבר, לפעמים יוצא לי להתפרץ עליו רק כי חשבתי שהוא נוגע לי בפלאפון האישי שלי וחודר לי לפרטיות כמו הבן זוג לשעבר. הרבה פעמים הוא מרגיש שאני סגורה איתו והוא צודק משהו בי לא משתחרר למרות שאני מאוד רוצה !! קשה לי להחזיר לו כשהוא אומר שהוא אוהב אותי בדרך כלל אני רק מחייכת בחזרה למרות שטוב לי איתו!! אני פוחדת שמתישהו הוא יתייאש שאני לא נותנת לו את מה שהוא נותן לי ויפרד ממני. אני מרגישה שהקשר הקודם כמו צלקת שנסחבת איתי לכל מקום ואני לא יודעת איך להשתחרר ממנה . מה אפשר לעשות??

שלוםוברכה,
אולי טפשי שפונה אבל אני ממש במצוקה. אנ יבטיפול פסיכולוגי ובחודש האחרון ערתי משבר קשה עם הפסיכולוג. בינתיים אנחנו ממשיכים אבל מרגישה לא רצויה אצלו ועליו ואני מצידי לא מצליחה להפסיק ת הטיפול אבל מצד שני לא רוצה שהוא יטפל בי באילוץ.
אני כאובה בצורה חריפה ובוכה המון.
אינני יודעת האם עדיף להפסיק למרות הקושי שלי כי זה יותר פגיעה להמשיך כשהוא לא מעוניין ואני צודקת בד"כ באינטואציות שלי בנוגע אליו, הוא בעצמו מאשר אותן.
תודה,
סיון

שלום,
בקצרה ממש - אדם שהיה מטפל שלי ועזר לי להחלים מ29 שנות חולי (אני רק בת 32), ׳התאהב׳ בי ואני בו. התחלנו לעבוד יחד, לגור בצמוד ולנהל סוג של נסיון למערכת יחסים. בתום 3 חודשים של עבודה אינטנסיבית ויחסים קרובים איתו, ברחתי משם כל עוד נפשי בי, עם טראומה אדירה של נסיונות ההתמודדות עם ההתנהגות המחרידה והפוגענית שלו שכילתה כל מקום בנפשי. לאחר קריאת אינספור מאמרים בנושא אני משוכנעת שהוא נרקיסיסט מהסוג הגרוע ביותר וחוויתי איתו בתקופה הזו את כל הקשת הרחבה של הסבל שאפשר לספוג מאדם שאתה אוהב עד עמקי הנשמה, ועוד שטיפל בך בעבר.
לאחר סחרור רגשי של כמה שבועות ונתק מוחלט ממנו, הגעתי לאיזשהו (...) סוג של איזון נפשי ונסיון להמשיך הלאה בחיי. הוא כמובן צץ שוב, שלח הודעות מתרפסות וביקש כל יחס אפשרי, ולמרות שכבר הבנתי שהוא מטורף לגמרי עדיין נתתי לזה להכאיב לי ולגרום לי להגיב לו אחרי התעלמות מוחלטת ממנו... ושוב אני בסכנת פגיעה נוראית וקריסה אל תוך הסחרור איתו, כי האהבה מסרבת לדעוך ולהקשיב להגיון, ולבי מרוסק לרסיסים הקטנים ביותר.
אני חושבת שכדאי שאחפש טיפול של כמה מפגשים כדי להתמודד עם מה שקרה. אני לא יודעת איזה סוג של מטפל לחפש ואיך למצוא את המטפל הנכון שיכיר את ההתמודדות הטראומטית עם אדם כזה וידע להכיל אותי ואת הדבר הזה.
ואם נהוג בפורום זה, אשמח אפילו להמלצות על אדם מסויים. אני גרה בהרצליה ואוכל להגיע לתל אביב או כל האיזור השרון הקרוב.

אשמח לעצות איזה סוג של מטפל לחפש, ואיך למצוא את הנכון למצבי.
יצוין שטופלתי בחודשים האחרונים (לאורך אותה התקופה) אצל מישהי נפלאה, אך ה׳אבחנה׳ של המצב הגיעה לי רק עכשיו ואותה מטפלת כבר לא זמינה לי.

תודה מראש.
אני.

שלום,
כבר קרוב לחודש שאני מתקשה להירדם.
הראש לא נותן מנוחה, כל כך הרבה מחשבות שמציפות אותי בשעה שאני אמור לישון ולחדש כוחות. כתוצאה מכך אני מתקשה לקום ולתפקד, אני עצבני ופתאום עצוב. כל כך הרבה רגשות שצפים כתוצאה מהעייפות והתסכול שהיא מביאה איתה.
מה עלי לעשות כדי לישון?

