פורום טיפול נפשי

שלום רויטל.
יש שונות רבה בגישותיהם של קב"נים ולכן קשה לי לומר כיצד הקב"ן "ישקלל" את המלצת הפסיכיאטר, רמת התפקוד של בנך ביומיום ורמת המוטיבציה שלו לשירות, ומה תהיה המלצתו לאור זאת.
בכל מקרה, במקרים של קושי נפשי המקשה על התפקוד ניתנת לעתים דחיית שירות של מספר חודשים כדי לאפשר קבלת טיפול ושיפור התפקוד טרם הגיוס. איני יודעת עד כמה בנך מתקשה לתפקד ביומיום, אך אם יש קושי תפקודי ובין אישי משמעותי יתכן ודחיית שירות יכולה להיות פתרון טוב, אם תנצלו את הזמן לקבלת טיפול נפשי אינטנסיבי.
היבט נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא מידת המוטיבציה לגיוס- האם בנך רוצה להתגייס, או שזה צורך שלכם כהורים? שירות צבאי יכול להיות מאתגר מאוד למי שסובל מקשיים רגשיים כאלו ואחרים ואם המלצת הפסיכיאטר מבוססת על חוסר רצון של בנך להתגייס, כדאי לחשוב טוב כיצד להתנהל בסיטואציה הנוכחית.
בשורה התחתונה, אני ממליצה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי שיסייע לכם להבין מה הצרכים, היכולות והמגבלות של בנך וכיצד כדאי להתקדם.

ליטל

שלום לך.
נדמה לי שהמשפט האחרון שלך, הנוגע להתלבטות בין לבד למתן אמון, הוא לב הדברים, ואולי קונפליקט מרכזי ועמוק המלווה אותך בחייך וביחסייך בפרט. השאלה עד כמה אפשר לתת אמון באחרים היא שאלה משמעותית ועמוקה, אשר קונפליקטים סביבה נוטים לבוא לידי ביטוי בכאב נפשי ובקשיים בתחום הבין אישי. לכן, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין יותר לעומק את ההתלבטות שלך, ואולי להגדיל את החופש שלך בחיי היום יום ובקשרים.

ליטל

שלום אסיה.
השתמשת במילה התמכרות, אך אני חושבת שכדאי להבין יותר לעומק האם הצפייה בסרטונים אלו היא אכן בעייתית. את מתארת שהצפייה בסרטונים אינה מעוררות קושי רגשי. האם יש לה השלכות שליליות אחרות? האם היא באה על חשבון קשרים חברתיים או עיסוקים חיוביים כלשהם? האם הוא עושה בתכנים שימוש לרעה (למשל, להפחיד חברים וכד')? האם הסרטונים עצמם מכילים תוכן לא הולם? (אלימות שחורגת מז'אנר סרטי האימה, תכנים מיניים וכד'). במידה והתשובה שלילית, כדאי לנסות להבין יותר טוב מדוע את מוטרדת מהצפייה בסרטונים- האם באמת יש בכך בעיה או שאתם כהורים מתקשים לקבל את העיסוק של בנכם בתכנים "רעים"?
במידה ואת מזהה השלכות שליליות ו/או במידה ויש קושי חברתי או רגשי אחר ו/או במידה ומענה זה אינו מספק, אני ממליצה לפנות להתייעצות חד פעמים אצל איש מקצוע ולנסות לברר באופן יסודי יותר האם יש צורך בעזרה מקצועית והדרכה שלכם כהורים, או שמדובר בהתנהגות תואמת גיל ונורמטיבית.

ליטל

שלום בוני. לצערי קצת קשה לי לענות על שאלתך באופן כללי. אני חושבת שכדאי לנסות- בעצמך או במסגרת טיפול פסיכולוגי- לזהות מה קרה שעורר את התחושה החיובית. סגנון חשיבה שונה מהרגיל? אירוע בין אישי? מתוך כך אפשר אולי יהיה להבין האם ואילו דברים יכולים לסייע. ליטל

שלום שרה,
לצערי איני עוסקת בהערכת מסוכנו ולכן אני לא יודעת להשיב על שאלתך. מציעה שתצרי קשר עם הגוף המאבחן לקבלת פרטים אלו.

