היי ליטל,
הבת שלי בת 8 'מוצאת' לאחרונה כספים. בתחילה היה מדובר בסכומים קטנים 5-10 ש"ח, היום זה הגיע כבר ל100 ש"ח.
בתחילה העלמתי עין, פעם אחת ניסיתי לעמת אותה והיא נפגעה מאוד, בכתה וכו'.
דיברתי איתה ע"כ שאין מציאות ואם בכ"ז מוצאת שתביא אלי, לא עוזר והיא ממשיכה.
בכסף היא קונה ממתקים, מדבקות וכו'.
יש לציין שיש בבית רווחה כלכלית אם כי אין לילדה דמי כיס באופן קבוע.
כבר הרבה זמן אני רוצה להתייעץ לגביה ואף לפנות לטיפול מאחר ואני רואה אצלה קושי רגשי, מבחינה לימודית למשל היא לא משקיעה כלל אני צריכה לעמוד עליה מאוד ועדיין יש לה מחברות ריקות וכו'. סיפור ה'מציאות' מדרבן אותי לפנות לייעוץ בהקדם. לבינתיים הייתי שמחה לקבל ממך ככה כמה כללי אצבע של עשה ואל תעשה בכדי שלא לגרום נזק.
תודה ושבת שלום
שלום לך.
לא ברור לי מדברייך מהיכן נלקחים הכספים- ממך או מחוץ לבית? אם הכספים נלקחים ממך אפשר להתנהל ברמה הביתית אך במידה והיא מקבלת או לוקחת כספים מחוץ לבית חשוב לברר בהקדם מאיפה מגיעים הכספים, כדי לוודא שאינה מעורבת בפעילות אסורה כלשהי.
בהנחה שהכספים נלקחים מבני הבית, סביר שזהו ביטוי לקושי רגשי ולכן, ובמיוחד לאור הקשיים הנוספים שתיארת, אני חושבת שחשוב מאוד לפנות לטיפול ולהדרכת הורים בהקדם. הגניבות עשויות להחריף, לייצר משבר אמון ולהביא לקושי חברתי ולכן לא כדאי להתמהמה.
בינתיים, אני מציעה לקיים עם בתך שיחה רגועה (בנוכחות שני ההורים, אם יש) ולומר לה ברוגע שאת רואה שכספים חסרים, מבינה שזה נובע מקושי כלשהו ומתכוונת לפנות לטיפול שיסייע לשתיכן להבין מה קורה לה שגורם לה לקחת כסף. במקביל, יש לומר לה ישירות (ולעשות זאת, כמובן) שמעכשיו לא תשאירי כספים במקומות בהם תוכל לקחת אותם, כדי לעזור לה להימנע מכך. סביר שהיא תבכה ותכחיש אך אין צורך להכנס לעימות ודיון אלא לומר בפשטות שזו החלטתך.
יש סיכוי טוב שעצם הפנייה לטיפול, כאשר תעשה, תעביר לבתך מסר שהדברים שיושבים על ליבה מטופלים ותביא להיעלמות הסימפטום.
ליטל