שלום
מאז החלו הפרעות חרדה אצל אשתי, הפכתי להיות "רווק" אומלל. החיים שלי כבר לא חיים, כבר אין לי את מי לחבק ולספר לו את חוויות יומי בכל סוף יום. האישה שצמחה לצידי נובלת.
התחתנו לפני 4 חודשים והחתונה הייתה שמחה מאוד והחיים שאחרי היו בסדר גמור עד שלפני כחודש וחצי היא נכנסה לחדר המקלחת למשך 4 שעות אך לא הצליחה להתקלח (לא ידוע בברור ממה זה נגרם לטענתה אך ככל הנראה חוותה הפרעות חרדה מתוך לחץ של לימודים ועבודה). מאותו יום, היא חדלה ללכת לעבודה ולהיות זמינה בטלפון. בימים שאחרי היא יצאה רק בצוהריים מהמיטה וכמה ימים אחרי, לאחר שאמה הגיעה לראות מה קורה איתה, היא חזרה לבית הוריה ולמעשה עברה לגור שם מאז מבלי להתייעץ איתי בטענה שאני לא יכול להיות איתה בצורה ממושכת ביומיום עקב הלימודים והעבודה שלי ושהיא לא רוצה להיות נטל עליי (אני אמנם עמוס אבל כן יש לי זמן סביר בשביל קיום מערכת זוגית נורמלית). בנוסף, בהזדמנות אחרת סירבה להעלות לדירה והחלה לבכות. כיום כדי לדבר איתה אני נאצץ להתקשר לאמא שלה או לטלפון הביתי בבית הוריה.
היא צורכת ציפרלקס וובן (האחרון לפעמים). מהטיפולים (NLP ועוד משהו) שהיא כרגע עוברת נודע לי ממנה שככל הנראה יש לה OCD והפרעות חרדה. אני שם לב שבאמת יש כל מיני סימנים שמחברים את הפאזל (אין סמרטוטים על השיש, היא מתיישבת באוטו רק על סדין וטוענת שהמושב מלא אבק למרות שהוא במצב סביר, היא הייתה מעבירה מגב בבית כמעט כל פעם אחרי החזרה הבייתה, מתקלחת לא מעט זמן, לא מוכנה לשבת בחצר אלא אם כן זה מפגש משפחתי, לא מורידה אף פעם את הפח, זורקת לסל כביסה את התחתונים והמכנסיים כאשר התחתונים מולבשים בצידם החיצוני של המכנסיים למרות שביקשתי ממנה להפריד)
במשך התקופה שגרנו ביחד לפני החתונה (שנתיים וחצי) כלל לא הייתי מודע להתנהגות יוצאת דופן ברמה כזאת. אני מתגעגע לאיך שהייתה בעבר אבל מנסה גם לא להיקשר יותר מידי.

שאלות:
1. האם בחורה כזאת יכולה לחזור לעצמה ל100%?
2. האם כדאי להמשיך את הזוגיות? איך אני יכול לעזור לה במידה ואני רוצה להמשיך את הזוגיות?
3. האם כדאי להתגרש? מה עליי לעשות במידה ואני רוצה להתגרש?


תודה רבה ובריאות לכל עם ישראל

שלום,

מחפש פסיכולוג שעובד דרך מכבי שמתמחה באספרגר, עדיפות באזור המרכז.
אשמח לרעיונות על איך למצוא אם ממש המלצה ספציפית

כשהלכתי למחלקת בריאות הנפש במכבי רמת גן לא הסכימו לעזור לי לחפש והפנו אותי לאתר
ממש התעקשו לא לעזור

תודה!

הי, נשוי כמעט 5 שנים, אוהב את אשתי , אבל מפנטז עליה שוכבת עם גברים אחרים. לא פתחתי מולה ולא מבקש שתממש. אני נורמלי?

אני בת 45 נמצאת בזוגיות עם גבר בן 54. הוא מאשים אותי ועוזב אותי כל פעם מהסיבה שהוא מאמין שאני מנהלת קשר טלפוני ומפגשים עם אחיינו בן 36 רווק. בחיים לא ניהלתי שום מערכת כזאת ובטח לא לבגוד וכו'. נסיתי אין ספור פעמים להסביר אך תמיד הוא רוצה את אותו דבר שאגיד לו אמת ושאודה במעשים שלי. כבר הסכמתי ללכת איתו למכונת אמת שרק ירגע אך לצערי הוא לא רוצה ואומר שאני אשקר גם שם. האם לוותר ולהניח לקשר הזה או להילחם?יש לציין שנושא הקנאה לפני אחיין היה עם גברים אחרים שאני עובדת.
תודה על התשובה יעוץ...

היי, אני פונה אלייך לעזרה כי אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי להרגיע את החרדה שלי. בעוד כחודש אני אמורה לטוס לבד בפעם הראשונה ליעד מרוחק. טסתי כבר כמה פעמים אבל מעולם לא טסתי לבד (גם כשלא הייתי לבד חווית חרדה איימה בזמן ההמראה והנחיתה שכללה בכי, רעד ודפיקות לב). אני לא יודעת איך אני אצליח לשרוד את הטיסה הזאת!
איך אני יכולה לעבור אותה בשלום?

היי.
מיואשת לגמרי בעבודתי הנוכחית ואין לי שום רעיון או כיוון למשהו אחר.
פשוט לא יודעת מה לעשות.
מרגיש לי שבשום דבר לא אצליח ובשום דבר אני לא טובה. כבר לא צעירה. לא יודעת לאן לפנות.
מסתכלת על מודעות הדרושים ופוסלת אחת אחרי השניה.
לא ניראה לי שאני יכולה למצוא משהו והייאוש והתסכול גוברים.
האם יש לך עיצה?

היי וסליחה שאני חופרת. אכתוב בקצרה... טופלתי לא מכבר אצל פסיכולוג מנוסה ותיק ובכיר. הטיפול לא צלח בלשון המעטה והותיר בי מישקעים לא פשוטים. אני אמורה להתחיל בקרוב טיפול אצל מטפל צעיר ועם הרבה פחות ניסיון משל הקודם.
שאלתי היא: אם הטיפול כשל כישלון חרוץ אצל המטפל הלכאורה מנוסה ויודע כל, הכיצד המטפל החדש, המנוסה פחות יכול להצליח במקום שהקודם כשל. מאוד מתחבטת בשאלה... האם יש טעם לנסות שוב? האם יש לזה סיכוי בכלל??? מאוד פגועה מהטיפול הקודם.
סליחה... ותודה.