ליטל

שלום לך.
הימים שלאחר פרידה מבת זוג משמעותית ואהובה הם כמעט תמיד ימים קשים ומטלטלים שמלווים בין היתר בתחושות של חרטה, אשמה, דאגה ובלבול. באופן טבעי, פרידה מבת זוג שגם אהבת מאוד אבל גם הרגשת ששמה על כתפיך נטל כבד כל כך היא פרידה מורכבת עוד יותר.
במובן זה, אני חוששת שאין עצה, פתרון או הקלה מיידיים. עשית בחירה קשה שאמנם הוציאה אותך מהסבך בו אהבה שווה גם לנטל, דאגה וטיפול, אך קנית את החופש שלך מהיבטים אלו במחיר של אובדן האהבה וזה קשה. לכן, אני חושבת שקודם כל אתה צריך לתת לעצמך זמן להתאבל, להסתגל ולהתאושש, ולראות איך תרגיש בעוד שבוע-שבועיים. בזמן הזה, אני מציעה לשתף אנשים בכאב שלך, לבדוק בינך ובינך מה משך אותך לקשר דווקא עם בחורה שנמצאת במצב קשה כל כך ובעיקר- לנוח ולא לדחוק בעצמך לקבל החלטות או לרגיש טוב יותר.הכאב שאתה חש גורם סבל, אך הוא כאב טבעי ובריא המעיד על כך שידעת לאהוב ולהקשר.
יש סיכוי סביר שהזמן והתמיכה שתקבל יקלו עליך אך במידה ותרגיש שהמצב אינו משתפר לאורך זמן, אפשר לשקול פנייה לייעוץ פסיכולוגי.

ליטל

שלום ישראל.
אתה מתאר את עצמך כלכוד בקשר זוגי בו מצד אחד אתה מתוסכל וכאוב ומצד שני- קשור, אוהב ולא יכול להרפות. דינמיקות מסוג זה נובעות בדרך כלל מגורמים רגשיים לא מודעים אשר דוחקים באדם להחיות בקשריו דינמיקות יחסים פוגעות ומכאיבות אשר מבטאות היבטים לא מודעים אלו. כך, למשל, אדם אשר חווה בילדותו קשר עם הורים לא נגישים רגשית אך לא עיבד רגשית חוויה זו עשוי למצא את עצמו שוב ושוב בקשר עם נשים לא נגישות רגשית.
בהתאם, ולאור העובדה שנשמע שבת זוגתך שלמה עם המצב ואינה מעוניינת בשינוי, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פרטני בו תוכל להבין יותר לעומק מה מביא אותך להישאר ולשמר קשר שמתסכל אותך כל כך. מנסיוני, עיבוד זה מאפשר, בדרך כלל, או קבלת החלטה שלמה עם הפסקת הקשר או שינוי רגשי-התנהגותי אשר דוחק גם בבת הזוג להשתנות משמעותית, ולהתגייס לשינוי ושיפור הזוגיות.
בכל מקרה, אני חושבת שהחשש שלך מפני ההורות המשותפת הוא נכון וחשוב- ככל הנראה הוא מבטא את הרצון שלך להגיע להורות ממקום שלם ויציב יותר בזוגיות.

ליטל

שלום יעל. יתכן שהקושי של חברתך לשחרר את הקשר הוא חוסר ההבנה שלה לגבי הסיבה לניתוק. מעבר לכך, אם היה ביניכן קשר משמעותי אני חושבת שיש משהו הוגן במתן הסבר כנה- אך רגיש- לסיבות שהביאו אותך לסיים את הקשר. יתכן שהסבר כזה גם יסייע לה להבין, לקבל ולשחרר אותך. את יכולה לכתב לה מכתב יפה ומכבד ולהסביר בכנות, ואז גם לה אולי יהיה קל יותר לכבד את הבחירה שלך. איני יודעת מה גילך, אך במידה ושתיכן עדיין נערות, ובמידה וגם לאחר מתן הסבר החברה תמשיך "לחזר" אחרייך, את יכולה לבקש את עזרתה של אימך- לבקש שתיצור קשר עם אמה של החברה ותבקש את עזרתה בעדינות. בכל מקרה, חשוב שכל התהליך יעשה ברגישות ועם כמה שפחות פגיעה- גם אם אינך מעוניינת בקשר-וזו זכותך- כדאי וראוי "להיות בן אדם" ולסיים בצורה מכבדת וכמה שפחות פוגעת, ולהקפיד שאת לא פוגעת, מבזה או לועגת לחברה-לשעבר בפני בנות אחרות. ליטל

