אבקש להתייעץ לגבי בני בן השנתיים וחצי:
היה תינוק נוח יחסית, ישן לילה שלם עד גיל 7-8 ח' בערך. מתמודד עם אלרגיה לחלב המתבטאת בהקאות (תבחיני עור שליליים) + אטופיק דרמטיטיס שמוחש מאד בתקופות מסוימות.
מאז שפסק לישון ברציפות הלילות הפכו לסיוט. נהג להתעורר כ4 פעמים בלילה לעיתים לקבלת בקבוק (סירב בעקשנות לקחת מוצץ ולא היה לו חפץ מעבר או "שמיכי" שירגיע אותו).
ספגנו את העניין בשקט תוך מחשבה שהזמן יעשה את שלו.
רק לפני חודשיים לערך הצלחנו להפסיק את עניין בקבוקי הנוטרימיגן (בשל האלרגיה) בלילה והם הוחלפו במים. זה עדיין אותה משמעות של קימה אך לפחות ללא אוכל.
פנינו ליועצת שינה בהיותו בן 2 ו-3 חודשים. זו הציעה לנו לרכוש שער בטיחות ולהתקין אותו בפתח חדרו ולמנוע ממנו פיסית לצאת מהחדר (ישן במיטת מעבר). לא הייתי מסוגלת לעשות זאת ולהפוך את חדרו ל"אורוות סוסים סגורה". פחדתי מאד שזה יגרום לו נזק קשה. קיבלנו גם הנחיות איך לבוא אליו בזמני הבכי ומתי אך לא יישמנו דבר לאור הגישה הנוקשה מאד לטעמנו.
מאז שהיינו אצלה כנראה משהו בגישה ובהחלטיות שלנו בעניין נהיה אסרטיבי יותר, הוא הבין שהחגיגה תיפסק ואכן היו לילות ספורים של שינה רציפה. מהר מאד זה נגמר.
יש לציין כי ילד זה הוא הקטן במשפחתנו ויש לנו עוד 2 ילדים בני ארבע וחצי ושש וחצי.
בקיצור, הלילות שלנו הם לא לילות, אנחנו סובלים והוא סובל. הוא לא יודע אפילו מה הוא רוצה כשהוא מתעורר, לפעמים בוכה שרוצה מים ולפעמים פשוט מגיע לחדרנו. כמובן שמוחזר בחזרה למיטתו וכך קורה מס' פעמים בלילה, כמעט כל לילה. הוא קם סופית בין 5-6 בבוקר, מגיע לחדרנו, ואנו כמובן נמצאים אחרי לילה של שינה טרופה, בלי כוחות ובלי אנרגיות לקום ולהתארגן לעבודה. עושים הכל על אוטומט.
השינה שלי כ"כ קלה גם ככה, אני מתעוררת מכל דבר וההתנהלות מולו פשוט מתישה וממוטטת אותי.
בעיה נוספת טמונה בטמפרמנט שלו: יש לו אובססיה מטורפת לפלאפונים. כאשר הוא מגיע לחדרנו לפנות בוקר ולפעמים גם באמצע הלילה, הוא ישר בא לניידים שלנו שנמצאים בהטענה. העלנו אותם גבוה, אז הוא פתר את הבעיה והביא שרפרף כדי לקחת אותם. אם לוקחים לו את הנייד אז מתחילות צרחות שלא נגמרות. בנוסף, הוא ילד שהורס פיסית משחקים, ספרים וכל מה שעשוי להגיע לידיו. קורע דפים מספרים, עומד על קופסאות של משחקי קופסא שנהרסים, הרס לבעלי לא אחת את הנייד. מסוגל לאכול ואז פתאום להעיף את הכפית או המזלג עם האוכל שעף על הקיר... צייר מס' פעמים על הקיר ועל הריצפה.
והשיא היה- כשנתתי לו לראות במחשב שירים ועזבתי אותו לכמה דקות- הוא בא אלי עם מקשים מהמקלדת שתלש!!! הוא עושה לנו דברים שאף ילד לא עשה לנו והם חדשים לנו ואנו לא יודעים איך "לאכול" אותם.
כאשר אני מנסה לקרוא לו סיפור, מהר מאד הוא מתחיל לזוז, לקחת במקביל ספר אחר ולדפדף בו ולעיתים אף לקום. קשה לקרוא לו סיפור שלם אך זה אפשרי אם אני מתעקשת שלא יקום. הוא אוהב פאזלים (אך מתקשה בהרכבתם באופן עצמאי, גם כאלה עם 6 חלקים) , משחקי קוביות, לצייר ולגזור.
לשבת מול הטלויזיה או המחשב- דבר שאני מציעה כאשר נגמר לי כבר הכח- כמעט ולא קורה כי אין לו סבלנות.
אם דקה או שתיים אני משאירה אותו לבד בחדר כלשהו, ישר אני נלחצת כי אני יודעת שהוא יעשה משהו שאסור / יהרוס משהו.
בשורה התחתונה, הוא מפעיל אותנו ביום ובלילה. כל הזמן.
במעון מספרים שהוא קשוב מאד לפעילויות, משתתף, יושב יפה במפגשים. אלים לעיתים. קשיי הריכוז והישיבה הם בעיקר בבית. כאשר האחים שלו משחקים במשחק קופסא / קלפים /' כל דבר אחר, האינסטינקט הראשון שלו הוא לבוא ולפרק להם / לפזר את המשחק. הם מאד מתוסכלים וגם אנחנו. לעיתים מכה אותם ללא סיבה ואז הם מחזירים לו.. וזה הופך לכדור שלג.
כרגע מנסים לגמול מטיטול וזה מאד מורכב ולא הולך בקלות.
הוא ילד תקשורתי מאד, מביע רגשות, שמח וחיוני. מבין ה-כ-ל גם בלי שאדבר. משחקים של שלטים / ניידים / מכשירים מכאניים מאד מדברים אליו.
הדיבור שלו לא מתאים לגילו לדעתי אך נתן קפיצה מבחינת אוצר המילים ולעיתים שואל שאלות / אומר משפטים שלמים, אם כי אינם ברורים דיו. הוא כובש מאד, מתוק, חברותי, יוזם, מגלה עניין.. אבל דורש התמודדות לא פשוטה 24 שעות.
אני פונה אלייך מאחר ואיני יודעת איך להתנהל מולו. פשוט חסרת אונים.
אודה מאד להכוונה / עצה / כל דבר אחר.
תודה רבה מראש,
יעל
.jpg)
.jpg)
