ערב טוב ליטל
מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית מהממת. אני קשורה אליה, אוהבת ומעריכה אותה. הטיפול חשוב לי מאוד, בכל היבט אפשרי! ואני הורסת אותו כל פעם מחדש.
כבר כמה חודשים שאני נכנסת ללופים מתסכלים של תוקפנות/התעללות כלפי המטפלת כולל הרמת קול, ציניות, "חוצפה", אמירות מזלזלות, כולל שימוש בנקודות חולשה ותורפה או פוטנציאליות להכאיב באופן אישי (לצערי, לעתים גם נהנית מזה), ביטול של ערך הטיפול, הסטת המבט ממנה או מבט חודרני ועוד.
לאחרונה, היו כמה שבועות של "רגיעה", שבהם התקרבנו ואפילו קראתי לה משהו שכתבתי עבורה.
הבטחתי לעצמי שיותר זה לא יקרה, וגם הייתה תחושה כזאת, שזה מאחורינו.
(גם כי אנחנו מדברות על זה. המטפלת מגיבה לכך בדרכים שונות והחלטתי שכשאני מרגישה שזה מתחיל, אני אעצור את עצמי או אבקש ממנה שתעזור לי ואז נוכל להבין יותר את המניעים וכו')
פגישה אחרונה זה קרה שוב.
הלוואי, שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי שהיא שונאת ומתעבת אותי!!
שתחזיר לי בחזרה.
יש דרך לעצור את הדחף הזה? את התוקפנות? מה גורם לזה שוב ושוב להופיע למרות כל המאמצים שלי להפסיק? שאני נכנסת לזה באמת, זה כמו לעצור סלע ענק שמדרדר לתהום
תודה רבה
שלום הדר.
אני שומעת ומבינה את המצוקה שלך לאור עוצמות התוקפנות שעולות בטיפול, אך מציעה להתבונן על מה שקורה, ובפרט לאור העובדה שהתוקפנות מתעוררת בתוך קשר חזק וטוב, כ"חומר טיפולי". הקשר הטיפולי מהווה פעמים רבות כר להתבוננות על תבניות ודפוסים רגשיים ובין אישיים ובמובן זה, תוקפנות והתחושות שעולות סביבה הן לעתים חלק חשוב וקריטי בתהליך הטיפולי. לכן, אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות עבורך עצמך, עבור הטיפול (ובמידה מסוימת גם עבור המטפלת) הוא לא לנסות "להתנהג יפה" אלא להתבונן בפתיחות ובכנות במה שקורה לך מול המטפלת ובפנטזיות, התחושות והרצונות שעולים סביב נושא התוקפנות. אני בטוחה שבתוך קשר חזק וטוב ההתבוננות המשותפת תהפוך את התוקפנות לא רק לבלתי מזיקה, אלא גם למצע לגדילה והתפתחות.
זה לא קל, אך זוהי דרך חשובה.
ליטל
.jpg)