שלום שרון.
על פניו את מתארת תחומי חיים שונים שמטרידים אותך, אבל נשמע מדברייך שסביב היבטים שונים את חווה תחושות של חוסר ערך, חוסר ביטחון וקושי להגיע למקום בו את עורכת שינוי משמעותי (בדפוסי האכילה, ביחסים) או מקבלת את מי שאת ומה שיש לך. במקרים רבים, "תקיעויות" ותחושת מסוג זה נובעים מהיבטים רגשיים לא מודעים ולאור זאת, ולאור התסכול והצער שנשמע שאת חווה ביום יום, אני חושבת שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בו תוכלי להבין יותר לעומק את מה שקורה לך, ומשם לקבל החלטות ומחויבויות באופן שלם ועמוק יותר.

ליטל

שלום אפרת.
אני מצטערת לשמוע על אובדן ההיריון שלכם, ועל הדרך הקשה שאתם עוברים בדרך להורות.
התגובה שלך היא במובנים רבים תגובה טבעית לאובדן, החרדה והטלטלה שחווית, אך לאור הסבל שלך, קשיי התפקוד והעובדה שמדובר בהתמודדות ממושכת אני חושבת שאכן כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי.
רבים מהפונים לטיפול (סביב אובדן היריון ובכלל) חוששים שהטיפול יציף במקום להקל אך בפועל, לפחות בטווח הארוך, העיבוד הרגשי שמתאפשר בטיפול דווקא "משחרר" את הנפש מהעיסוק היומיומי בנושא. כמו כן, לאור המצב המשברי בו את פונה לטיפול אני מאמינה שמרבית המטפלים ידעו לבחור כיוון טיפולי תומך, מחזק ומארגן, ולאו דווקא מעמיק ו"פותח" בשלב הראשון של הטיפול.
לכן אני מאמינה שטיפול יכול להקל בצורה משמעותית.
מאחלת ומקווה להקלה ולהצלחה בכניסה להיריון בהמשך,
ליטל

שלום מרינה.
שינוי מהותי כל כך בשגרת חייו של ילד הוא אכן אירוע מאוד משמעותי ומטלטל, ואת צודקת ברצון שלך להתכונן ולחשוב היטב כיצד לסייע לו לעבור תקופה זו. ראשית, חשוב מאוד להסביר לילדך מראש, מספר פעמים- באופן מותאם לגילו כמובן- מה קורה, למה, ואיך תיראה שגרת חייו כולל שגרת הביקורים שלך. אפשר להכין לו גם טבלה מצוירת בה יוכל לראות כמה ימים עברו ויעברו עד שתגיעי בכל שבוע. כמו כן, כדאי לשמור איתו על קשר טלפוני בימים בהם אינך נמצאת- למשל להתקשר לברכת לילה טוב בכל ערב. במהלך היעדרותך, חשוב מאוד שתהיה לו שגרה קבועה ככל האפשר כדי לחזק את תחושת הסדר והביטחון. בהתאם, כדאי להביא לו אל בית אמך צעצועים וספרים שהוא אוהב כדי לחזק את תחושת המוכרות והנינוחות.
היבט נוסף נוגע למפגשים איתך- יתכן שבמפגשים הוא ישמח לראות אותך אך יתכן גם שיביע כעס, ריחוק ותסכול. חשוב לקבל את רגשותיו, לתת להם מקום ולעזור לו לתת מילים לתחושות שהוא חווה סביב ההיעדרות.
חשוב גם לעדכן את צוות הגן כדי שידע לצפות לקשיים התנהגותים ורגשיים, ולהיות סבלני לכך.
לבסוף, שימי לב שאלו הן עצות כלליות בלבד וחשוב להיות עירניות מאוד למצבו במהלך ההיעדרות. במידה ויופיעו קשיים משמעותיים, פנו לתייעצות עם איש מקצוע שיכול לסייע לכן באופן מדויק ואישי יותר.

ליטל

שלום לך.
אירועים טראומטיים הם אירועים מטלטלים ביותר מבחינה נפשית ולכן, כאשר הנפש לא מסוגלת לעכל ולעבד אותם, היא מתמודדת דרך התנתקות רגשית. ניתוק זה הוא במקרים רבים הישרדותי ומסייע בשמירה על האיזון הנפשי גם לנוכח הטראומה, אך המחיר שלו הוא הוא אותו "גוש" מכביד ומקשה שאי אפשר להיפטר ממנו, ולא פעם יש לו השלכות שליליות על היכולת ליצור קשרים, ליהנות מהחיים ולהרגיש טוב. בהקשר זה, קשה לי לומר מה יהיו ההשלכות של הימנעות מטיפול- חלק מהאנשים מצליחים לנהל חיים טובים לצד הניתוק, חלקם חיים עם "גושים" כמו שאת מתארת ואצל חלק מהאנשים הגוש הולך וגדל ומביא לסבל נפשי אשר עשוי לבוא לידי ביטוי בסימפטומים קליניים (דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וכד').
טיפול פסיכולוגי מכוון לעיבוד האירועים הטראומטיים, וכך גם לצמצום הנתק הרגשי באופן שמביא להקלה ולהרחבת היכולת להרגיש, ליהנות ולחיות. במובן ז אני אכן ממיצה לך לפנות לטיפול, ושמחה לשמו שהתחלת בתהליך.

ליטל

שלום לך.
את מדגישה בדברייך כיצד הבדידות היא שמעוררת דמויות אחרות, מעולמך הפנימי. אני יכולה לשער שכאשר את מתנתקת מהאנשים הממשיים והמשמעותיים בחייך, משהו בנפש שלך "מעדיף" להיות בקשר עם דמויות לא ממשיות (אפילו אם בלתי נעימות) מאשר להישאר לגמרי לבד. לכן, אני חושבת שכדאי להקשיב לנפשך ולעשות מאמץ משמעותי לייצר קשרים- אם יש לך אפשרות כדאי לחדש קשר עם בני משפחה ומכרים, לפנות לקבוצות דיון אינטרנטיות, לצאת מהבית כמה שיותר ובמקביל אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי שיאפשר לך להבין יותר לעומק מה קורה לך, ואיך אפשר להקל. גם אם התרגלת ובחרת בבדידות, נשמע שזו בחירה מלווה בסבל רב, שאולי ניתן להקל עליו.

ליטל

שלום ליה.
נשמע מדברייך שהקנאה והחרדה חוברות זו לזו ומפגישות אותך באופן חזק ומכאיב עם האפשרות להיזנח ולאבד את האהבה. זו עשויה להיות תגובה טבעית לטלטלות שחוויתן בקשר אך גם ביטוי לקושי מהותי יותר סביב אמון באחרים וביטחון בכך שאת אהובה ורצויה. לכן, אם חזרתן לקשר רק עכשיו אני מציעה לתת לדברים זמן, לשתף אנשים שקרובים אלייך בהרגשתך, ולראות האם יש רגיעה ככל שהביטחון בקשר עולה. במידה וזו תחושה שמלווה אותך זמן רב, מוכרת לך מקשרים קודמים או גורמת לך להתנהג באופן שמפריע לניהול הקשר- אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק מה גורם לך לסבול כך כך סביב נושאים של פרידה וקנאה.

ליטל

שלום מיכל.
אם אני מזה נכון, כתבת לי בעבר ואכן חששת מנושא ההיקשרות ומגילו של הפסיכולוג. במובן ז, לא מפתיע שחששות אלו עדיין מלווים אותך, ובאמת קשה לקבוע האם מדובר בדרכך להגן על עצמך לאור פגיעת העבר, בחוויה נפשית לפיה את "מתוסבכת מדי" ובלתי ניתנת להבנה וטיפול, או בביטוי "אמיתי" לחוסר חיבור. אני מאמינה שהדרך היחידה לבדוק לעומק ולחדד את התחושה היא להעלות את הנושא בפתיחות ובכנות מול המטפל ולבדוק האם יתפתח ביניכם שיח משמעותי על הנושא. במרבית המקרים, התפתחות שיח משמעותי סביב קושי בקשר הטיפולי היא עדות לקיומו של חיבור טוב דיו.

ליטל